בעקבות הטראומה מתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, רבים מאתנו חוששים להתייחס לתחזיות האופטימיות שהדמוקרטים עומדים להשתלט על הבית הלבן ועל הסנאט. השינוי הצפוי, אם אכן יתחולל, יהיה הזדמנות שאסור להחמיצה עבור מחנה השלום הישראלי, ויש להיערך לכך.

השינוי בפועל לא יתרחש לפני ה-20 בינואר, מועד חילופי הנשיאים בחוק, אבל יש עבודה רבה לעשות לפני כן. זאת, על מנת להכין את כניסת הממשל החדש בהיבטים שקשורים לקידום השלום וגם על מנת למנוע פעולות מזיקות מצד ממשל טראמפ בחודשיים בין הבחירות לחילופי הנשיאים. תקופה זו, בה הנשיא המכהן הוא אמנם "ברווז צולע", מאפשרת מרחב פעולה בו הנשיא יכול לנקוט מהלך אחרון מבלי שיש לו מה להפסיד, ובמקרה של טראמפ והסכסוך הישראלי-פלסטיני, זה עלול להיות מסוכן.

בחודשיים בין הבחירות לחילופי הנשיאים הנשיא המכהן הוא אמנם "ברווז צולע", אך יכול לנקוט מהלך אחרון מבלי שיש לו מה להפסיד, ובמקרה של טראמפ והסכסוך הישראלי-פלסטיני, זה עלול להיות מסוכן

ראשית, עלינו לשכנע את שותפינו הפלסטינים לנצל את השינוי כדי לצאת מהתפיסה הקורבנית והמסתגרת אליה נכנסו בעקבות הצעדים שנקט נגדם טראמפ. כזכור, ממשל טראמפ הפסיק לממן פרויקטים של USAID ברשות הפלסטינית, עצר את המימון לאונר"א, סגר את הנציגות של הרשות הפלסטינית בוושינגטון, והכריז – במקביל להעברת השגרירות לירושלים – שעתיד ירושלים הורד משולחן המשא ומתן. לבסוף, איומי הסיפוח כחלק מתכנית טראמפ היו "הקש ששבר את גב הגמל".

"הברוגז" הפלסטיני לגמרי מובן, אבל הוא מונע מהם לפעול באופן יעיל בזירה הבינלאומית ופוגע באוכלוסייה הפלסטינית, בשל הפסקת התאום האזרחי והביטחוני עם ישראל. הגישה הזאת הזה מונעת מהם להשפיע על מדינות ערב בסוניות הפרגמטיות לקדם את האינטרסים הפלסטינים. הבחירה בטורקיה כמתווכת במגעי הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית מזיקה ודוחפת את ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות לעמדה ביקורתית עוד יותר כלפי הפלסטינים.

נצחון דמוקרטי יכול לתת לפלסטינים סולם לרדת מהעץ או הזדמנות לצאת מהבונקר. חשוב שייצרו מנופים אמירתים ובחריינים לקידום אינטרסים פלסטינים, שמתאפשרים דווקא בעקבות הסכמי אברהם. זה גם הזמן להידברות פלסטינית עם הסעודים על מנת למנף את היוזמה הערבית מול ממשל אמריקאי חדש, ונגד הניסיונות של איראן וטורקיה להשפיע בנושא הפלסטיני יותר מהערבים.

על מחנה השלום הישראלי לפעול עם שותפיו האירופאים כדי לנצל שינוי בארה"ב באופן שיסייע לאינטרס המשותף של קידום פתרון שתי-המדינות וסיום הכיבוש. נתניהו וטראמפ הגבירו את הפיצול בין מדינות האיחוד האירופאי בנושא הישראלי-פלסטיני. כיום, האיחוד אינו יכול לקבל החלטות בקונצנזוס, כפי שמתחייב בחוקה האירופאית, בשל העמדה של מדינות במרכז ומזרח אירופה.

