ארצות הברית עשויה למכור לאיחוד האמירויות הערביות (או בקיצור: האמירויות) את מטוס הקרב-תקיפה החדיש, ה-F35. ישראל לא מתלהבת מכך, בלשון המעטה, אבל היא השלימה עם זה ויחסית אין זה כה נורא מבחינתה.

ישראל והאמירויות חתמו על הסכם שלום, שהוא גם הסכם נגד האויב המשותף שלהן, איראן. מבחינת האמירויות – הרוצה שלום (עם ישראל) ייכון למלחמה (נגד איראן, לא ישראל). לכן האמירויות רוצה לרכוש את ה-F35. זהו מטוס אמריקאי מתקדם מאד, ובמזרח התיכון הוא נמצא רק בידי ישראל. ישראל היתה מעדיפה שזה ישמר כך, אבל זה כנראה לא יקרה. מטוס זה, המכונה "אדיר" בישראל, לקח את חיל האוויר שלה לגבהים חדשים. יש לו יכולות מדהימות אשר ישראל לא רוצה שאף מדינה ערבית תהנה מהן. זה נכון גם לאמירויות. אך עד כמה על ישראל לחשוש מכך? יש כמה סיבות שמצמצמות את הסיכון.

אהוד עילם, חוקר של בטחון לאומי של ישראל, בעל דוקטרט בתחום. בעבר עבד בתחום עבור צה"ל, כאזרח, במשך מספר שנים. פרסם שבעה ספרים, רובם באנגלית. האחרון, מ-2019, היה על: צה"ל מול גרילה וטרור (הוצאת משרד הבטחון ומודן) https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=139278#.XUv3bPJKipo

התחזית: מבול. מבול של חוקים פופוליסטיים. כמו הפרה האדומה שתאפשר לעלות להר הבית, כך החוקים שמחוקקת הממשלה יאפשרו את שינוי המשטר. בין החוקים כאלה בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, ואחרים בעלי פרופיל נמוך, אבל כולם מבקשים ליצור עובדי ציבור כנועים שיישרו קו עם הפוליטיקאים. איך זה נראה בתחום הארכיאולוגיה יכולנו להתרשם בשבוע האחרון.

1

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

אל תלכו שולל אחר תמונות "הניצחון" שמגיעות מלבנון מרגע שנחתם הסכם הפסקת האש עם חזבאללה. אל תתנו לדגלים הצהובים של חזבאללה, הנישאים אל על בגאווה, להטעות אתכם.

סיסמאות "הניצחון המוחלט" שמדקלמים בשמחה תומכי חזבאללה ו"ציר ההתנגדות" – המוכתבות להם מפי בכירים בחזבאללה – הם לא יותר ממרמור ותסכול עמוק שחשה היום מרבית האוכלוסייה בלבנון לאור המחיר הכבד ששילמה בעקבות הלחימה.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

אין שום בעיית איזון בערוצים 11, 12 ו-13. (יש כמובן בעיית איזון חריפה בשידורי ערוץ 14, על כך מיד בהמשך).

מה שקורה בתכנים המשודרים בערוצי השידור בישראל – היחס והטיפול התקשורתי במסרים ובמעשים של הקואליציה הימנית וממשלת ישראל, אינו קשור ל"בעיית איזון". יש מספיק עיתונאים עם השקפה ימנית בתאגיד ובערוצים האחרים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.