יום זכויות האדם המצוין היום בולט על רקע משבר בריאות שלא נראה כמוהו מזה כמאה שנים. מגפת הקורונה היא מקרה בוחן למפגש בין הזכות לבריאות ולזכויות אדם.

הזכות לבריאות, המצוינת באמנה הבינלאומית לזכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות כאחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, קוראת לממשלות לספק את הסטנדרט הגבוה ביותר של בריאות לתושביהן. בהתאם, מחויבות מדינות לנקוט צעדי מנע לאיומי בריאות הציבור, ובכלל זה נקיטת צעדים המגבילים זכויות מסוימות לתקופה מוגבלת, בהן מגבלות על חופש התנועה והעיסוק.

יום זכויות האדם שצויין לאחרונה בולט על רקע משבר בריאות שלא נראה כמוהו מזה כמאה שנים. מגפת הקורונה היא מקרה בוחן למפגש בין הזכות לבריאות ולזכויות אדם

אולם בעוד הצורך בהגנה על הזכות לבריאות מצוי עמוק בתוך הקונצנזוס בציבור בישראל, ההגנה על זכויות אדם אחרות, ובהן שמירה על כבוד האדם, העדר אפלייה ושמירה על הליך נאות הכולל איזונים ובלמים – נחשבות לציפור הנפש של קבוצות נישה.

אך מדובר בחלוקה מלאכותית. לא פחות משהמדינה מחויבת לסייע בהנגשת שירותי בריאות, במתן ערוצי סיוע ובהבטחת הכנסה כדי לסייע לציבור לצלוח את המגפה, היא מחויבת להבטיח שזכויות האדם והאזרח אינן נרמסות במהלך המגפה או לאחריה.

ההחלטה להבטיח זכויות אדם (ובכלל זה הזכות לבריאות) נובעת מהכרה של המדינה בחובתה להגן על האוכלוסיות היושבות בגבולותיה. גם בניהול משבר בריאות חמור אין הצדקה לפגיעה – בוודאי לא לפגיעה בלתי מידתית שבינה לבין ניהול המשבר אין דבר וחצי דבר – בזכויות האדם, במנהל תקין ובהליכים דמוקרטיים.

הקורונה היכתה בעולם לאחר שנים של כרסום במעמד זכויות האדם ועליית מנהיגים פופוליסטים שרכבו על גלי הסתה נגד קבוצות מיעוט, מהגרים וערכים אוניברסליים כדי לבצר את שלטונם. אותם מנהיגים ניצלו את המגפה בכדי לקבע ולחזק את המנגנונים הלא דמוקרטים, לא פעם תוך פגיעה בזכויות האדם, כאילו היו כלי במאבק במגפה. בהתאם, דו"ח זכויות האדם של פרידום האוס "democracy under lockdown" מצביע על הרעה במצב הדמוקרטיה וזכויות האדם בתקופת הקורונה ב-80 מדינות בתקופת הקורונה, רק באחת המצב השתפר.

האירוניה טמונה בכך שדווקא מדינות שמקפידות על זכויות אדם היטיבו לטפל במגפה יותר מאחרות. מדינות שזכויות אדם עומדות בראש מעייניהן קשובות הרבה יותר לצרכי האזרחים, מהירות יותר להגיב לצרכים ולמציאות משתנה ולספק ביטחון ורווחה לאזרחיהן.

מי יודע כיצד העולם היה נראה לולא התעקשה סין להשתיק את הרופאים בווהאן שהתריעו על התפרצות נגיפית לא כל כך מזמן. אין בכך כדי לומר שכל הדמוקרטיות הצליחו באותה המידה במאבק בקורונה, אולם המדינות שזכו לציונים הגבוהים ביותר על היערכות: דנמרק, איסלנד, פינלנד וניו זילנד שייכות למחנה זה.

אירוני שדווקא מדינות שמקפידות על זכויות אדם וקשובות לצרכיהם היטיבו לטפל במגפה יותר מאחרות. מי יודע כיצד העולם היה נראה לולא התעקשה סין להשתיק את הרופאים בווהאן שהתריעו על התפרצות נגיפית

אם יש לקח להפיק מהשנה האחרונה הוא שזכויות אדם אוניברסליות לא נועדו רק להגנה על זכויות של קבוצות מוחלשות – הן מספקות גבולות גזרה לסמכות המדינה. קו דקיק בלבד עובר בין הפרת זכויות האדם של קבוצות מודרות לבין אי אמון ציבורי עמוק במקבלי ההחלטות. הפרת זכויות אדם מייצרת נורמות פסולות שקשה להגמל מהן: היעדר שקיפות, הבנות שבקריצה, הדרת קבוצות מקבלת ההחלטות. על משקל אמירתו של בנג'ימן פרנקלין:

"אלה המוותרים על מעט מחירותם לטובת ביטחונם, לא זכאים לא לזה ולא לזה, ויפסידו את שניהם".

אלה הרומסים זכויות בשם הבריאות ייוותרו ללא זכויות וללא בריאות.

ד"ר (PhD) יותם רוזנר הוא ראש תחום מחקר בעמותת רופאים לזכויות אדם. עוסק במחקרי מדיניות בריאות, רווחה וזכויות אדם, ומאמין בעובדות ונתונים בעולם של פוסט אמת. אוהד ותיק של הפועל חיפה ומתעורר באמצע הלילה כדי לצפות בבוסטון סלטיקס משחקת ב-NBA.

רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.

אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.

"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.

דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.