על כן, יש לפעול עם גרמניה וצרפת, ואולי גם עם בריטניה ונורבגיה מחוץ לאיחוד האירופאי, כדי שייצרו גוש מדינות אירופיות שיש להן חשיבה דומה בנושא הפלסטיני, ושתוכלנה לעבוד עם ממשל ביידן מיומו הראשון, גם כדי לחזק את הרשות הפלסטינית ולקדם יוזמה אמריקאית חדשה.

עלינו לשכנע את שותפינו הפלסטינים לנצל את השינוי כדי לצאת מהתפיסה הקורבנית והמסתגרת אליה נכנסו בעקבות הצעדים שנקט נגדם טראמפ. "הברוגז" הפלסטיני מובן, אך מונע פעולה יעילה

בארה"ב יש לפעול עם הגורמים הליברלים, שהם הרוב בקהילה היהודית, ועם המפלגה הדמוקרטית, כדי לעודד את ביידן לנקוט יוזמה אסרטיבית לפתרון הסכסוך, ולתת לו רוח גבית במידה שיעשה כן.

ברור שלממשל ביידן יהיו אתגרים רבים מבית – להתגבר על המגיפה, לשקם את הכלכלה, ולהתמודד עם סין ורוסיה, אבל עלינו לדאוג שיהיו לנו שותפים בהעלאת הנושא הפלסטיני לסדר היום.

יש גם לייצר קונצנזוס דו-מפלגתי, שיכלול גורמים מתונים במפלגה הרפובליקנית, סביב אותם המרכיבים בתכנית טראמפ שכדאי לקדם ושזכו למעשה לתמיכה של הימין, כשאימץ את תכנית טראמפ – פתרון שתי-המדינות, בירה פלסטינית במזרח ירושלים (גם אם בתכנית טראמפ מדובר בשכונות בשוליים), חיבור בין עזה לגדה, וחילופי שטחים כחלק מההסכם.

חשוב לעבוד עם גורמי המקורבים לביידן כדי להבהיר שלא צריך "להמציא את הגלגל". יש מספיק תכניות קיימות (ז'נבה, התכנית הבטחונית של גנרל אלאן) ומה שצריך זו נחישות פוליטית והתנהלות חכמה מול הציבור הישראלי באופן שמאפשר "לחבק ולדחוף" אותנו באותו הזמן כדי להשיג תוצאה משמעותית.

פעולה בינלאומית ליצירת קואליציה תומכת-שלום שכזאת תשפיע גם על הפוליטיקה הישראלית. הציבור הישראלי יושפע מהתובנה שאין יותר גיבוי אמריקאי לכל גחמה של הימין הישראלי או האוונגלי בארה"ב, ומכך שהידידות החדשות שלנו במפרץ וגם הישנות במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ובאירופה מתכוננות לפעול לקידום פתרון שתי-המדינות.

פעולה בינלאומית ליצירת קואליציה תומכת-שלום שכזאת תשפיע גם על הפוליטיקה הישראלית. הציבור הישראלי יושפע מהתובנה שאין יותר גיבוי אמריקאי לכל גחמה של הימין הישראלי או האוונגלי בארה"ב

הסימנים החיוביים מארה"ב שמראים על יתרון דמוקרטי ברור ואפילו אפשרות למהפך במדינות רפובליקניות מסורתיות כמו טקסס, אריזונה ג'ורג'יה וצפון קרוליינה (בזכות המגמות הדמוגרפיות בעיקר של היספנים והכוונה של השחורים להצביע הפעם), חייב להכניס גם בנו אנרגיה חדשה. אסור שנקפא בשל הטראומה מ-2016 ואסור להמתין עד שהממשל החדש יתמקם, עלינו לפעול כבר עכשיו ויפה שעה אחת קודם.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא חבר בוועד המנהל של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה ומשמש כיו"ר מועצת הבוגרים של קרן ווקסנר.

