ככה הורסות תודעה כוזבת - המרצה שלי ניהל שיעור שלם בלשון נקבה

מרב מיכאלי (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
מרב מיכאלי

אני זוכרת את היום הזה, היום בו החלטתי להירשם ללימודי משפטים במכללה למנהל. חקרתי במשך שבועות את כל מבנה הלימודים של התואר הראשון, קיבלתי המלצות חמות והייתי בטוחה שמצאתי את המוסד האקדמי שבו אני רוצה ללמוד.  כשהתחלתי ללמוד לא ידעתי איך אתמודד עם האקדמיה, עם החזרה לשגרת לימודים ועם דרישה אחת ספציפית שזכורה לי היטב מתקופת התיכון.

בתיכון קיבלו מגוון של דעות, המורים והמורות תמיד נתנו לי לבטא את דעותיי, אבל משום מה, כשזה הגיע לרצון לכתוב בלשון נקבה קיבלו את זה בעין קצת פחות יפה ודרשו ממני להפסיק.

בתיכון קיבלו מגוון של דעות, המורים והמורות תמיד נתנו לי לבטא את דעותיי, אבל משום מה כשזה הגיע לרצון לכתוב בלשון נקבה קיבלו את זה בעין קצת פחות יפה ודרשו ממני להפסיק

ולמה? כי הם מוסד לימודים שמתנהל על פי כללי העברית התקינים, שקבעו כי דיבור בלשון רבים זכר – יפה גם בפניה לזכר וגם לנקבה ולא להפך. על כן גם כשהיינו כיתה עם רוב נשי פנו אלינו בזכר. אף אחת לא התקוממה. הפריכו את השמועה שהאקדמיה ללשון העברית אישרה פניה בנקבה לקהל עם רוב נשי וביקשו מאתנו לדבר "כמו שצריך".

עם הזמן חינכו אותנו לקבל את זה, וכך הכינו אותנו לחיים. בהמשך אנחנו אמורות גם לקבל את זה שאין כמעט נשים בתפקידי מפתח, שאין לנו ייצוג מספק בכנסת, שיש כיסא מזכירה וכיסא מנהל, ושהפנייה המקובלת היא לרופאים ולאחיות ולא להפך. ככה זה, ועדיף שנפנים כבר מעכשיו.

לא אלאה אתכן על איך פיתחתי את התודעה הפמיניסטית שלי בגיל 15, הקמתי קהילה שתסליל נערות דווקא למקצועות טכנולוגיים – אחרי שהלכתי לתחרות תכנות ופגשתי שם מעט מידי נערות, ועל איך ערכתי כנס בגוגל עם נשים מעוררות השראה בעולם הטכנולוגי לבני ובנות נוער. בתמונה הזו, למשל, אני בת 17, וזו האישה שנתנה לי השראה להאמין שהכל אפשרי. סמנת'ה פאוור היא עיתונאית, דיפלומטית, בוגרת ביה"ס למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, אשת אקדמיה, סופרת, פעילה למען זכויות אדם ושגרירת ארצות הברית באו"ם לשעבר, בעת ביקורה בישראל.

טל פרנק וסמנת'ה פאוור
טל פרנק וסמנת'ה פאוור

אבל לא, לא הפעם. הפעם אני רוצה לדבר דווקא על המרצה שלי. המרצה שהפריך כל מה שחשבתי על האקדמיה.

הכל התחיל בשיעור על פמיניזם ומשפט. קראתי על כך בסילבוס עוד בתחילת השנה וחיכיתי לכך. הייתי בטוחה שנדבר על זכויות נשים, קצת סימון דה בובואר, ובזה נסיים את הנושא. אבל חיכתה לי הפתעה. המרצה דיבר בלשון נקבה. הוא הסביר לנו לא רק על תולדות הפמיניזם והמאבק הפמיניסטי, אלא גם על התודעה הכוזבת שאנחנו חיות בה היום.

הוא גרם לשאר הסטודנטיות, שלא הזדהו כפמיניסטיות והיו בטוחות שהן חיות בעולם שוויוני, להבין שהמאבק עוד לא נגמר. שאין שוויון. שרובן חיו עד היום בתודעה כוזבת. ולסטודנטים שטענו לפני כמה שיעורים שזנות היא תעשייה לגיטימית, הוא גרם להבין שלא כך הדבר.

אני חושבת שכשהשיעור החל זה היה מוזר לסטודנטים ולסטודנטיות האחרים והאחרות שהמרצה מדבר בלשון נקבה. היה בזה משהו לא נוח וזה לגמרי מובן לי. הן לא רגילות. גם לי קשה לכתוב בלשון נקבה. אני לא רגילה לזה.

מרב מיכאלי אמרה פעם שהיא היתה צריכה לאלף את עצמה כדי להצליח לדבר בלשון נקבה. אני מרגישה שכולנו צריכות לאלף את עצמנו כדי להתנגד לתודעה הכוזבת, להעיר ולהתקומם כשמדכאים אותנו.

מרב מיכאלי אמרה פעם שהיא היתה צריכה לאלף את עצמה כדי להצליח לדבר בלשון נקבה. אני מרגישה שכולנו צריכות לאלף את עצמנו כדי להתנגד לתודעה הכוזבת, להעיר ולהתקומם כשמדכאים אותנו

אבל האתגר הקשה ביותר, שממנו הכל מתחיל, הוא לזהות את התודעה הכוזבת. למרות שהסיכוי שלי להיות מרצה למשפטים, אם ארצה, הוא יותר קטן משל גברים, משום שפחות כלכלי להעסיק אישה, הרי שבחסות המל"ג יש הפרדה מגדרית באקדמיה ובתכניות מסוימות אני לא יכולה ללמד גברים, בעוד שגברים כן יכולים ללמד נשים.

