קוביה הונגרית לבנונית

צילום מסך מתוך הפרק הראשון של "לבנון גבולות הדם"
צילום מסך מתוך הפרק הראשון של "לבנון גבולות הדם"

נקודת הפתיחה היתה לכאורה בעייתית. עשרות כתבות וסרטים כבר נעשו על מלחמות לבנון לפני שהתחלנו את הפקת הסדרה "לבנון – גבולות הדם". גם שותפי ליצירה, איתי לנדסברג נבו, בימיו כעורך ראשי ברשות השידור ז"ל, היה אחראי על עשרות כתבות וסרטים בנושאים של מלחמות לבנון. ואני, למען האמת, מעולם לא נמשכתי לכתבות על מלחמות וחיילים ובכללי, לא חסיד של ז'אנר "היורים ובוכים". אולי מכיוון שכשנתיים משירות החובה שלי עסקתי בתיעוד תרגילים חטיבתיים ואוגדות, קווי לחימה וביצורים בלבנון, ואינספור פיצוצים.

שותפי ליצירה, איתי לנדסברג נבו, היה אחראי כעורך ראשי ברשות השידור ז"ל, על עשרות כתבות וסרטים בנושאי מלחמות לבנון. ואני מעולם לא נמשכתי לכתבות על מלחמות וחיילים, ובכללי, לא חסיד ז'אנר "היורים ובוכים"

הסקרנות שלי לגבי לבנון נבעה דווקא מחוסר הידע התהומי שהרגשתי כלפי המדינה הזאת, ששיחקה תפקיד כל כך משמעותי בהיסטוריה הישראלית, ובאופן אחר גם בהיסטוריה המשפחתית שלי. ענף משפחתי שלם שלי הוא מלבנון.

מדינה שכל כך דומה לישראל – מרגישה חלק מהמערב, אבל היא חלק מהמזרח התיכון השבטי. כזו שמשלבת בין אופטימיות, אוניברסליות וליברליזם מצד אחד, ובין קיצוניות דתית, שמרנות וסגירות מצד שני. מדינה בה ההגמוניה הנוצרית ששלטה בה עד לאחרונה, היא מיעוט דתי במרחב מוסלמי. מדינה שנגזרה ע"י אותם כוחות קולוניאליסטים אירופאים שקבעו גם את גבולות המדינה שמדרום.

לבושתי, הכרתי את הסיפור הלבנוני בעיקר דרך כוונת הרובה, או יותר מדויק, דרך כוונת העדשה הישראלית, המאוד מוגבלת הן בזווית, בטווח, והן בפוקוס, ומספרת את "הסיפור שלנו". לבנון בסיפור הזה היא לא מדינה, אלא "אירוע ביטחוני", כפי ששרת החוץ לשעבר, ציפי לבני, מגדירה איך ראתה את המדינה מצפון (פרק 5 בסדרה).

לבנון היא סיפור מורכב ומאוד לא פשוט לספר בפורמט של טלוויזיה, פורמט הדורש פיצוח מצומצם של שני קטבים, מקסימום שלושה, והבנה של מי הטובים ומי הרעים. לבנון היא קוביה הונגרית מתעתעת, הדורשת מאמץ רב לפתרונה, ואז אחרי שהורכבה היא משתנה שוב.

מלחמת לבנון השנייה הייתה הנקודה שבה לבנון הפכה להיות אתגר היגיון עבורי. מאמרים, צפיה בחומרי חדשות זרים, תחקירים, מחקרים היסטוריים וספרים – עם כל אלה אני מנסה מאז להבין את ההיגיון מאחורי הקובייה ההונגרית הלבנונית. אבל מאז, וגם אחרי שלוש שנים של עבודה אינטנסיבית על הסדרה, הדרך להבנת הסיפור על כל תהפוכותיו עדיין ארוכה, ואולי גם לא אפשרית. המורכבות של לבנון היא אינסופית, ומפתיעה באלימותה.

בסיפור הזה אנחנו המנצחים, אנחנו המפסידים, אנחנו הקורבנות ואנחנו האשמים. אבל תמיד זה רק "אנחנו". אף פעם לא רצינו להיות חלק מהמזרח התיכון, להיות עוד קול מתוך הקולות המספרים. רצינו להיות הקול היחיד. לכן גם היום, עשרות שנים אחר כך, למלחמות שלנו בלבנון אין פיתרון, אין מסקנות, ולא רואים את הסוף. להבין את לבנון זה להבין את המזרח התיכון. ואולי דרכה להבין משהו גם על עצמנו.