משבר קשה יכול לפעמים ליצור בהירות בנוגע לדברים שבימים כתיקונם אפשר לפספס ולטייח. במקרה של משבר הקורונה, כבר מההתחלה אך במיוחד בשלב הנוכחי, הוא המחיש עד כמה עמוקה הבעיה ביחסי המדינה עם המיעוט החרדי.

ההתנהלות של חלקים נרחבים וחשובים מקרב הקהילה החרדית בימים האחרונים מציגים לראווה עד כמה הם מצפצפים על המדינה ובזים לסמכותה, מוכנים להתעלם מהנזק שהם גורמים לאחרים, ושמים פס על יחסיהם עם הלא-חרדים.

התנהלות חלקים נרחבים בקהילה החרדית בימים האחרונים מציגה לראווה עד כמה הם מצפצפים על המדינה ובזים לסמכותה, מוכנים להתעלם מהנזק שהם גורמים לאחרים, ושמים פס על יחסיהם עם הלא-חרדים

היום נפתחו במגזר, בניגוד טוטאלי להנחיות הממשלה, מאות בתי ספר יסודיים עם עשרות אלפי תלמידים. זאת, למרות ואולי בגלל כניעתה של הממשלה, שהסכימה לפתוח מחדש את גני הילדים גם בערים "האדומות", שכמעט כולן חרדיות. הרפיסות הזו כאילו אישרה את דברי המומחים והעיתונאים, שדיקלמו ברובם כי הממשלה לא תעז לנהוג אחרת כי ברור שהחרדים לא יצייתו ואין שום דרך לאכוף שום דבר.

כך שבעוד שברחבי המדינה בתי ספר נותרו סגורים – אצל חלקים נרחבים במגזר החרדי כיתות א'-ח', שרובם ממוקמים באזורים "אדומים", פתחו כאילו כלום. המרד הזה התרחש לאחר שהרב הליטאי חיים קנייבסקי אישר אותו, על פי דיווחים.

המרד נגד הסגר | כתבנו נכנס לתוך תלמוד תורה שנפתח בניגוד להנחיות: "הוראה מקנייבסקי? בשבילי זה מספיק, לא יודע מה זה רה"מ" > https://t.co/6ovaAHhQFc@OrRavid pic.twitter.com/S6STchabX4

— החדשות – N12 (@N12News) October 18, 2020

כאשר החוצפה הזו תתרום את חלקה לעוד גל של נידבקים, שוב תצוץ ההתנגדות לסגר דיפרנציאלי ויגיע לחץ לסגר ארצי שלישי. זאת בדיוק הסיבה שהמדינה כולה יוצאת עכשיו מסגר שני  שנמשך חודש, הוסיף עוד הרס כלכלי, והיה היחיד מסוגו בעולם.

זה מרתיח את הדם ומחייב לשאול: מדוע קנייבסקי אינו בידי המשטרה, נחקר על המרדה וסיכון ביטחון הציבור? מדוע המשטרה אינה פושטת על בתי הספר הפתוחים? מדוע לא מחלקים קנסות מקסימליים? לא נדרש כוח אדם משטרתי מסיבי כדי לחלק קנסות למוסדות שמיקומם ידוע ואינם ניידים.

כמובן שאנו יודעים היטב את הסיבה. החברה הישראלית קיבלה מזה זמן את הרעיון המגוחך שלא ניתן לכפות דבר על החרדים. לא ניתן לכפות שירות צבאי. לא ניתן לכפות חינוך נורמלי. אי אפשר אפילו להפסיק לתמרץ ילודה מטורפת באמצעות קצבאות ילדים – זה כבר יהיה ממש דבר "אנטישמי".

זה מרתיח את הדם ומחייב לשאול: מדוע קנייבסקי אינו בידי המשטרה, נחקר על המרדה וסיכון ביטחון הציבור? מדוע המשטרה אינה פושטת על בתי הספר הפתוחים? מדוע לא מחלקים קנסות מקסימליים?

בעיוורונם ובהעדר האסטרטגיה שלהם, ליברלים רבים מרחיקים לכת והופכים את הכניעה לאידאולוגיה: כפייה זה רע. הכל בשכנוע, לא בכפייה.

