ארצות הברית עשויה למכור לאיחוד האמירויות הערביות (או בקיצור: האמירויות) את מטוס הקרב-תקיפה החדיש, ה-F35. ישראל לא מתלהבת מכך, בלשון המעטה, אבל היא השלימה עם זה ויחסית אין זה כה נורא מבחינתה.
ישראל והאמירויות חתמו על הסכם שלום, שהוא גם הסכם נגד האויב המשותף שלהן, איראן. מבחינת האמירויות – הרוצה שלום (עם ישראל) ייכון למלחמה (נגד איראן, לא ישראל). לכן האמירויות רוצה לרכוש את ה-F35. זהו מטוס אמריקאי מתקדם מאד, ובמזרח התיכון הוא נמצא רק בידי ישראל. ישראל היתה מעדיפה שזה ישמר כך, אבל זה כנראה לא יקרה. מטוס זה, המכונה "אדיר" בישראל, לקח את חיל האוויר שלה לגבהים חדשים. יש לו יכולות מדהימות אשר ישראל לא רוצה שאף מדינה ערבית תהנה מהן. זה נכון גם לאמירויות. אך עד כמה על ישראל לחשוש מכך? יש כמה סיבות שמצמצמות את הסיכון.
מטוס ה-F35, המכונה בישראל "אדיר", לקח את חיל האוויר שלה לגבהים חדשים. יש לו יכולות מדהימות שישראל לא רוצה שאף מדינה ערבית, כולל האמירויות, תהנה מהן. אך עד כמה על ישראל לחשוש מכך?
לישראל אין ממש סיבות לחשוש מהאמירויות, בלי קשר להסכם השלום ביניהן. גם אם השלום איתה יתגלה כשלום קר ואף יקרוס, אין לשתי המדינות סיבות ממשיות לסכסוכים. ישראל והאמירויות מאד רחוקות אחת מהשניה (מרחק של יותר מאלפיים ק"מ) אז אין מריבות על שטח, מים וכדומה, כפי שיש בין ישראל לפלסטינים וסוריה למשל. לישראל יש אתגרים בטחוניים רבים. יש גם כאלו שעשויים להתפתח. בתחתית הרשימה הזו קיימת האפשרות של עימות כלשהו עם האמירויות.
מבחינת ישראל עשויה להיות חשיבות רבה לקשר הדוק עם האמירויות, אפילו עד כדי מכירת F35 לאמירויות. שיקול דומה היה לישראל עם מצרים וירדן, עימן יש שלום ותיק, שקלטו מטוסים אמריקאיים מתקדמים מסוג F16. עם מדינות אלו, במיוחד עם מצרים, ישנה סבירות, גם אם נמוכה מאד, שהן עלולות בעתיד לחזור להיות יריבות של ישראל. הסיכון הפוטנציאלי מהן גבוה יותר מזה שנשקף מהאמירויות, שמעולם לא נלחמה נגד ישראל.
ל-F35 יש מספר דגמים. ישראל עשויה לדרוש כי האמירויות תקבל דגם נחות יותר מזה שיש לישראל, למשל בתוכנות המחשב שלו, בהיבטים שונים בסייבר ועוד. כמו כן המרחק הרב בין ישראל לאמירויות יכביד מאד על האמירויות לתקוף את ישראל עם F35. הטווח המבצעי של מטוס זה לא מאפשר לו להגיע לישראל ולחזור לאמירויות. מטוס זה יכול לשאת מיכלי דלק נוספים, נתיקים, כדי להאריך את הטווח שלו, אבל נשיאתם תגרום לו לאבד את אחד מיתרונותיו העיקריים, החמקנות, כלומר הוא יתגלה במכ"ם.
הגעת ה-F35 לאמירויות תיקח שנים. פולין, שגם קנתה את המטוס, תקבל אותו רק בעוד ארבע שנים. ייתכן שייקח כעשור עד שהאמירויות תקבל את המטוס, גם בגלל המורכבות של אישור זה בקונגרס האמריקאי. יש שם חילוקי דעות שנוגעים, למשל, לשימוש בעייתי שעשתה האמירויות בעבר בנשק אמריקאי שיש לה בעת המלחמה בתימן, יחד עם הרצון לשמור על סודות מטוס זה כדי שלא יזלגו ליריביה של ארצות הברית ועוד. באמירויות יש אזרחים זרים רבים, כולל מאיראן.