לבושתי, הכרתי את הסיפור הלבנוני בעיקר דרך כוונת הרובה, או יותר מדויק, כוונת העדשה הישראלית, המאוד מוגבלת בזווית, בטווח ובפוקוס, ומספרת את "הסיפור שלנו". כשלבנון היא לא מדינה, אלא "אירוע ביטחוני"

השורות האלה נכתבו בחדר עריכה, כאשר הפרק הראשון כבר עמד, אבל חסר את נקודת ההתייחסות שלנו לגבי מכלול הסדרה ולכן היה כמו אוניית מטען השטה לנמל לא ידוע. הנחת היסוד הפשוטה הזו, נקודת העוגן הרעיונית, הייתה הסיבה שבגינה יצאתי למסע הזה מלכתחילה. וכמובן שהביצוע היה הרבה יותר מורכב מהרעיון.

המעגל הראשון של התחקיר היה ברור. לוחמים, מפקדים, עיתונאים ואנשי ציבור ישראלים שבזכרונם צרוב הסיפור הלבנוני. ליאורה עמיר ברמץ, התחקירנית הראשית, יחד עם ציוותה, הגיעו לעשרות דמויות, חלקן דמויות ידועות, חלקן התגלו במהלך התחקיר האודיו-ויזואלי הנרחב. לוחמים כמו מוטי בודק, קצין הצנחנים שתועד ע"י צוות ערוץ 1 בתחילת מלחמת לבנון הראשונה, כשהוא ופלוגתו מטהרים את מחנה הפליטים רשידיה.

היו כאלה שסירבו להתראיין, כמו אל"מ אלי גבע. והיו רבים שהתראיינו וסיפורם העוצמתי נחקק בחומרי הצילום, אך לא מצאו את דרכם בסוף אל הסדרה הערוכה. דמויות אלה היו אבני הדרך הנרטיביים של הסדרה, שנעה כל הזמן בציר שבין האישי הפרטי והקטן, לבין הציר ההיסטורי הגדול.

במקביל התחלנו בתחקיר בינלאומי כדי למצוא את הנרטיבים של הצדדים האחרים. "מביירות לירושלים" הספר הקאנוני של עיתונאי הניו יורק טיימס תומס פרידמן, שאב אותי אל תוך הכאוס הלבנוני מנקודת המבט של מי שראה את הדברים מהצד השני, כעיתונאי מסקר. The Tragedy of Lebanon של העיתונאי ג'ון רנדל, העמיק את הבנת ההקשרים ההיסטוריים של הסכסוך. כך גם Pity of a Nation של רוברט פיסק, ואחרים.

דרכם החלו להיפרש הצדדים האחרים של הסיפור. מכיוון שבהפקת הסדרה השתתפו גופי הפקה בינלאומיים, ההשתתפות של דמויות מרואיינים מהצד השני, שלא הייתה אפשרית במקרה של הפקה ישראלית, לא היוותה בעיה. גם לא עצם הצילומים מצדו השני של הגבול. כדי לא לפגוע בשיתוף הפעולה של מרואיינים בלבנון, הצנעת החלק הישראלי בהפקה הייתה מחויבת המציאות, והצילומים התבצעו ע"י גוף ההפקה הגרמני השותף בפרויקט.

מכיוון שבהפקת הסדרה השתתפו גופי הפקה בינלאומיים, ההשתתפות של דמויות מרואיינים מהצד השני, שלא הייתה אפשרית במקרה של הפקה ישראלית, לא היוותה בעיה. גם לא הצילומים מצידו השני של הגבול

אט אט נוספו עוד ועוד מרואיינים – פלסטינים, נוצרים לבנונים, שיעים לבנונים, סורים, אמריקאים. כל צד יצר מעגל נרטיבי ויחד נבנה סיפור רב שכבתי ומורכב, שכנראה מעולם לא נוסח באמת, לא בסרטים, ונדמה לי שגם לא בכתובים, לפחות לא בהיקף של הסדרה הזאת.

איך האירועים המז'וריים של מלחמות לבנון נראו דרך המשקפיים השונות של הצדדים בסכסוך? טבח סברה ושתילה לדוגמה. האירוע הזה שכל כך הרבה צולם, דובר ונכתב עליו, זכה בסדרה שלנו להתבוננות פנורמית רחבה ביותר. זה קורה כאשר קצין המודיעין של הפלנגות הנוצריות, פלסטיני משתילה, ראש שלוחת לבנון של המוסד, קצין בכיר באמ"ן, השגריר האמריקאי בלבנון, ועיתונאי בכיר, בונים נרטיב רב צדדי של האירוע, ומביאים לראשונה עדויות שמעולם לא נשמעו.