אז חשוב להזכיר שכפייה היא מרכיב מרכזי בשלטון החוק ובמבנה המדינתי. עדיף שתהיה לגיטימציה וקונצנזוס, כמובן. אבל בסופו של יום, בעת הצורך, כופים. לכן אנשים משלמים מיסים שהם לא רוצים לשלם. לכן הצעירים שלנו נגררים לצבא כדי לסכן את חייהם, גם לטובת משימות שהם מתעבים.

זו הסיבה שבתי ספר חילוניים (ודתיים) סגורים היום, דבר שמזיק להורים רבים שהיו מעדיפים להיות חופשיים ללכת לעבודה ולהרוויח כסף (שמחציתו יוחרם על ידי המדינה ומזה חלק חסר פרופורציה יועבר לחרדים).

האם מישהו יכול לדמיין מה היה קורה אם מנהיג מרצ היה קורא לבתי ספר ברמת השרון להיפתח למרות האיסור הממשלתי? בית ספר כזה היה נשאר פתוח שלוש דקות?  היו מוותרים כי אין מספיק שוטרים או כי כפייה לא עובדת?

האין-אונות של המדינה מול החרדים היא ביזיון לאומי. ואנחנו יודעים היטב למה זה קורה. במילה אחת: הליכוד.

הליכוד הוא מי שלא יכול לכפות דבר על החרדים, לא בגלל איזה פרינציפ ליברלי (מדובר הרי בארגון בריוני מהמדרגה הראשונה), אלא בגלל שהחרדים מחזיקים את הליכוד בביצים. מעולם לא היה רוב לימין ללא חרדים. זה חשוב שבעתיים כאשר ראש הממשלה הוא נאשם בפלילים שמקווה לשבור לבחירות שאולי יאפשרו לו לבטל בכל מיני טריקים את משפטו. בשביל זה צריך את המפלגות החרדיות. כי למרות גלגולי העיניים על הזיקה בין דת למוסר, הם הראשונים שיעזרו לו בתחמון שכזה, תמורת עוד כמה מצלצלין.

נכון שגם השמאל מהסס להרגיזם, בעודו חולם על תמיכה עתידית מחרדים כלשהם, אבל השמאל יודע שהחרדים לעולם לא יתמכו בו אלא אם כן כבר יש לו רוב. אם השמאל היה יושב בבטחה בשלטון – אפשר הרי לחלום – הדברים היו נראים אחרת.

הליכוד הוא מי שלא יכול לכפות דבר על החרדים, לא בגלל איזה פרינציפ ליברלי (מדובר הרי בארגון בריוני מהמדרגה הראשונה), אלא בגלל שהחרדים מחזיקים את הליכוד בביצים. מעולם לא היה רוב לימין ללא חרדים

מסיבה זו אני קצת פושר בתמיכתי בהפגנות נגד נתניהו בזמן הסגר. ההפגנות מספקות תירוץ לכניעה לחרדים בכך שהם יוצרים את הרושם שכולם מפרים. הרושם הוא שקרי – המפגינים עוטים מסכות, נמצאים בחוץ ונשמעים בדרך כלל להנחיות – אך המדינה מלאה באנשים שלא מבינים ניואנסים, מזלזלים בדמוקרטיה, ומהווים טרף קל לתעמולת הליכוד. ההפגנות פוגעות בבהירות.

לכן טוב שיש את הרב קנייבסקי כדי להביר היטב לכל אזרחי המדינה איזו חרפה מתרחשת לנו מול הפרצוף. אוזניים להם – שיישמעו. עיניים להם – שייראו.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

בתי החולים בארץ מתהדרים במגדלים, מחלקות, אגפים, חדרי ניתוח ועוד על שם תורם כזה או אחר. בבתי חולים לבריאות הנפש, שנחשבים בדרך כלל למוסדות המוזנחים ביותר במערכת מוזנחת גם כך – לא נמצא כמעט מגדלים או אגפים על שם תורם, המתנוסס בחזיתו באותיות ניאון המאירות את הלילה.

