בעקבות הטראומה מתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, רבים מאתנו חוששים להתייחס לתחזיות האופטימיות שהדמוקרטים עומדים להשתלט על הבית הלבן ועל הסנאט. השינוי הצפוי, אם אכן יתחולל, יהיה הזדמנות שאסור להחמיצה עבור מחנה השלום הישראלי, ויש להיערך לכך.
השינוי בפועל לא יתרחש לפני ה-20 בינואר, מועד חילופי הנשיאים בחוק, אבל יש עבודה רבה לעשות לפני כן. זאת, על מנת להכין את כניסת הממשל החדש בהיבטים שקשורים לקידום השלום וגם על מנת למנוע פעולות מזיקות מצד ממשל טראמפ בחודשיים בין הבחירות לחילופי הנשיאים. תקופה זו, בה הנשיא המכהן הוא אמנם "ברווז צולע", מאפשרת מרחב פעולה בו הנשיא יכול לנקוט מהלך אחרון מבלי שיש לו מה להפסיד, ובמקרה של טראמפ והסכסוך הישראלי-פלסטיני, זה עלול להיות מסוכן.
בחודשיים בין הבחירות לחילופי הנשיאים הנשיא המכהן הוא אמנם "ברווז צולע", אך יכול לנקוט מהלך אחרון מבלי שיש לו מה להפסיד, ובמקרה של טראמפ והסכסוך הישראלי-פלסטיני, זה עלול להיות מסוכן
ראשית, עלינו לשכנע את שותפינו הפלסטינים לנצל את השינוי כדי לצאת מהתפיסה הקורבנית והמסתגרת אליה נכנסו בעקבות הצעדים שנקט נגדם טראמפ. כזכור, ממשל טראמפ הפסיק לממן פרויקטים של USAID ברשות הפלסטינית, עצר את המימון לאונר"א, סגר את הנציגות של הרשות הפלסטינית בוושינגטון, והכריז – במקביל להעברת השגרירות לירושלים – שעתיד ירושלים הורד משולחן המשא ומתן. לבסוף, איומי הסיפוח כחלק מתכנית טראמפ היו "הקש ששבר את גב הגמל".
"הברוגז" הפלסטיני לגמרי מובן, אבל הוא מונע מהם לפעול באופן יעיל בזירה הבינלאומית ופוגע באוכלוסייה הפלסטינית, בשל הפסקת התאום האזרחי והביטחוני עם ישראל. הגישה הזאת הזה מונעת מהם להשפיע על מדינות ערב בסוניות הפרגמטיות לקדם את האינטרסים הפלסטינים. הבחירה בטורקיה כמתווכת במגעי הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית מזיקה ודוחפת את ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות לעמדה ביקורתית עוד יותר כלפי הפלסטינים.
נצחון דמוקרטי יכול לתת לפלסטינים סולם לרדת מהעץ או הזדמנות לצאת מהבונקר. חשוב שייצרו מנופים אמירתים ובחריינים לקידום אינטרסים פלסטינים, שמתאפשרים דווקא בעקבות הסכמי אברהם. זה גם הזמן להידברות פלסטינית עם הסעודים על מנת למנף את היוזמה הערבית מול ממשל אמריקאי חדש, ונגד הניסיונות של איראן וטורקיה להשפיע בנושא הפלסטיני יותר מהערבים.
על מחנה השלום הישראלי לפעול עם שותפיו האירופאים כדי לנצל שינוי בארה"ב באופן שיסייע לאינטרס המשותף של קידום פתרון שתי-המדינות וסיום הכיבוש. נתניהו וטראמפ הגבירו את הפיצול בין מדינות האיחוד האירופאי בנושא הישראלי-פלסטיני. כיום, האיחוד אינו יכול לקבל החלטות בקונצנזוס, כפי שמתחייב בחוקה האירופאית, בשל העמדה של מדינות במרכז ומזרח אירופה.
על כן, יש לפעול עם גרמניה וצרפת, ואולי גם עם בריטניה ונורבגיה מחוץ לאיחוד האירופאי, כדי שייצרו גוש מדינות אירופיות שיש להן חשיבה דומה בנושא הפלסטיני, ושתוכלנה לעבוד עם ממשל ביידן מיומו הראשון, גם כדי לחזק את הרשות הפלסטינית ולקדם יוזמה אמריקאית חדשה.
עלינו לשכנע את שותפינו הפלסטינים לנצל את השינוי כדי לצאת מהתפיסה הקורבנית והמסתגרת אליה נכנסו בעקבות הצעדים שנקט נגדם טראמפ. "הברוגז" הפלסטיני מובן, אך מונע פעולה יעילה
בארה"ב יש לפעול עם הגורמים הליברלים, שהם הרוב בקהילה היהודית, ועם המפלגה הדמוקרטית, כדי לעודד את ביידן לנקוט יוזמה אסרטיבית לפתרון הסכסוך, ולתת לו רוח גבית במידה שיעשה כן.
ברור שלממשל ביידן יהיו אתגרים רבים מבית – להתגבר על המגיפה, לשקם את הכלכלה, ולהתמודד עם סין ורוסיה, אבל עלינו לדאוג שיהיו לנו שותפים בהעלאת הנושא הפלסטיני לסדר היום.
יש גם לייצר קונצנזוס דו-מפלגתי, שיכלול גורמים מתונים במפלגה הרפובליקנית, סביב אותם המרכיבים בתכנית טראמפ שכדאי לקדם ושזכו למעשה לתמיכה של הימין, כשאימץ את תכנית טראמפ – פתרון שתי-המדינות, בירה פלסטינית במזרח ירושלים (גם אם בתכנית טראמפ מדובר בשכונות בשוליים), חיבור בין עזה לגדה, וחילופי שטחים כחלק מההסכם.
חשוב לעבוד עם גורמי המקורבים לביידן כדי להבהיר שלא צריך "להמציא את הגלגל". יש מספיק תכניות קיימות (ז'נבה, התכנית הבטחונית של גנרל אלאן) ומה שצריך זו נחישות פוליטית והתנהלות חכמה מול הציבור הישראלי באופן שמאפשר "לחבק ולדחוף" אותנו באותו הזמן כדי להשיג תוצאה משמעותית.
פעולה בינלאומית ליצירת קואליציה תומכת-שלום שכזאת תשפיע גם על הפוליטיקה הישראלית. הציבור הישראלי יושפע מהתובנה שאין יותר גיבוי אמריקאי לכל גחמה של הימין הישראלי או האוונגלי בארה"ב, ומכך שהידידות החדשות שלנו במפרץ וגם הישנות במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ובאירופה מתכוננות לפעול לקידום פתרון שתי-המדינות.
פעולה בינלאומית ליצירת קואליציה תומכת-שלום שכזאת תשפיע גם על הפוליטיקה הישראלית. הציבור הישראלי יושפע מהתובנה שאין יותר גיבוי אמריקאי לכל גחמה של הימין הישראלי או האוונגלי בארה"ב
הסימנים החיוביים מארה"ב שמראים על יתרון דמוקרטי ברור ואפילו אפשרות למהפך במדינות רפובליקניות מסורתיות כמו טקסס, אריזונה ג'ורג'יה וצפון קרוליינה (בזכות המגמות הדמוגרפיות בעיקר של היספנים והכוונה של השחורים להצביע הפעם), חייב להכניס גם בנו אנרגיה חדשה. אסור שנקפא בשל הטראומה מ-2016 ואסור להמתין עד שהממשל החדש יתמקם, עלינו לפעול כבר עכשיו ויפה שעה אחת קודם.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוצריך להזהר מלחזור על טעויות העבר. "מחנה השלום" הישראלי הוא מה שגרם בעבר לשמאל מבודד מב שבין היתר הביא עלינו את מה שקורה עתה עם נתניהו.
למעשה נוצרה עתה הזדמנות נדירה לשינוי כי ה"מרכז" הישראלי – גוף אמורפי אבל משמעותי – חבר עתה לשמאל בהפגנות. אך זה לא אומר שאנשים בו מעוניינים בסיום "הכיבוש" מהטעם הפשוט שיציאת ישראל מהשטחים יכולה להיות סכנה קיומית לה. משהו בסגנון עוטף עזה אלא שעתה חל על לב ליבה של ישראל. יכול גם לתת דחיפה לגורמים קיצוניים בתוך הפלסטינאים שבעייתית אף למתונים שם. סה"כ יכול להביא לחידוש האלימות ואף, בתרחיש גרוע, מרחץ דמים נוסף. כך שכיוון מחשבה זה יחמיץ את ההזדמנות הנדירה שנוצרה עתה עם החיבור בין המרכז והשמאל עבור שינוי שיש בו הגיון מדיני וקיומי – שאינו חוזר על תפיסות כושלות של אתמול.
חייבים להגיע להבנות עם הפלסטינאים ולקדם יחסים איתם במסגרת משותפת ולא נפרדת. אפשר להעזר פה בשינוי היחסים בתוך ישראל עצמה כאשר ברור שהערבים בישראל כבר לא רק משולבים הרבה יותר במדינה אלא שבעיני רבים הם גם שותפים פוליטיים. ראינו זאת אחרי הבחירות האחרונות בהסכם לרגע עם הרשימה המשותפת. זה ברור סימן לבאות.
ואכן חסות של המחנה הדמוקרטי בארה"ב אם יבחר ביידן, בשילוב מדינות מערב אירופה, יכול מאד להועיל להגיע שיתופי פעולה אופרטיביים בכל התחומים עם המנהיגות הפלסטינית. מה שבהדרגה יוביל למצב בו היחסים איתם יהיו כבר דומים למה שקורה בתוך ישראל. טראמפ היה נשיא נהדר לישראל מבחינת קרש ההצלה שנתן לה בבלימת איראן בסמן קריטי של עלייתה אך ביחס להגעה להסדר עם הפלסטינאים זה כבר באמת יותר הדמוקרטים. כך שכל אחד וזמנו.
ביידן (ושוב גם מערב אירופה) מתאים גם יותר מהבחינה הפנים-ישראלית כשותף לקואליציה אזרחית חדשה פה שתחליף את 'גוש הימין' הנוכחי הנורא הזה שכה הרבה מפגינים עתה נגדו.
כך שאולי באמת אנו לקראת שלב חדש ומציאות שונה. אך חשוב מאד להפרד מקוי מחשבה שהפילו אותנו בעבר.