"משבר הקורונה הוא קודם כל משבר חברתי כלכלי, זה בכלל לא משבר בריאותי", אומרת חן אריאלי. "יותר מדי מדברים על כן סגר, או לא סגר וחיסונים, אבל אף אחד לא מדבר על תכנית יציאה מהמשבר. לא מדברים על זה שאנחנו בעיצומו של אחד המשברים הגדולים שידענו במדינת ישראל ושאנחנו עדיין לא יודעים לאן האדוות שלו יגיעו", היא מוסיפה.
אריאלי חברה בצוות המומחים של המשבר, שקיבץ אנשי מקצוע מתחומים אזרחיים שונים כדי להציע פתרונות שעשויים להוציא את ישראל מהבוץ הבריאותי-כלכלי-חברתי. היא עצמה פעילה בקהילה הגאה, ושימשה לפני כמה שנים כיו"ר אגודת הלהט"ב.
בכובע הנוכחי שלה היא גם אמורה להיות כתובת לפתרון, כמחזיקת תיק הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית תל אביב, שבה היא משמשת בשנתיים האחרונות סגנית ראש העיר אחרי שרצה ברשימת רוב העיר בבחירות 2018.
"הקורונה חשפה באופן מטריד ועמוק ליקויים קיימים במנגנון הרווחה. זה לא שהיינו במדיניות רווחה סדורה והמשבר הזה נפל עליה. יש פה הזדמנות פז לרפורמה עמוקה במדיניות הרווחה ולטפל בכשלים עמוקים", אלא שזה לא קורה. נייר מדיניות שניסחה יחד עם ד"ר סמי זועבי, קורא לתפוס את ההזדמנות של הקורונה לשינוי עומק במדיניות הרווחה.
ראשית, היא מציעה לשנות את המיתוג. "יש בושה ברווחה, וזו תוצאה של דיכוי אוכלוסיות מוחלשות, וצריך לשנות את התדמית, כי כרגע זה לא אלקטורט. אני מהמרת שבבחירות הקרובות רווחה לא תעסיק אף אחד, ואנחנו מאוד אוהבים לחשוב על עצמנו כמדינה שלא מפקירה אף אחד, ושאצלנו לא מתים ברחובות אבל צר לי להגיד – זה קשקוש מוחלט.
"זו תוצאה של צמצום קצבאות ותכניות שלא נותנות חכות אלא פלסטרים לבעיה לא פתורה של הפרטת השירותים וצמצום המענים לאורך השנים. השירותים החברתיים בישראל חנוקים, וכשמגיע משבר כזה אנחנו משלמים את המחיר. הרבה מושגים שמשמשים את מדיניות הרווחה ונקבעו לפני כמה עשורים צריכים להתנער מהאבק. אנחנו צריכים לכתוב מחדש את פרק הרווחה בספר של מדינת ישראל".
להרחיב את מעגל הזכאות
המחיר שעליו אריאלי מדברת השתקף בעוצמה מבהילה בדוח העוני שפרסם בשבוע החולף ארגון לתת. 422 אלף משפחות חדשות במצוקה כלכלית ושיעור המשפחות שחיות בעוני זינק לשליש, בהשוואה לחמישית לפני הקורונה.
מעמד הביניים מתכווץ במהירות והצורך של האוכלוסייה בסיוע זינק ב-70%. כ-23% מהמשפחות בישראל סובלות מחוסר בטחון תזונתי, כולל 800 אלף ילדים. לפי נתונים שמסר ל"זמן ישראל" משרד הרווחה, באוקטובר האחרון נרשם זינוק של כמעט 70% בפתיחת התיקים בלשכות הרווחה, ביחס לחודש המקביל אשתקד.
המספרים של העוני והמצוקה לא דומים למצב שלפני המשבר, אך גדולים ככל שיהיו, קשה לראות דרכם את האנשים שחווים את המצוקה הכלכלית והבריאותית. ברשתות החברתיות אפשר למצוא פוסטים רבים, בעיקר של אימהות לילדים, שמבקשות למלא את המקרר, או להצטייד במטרנה וחיתולים. הבקשות האלה לעזרה לא מופנות ללשכות הרווחה, אלא למספרי טלפון של אנשים פרטיים שמפעילים מחסני אוכל.
ההשתתפות של המדינה בתקצוב עמותות מוסדרות המסייעות בחלוקת מזון, מסתכמת באחוזים בודדים מהתקציב הכולל שנדרש לפעילותן. המשבר הביא לכך שחלק מהיוזמות לחלוקת מזון נותרו בידיים ריקות. את השינוע של האוכל מספקות העמותות בעצמן, והן נעזרות לשם כך בהרבה מאוד מתנדבים עם רכבים פרטיים.
במלים אחרות, רשת הביטחון של המדינה לא מתפקדת בייחוד במה שקשור למזון. גם כשכבר הוחלט לתקצב מכרז גדול לתלושי מזון, התברר שהוא כולל קריטריון זכאות עקום של הנחות בארנונה, שניתן בשיעורים גדולים החרדים.
ההצעה הראשונה של אריאלי היא להרחיב את מעגל הזכאות לרווחה ולהוציא ממנו בהדרגה את רכיב הבושה, שכן המשבר הנוכחי חשף את העובדה שגם אוכלוסיות חזקות זקוקות לרשת ביטחון. "ברור שאנשים לא רוצים להיות לקוחות רווחה, כי הם נתפסים כחלשים, בעוד שבמדינה מתוקנת כל אזרח זכאי לשירותי רווחה.
"זה דיון פילוסופי ופרקטי, צריך לשנות את כל שאלת הזכאות ששיטת הרווחה הישראלית מבוססת עליה. השאלה 'מי זכאי?' צריכה לרדת מהשולחן, כי כולנו משלמים מסים ואזרח מצפה שכשיזדקק לשירותים האלה הוא יהיה זכאי להם. כרגע המדיניות כל כך קלוקלת שאנחנו נזקקים לרווחה וניגשים אליה רק כשמצבנו מאוד גרוע, ואנחנו מתדרדרים לקצה התהום".
"השאלה 'מי זכאי?' צריכה לרדת מהשולחן, כי כולנו משלמים מסים ואזרח מצפה שכשיזדקק לשירותים האלה הוא יהיה זכאי להם. כרגע המדיניות כל כך קלוקלת שאנחנו נזקקים לרווחה וניגשים אליה רק כשמצבנו מאוד גרוע"
לטענתה, שירותי הרווחה היו אמורים להיות מונגשים בשלבים מוקדמים יותר, כדי למנוע מאיתנו להידרדר למצבים קשים, ככה ש"אם היתה פה מדיניות רווחה מתוקנת גם ה-422 אלף משפחות חדשות שמדברים עליהן בדוח העוני היו במצב אחר".
מענק עבודה חודשי
כך למשל, היא מציינת את המדיניות בשוק העבודה שהיתה שגויה מתחילת המשבר, אבל עדיין יכולה להשתנות. "מיהרנו להוציא אנשים לחל"ת שלא מעודד חזרה לעבודה. יש מעסיקים שאומרים 'אין לנו עובדים'. צריך לתת מענקי עבודה באמצעות מס הכנסה שלילי. אי אפשר לסמוך על המעסיקים בעניין הזה. צריך להתערב ומענק עבודה מתאים לזה, אבל ההיקף שלו כרגע מצומצם ורמת המיצוי שלו נמוכה, כך שהוא מגיע לכיסי הזכאים רק שנה אחרי שהם נזקקים לו. כדי שזה ימלא תפקיד בעידן פוסט קורונה, התשלום צריך להיות חודשי וכתוספת ישירה לשכר".
כדוגמא נוספת לכשל שאפשר לתקן, היא מביאה גם את המקרה של העובדים הסוציאלים, שיצאו לחל"ת בסגר הראשון כי לא הוגדרו כעובדים חיוניים. "באיזה עולם שבו יש משבר כל כך קשה במדינה כמו הקורונה והעבודה הסוציאלית לא מוגדרת כעבודת חירום? זה מראה שתפיסת הרווחה שגויה מהיסוד. בוא נשווה את זה להכרה הציבורית של הרופאים. אין שום הכרה ציבורית דומה לזו לעובדות הסוציאליות, שהן לא פחות בחזית מכל רופא שעוזר לנו להתמודד עם הקורונה.
"שולחים את העובדות הסוציאליות לעמוד בחזית מול אנשים בקשיים גדולים ולא מציידים אותן בכלים של מדיניות רווחה מתוקנת שמותאמת לעידן של היום, וזה מייצר אלימות, סכנת חיים וזילות לתפקידי הרווחה".
"שולחים את העובדות הסוציאליות לעמוד בחזית מול אנשים בקשיים גדולים ולא מציידים אותן בכלים של מדיניות רווחה מתוקנת שמותאמת לעידן של היום, וזה מייצר אלימות, סכנת חיים וזילות לתפקידי הרווחה"
לצד מענקי העבודה הישירים שישולמו בזמן אמת, אריאלי מציעה להרחיב את ההשקעה בהשתלבות בעבודה. "משבר הקורונה מציף דיבור כזה על העניים החדשים, מי הם? אנשים כמוני וכמוך שעבדו, ופתאום שנה לא עובדים ועסקים נסגרים, שלא לדבר על 100 אלף עובדי המסעדנות שאני לא יודעת מה קורה איתם, והאם הם התווספו ל-400 אלף המובטלים הקיימים. יש פה משבר שאנחנו עדיין לא מבינים את גודלו, ואפשר היה להתמודד איתו אם היה לנו מערך מספיק גדול של הכשרות מקצועיות".
אמנם קיימות תכניות הכשרה מקצועית כבר היום, כגון נושמים לרווחה, אשת חיל ומרכזי ריאן, אך ההשקעה הממשלתית בהן נמוכה, ומעגל המשתתפים מצומצם.
גם בהקשר הזה הממשלה התנהלה בחדלון מטריד, ולאחר חודשים שבהם התקציבים לכך התעכבו, רק בחודש שעבר שר האוצר סיכם סוף סוף על הקמת מנהלת להכשרה מקצועית. העיכוב בהעברת הכסף נבע מכך ששר האוצר, ישראל כ"ץ, רצה שהמנהלת הזו תהיה תחת משרדו ולא במקומה המסורתי, משרד העבודה.
"כרגע יש קריסה בתכניות הקיימות שמיועדות לקבוצות שמתמודדות עם קשיים רבים במיוחד, כמו אנשים עם מוגבלות, חרדים ונשים ערביות", אומרת אריאלי. "יש קבוצות נוספות שצריך לתת עליהן את הדעת, כמו אנשים שלא עבדו תקופה ממושכת וחיים בעוני ומתמודדים עם קשיים חברתיים, התכניות הספורות שקיימות.
מי שנפגעו יותר במשבר הקורונה, הן הנשים, שבסגר השני היוו יותר 60% מהנרשמים החדשים בשירות התעסוקה. הנשים יצאו מהר יותר לחל"ת ממקצועות כמו הוראה, קמעונאות ושירותים, וגם כשהוסרו ההגבלות הרבה מהן נאלצו להישאר בבית כדי לטפל בילדים בשעה שמערכת החינוך עדיין היתה סגורה. המשמעות היא הרחבת הפער המגדרי בשוק העבודה.
נשים יצאו מהר יותר לחל"ת ממקצועות כמו הוראה, קמעונאות ושירותים, וגם כשהוסרו ההגבלות הרבה מהן נאלצו להישאר בבית כדי לטפל בילדים. המשמעות היא הרחבת הפער המגדרי בשוק העבודה
"נשים הן אוכלוסיה שתמיד ראשונה לשלם את המחיר. אני שמה לרגע בצד נושאים של אלימות נגד נשים שעלו במאות אחוזים בתקופת הקורונה. אבל גם בנושאי תעסוקה, נשים מהוות אחוז גבוה בהרבה מהמובטלים, ושכשיש משבר – הן הראשונות שמוצאות לחל"ת. הרבה מהן עובדות בעבודה סוציאלית, כמורות או גננות, ובכל התחומים הטיפוליים האחרים, וגם ככה הן מרוויחות פחות, הן פחות מאוגדות ויש להן פחות זכויות.
"ברגע שסוגרים את האזרחים בבתים שלהם, ולא מביאים בחשבון שיש אנשים שהבית הוא לא מקום בטוח עבורם, כמו נשים או ילדים שסובלים מאלימות מינית, ויש נשים שברגע שאתה סוגר אותן בבית, אתה מממש את האיום הכי גדול עליהן. גם כאן, בגלל שאין מדיניות סדורה של טיפול במניעת אלימות נגד נשים בישראל, והכספים שהוקצו לתכנית הלאומית בנושא הזה תקועים במסדרונות הממשלה במשך כמה שנים טובות, אנחנו פוגשים את המשבר במצב מועצם ומסוכן.
"הקורבנות הראשונות של המגפה היו שתי נשים שנרצחו כבר בחודש מרץ, וראינו עוד נשים שנרצחו במהלך השנה והמספרים גדלים, וזה עוד לפני שספרנו את העלייה במספר הפניות למשטרה. השטח מדווח שהמקלטים לנשים מוכות מלאים עד אפס מקום. המצב לא טוב".
לצד הנשים, בראש הנפגעים בשוק העבודה היו צעירים ונוער, שמאוימים בהעסקה נצלנית ולא קיבלו את הזכות לחינוך. אריאלי צופה שהמדינה תישא בהשלכות של המשבר על הדור הצעיר גם בשנים הבאות.
"בוא נדבר על נוער בסיכון וצעירים שזו גם קבוצה שסובלת משמעותית מהמשבר הזה. בתוך שנתיים-שלוש נתמודד עם תופעות חדשות של צעירים בעוני שכדאי כבר עכשיו, כשאנחנו יודעים לזהות את זה, לעשות הסתכלות מחודשת למענים שיש, ולפרוס תכניות קצרות וארוכות טווח שמתמודדות עם מה שעומד לבוא".
הרגל הרביעית של החברה האזרחית
כמי שנושאת תפקיד בעיריית תל אביב, היא מצדדת בהעברת סמכויות לרשויות המקומיות. "התמזל מזלי ואני בעירייה חזקה, שהעומד בראשה מוביל את פורום 15, ויודע לקחת את המושכות לידיים שלו כשצריך. אנחנו מודעים להשפעה והכוח שלנו על ערים אחרות במדינה, אבל זה לא גורע מהעובדה שעדיין יש מעט סמכויות לרשויות המקומיות.
"השלטון הלאומי מחזיק בידיים שלו סמכויות שלא ברור למה הן לא ניתנות הלאה, כמו למשל טיפול במחקר האפידמיולוגי או בדיקות קורונה. ברגע שיש הדבקה בשכונות עם צביון מיוחד, השלטון המקומי יודע לטפל בזה הרבה יותר טוב. המדינה לא צריכה להתעסק ברזולוציות האלה. היא צריכה להיות גוף מפקח ולא מוציא לפועל, כי הרשויות יודעות לנהל את השלטון באזורן ולהיות בשיח עם התושבים".
עיריית תל אביב היא הרשות המוניציפלית החזקה בישראל ועם תקציב שוטף של כ-5.5 מיליארד שקל בשנה ונכסי נדל"ן בשווי של מיליארדים, למעשה מדובר באחד הארגונים הכלכליים העוצמתיים בישראל.
עם כל הכוח של העירייה, עדיין מבקשים מתנדבים שיסיעו אוכל לנזקקים ויעשו קניות לקשישים. גם אלי מתקשרים.
"תקציבי הרווחה מועברים ממשרד הרווחה. אלה לא הרשויות המקומיות שמחליטות. הסמכות נמצאת בידי משרד הרווחה, וגם התכניות בידיהם. הרשויות לא יכולות לעשות מה שהן רוצות. אם המשבר לימד אותנו משהו, זה שהחברה האזרחית היא הרגל הרביעית בשולחן מתפקד ברשות מקומית, והמדינה צריכה לקחת אחריות על ארגוני החברה האזרחית ולהבין שהם כלי סיוע, בטח בזמנים משבריים, כמו הקורונה שתפסה את כולנו בלתי מוכנים וכמובן גם בשוטף.
"גם היום הרבה עמותות מפעילות מתקנים של משרד הרווחה. כלומר, השיטה בישראל שהמדינה פחות לוקחת אחריות על החברה האזרחית שהיא רגל שלא יכולים בלעדיה. אנחנו חושבים שצריכים להקים בכל עיר שולחן חמ"ל שכולל נציגות של פיקוד העורף, רשות מקומית, חברה אזרחית מקומית ומשרד הבריאות. הארגונים האלה חיוניים והמדינה צריכה לעזור להם לעמוד על הרגליים ולהתקיים, כי הם חלק ממה שעוזר לנו להיות חברה תקינה שיש בה חוסן".
כדוגמא לכישלון שנובע לדעתה מחוסר הרצון של השלטון המרכזי לשחרר קצת חבל לרשויות המקומיות, היא מביאה מפעל רווחה אחד, שלא עבד במשך חודשים רבים במהלך המשבר.
"מפעל ההזנה לילדים בבתי ספר הוא יופי של פרויקט. יש סגר, אין משרד חינוך, אין אנשים שעובדים בתוך המנגנון הזה, והילדים האלה כבר 8 חודשים לא מקבלים אוכל. אחרי שני סבבי סגר ארוכים, כשכולם צופים שיהיה עוד אחד כזה לפחות, משרד החינוך לא משכיל למצוא פתרון להזנת הילדים שזכאים לארוחה חמה לפי חוק.
"בקצה של כל הדבר הזה יש ילדה בכתה ב' שזכאית לארוחה חמה וכמעט שנה לא מקבלת אותה כי בית הספר סגור. זה למשל, קורה כי משרד החינוך לא יודע לדבר עם משרד הרווחה ועם החברה האזרחית בעיר שיכלה לטפל בזה. למה לא להעביר את זה למנהלי בתי הספר, שיקבלו את הארוחות ויעשו יום חלוקה? כל כך הרבה פתרונות יכלו להיות פה, אבל משרד החינוך כבר 8 חודשים בתוך המשבר ולא מוצא פתרון. זה כשל. המדינה מקבלת ציון נכשל בטיפול במשבר הזה.
"כל עוד יש ילדים רעבים שלא קיבלו את הארוחות שמגיעות להם על פי חוק, המדינה כשלה. כל עוד יש 400 אלף מובטלים שאין להם תכניות תעסוקה אנחנו כשלנו בטיפול במשבר הזה".
"משרד החינוך לא משכיל למצוא פתרון להזנת הילדים שזכאים לארוחה חמה לפי חוק. בקצה של כל הדבר הזה יש ילדה בכתה ב' שזכאית לארוחה חמה וכמעט שנה לא מקבלת אותה כי בית הספר סגור"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו