ב-2015, עם השבעתו לתפקיד, תיאר הנשיא ראובן ריבלין את ישראל כמדינה ריבונית עם ארבעה שבטים שחיים בנפרד, בעוינות וללא שפה משותפת. הנאום התקבל באהדה בחוגים ליברלים ונתפס כטקסט כן וכואב. אך המציאות עגומה אף יותר. השבטים לא רק נפרדים פיזית ותרבותית אלא שבפועל על כל קבוצה חלה מערכת חוקים נפרדת ומערכת אכיפת חוק דיפרנציאלית.
פתיחת תלמודי התורה (לבנים בלבד!) בניגוד לתקנות, על פי הוראתו המתריסה של הרב קנייבסקי, ההסכמות הסודיות בין נתניהו לדרעי, והעדרה הכמעט מוחלט של אכיפה בישובים חרדיים, הוכיחו שחוקי מדינת ישראל לא חלים על השבט החרדי. עבור החרדים חוקקו חוקים התפורים לאורחותיהם: הפטור מגיוס, מערכת חינוך עצמאית, היתר להפרדה ואפליה מגדרית. אך גם כשהחוק הכללי חל עליהם, אם הוא לא לטעמם, נכנסת לפעולה מערכת אכיפת חוק נפרדת המחריגה בפועל את השבט החרדי.
אבי לטנר הוא ייזם הייטק המתמחה בבניית מוצרי תוכנה שמשתמשים אוהבים. למד הנדסה בבן גוריון וב-MIT והוא פעיל חברתי בלוחמים לשלום.
תסריט דמיוני או בעצם לא כל כך. המודיעין הישראלי מגלה שמטוס מטען איראני נוסף המריא לכיוון ביירות כשהוא עמוס בנשק עבור ארגון חזבאללה. הצעד הראשון שננקט הוא הוראה לטייס לשוב לאיראן. אם הטייס לא נענה יש שתי אפשרויות – להפיל את המטוס, שלכל הדעות הוא ברגע זה מטוס צבאי עוין, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות. דילמות כאלה יצטרכו בקרוב לקבל תשובות מהירות, שכן טהרן החלה ברכבת אווירית כדי לצייד מחדש את מה שנותר מאירגון חזבאללה.
האם להפיל מטוס עם נשק לחזבאללה, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות – דילמות כאלה יתעוררו בקרוב כי טהרן פתחה רכבת אווירית לציוד מחדש של מה שנותר מחזבאללה
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.
במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שירים עד כאן – כל מודל הוא הפשטה של המציאות. גם 4 השבטים של רבלין וגם 5 מערכות החוק במאמר שלי לא מיצגים אמת מוחלטת אלא כזו הפשטה שמאפשרת 'לשים את האצבע על תהליכים'. לא התיחסתי ישירות למזרחים מול אשכנזים. גם לא הזכרתי אוכלוסיות מופלות אחרות כמו אתופים. עם דבר אחד בתגובה שלך אני לא מסכים, מי שכתב את החוקים לא חשב רק על התועלת שלו, אלא חשב על התועלת של קבוצת הייחוס שלו, על הם מול אנחנו. אבי
הנתונים שלך מטעים. למשל
ציינת כי שטחים מוניציפליים של רשויות מקומיות ערביות 3.4 לעומת 18 אחוז באוכ' זה מתעלם מכך שמחצית אוכלוסייה זו אינה בשטחים מוגדרים (בדוים) או ברשויות מוניציפליות יהודיות כמו בנוף הגליל כרמיאל כרמל באר שבע עוד ועוד
נוסף לכך הצגת הדברים כביכול השבט החילוני אחיד היא שגויה מיסודה.
לכתחילה במדינת ישראל היו תתי חלוקה שבטית – מזרחיים עולים אירופאים קיבוצים וכו' תמיד תמיד היתה זו האוכלוסיה המופלית ביותר לרעה. מי שכתב את החוקים – כתב אותם ל חעלתו האישית. ולא אכפת היה להם מכל קבוצות השבט כל עוד עסקיהם מצליחים