לקשר הדוק עם האמירויות עשוי להיות חשוב מאוד לישראל, אפילו עד כדי מכירת F35 לאמירויות. שיקול דומה היה לישראל עם מצרים וירדן, עימן יש שלום ותיק, שקלטו מטוסים אמריקאיים מתקדמים מסוג F16
ישראל היתה יכולה להיאבק במכירת המטוס, באופן רשמי או לא, תוך גיוס התומכים הרבים שיש לה בארצות הברית. אבל ישראל לא רוצה לקומם את ארצות הברית. אם הממשל האמריקאי רוצה למכור F35 לאמירויות, כולל בגלל שיקולים כלכליים, ישראל היתה מתקשה לעצרו ואף היתה עשויה לשלם על כך מחיר כבד. ישראל היתה עשויה גם לעצבן את האמירויות וגרוע מכך את הממשל האמריקאי, את חברות הנשק האמריקאיות ועוד, ובסוף היה עליה להשלים עם מציאות שה-F35 נמכר לאמירויות.
אם האמירויות תקבל את ה-F35, מדינות ערב נוספות עשויות לדרוש לקבלו, וחלקן, כקטאר, כבר צועדות בכיוון זה. גם אם אחת מהן תהפוך ליריבה של ישראל היא מן הסתם תהיה גם יריבה של ארצות הברית. אותה מדינה ערבית תאבד נגישות לשוק הנשק האמריקאי, כולל לחלפים, תחמושת, ידע וכדומה. בלעדי תמיכה זו יהיה קשה מאד למדינה ערבית סוררת לתפעל מטוס ועוד כה מורכב כמו ה- F35, שעשוי להיות בעל תועלת מועטה. כך זה קרה באיראן בזמנו.
בסך הכל עדיף שהאמירויות לא תקבל ה-F35, אבל גם אם זה יתבצע – מבחינת ישראל לא יהיה זה כה גרוע. יהיה זה סיכון מחושב, וישראל כבר לקחה בעבר סיכונים גדולים בהרבה. יהיה זה כדאי במיוחד אם היחסים עם האמירויות יתפתחו ויועילו לישראל במידה כזו שהישגים אלו יאפילו אל הסיכון של התחמשות האמירויות בנשק אמריקאי מתקדם.
אהוד עילם, חוקר של בטחון לאומי של ישראל, בעל דוקטרט בתחום. בעבר עבד בתחום עבור צה"ל, כאזרח, במשך מספר שנים. פרסם שבעה ספרים, רובם באנגלית. האחרון, מ-2019, היה על: צה"ל מול גרילה וטרור (הוצאת משרד הבטחון ומודן) https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=139278#.XUv3bPJKipo
הכותרות הראשיות עכשיו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו
למקרה שפיספסת
בפרק הקודם במסע: מאי 1993, בעיר הגדולה בבוסניה-הרצגובינה, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו ושמים את פעמינו במכונית המשוריינת שלנו אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד לשבועיים הקרובים.
את הצילומים בסרייבו אנחנו מתחילים בבית הכנסת האשכנזי הגדול עם כמה ״צילומי אווירה״ ופנייה למצלמה של מרטין הכתב, שמסכם לצופה בבית את המצב בעיר אחרי 400 ימים של מצור. דֵּנִי, הפיקסר שלנו, מזרז אותנו לסיים ולהיכנס למכונית המשוריינת. הוא כבר מרגיש בבטן שהגיע הזמן לעזוב, למהר ולחפש מסתור.
מרטין הכתב מסכם לצופה בבית את המצב בעיר סרייבו אחרי 400 ימי מצור. דֵּנִי, הפיקסר שלנו, מזרז אותנו לסיים ולהיכנס למכונית המשוריינת. הוא כבר מרגיש בבטן שהגיע הזמן לעזוב, למהר ולחפש מסתור
כשאנחנו חולפים במהירות ברחובה הראשי של סראייבו אל עבר ההולידיי-אין, רק אז אפשר להבין בדיוק מה היא עיר רפאים. רק שכאן, בשדרת הצלפים, אפילו רוחות הרפאים חוששות להסתובב.
אף אחד לא יוצא מפתח הבית למעט, כפי שדֵּנִי מסביר – כשמוכרזת הפסקת אש. או אז הרחובות מתמלאים בנשים וגברים, צעירים וזקנים וילדים. כולם יוצאים להתאוורר לזמן קצר של הפוגה מהצליפות וההפגזות. המאושרים מצליחים אפילו לקנות מעט מהמצרכים החיוניים בשוק, לאחר עמידה ארוכה בתור ארוך ומתפתל כמו נחש אנושי.
דווקא אז, מעשה השטן, הסרבים הסובבים את העיר יורים. רק פגז אחד או שניים, אבל תמיד יכוונו אל מרכזו של התור למים או זה של הלחם, במטרה לגרום לכמה שיותר נפגעים.
ליד תור כמו זה שצילמתי באחת הפעמים בהם הוכרזה הפסקת אש בעיר למספר שעות, נחתו בסוף השבוע האחרון שני פגזים. שלושה ילדים נהרגו במקום מרסיסי הפגזים, ושני מבוגרים, אולי אמא ואבא, הגיעו ללא דופק לבית החולים לאחר שמתו מאובדן דם.
ליד תור כמו זה שצילמתי באחת מהפסקות האש שהוכרזו לכמה שעות, נחתו בסופ"ש האחרון שני פגזים. 3 ילדים נהרגו במקום מרסיסי הפגזים, ושני מבוגרים, אולי אמא ואבא, הגיעו ללא דופק לבית החולים
בחזרה להולידי-אין. שעת ערב מוקדמת יחסית ואנחנו נכנסים לחדר האוכל לארוחת ערב ראשונה. המלון שהיה פעם מהמפוארים בעיר זכה לארח את הבכירים באנשי הוועד האולימפי והספורטאים שלקחו חלק בתחרויות אולימפיאדת החורף שנערכו בעיר בחורף של 1984.
מסימני העבר המפואר שלו נשאר רק הסכו״ם על השולחן. סכו״ם כסף כבד, שבכל כף, מזלג וסכין מוטבע הסמל האולימפי. חמש הטבעות המסמלות את כל מה שלא קיים כבר כאן בסרייבו מאז תחילת המלחמה.
בעיר יש האפלה בלילות כבר למעלה משנה, ועל החלונות הגדולים של חדר האוכל בקומת הכניסה וילונות כבדים שעוצרים מבעד האור הצהבהב לצאת החוצה. לאורך הקיר מבחוץ שקי חול.
לשולחן מצטרף גם דיויד, עורך הוידאו שהגיע מלונדון שבוע לפנינו. דיויד היה איתנו באולפנים בהרצליה במלחמת המפרץ ב-1991. צחקנו כשבכל אזעקת נחש צפע הוא היה היחיד שמיהר לרכוס את חליפת המגן, הכפפות ומסכת האב״כ והקפיד לשמור על בריאותו. פעם אחת היינו יחד גם במוגדישו שנה לאחר מכן. דיויד נפטר מסיבוכי צהבת כמה שנים מאוחר יותר.
השיחה ליד השולחן משוחררת ממתח או חשש, שיחה שלא מרמזת אפילו בשמץ על הסכנה שבחוץ, מעבר לקיר שקי החול.
התפריט מציע בשר או עוף עם שתי תוספות. אחת מהן תפוחי אדמה. מישהו שואל אם אין לנו ייסורי מצפון לאכול לבוסנים את מעט האוכל שיש להם כאן. אנחנו צוחקים ואני מצטט להם דוח של קרן המזון הבינלאומית של האו״ם, לפיו מנת בשר לאדם היא 60 גר׳.
התפריט מציע בשר או עוף עם תפ"א. מישהו שואל אם אין לנו ייסורי מצפון לאכול לבוסנים את מעט האוכל שנשאר. אני מצטט דוח של קרן המזון הבינלאומית של האו״ם, לפיו מנת בשר לאדם היא 60 גר׳
מישהו מצלם במצלמת וידאו קטנה. אנחנו שותים בירה. יין מקומי ומעשנים סיגריות. יש קומפוט תפוחי עץ כמו של אמא בבית וקפה שחור שרוף בלקני. אנחנו יושבים ומקשקשים, מעלים זכרונות ממקומות אחרים ממלחמות קודמות.
חבורה של עיתונאים שאנחנו, משהו בין חבורת אומני קרקס נודד לבין קבוצה של שכירי חרב של הממלכה השביעית. חבורה שממאנת להתבגר, סובבת בעולם ממלחמה למלחמה ומתגרה בסכנה. אנחנו מורידים גם כוסית של סליבוביץ׳, ברנדי שזיפים בלקני, 35% אלכוהול, עם עוד סיגריה אחרונה והולכים לישון.
אור בחדר לא מדליקים כמובן ואין גם תריס להגיף. יקיצה עם אור ראשון בכל מקרה כי הימים קצרים והמלאכה מרובה. ובכלל, מי רוצה להיות לבד בחדר בקומה גבוהה בלי חלונות ובלי תריסים. חדר שיש בו מכשיר טלפון המחובר לקבלה, מטף כיבוי, שולחן ושני כסאות.
חושך בחוץ, ליל ירח, אין אנשים ברחוב. לא מעז לעמוד ליד החלון אבל מגניב מבט מהצד. אמבולנס עובר במהירות בצומת הקרובה למלון, פנסיו צבועים בצבע כחול כמו אצלנו במבצע סיני של 56'. אני נזכר בחוויות ילדות של תל-אביב במלחמה הראשונה שלי, עם סבא ואמא ליד קיר המגן בחדר המדרגות בבית ברחוב אחד-העם. פקחים של הג״א עוברים ברחוב וצועקים לדייר בקומה ראשונה מעל לחנות של דב החשמלאי שיכבו שם את האור הדולק.
אור בחדר לא מדליקים כמובן ואין גם תריס להגיף. יקיצה עם אור ראשון בכל מקרה כי הימים קצרים והמלאכה מרובה. ובכלל, מי רוצה להיות לבד בחדר בקומה גבוהה בלי חלונות ובלי תריסים
הד של יריה בודדת מתגלגל מההרים, ולאחריו עוד הד ועוד אחד. מישהו שלא נרדם מנסה כנראה את הרובה שלו. המיטה גדולה כמו שמלון חמישה כוכבים מציע לאורחיו. אני שוכב על הגב, אור הירח נכנס ומאיר את רצפת החדר. בחדר ליד מישהו מוריד את המים בשירותים.
ברדיו הקטן שלי אני מנסה לשמוע באוזניה את מהדורת החדשות האחרונה של ה-BBC באנגלית ולא מצליח. תחנה רדיו מקומית משדרת מוזיקה אתנית. מזכירה מוזיקה מזרחית שלנו, יוונית או טורקית. בלקנית. בתחנה אחרת משוחחים שיחת לילה רגועה גבר ואשה בשפה לא מזוהה. מתהפך על הבטן, מנסה להירדם מחבק את הכרית.
לא הצלחנו לקבל 4 חדרים צמודים, בקומה איתי רק דובי. יוסי בקומה מעלינו, אני חושב שבחדר לא רחוק ממרטין. קבענו שבמידה ותהיה אזעקה במהלך הלילה ניפגש ארבעתנו למטה בלובי, ליד הירידה למרתף הבניין.
אני שומע צעדים במסדרון. דלת החדר נעולה. הצעדים מתרחקים במסדרון. מישהו יורה צרור מנשק אוטומטי שמהדהד במרחק. זה רק ההד שמתגלגל ונכנס דרך הפתח הקרוע בחלון אל תוך החדר. כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח. אני שומע אנחה ועוד אחת ושלישית. גבר ואשה שמוציאים לשון ומראים אצבע משולשת למלחמה בסרייבו. מחר בבוקר אנסה לנחש מי היה הגבר ומי הייתה בת הזוג לרגע של אינטימיות שמתעלמת מהכאוס מסביב.
מישהו יורה צרור מנשק אוטומטי שמהדהד במרחק וההד נכנס מהפתח הקרוע בחלון לחדר. כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח. אני שומע אנחה ועוד אחת ושלישית. גבר ואשה שמראים אצבע משולשת למלחמה
מלחמה מצמיחה רגעים חד פעמיים. מזווגת זיווגים של רגע. כבר ראיתי זיווג של קופסת סיגריות בטימישוארה הרעבה, שלא היה דומה לאינטימיות בחדריו של האינטרקונטיננטל בבלגראד. במלחמה כמו במלחמה תמיד יהיו מרוויחים, ואחרים שינסו רק לעבור את הלילה בשלום כדי להביא לילדים בבית לחם טרי בבוקר.
המוזיקה הבלקנית מתחלפת במוסיקה קלאסית באוזניה. אני סופר כבשים ומתעורר עם אור ראשון – בוקר טוב סרייבו.
חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אחוזי הצבעה בני ברק 74%. אלעד 81%. אין מנדט נוסף לחרדים האשכנזים. אין ינהרו–לקלפיות. כי הם תמיד נוהרים. הפוטנציאל הגדול באחוזי הצבעה הוא בשמאל תל אביבי עם 60% והמגזר הערבי 46%. חלקו של המגזר הערבי באוכלוסיה – 25 מנדטים!!! (מעל 21%, שיום אחד יצאו לקלפי)
נראה שמפספסים את הנקודה, הימין ועכשיו גם השמאל פשוט נהנים מהמשחק החדש שנפל לידהם. הם נלחמים מלחמה מדומה אחד בשני על גב האזרחים המוסתים. התקשורת מתמוגגת כי יש אקשן והאזרחים חושבים שיש פה משהו מהותי ובפועל חברי הכנסת חברים ועושים קירקס מכולנו.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם