בעקבות הטראומה מתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, רבים מאתנו חוששים להתייחס לתחזיות האופטימיות שהדמוקרטים עומדים להשתלט על הבית הלבן ועל הסנאט. השינוי הצפוי, אם אכן יתחולל, יהיה הזדמנות שאסור להחמיצה עבור מחנה השלום הישראלי, ויש להיערך לכך.
השינוי בפועל לא יתרחש לפני ה-20 בינואר, מועד חילופי הנשיאים בחוק, אבל יש עבודה רבה לעשות לפני כן. זאת, על מנת להכין את כניסת הממשל החדש בהיבטים שקשורים לקידום השלום וגם על מנת למנוע פעולות מזיקות מצד ממשל טראמפ בחודשיים בין הבחירות לחילופי הנשיאים. תקופה זו, בה הנשיא המכהן הוא אמנם "ברווז צולע", מאפשרת מרחב פעולה בו הנשיא יכול לנקוט מהלך אחרון מבלי שיש לו מה להפסיד, ובמקרה של טראמפ והסכסוך הישראלי-פלסטיני, זה עלול להיות מסוכן.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
הכותרות הראשיות עכשיו
פרויקט מנהטן, שהוליד את פצצת האטום, היה אולי האתגר המדעי והלוגיסטי הגדול בהיסטוריה האנושית, והוא משמש עד היום כמודל הקלאסי לפתרון בעיות הנדסיות רחבות-היקף.
הפרויקט דרש ריכוז חסר תקדים של משאבים ומוחות מזהירים, אך הוא פעל בתוך מערכת סגורה המצייתת לחוקי פיזיקה קבועים מראש. חומר בקיע אינו מפתח אסטרטגיית-נגד, ומשוואות מתמטיות אינן משנות את טבען כדי להתחמק מפיצוח. לכן, מנקודת מבט מערכתית נחשבת משימה מסוג זה כבעיה "מסובכת" (Complicated). הבחנה זו מעוגנת בתורת המערכות ובמודל קינבין (Cynefin), מסגרת תפיסתית שפותחה בשנת 1999 על ידי דייב סנודן כדי לסייע לארגונים, סוכנויות מודיעין וממסדים ביטחוניים לנווט בתנאי אי-ודאות.
השגריר בדימוס אילן מור שרת במיגוון תפקידים במשרד החוץ, כולל בתפקיד של שגריר בהונגריה ובקרואטיה, וכיהן כציר המדיני בשגרירויות ישראל בבייג'ינג ובברלין.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
על רקע סערת מינויו של מקורבו של ראש הממשלה, רומן גופמן, לראש המוסד, מן הראוי לקרוא את "הודעה גורלית – מאחורי מבצע הביפרים הנועז" מאת אדם פיין – שם מומצא.
מבצע הביפרים עצר את נשימתו של העולם כולו מול הגאונות, היוזמה והתושייה של המוסד, אשר לקח כלי קשר בנאלי כמו ביפר והפך אותו לכלי נשק שובר שוויון.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"האם חלילה, יתברר שזו אכן הייתה שירת הברבור, והמוסד המפואר ילך בדרכה של המשטרה העלובה – כאשר למרבה הפלצות, אנו כבר רואים סימני קריסה גם של שב"כ? "
פנחס, לא שב"כ או מוסד או משטרה. זו שירת הברבור של כל המדינה.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צריך להזהר מלחזור על טעויות העבר. "מחנה השלום" הישראלי הוא מה שגרם בעבר לשמאל מבודד מב שבין היתר הביא עלינו את מה שקורה עתה עם נתניהו.
למעשה נוצרה עתה הזדמנות נדירה לשינוי כי ה"מרכז" הישראלי – גוף אמורפי אבל משמעותי – חבר עתה לשמאל בהפגנות. אך זה לא אומר שאנשים בו מעוניינים בסיום "הכיבוש" מהטעם הפשוט שיציאת ישראל מהשטחים יכולה להיות סכנה קיומית לה. משהו בסגנון עוטף עזה אלא שעתה חל על לב ליבה של ישראל. יכול גם לתת דחיפה לגורמים קיצוניים בתוך הפלסטינאים שבעייתית אף למתונים שם. סה"כ יכול להביא לחידוש האלימות ואף, בתרחיש גרוע, מרחץ דמים נוסף. כך שכיוון מחשבה זה יחמיץ את ההזדמנות הנדירה שנוצרה עתה עם החיבור בין המרכז והשמאל עבור שינוי שיש בו הגיון מדיני וקיומי – שאינו חוזר על תפיסות כושלות של אתמול.
חייבים להגיע להבנות עם הפלסטינאים ולקדם יחסים איתם במסגרת משותפת ולא נפרדת. אפשר להעזר פה בשינוי היחסים בתוך ישראל עצמה כאשר ברור שהערבים בישראל כבר לא רק משולבים הרבה יותר במדינה אלא שבעיני רבים הם גם שותפים פוליטיים. ראינו זאת אחרי הבחירות האחרונות בהסכם לרגע עם הרשימה המשותפת. זה ברור סימן לבאות.
ואכן חסות של המחנה הדמוקרטי בארה"ב אם יבחר ביידן, בשילוב מדינות מערב אירופה, יכול מאד להועיל להגיע שיתופי פעולה אופרטיביים בכל התחומים עם המנהיגות הפלסטינית. מה שבהדרגה יוביל למצב בו היחסים איתם יהיו כבר דומים למה שקורה בתוך ישראל. טראמפ היה נשיא נהדר לישראל מבחינת קרש ההצלה שנתן לה בבלימת איראן בסמן קריטי של עלייתה אך ביחס להגעה להסדר עם הפלסטינאים זה כבר באמת יותר הדמוקרטים. כך שכל אחד וזמנו.
ביידן (ושוב גם מערב אירופה) מתאים גם יותר מהבחינה הפנים-ישראלית כשותף לקואליציה אזרחית חדשה פה שתחליף את 'גוש הימין' הנוכחי הנורא הזה שכה הרבה מפגינים עתה נגדו.
כך שאולי באמת אנו לקראת שלב חדש ומציאות שונה. אך חשוב מאד להפרד מקוי מחשבה שהפילו אותנו בעבר.