יום זכויות האדם המצוין היום בולט על רקע משבר בריאות שלא נראה כמוהו מזה כמאה שנים. מגפת הקורונה היא מקרה בוחן למפגש בין הזכות לבריאות ולזכויות אדם.

הזכות לבריאות, המצוינת באמנה הבינלאומית לזכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות כאחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, קוראת לממשלות לספק את הסטנדרט הגבוה ביותר של בריאות לתושביהן. בהתאם, מחויבות מדינות לנקוט צעדי מנע לאיומי בריאות הציבור, ובכלל זה נקיטת צעדים המגבילים זכויות מסוימות לתקופה מוגבלת, בהן מגבלות על חופש התנועה והעיסוק.

יום זכויות האדם שצויין לאחרונה בולט על רקע משבר בריאות שלא נראה כמוהו מזה כמאה שנים. מגפת הקורונה היא מקרה בוחן למפגש בין הזכות לבריאות ולזכויות אדם

אולם בעוד הצורך בהגנה על הזכות לבריאות מצוי עמוק בתוך הקונצנזוס בציבור בישראל, ההגנה על זכויות אדם אחרות, ובהן שמירה על כבוד האדם, העדר אפלייה ושמירה על הליך נאות הכולל איזונים ובלמים – נחשבות לציפור הנפש של קבוצות נישה.

אך מדובר בחלוקה מלאכותית. לא פחות משהמדינה מחויבת לסייע בהנגשת שירותי בריאות, במתן ערוצי סיוע ובהבטחת הכנסה כדי לסייע לציבור לצלוח את המגפה, היא מחויבת להבטיח שזכויות האדם והאזרח אינן נרמסות במהלך המגפה או לאחריה.

ההחלטה להבטיח זכויות אדם (ובכלל זה הזכות לבריאות) נובעת מהכרה של המדינה בחובתה להגן על האוכלוסיות היושבות בגבולותיה. גם בניהול משבר בריאות חמור אין הצדקה לפגיעה – בוודאי לא לפגיעה בלתי מידתית שבינה לבין ניהול המשבר אין דבר וחצי דבר – בזכויות האדם, במנהל תקין ובהליכים דמוקרטיים.

הקורונה היכתה בעולם לאחר שנים של כרסום במעמד זכויות האדם ועליית מנהיגים פופוליסטים שרכבו על גלי הסתה נגד קבוצות מיעוט, מהגרים וערכים אוניברסליים כדי לבצר את שלטונם. אותם מנהיגים ניצלו את המגפה בכדי לקבע ולחזק את המנגנונים הלא דמוקרטים, לא פעם תוך פגיעה בזכויות האדם, כאילו היו כלי במאבק במגפה. בהתאם, דו"ח זכויות האדם של פרידום האוס "democracy under lockdown" מצביע על הרעה במצב הדמוקרטיה וזכויות האדם בתקופת הקורונה ב-80 מדינות בתקופת הקורונה, רק באחת המצב השתפר.

האירוניה טמונה בכך שדווקא מדינות שמקפידות על זכויות אדם היטיבו לטפל במגפה יותר מאחרות. מדינות שזכויות אדם עומדות בראש מעייניהן קשובות הרבה יותר לצרכי האזרחים, מהירות יותר להגיב לצרכים ולמציאות משתנה ולספק ביטחון ורווחה לאזרחיהן.

מי יודע כיצד העולם היה נראה לולא התעקשה סין להשתיק את הרופאים בווהאן שהתריעו על התפרצות נגיפית לא כל כך מזמן. אין בכך כדי לומר שכל הדמוקרטיות הצליחו באותה המידה במאבק בקורונה, אולם המדינות שזכו לציונים הגבוהים ביותר על היערכות: דנמרק, איסלנד, פינלנד וניו זילנד שייכות למחנה זה.

אירוני שדווקא מדינות שמקפידות על זכויות אדם וקשובות לצרכיהם היטיבו לטפל במגפה יותר מאחרות. מי יודע כיצד העולם היה נראה לולא התעקשה סין להשתיק את הרופאים בווהאן שהתריעו על התפרצות נגיפית

אם יש לקח להפיק מהשנה האחרונה הוא שזכויות אדם אוניברסליות לא נועדו רק להגנה על זכויות של קבוצות מוחלשות – הן מספקות גבולות גזרה לסמכות המדינה. קו דקיק בלבד עובר בין הפרת זכויות האדם של קבוצות מודרות לבין אי אמון ציבורי עמוק במקבלי ההחלטות. הפרת זכויות אדם מייצרת נורמות פסולות שקשה להגמל מהן: היעדר שקיפות, הבנות שבקריצה, הדרת קבוצות מקבלת ההחלטות. על משקל אמירתו של בנג'ימן פרנקלין:

"אלה המוותרים על מעט מחירותם לטובת ביטחונם, לא זכאים לא לזה ולא לזה, ויפסידו את שניהם".

אלה הרומסים זכויות בשם הבריאות ייוותרו ללא זכויות וללא בריאות.

ד"ר (PhD) יותם רוזנר הוא ראש תחום מחקר בעמותת רופאים לזכויות אדם. עוסק במחקרי מדיניות בריאות, רווחה וזכויות אדם, ומאמין בעובדות ונתונים בעולם של פוסט אמת. אוהד ותיק של הפועל חיפה ומתעורר באמצע הלילה כדי לצפות בבוסטון סלטיקס משחקת ב-NBA.

המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.

בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות

העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.

בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין  מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.