וזה אולי על קצה המזלג הבעיה עם פילנתרופיה.

"הוא אמר שישנו המוות וישנם מיסים, ומיסים הינם גרועים יותר, כי המוות הוא לפחות לא משהו שקורה לך כל שנה". (טרי פראצ'ט, "איש הקציר")

בדרך כלל כל דיון על מס ומיסים מעלה בנו תגובה של שעמום ופיהוק. מושגים כמו אירי כפול, או סנדוויץ' הולנדי נשמעות לנו כמו מנות בהמבורגריה יומרנית. הדיון הציבורי בתכנון מס או השתמטות (חוקית) מתשלום מס מתמצה לרוב בכותרות על שיעור המס (הנמוך) שמשלמות חברות גדולות (ורווחיות) ובחוקיות המהלך. נצא מההנחה כי תכנון מס ואף תכנון מס אגרסיבי הוא בגדר חוקי, השאלה היא האם הוא חוקתי?

בתיה"ח בארץ מתהדרים במגדלים, מחלקות, אגפים וחדרי ניתוח ע"ש תורם כזה או אחר. בבתיה"ח לבריאות הנפש, שנחשבים למוסדות המוזנחים ביותר במערכת המוזנחת – לא נמצא מגדלים או אגפים על שם תורמים

בדרך כלל מעוררת החשיפה של שיעורי המס הנמוכים אותן משלמות חברות גדולות תחושה חריפה של אי הוגנות. כאשר השיח הציבורי מתמצה בתיאור מצבם הקשה של עסקים קטנים והשוואה לשיעור המס המושת על אחרים. הדיון הציבורי נמנע, במתכוון או שלא במתכוון, מדיון בשאלות רחבות ויסודיות של חוקתיות או מוסריות המהלך.

האם מהלך של אי תשלום מס עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה? נראה כי רוב הקוראים יחשבו כי עצם השאלה היא היסחפות שלא לצורך למחזות קיצוניים. ניתן להניח כי תשובת רוב הקוראים תהייה כי השתמטות ממס אינה מהווה פגיעה בדמוקרטיה. נראה ששאלה זו כלל אינה נדונה בדרך כלל וכי הזכות להימנע מתשלום מס נתפסת כזכות לגיטימית. ננסה להראות כי תכנון מס, שהוא השתמטות מתשלום מס (באופן חוקי) ותרומות הם מהלכים החותרים תחת יסודות הדמוקרטיה.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

על פי מילון אבן שושן דמוקרטיה היא:

"שלטון העם, משטר מדיני שבו ניתן השלטון בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט והממשלה הנבחרת על ידו, ובו מובטחות זכויות האזרח להבעת דעה חופשית בוויכוח ובעיתונות. הממשל הדמוקרטי נבחר ע"י העם והעם הוא מקור הכוח והסמכות שלו. או כפי שהגדיר אברהם לינקולן: 'שלטון העם, על ידי העם, למען העם'".

מהי פוליטיקה? פוליטיקה היא מדיניות מעשית שפוליטיקאי מנסה לקדם. או במילים אחרות פוליטיקה היא הדרך להפוך רעיונות מופשטים, אידיאולוגיה (כגון שוויון או עליונות המגזר הפרטי) למעשים. הדרך להפיכת אידיאולוגיה או מדיניות לכלל מעשים עוברת במהלך של חקיקה. בכול דמוקרטיה חוק התקציב הוא אחד מהחוקים החשובים ביותר, מכיוון שהוא מגלם במהלך חקיקה יחיד את כל סדר העדיפות ומתרגם למטבע קשה את האידיאולוגיה השלטת.

הזכות להימנע מתשלום מס (באופן חוקי) נתפסת כלגיטימית. ננסה להראות כי תכנון מס, שהוא השתמטות מתשלום מס (באופן חוקי) ותרומות – הם מהלכים החותרים תחת יסודות הדמוקרטיה

המנוף הראשי והעיקרי של בית הנבחרים בכל העולם לקביעת סדר יום וליצור שינוי בסדרי העדיפויות – הוא תקציב המדינה. בדמוקרטיה, העם בוחר את נציגיו במטרה שאלה יגשימו את הרעיונות האידאלים בשמם נבחרו.

כמעט כל מטרה, תיקון או אידאל באים לידי ביטוי בתקציב המדינה. אפליה מתקנת לפריפריה? תוכנית שיקום שכונות, העברת תקציבים למוסדות וגופים הפועלים באזורים אלו סלילת כבישים ומסילות ברזל לטובת הפריפריה ועוד. קידום נשים? פטור משכר לימוד לנשים, תגבור לימודי מדעים לבנות, מעונות יום חינם ועוד. אתם תגידו מה האידאל ואני אגיד לכם מה הסעיף התקציבי שיוביל להגשמתו.

דמוקרטיה

אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הוא עקרון הכרעת הרוב, על פי עקרון זה החלטות מתקבלות בידי הרוב ומחיבות את כולם (תוך שמירת זכויות המיעוט). אחד היישומים של עקרונות הדמוקרטיה הוא יכולתה של המדינה לגבות מיסים מכל התושבים ולהוציא אותם באופן שיבטא את בחירתם של האזרחים (ראה מפלגת הגמלאים או מפלגות חרדיות), כפי שבאה לידי ביטוי בבחירות לבית הנבחרים. מנגד, תכנון מס הוא מהלך חוקי של שימוש בחוקי המס ובפרצות בהם לצורך הקטנת חבות המס.

למעשה, מהלך זה מקטין את הכנסות המדינה ואת יכולתה של המדינה להוציא אל הפועל מהלכים שונים. יתרה מכך, חברות (ויחידים) נוטות לתרום ובכך "מאזנות" את חסר המס אותו הן משלמות. חברות (ויחידים) אף נוטים לפאר התנהלות כזו שלטעמם מאזנת את "חובם החברתי" (ביל גייטס ווורן באפט לדוגמה). למעשה מדובר גם כאן בחתירה תחת יסודות המערכת הדמוקרטית.

תנועת מלקחיים

המדינה גובה מיסים מכול מי שחייב במס ומוציאה את הכסף על פי עקרונות אידאולוגים שהם בחירתו של רוב הציבור (השקעה בהתנחלויות או בקיבוצים). תנועת המלקחיים שאגפה האחד הוא המנעות אגרסיבית מתשלום מיסים ואגפה השני הוא פילנתרופיה, יוצרת עולם בו יחידים, שלא נבחרו על ידי איש, קובעים את סדר העדיפויות הלאומי. דוגמה לכך היא בתי חולים (או מוזיאונים או כל מוסד אחר) במרכז הארץ, הזוכים לתרומה של מבנים שלמים מידי תורמים יחידים וחברות.

בכך מונעת הפילנתרופיה את ריבונות העם ואת זכותו להחליט על סדר עדיפויות, אשר אחת הדרכים להוציא אותו אל הפועל היא באמצעים כספיים. שפע מבני הפאר בבתי חולים מובילים במרכז הארץ מדגישים עוד יותר את עליבותם של בתי החולים לבריאות הנפש. נראה כי שלט עם הכיתוב "המחלקה הסגורה לסכיזופרניה" אינה מעודדת מתן תרומות. דוגמה זו היא סימפטום לחתירה תחת היסוד הדמוקרטי ותחת זכותו של העם לקבוע את סדר העדיפויות הנראה נכון בעיניו.

תנועת המלקחיים שאגפה האחד הוא המנעות אגרסיבית מתשלום מיסים ואגפה השני הוא פילנתרופיה, יוצרת עולם בו יחידים, שלא נבחרו על ידי איש, קובעים את סדר העדיפויות הלאומי

עורכי דין רואי חשבון וצרות נוספות

לצורך תכנון המס עושות החברות שימוש בעבודתם של עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס ומומחים שונים, אשר לשם העסקתם משלמת החברה סכומי כסף לא מבוטלים. ניתן להניח כי אותם מומחים נמנים עם העשירון העליון, אם לא למעלה מזה (הנחה שאינה מבוססת על עובדות, אם כי ניתן להניח את נכונותה). בכך שהחברה עושה שימוש בעבודתם של אנשים אלו היא מעבירה סכומי כסף ניכרים כשכר עבודה למי שמראש הם בעל הכנסה גבוהה. בכך למעשה מבצעות החברות באופן כמעט ישיר העברה של מזומנים מטובת הכלל (כספי המיסים) לטובת פרטים מסוימים.

לא קיים בידי הנתון המראה מה נקודת שיווי המשקל (נותיר זאת בצריך עיון) בין תשלום למומחים לצורך תכנון מס לבין תשלום מס באופן מלא. ונבהיר, נניח כי חובת המס לפני "הנחות" עומדת על 100, כמה "תסכים" החברה לשלם על מנת להימנע מן התשלום. האם המספר יהיה קרוב יותר ל-99, או אולי על החיסכון להיות גדול יותר.

ניתן גם להניח כי קיימים מצבים בהם תעדיף החברה להוציא סכום כסף גבוה אף מחבות המס במטרה ליצור "מאזן אימה" מול רשויות המס. לחברה קיים בבירור אינטרס למנוע מרשויות המס את היכולת להגיע לברור מלא של תכנון המס, כאשר מצב הדברים האידאלי מבחינתה הוא כי תכנון המס יהיה כזה שרשויות המס יאלצו לקבל "על עיוור" מבלי יכולת לבצע הנדסה לאחור של התהליך.

קיים גם חוסר סימטריה בין הצדדים, ניתוח רציונלי מניח כי החברה תעדיף לשלם סכום הנמוך במעט מחבות המס לצורך אי תשלום מס. על פי הדוגמה הקודמת, תשלום סכום בהיקף של 99 לטובת מניעת חבות מס של 100 יעמוד במבחן הרציונל.

ניתן להניח כי קיימים מצבים בהם תעדיף החברה להוציא סכום כסף גבוה אף מחבות המס במטרה ליצור "מאזן אימה" מול רשויות המס. יש לחברה אינטרס למנוע מרשויות המס את היכולת להגיע לברור מלא של תכנון המס

לא מתקיימת סימטריה הפוכה, רשות המס אינה בעלת יכולת כספית להוציא סכומים זהים לצורך איתור ובירור תכנון המס. יתרה מזו, הוצאה גבוהה על גביית המס מקטינה את הכנסות המדינה. רציונל זה הוביל בעבר למבצעי מחילה על השתמטות ממיסים ושל אפשרות לחברות לשחרר רווחים כלואים.

ישות משפטית נפרדת

אחד מן הטיעונים בהם מרבות החברות לעשות שימוש בדיון ממין זה הוא כי שולם מס על רכיבים רבים בפעילות החברה, לדוגמה מס על שכר העובדים ועוד, כך שמדובר בכפל מס. גישה זו מתעלמת כליל מיסוד הישות המשפטית הנפרדת של החברה.

דוגמה קיצונית להפרדה זו היא המקרה של יוחאי גבאי אשר בשנת 1997 טיפס על עמוד מתח גבוה והתחשמל למוות (ת"פ (תל-אביב-יפו) 3935/02 – פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ). הוגשה תביעה פלילית בעניין זו וחברת החשמל הורשעה בגרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה ברשלנות לאמו, אנט גבאי, וביצירת סכנה לילדים. מכיוון שהנתבעת הייתה החברה, הסתכם העונש בתשלום פיצויים והוראות מחייבות למיגון ושילוט עמודי החשמל. הגנה רחבה זו נובעת מעקרון הישות המשפטית הנפרדת.