מאירוע לאירוע רצינו לחשוף את מאחורי הקלעים. המציאות שאנחנו מכירים מעורפלת ע"י אג'נדות פוליטיות ונרטיבים מהונדסים ע"י פוליטיקאים, עיתונאים, וגם אינטלקטואלים והיסטוריונים מטעם. בדרך כלל, זאת מציאות דיכוטומית, עם נקיטת עמדה ברורה – נגד צד אחד ובעד צד אחר. המציאות שאנחנו ראינו בסיפור הלבנוני הייתה מן הסתם מורכבת ופחות נוחה לעיבוד במדיום שדורש תכליתיות ופשטנות. אך למרות ההשטחה של הפורמט הטלוויזיוני, הקונספט שבו אנחנו מביאים את כל הצדדים המנוגדים, מבלי לקחת צד, היה ניסוי בהצגת היסטוריה רבת נרטיבים, באופן קוהרנטי ולא מבלבל לצופה.

כאשר הצגנו את הפרויקט בחו"ל לצורך גיוס כספים, הייתה בדרך כלל הסתייגות של מנהלי גופי השידור. איך אנחנו כישראלים יכולים להיות אובייקטיבים כלפי הסיפור של לבנון? רבים נרתעו, למרות האטרקטיביות של הפרויקט. אך היו כאלה שהכירו והאמינו באינטגריטי המקצועי שלנו כעיתונאים אשר לא שבויים בשום צד, אלא מנסים להביא את האמת למסך.

כמובן שיהיה זה נכון לומר שאין קולנוע תיעודי ללא נקודת מבט וזווית התבוננות. ההחלטה את מי לראיין, איזה אירועים לספר ואיזה להשמיט, וכל החלטה אמנותית או תכנית קשורה לנקודת המבט. אך מעל כל זה, נמצאת מידת ההגינות והחתירה לאמת ההיסטורית, ועבורנו זאת הייתה חשובה מכל. לשמחתנו, התגובות המגיעות מהארץ ומחו"ל מעודדות – גם התגובות הביקורתיות וגם המהללות, באות באופן די שוויוני מכל הצדדים. לפחות עד עכשיו נראה שעמדנו ברף העיתונאי שהצבנו לפנינו.

מרואיינים פלסטינים, נוצרים לבנונים, שיעים לבנונים, סורים, אמריקאים, כל צד יצר מעגל נרטיבי ויחד נבנה סיפור רב שכבתי, שכנראה מעולם לא נוסח באמת, לא בסרטים, ונדמה לי שגם לא בכתובים, לפחות בהיקף של הסדרה

המדיה, בעיקר דרך הרשתות החברתיות, הופכת ליותר סקטוריאלית. הפיד שלנו בפייסבוק מספר לנו את הסיפור "שלנו" ולא את זה של האחר. אמצעי התקשורת הארציים (שגם הם במגמת סקטוריאליזציה) נוטים לשווק את השיח הפוליטי הצעקני, המקטב ושואב הרייטינג, כהתבוננות אמיתית על נקודות מבט שונות. אך אלה מובילים רק להשטחה מוחלטת של המציאות המורכבת. לקולנוע הדוקומנטרי, שהוא הפורטה של העיתונות המעמיקה, יש אפשרויות נרטיביות יותר נרחבות, עם מעורבות רגשית הרבה יותר עוצמתית ודיון מעמיק ואמיתי.

"במזרח התיכון, מגיעה כל פעם קבוצה אחרת עם הפנטזיה שאומרת 'אנחנו יכולים לקחת את הכל!' ואז הצרות שלה מתחילות כי במזרח התיכון אי אפשר לקחת את הכל…",

אומר תומס פרידמן בראיון בסדרה. בעידן הפוסט אמת, מול שיח תקשורתי מניפולטיבי וחד-מימדי שאינו רואה לגיטימיות בצד השני, כנראה שזו התובנה החשובה ביותר שביקשנו להעביר לצופה.

"לבנון – גבולות הדם"  יוצרים: דוקי דרור, איתי לנדסברג נבו וריינהרט ביטס
מפיקה: ליאת אשד קמאי. עורך: גל גופר
ימי רביעי, שעה 21:15, כאן 11
הפרק השני, "אורז ועופרת", ישודר ברביעי 16.12.20 בערוץ כאן 11.

פרק ראשון: קליידוסקופ לבנוני:

דוקי דרור, במאי הסדרה "לבנון גבולות הדם", חתום על עשרות סרטים וסדרות דוקומנטריות ששודרו בארץ ובעולם, ביניהם "המוסד - סיפור כיסוי". בעלים של חברת ההפקה "זייגוט פילמס" וחבר דירקטוריון בחברת התמלוגים תל"י. חובב בישול, עבודה בעץ, ובהיה באינסוף. עוד פרטים וצפייה בסרטיו באתר: https://www.dukidror.com/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,250 מילים
כל הזמן // יום שני, 27 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

היועצת המשפטית לכנסת לאורבך: אין לעכב את הצעת החוק לפיזור הכנסת

אמסלם: אם יהיו 61 חברים ציוניים בקואליציה, רע"ם תוכל להצטרף אליה ● נתניהו תקף את אמסלם ואמר שרע"ם היא מפלגה אנטישמית; בתגובה ביקר אמסלם את יושב ראש הליכוד: "מנסה לפגוע בי" ● נתניהו זומן להעיד בפני הוועדה לחקירת האסון במירון ● גנץ ייפגש, לבקשתו, עם היועצת המשפטית לממשלה בהרב מיארה בניסיון לשכנעהּ לאשר לממשלה למנות כעת רמטכ"ל

עוד 54 עדכונים

לנוכח עדות צור, פוליטיקאי הגון בדמוקרטיה סבירה היה מתפטר

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 233 מילים ו-1 תגובות

סעודיה מנסה לשנות תדמית על חשבון ליגת הגולף האמריקאית

תמורת מענקי חתימה שמנים ופרסים בסכומים דמיוניים, גם שחקני הגולף הטובים בעולם מוכנים להתעלם מרצח מתנגדי משטר, דיכוי להט"בק והוצאות המוניות להורג בסעודיה ● ליגת הגולף הסעודית מאיימת להרוס את הסבב העולמי ולהפוך לאירוע ה"ספורטווש" הגדול של התקופה האחרונה

עוד 3,169 מילים

בעקבות הכסף הגדול

כולם מכירים אותו בתור מייסד אפליקציית המסרים המיידים, אבל יאן קום הוא גם נדבן שתורם עשרות מיליונים לארגונים יהודיים ● היקף התרומות העצום מאפשר לו להשפיע ישירות על הקהילות היהודיות ולהמשיך במסורת הפילנתרופית של יוצאי בריה"מ לשעבר ● "לציבור היהודי צריך להיות אכפת משום שהוא יכול לעצב ולקבוע סדרי עדיפות בקהילה"

עוד 1,990 מילים

למקרה שפיספסת

בישראל עלולים לאמץ את השיטה הרפובליקאית לחיסול הליברליות

ההשלכות בעקבות ביטול פסק הדין רו נגד וייד יהיו עצומות ● בישראל, המאבק למינוי שופטים שמרנים עלול להחריף ולהשפיע על אזרחים רבים ● במקביל, שיח הזכויות חייב להשתנות ולעסוק גם בשימור הישגים ● הפערים האידאולוגיים מפצלים את ארה"ב באופן חסר תקדים לשתי "אמריקות" שונות ● פרשנות

עוד 1,119 מילים

אדרבא, שעניין ההפלות יהיה פוליטי

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 865 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ביטול רו נגד וייד: השונה והדומה בין העליון בארה"ב ובישראל

עוד מוקדם לסכם את שלל ההיבטים וההשלכות של פסק דין בית המשפט העליון, שביטל ביום שישי ברוב של שישה נגד שלושה את הזכות החוקתית להפלות ● עם זאת, ניתן להצביע כבר עכשיו על שתי מסקנות: להבדיל מישראל, הפסיקה בארה"ב היא סוף פסוק - אך ניצנים של אותו חוסר הגינות אינטלקטואלית שנחשף בהחלטת העליון האמריקאי, ניתן למצוא גם בפסקי דין של העליון בישראל ● פרשנות

עוד 1,288 מילים

בנט: נשכבתי על הגדר עבור עם ישראל, פוחד שנאבד את המדינה

בנט אמר כי טרם החליט אם לרוץ בבחירות הבאות ● ליברמן אמר כי לא יתמוך בנתניהו בשום מצב וכי הוא ״ממליץ לימינה להפסיק עם תסמונת האישה המוכה״ ● ח״כ אלי כהן: מעריך שנשיג יותר מ-61 מנדטים ● האיחוד האירופי: שיחות הגרעין בין איראן למערב יתחדשו בימים הקרובים ● גורם בארה״ב: מוכנים לחזור ליישום מלא של ההסכם מ-2015 ● מחר תושבת התחבורה הציבורית לשלוש שעות

עוד 10 עדכונים

לראשונה מאז הרצח של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י, יורש העצר מוחמד בן סלמאן התקבל השבוע באנקרה בכבוד מלכים ● לבנון: אחרי הבחירות, לפני הסערה ● ראש הממשלה המצרי במסר לבני עמו: אם אין לחם, "תתנהלו בחוכמה" ● והשבוע לפני 19 שנים, ארה"ב בנתה בעיראק צבא חדש ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 985 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

עוד עיוות קטן שיימשך בחסות הטרלול הפוליטי הגדול

הכאוס הפוליטי תוקע את הצעת החוק שנועדה להקטין את הקנס השערורייתי שניתן למי שלא מתקף את הרב-קו ● המשרד להגנת הסביבה חסר אונים מול כי"ל והפגיעה בצאלים ● תושבי הקטמונים הצילו עץ ארז עתיק ● "הווה" של דרור בורשטיין עושה חשק ללכת קצת לאיבוד בטבע ● והאכיפה כלפי רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים חייבת להתחיל מסימון ברור של כיווני הנסיעה

עוד 1,541 מילים

הקצין השנוא באמריקה

איש לא רצה לשרת לצד האדמירל היהודי היימן ריקובר ● אופיו הקשוח והלא מתפשר הפך אותו לדמות שנויה במחלוקת אך גם לאדם שהנשיא קרטר כינה "המהנדס הגדול ביותר אי פעם" ● הסופר מארק וורטמן מגולל את הסיפור הלא ייאמן של אבי הצוללת הגרעינית ומספר בריאיון לזמן ישראל: "היו אנשים שהוא פשוט התעלל בהם, אין לזה מילה אחרת"

עוד 1,333 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַחֲמִישִׁית 137

האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו

עוד 1,073 מילים

קריב הצהיר כי יקיים דיון בראשון על הצעות החוק לפיזור הכנסת וחוק הנאשם - אך לוועדה שלו אין כל סמכות לעשות זאת, ומדובר בניסיון פוליטי להפעיל לחץ על ניר אורבך, יו"ר ועדת הכנסת האמונה על הטיפול בהצעות החוק הללו ● אין למעשה מניעה משפטית למנות רמטכ"ל, וגם בג"ץ יאשר מינוי כזה ● וגם: פסק הדין נגד סנ"צ גואטה הוא סנונית ראשונה וחשובה במאבק באלימות המשטרתית

עוד 1,204 מילים

הדילמה של יולי אדלשטיין

אדלשטיין הודיע לפני שנה שיתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד - אולם התקופה הייתה אחרת וכיום נתניהו בשיא כוחו ● בקרבתו של אדלשטיין חלוקים מה יגרום לו פחות נזק - להפסיד בגדול או לא להתמודד בכלל ● גורמים בפלג הירושלמי החרדי מקימים מפלגה חדשה שתרוץ בבחירות ● וגם: משלחת לפיד באנקרה המשיכה את הדיונים עם הטורקים על החזרת כתובת השילוח ● פרשנות

עוד 609 מילים

דיווח: גנץ וסער בוחנים את האפשרות לרוץ ביחד בבחירות

דרמה בארה"ב: ביהמ"ש העליון ביטל את הזכות להפלות; מיכאלי: שלטון חשוך ושונא נשים ● האו"ם: שירין אבו עאקלה נהרגה מירי צה"ל; גנץ: תחקיר חסר אחיזה במציאות; צה"ל: מציעים לפלסטינים להעביר את הקליע ● בנט: "עוד לא החלטתי אם אני רץ בבחירות" ● שקד: אפסו הסיכויים לממשלה חליפית – הולכים לבחירות ● המלחמה באוקראינה: רוסיה השלימה את כיבוש לוהנסק

עוד 37 עדכונים

האפיפיור שוחח עם היטלר, סייע למוסוליני וידע על השואה

פיוס ה־12 נמנע לצאת באופן פומבי נגד הנאצים ונגד ההשמדה השיטתית ● ההיסטוריון דיוויד קרצר חושף בספרו החדש חומרי ארכיון שמוכיחים את "אדישות" הוותיקן ביחס לרצח העם היהודי ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "ההיסטוריה האנטישמית של הכנסייה – וחוסר הגינוי של האפיפיור – תרמו להצדקת הקמפיינים האנטי־יהודיים"

עוד 847 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה