לשמאל יש בעיה קצת מביכה בעניין הערבים.

השמאל אינו יכול לזכות ברוב בישראל ללא המיעוט הערבי. זה לא קרה מאז שנות ה-70. הוא זקוק לערבים כפי שהימין זקוק לדתיים.

עם זאת, הטיעון הדומיננטי של השמאל בעשור האחרון – מלבד התנגדות לבנימין נתניהו – יושב לא טוב עם התלות הזו בערביי המדינה. זה הטיעון הקובע כי חייבים לוותר על השטחים הכבושים אחרת ישראל תתקע עם יותר מדי ערבים. המספר העודף הזה כולל (בתוספת פלסטינים) את אותם ערבים ישראלים שהשמאל חייב שינהרו בשבילו לקלפיות. לא נעים.

לשמאל יש בעיה קצת מביכה בעניין הערבים. השמאל אינו יכול לזכות ברוב בישראל ללא המיעוט הערבי. זה לא קרה מאז שנות ה-70. הוא זקוק לערבים כפי שהימין זקוק לדתיים

הטיעון הגיוני: 14 מיליון תושבי ארץ הקודש מתחלקים שווה בשווה בין יהודים לערבים ורק הפרדה תציל את ישראל. ציבור הבוחרים נותר ברובו יהודי, מכיוון שמיליוני פלסטינים שישראל בפועל שולטת בהם אינם אזרחים. קיום הרשות הפלסטינית (שהוקמה על רקע התנגדויות הימין) הופך את המצב לכמעט סביר, אבל לא ממש. זה בניין של קלפים.

הטיעון לאומני מספיק כדי לא להתיישב בנוחות עם המונח "שמאל", שבדרך כלל מתקשר לצדק אוניברסלי ולקידמה אנושית. אז השמאל מיתג את עצמו מחדש כ"מרכז-שמאל".

מרכז-שמאל זה זוכה לתמיכת הרוב המכריע של ציונים חושבים שאינם דתיים מספיק בכדי לצפות לניסים. בין אלו נמצא את מרבית בכירי הביטחון, כולל אלה מהשב"כ שתפקידם היה לשמר את השליטה בפלסטינים. הם יודעים עד כמה העניין חסר תוחלת ובלתי אפשרי כאסטרטגיה לטווח ארוך.

תומכים בשמאל-מרכז היה מאשימים תדיר את הימנים בזה שהם לא דמוקרטים, או אנטי-ציונים שלא במודע, או טמבלים (מניסיוני, הראשון הוא ההסבר הנפוץ ביותר, אבל גם מהשלישי יש בשפע).

זה הטיעון שהוצג השבוע ב"הארץ" על ידי האלוף מיל' יאיר גולן. מי שהיה סגן הרמטכ"ל מוצא עצמו כעת ח"כ במרצ, ושואף גבוה יותר. בביצת הפוליטיקה של המאה ה-21 מדובר בסוג של אינטלקט.

בפנייה לימין הישראלי כתב ה"שמאלן" הזה כך:

"אתם מהווים איום על הפרויקט הציוני כולו. אתם חותרים תחת העיקרון הבסיסי ביותר של הציונות: מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי …. ואתם מסכנים את הבית הזה".

הטיעון לאומני מספיק כדי לא להתיישב בנוחות עם המונח "שמאל", שבדרך כלל מתקשר לצדק אוניברסלי ולקידמה אנושית. אז השמאל מיתג את עצמו מחדש כ"מרכז-שמאל"

מה צריך ערבי ישראלי להבין מזה? האם ערביי ישראל הם ציונים שרוצים לשמר את הרוב היהודי בישראל? הרעיון פחות אבסורדי ממה שנראה: יש כאלה שבאמת מביטים בעוני, באלימות וברודנות באזור ומסיקים שהציונים בנו כאן משהו טוב יותר שמועיל גם להם. אבל אף אחד לא יכול לצפות שהם באמת יהיו ציונים.

אם כבר, ייתכן שערביי ישראל יסיקו בסוף שהדבר ההגיוני ביותר הוא לתמוך בימין הישראלי הגזעני לפרקים, אשר בטיפשותו מוביל למדינה דו-לאומית. הפלסטינים יידרשו אזרחות, אי אפשר יהיה לעד להתחמק מזה, וכך יסתיים הפרק המוזר של הרצל.

גרסה לכך מתרחשת ממש עכשיו בימים בפלירטוטים בין מנסור עבאס, העומד בראש סיעה איסלאמיסטית בת ארבעה מושבים ברשימה הערבית המשותפת בת 15 המושבים, לבין נתניהו. עבאס שיתף פעולה עם הימין הישראלי בכל מיני עניינים, רומז שיפרק את המשותפת ויתמודד לבד בפעם הבאה, ולא לגמרי בלתי מתקבל על הדעת שהוא יילך בצורה כזו או אחרת עם הימין.

יש בזה היגיון. הוא איסלאמיסט שתומך בתיאוקרטיה וטיפולי המרה להומואים. יש לו הרבה יותר מן המשותף עם הקנאים היהודים בפלג הדתי של הימין הישראלי מאשר עם הקומוניסטים והחילונים מהמשותפת ומהשמאל ההומניסטי באשר הוא.

ברקע גם זעם כללי של הערבים שתמכו בגלוי במנהיג המרכז שמאל שבפועל ניצח בבחירות מרץ 2020, ומצאו אותו מקים ממשלה עם ותחת נתניהו ולא איתם בכל מיני הסברים. גנץ חווה התנגדות פנימית להליכה עם המשותפת, אבל שידר חולשה ליהודים, נתפס כבוגד בערבים, וכנראה גמר את הסוס.

הדברים לא תמיד היו עגומים כל כך. כשהחל תהליך השלום בשנות ה-90, העניין הדמוגרפי לא היה הסיפור היחיד. אז  ישראלים רבים עוד דיברו על צדק לפלסטינים ושלום בין העמים. לפני כ -20 שנה שני שליש מהישראלים היהודים תומכו במדינה פלסטינית ברוב הגדה המערבית ובעזה.

יש בזה היגיון. מנסור עבאס איסלאמיסט שתומך בתיאוקרטיה וטיפולי המרה להומואים. יש לו יותר מן המשותף עם הקנאים היהודים בפלג הדתי של הימין הישראלי מאשר עם הקומוניסטים והחילונים מהמשותפת ומהשמאל ההומניסטי

מה קרה? שלושה דברים.

1. ראשית, האינתיפדה השנייה. ישנם נרטיבים מתחרים, אך בעיני מרבית הישראלים היהודים – ישראל הציעה לפלסטינים מדינה בכ-95% מהשטח שרצו ותוגמלה בארבע שנות אוטובוסים, בתי קפה וקניונים מתפוצצים. כשההצעה שופרה על ידי אהוד אולמרט בשנת 2008 ועדיין לא התקבלה, הדבר חיסל את "מחנה השלום" האידיאולוגי בישראל.
2. פחות ברור מאליו זה שישראל ישראל היהודית הפכה לדתית יותר, בעיקר בגלל ילודה אבל גם מסיבות אחרות. זה אולי יפתיע את מי שמשווה אדיקות עם הגינות, אך בישראל אין שום קשר בין דתיות לשאיפה לצדק.
3. הסיבה השלישית היא או הכי פחות ברורה או הברורה ביותר, בהתאם לנקודת המבט הרחבה: הדמוקרטיה הולכת פייפן. הנוער העולמי ציני לגביה; ההמונים שבויים בתאוריות קוספירציה; בחירות חופשיות מובילות לשגיאות דרך קבע וה"אליטות" מיואשות; כעת הרפובליקנים בארה"ב מנסים לבטל בחירות שהפסידו ללא כל בושה.

הגדה המערבית היא אזור אידאלי לשיגור רקטות על קו החוף הצפוף של ישראל; קברים קדושים מעבירים דתיים על דעתם; מתנחלים שיצטרכו לעזוב יקימו מהומה. למה צריך סיכונים ובלגנים? כי הכיבוש אינו דמוקרטי?

הגדה המערבית שווה הרבה. מה כבר שווה, בימינו, הדמוקרטיה הזו?

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan