ב-2015, עם השבעתו לתפקיד, תיאר הנשיא ראובן ריבלין את ישראל כמדינה ריבונית עם ארבעה שבטים שחיים בנפרד, בעוינות וללא שפה משותפת. הנאום התקבל באהדה בחוגים ליברלים ונתפס כטקסט כן וכואב. אך המציאות עגומה אף יותר. השבטים לא רק נפרדים פיזית ותרבותית אלא שבפועל על כל קבוצה חלה מערכת חוקים נפרדת ומערכת אכיפת חוק דיפרנציאלית.
פתיחת תלמודי התורה (לבנים בלבד!) בניגוד לתקנות, על פי הוראתו המתריסה של הרב קנייבסקי, ההסכמות הסודיות בין נתניהו לדרעי, והעדרה הכמעט מוחלט של אכיפה בישובים חרדיים, הוכיחו שחוקי מדינת ישראל לא חלים על השבט החרדי. עבור החרדים חוקקו חוקים התפורים לאורחותיהם: הפטור מגיוס, מערכת חינוך עצמאית, היתר להפרדה ואפליה מגדרית. אך גם כשהחוק הכללי חל עליהם, אם הוא לא לטעמם, נכנסת לפעולה מערכת אכיפת חוק נפרדת המחריגה בפועל את השבט החרדי.
אבי לטנר הוא ייזם הייטק המתמחה בבניית מוצרי תוכנה שמשתמשים אוהבים. למד הנדסה בבן גוריון וב-MIT והוא פעיל חברתי בלוחמים לשלום.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שירים עד כאן – כל מודל הוא הפשטה של המציאות. גם 4 השבטים של רבלין וגם 5 מערכות החוק במאמר שלי לא מיצגים אמת מוחלטת אלא כזו הפשטה שמאפשרת 'לשים את האצבע על תהליכים'. לא התיחסתי ישירות למזרחים מול אשכנזים. גם לא הזכרתי אוכלוסיות מופלות אחרות כמו אתופים. עם דבר אחד בתגובה שלך אני לא מסכים, מי שכתב את החוקים לא חשב רק על התועלת שלו, אלא חשב על התועלת של קבוצת הייחוס שלו, על הם מול אנחנו. אבי
הנתונים שלך מטעים. למשל
ציינת כי שטחים מוניציפליים של רשויות מקומיות ערביות 3.4 לעומת 18 אחוז באוכ' זה מתעלם מכך שמחצית אוכלוסייה זו אינה בשטחים מוגדרים (בדוים) או ברשויות מוניציפליות יהודיות כמו בנוף הגליל כרמיאל כרמל באר שבע עוד ועוד
נוסף לכך הצגת הדברים כביכול השבט החילוני אחיד היא שגויה מיסודה.
לכתחילה במדינת ישראל היו תתי חלוקה שבטית – מזרחיים עולים אירופאים קיבוצים וכו' תמיד תמיד היתה זו האוכלוסיה המופלית ביותר לרעה. מי שכתב את החוקים – כתב אותם ל חעלתו האישית. ולא אכפת היה להם מכל קבוצות השבט כל עוד עסקיהם מצליחים