הטענה כי שולם מס במהלך פעילות החברה ולכן מדובר בכפל מס מתעלם כליל מעקרון זה, הרי אם החברה היא ישות משפטית נפרדת היא ממוסה ככזו, הטיעון כי שולם מס בתהליך יצירת רווחי החברה שומט את הקרקע מכל תשלום מס.

זכותה של החברה לשנות בכול עת את אופן ההתאגדות שלה כך "שתיפטר" מן העול של אותה ישות משפטית נפרדת. מבחן התוצאה (על היותו בלתי אהוד עלי) מוכיח במקרה זה כי חברות נוטות ליהנות יותר מצב הדברים הקיים מאשר לסבול ממנו.

יתרון לגודל

המצב הנוכחי מעניק יתרון בלתי הוגן לגודל. חברות גדולות הן בעלות יכולת לממן תכנון מס, וכן בעלות היכולת "להטיל אימה" על רשויות המס. באופן כזה ניתנת לחברה היכולת להחליט בעצמה על רצונה לשלם מס. מצב זה גורם למעשה לתחרות בלתי הוגנת וליתרון לא הוגן של חברות גדולות על פני קטנות, שמחליש מאוד את הטיעון של תחרות בשוק מצד מתחרים קטנים.

המצב הנוכחי מעניק יתרון בלתי הוגן לגודל. חברות גדולות הן בעלות יכולת לממן תכנון מס, וכן "להטיל אימה" על רשויות המס. זה גורם לתחרות בלתי הוגנת וליתרון לא הוגן של חברות גדולות על פני קטנות

תכנון מס בכלל ותכנון מס אגרסיבי בפרט יוצרים חוסר סימטריה בין מנהלי החברה לבין בעלי המניות. לכאורה תכנון מס המקטין את חבות המס משרת את שני הצדדים. הקטנת נטל המס מגדילה את היקף המזומנים הניתנים לחלוקה ומכאן את שיעור הדיבידנד לבעלי המניות. רק שכמו במקרים אחרים של בעיית הנציג – התגמול להנהלה, הנגזר במקרים רבים מביצועי החברה בטווח הקצר משולם, בעוד הנזק לחברה בדמות קנסות ופגיעה במוניטין יכול להיגרם במועד מאוחר יותר בעתיד.

הפתרון הבלתי נמנע למצב עולם זה הוא איסור מוחלט של תכנון מס. במצב הקיים מתקיים מרדף תמידי בין רשויות המס והמחוקק לחברות, כאשר האחרונות מאתרות את פרצות המס ומנצלות אותן לטובתן ורק לאחר זמן מצליח המחוקק לחסום פרצות אלו. מכיוון שמתקיימת תקופת ביניים בה נהנו החברות ממס מופחת ומכיוון שחקיקה אינה חלה רטרואקטיבית אותו מס שלא שולם אינו ניתן לגביה.

התפיסה הפרטנית לפיה שברת שילמת, דהיינו אם טעה המחוקק והותיר פרצה בחוק הרי שזו בעיה שלו ומן הדין כי יישא בתוצאות, יוצאת מנקודת המוצא כי מדובר בשני שחקנים פרטיים בהם אחד הצדדים טעה. גם אם טעה המחוקק הרי טעות זו סופה שתגרע מן הקופה הציבורית וניצול טעות זו אינה באה אלה על חשבון משלמי המיסים כולם וכך על טעויות המחוקק משלם הציבור כולו.

שלילת חוקיות תכנון המס לא תרע את מצבן של החברות, מכיוון שכרגע הן נהנות מפרצות ושגיאות בחוקי המס ושלילת זכות זו תוביל לכל היותר לתשלום מלוא המס, כך שמצבן לא יורע. לא מתקיים כאן מנגנון של הכבדת נטל המס אלה של ביטול הקלה.

אנליסט 13 שנה, בעיקר של שווקי חו"ל, מאמין שמחקר צריך להיות הוליסטי, ממוקד מעמיק אבל רחב. הכל מעניין ומסקרן אותו, אוהב להבין איך דברים עובדים.