אני מאושרת, כי אני יודעת שהדור הבא לא יצטרך לחיות במציאות כזאת. יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת בה עד שנגיע לחברה שוויונית יותר, אבל אנחנו בדרך לשם. יש עתירה בבג"צ ומתנהל מאבק. כמו שנשים נאבקו לפני עשרות שנים כדי שנקבל את זכות ההצבעה כמובנת מאליה, כך נשים נאבקות כיום כדי שהדור הבא לא ידע מה זו הפרדה מגדרית באקדמיה.

כיום, גברים הם חלק חשוב מהמאבק הפמיניסטי. המרצים שלי, אלו שמעצבים אותנו להיות עורכות ועורכי הדין של העתיד ואולי אף שופטי ושופטות העתיד – עוזרים לבנות את העולם השוויוני הזה.

המשפט בונה ויוצר חברה, והאקדמיה מעצבת את השופטים והשופטות העתידיות שיעמדו בראש המערכת. הם לא חייבים לדבר בלשון נקבה בשיעורים, אבל כשהם מנסחים מבחנים ופונים לכלל הסטודנטים והסטודנטיות בלשון נייטרלית, כותבים וחושפים אותנו למאמרים כמו מאמרו של פרופ' צבי טריגר: "קול במרצה ערווה: סובלנות פטריארכלית והפרדה בין המינים באקדמיה כהטרדה מינית ממוסדת", ונותנים לנו מקום לבטא את הדעות הפמיניסטיות שלנו בשיעורים – הם מקדמים אותנו אל עולם טוב יותר, עולם שוויוני יותר, עולם שבו בפעם הבאה שאשתחרר ממיון לא יהיה כתוב בטופס השחרור "חתימת הרופא המשחרר" ו"חתימת האחות המשחררת".

הם לא חייבים לדבר בלשון נקבה בשיעורים, אבל כשהם מנסחים מבחנים ופונים אלינו בלשון נייטרלית, ונותנים לנו מקום לבטא את הדעות הפמיניסטיות שלנו בשיעורים – הם מקדמים אותנו לעולם טוב יותר

"השוויון הוא השבת של הדמוקרטיה" (ד"ר יופי תירוש)

טל פרנק בת 22, מתגוררת כיום בחולון, את שירותה הצבאי עשתה ביחידת ממר"ם. היא פמיניסטית, יזמית וסטודנטית למשפטים. היא כותבת על פמיניזם, על נסיונותיה לנפץ את תקרת הזכוכית הפטריארכלית, על אפליה מגדרית באקדמיה, על הסללה מגדרית, על למה חשוב לדבר בלשון נקבה, על פוליטיקה, כי הכל פוליטי וכמובן על חייה כסטודנטית שנה א' למשפטים במכללה למנהל, שמקווה לא להפוך להיות כל מה שדנקן קנדי צופה שתהיה במאמרו "חינוך משפטי כהכשרה להיררכיה".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 774 מילים
כל הזמן // יום שני, 18 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

היהירות של חולדאי לא תוציא אותו מגבולות תל אביב

לפני שהכריז על הקמת מפלגת הישראלים וכניסה לזירה הארצית, הלך חולדאי להתייעץ עם קמפיינר ותיק ● "באשדוד יזרקו עליך ביצים, בשדרות יזרקו עליך אבנים גדולות, בדימונה כבר תהיה בסכנת חיים", אמר לו האיש ● "אתה מסמל בעיניהם את כל מה שהם שונאים - התל אביבי, הצפוני, הפריבילגי מהשבט הלבן. אל תיכנס להרפתקה הזו" ● חולדאי לא הקשיב, ועושה מאז כל טעות אפשרית ● פרשנות

עוד 517 מילים

מה הלקח לישראל מההתקוממות האלימה בגבעת הקפיטול?

המראות המחרידים מבית הנבחרים האמריקאי ממשיכים להדהד ברחבי העולם, ואת אדוות הגלים עוד ימשיכו להרגיש לאורך שנים בפוליטיקה האמריקאית והגלובלית. אבל בישראל כמו בישראל, הכול מועבר דרך הפריזמה המקומית הצרה, וכל מחנה מנסה להראות את דמיוננו לאמריקה לפי פרשנות המתאימה לו ולפי הפוזיציה הרלוונטית.

בבלפור מיהרו לפברק ספין נלעג, כאילו דיירי המעון היו אלה הנתונים למתקפת המון אלים, ואילו מצד מחנה 'רק לא ביבי' התפרסמו עשרות פרשנויות על איך זה יכול לקרות גם כאן, או שכבר בעצם כבר קרה כאן, וכיוצא באלה השוואות.

אלא שביבי איננו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי שהפוליטיקאים שלנו ילמדו מהמאורעות בוושינגטון, אבל כל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים אותם בהשוואותיהם הבעייתיות.

אלא שביבי אינו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי ללמוד מהמאורעות בוושינגטון, אבל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים

הקרבה היתרה בין ביבי לטראמפ מבחינה פוליטית-מדינית ואישית, והעובדה שמדובר בשני מנהיגים פופוליסטיים, גרמו לפרשנים רבים להתריע על קווי הדמיון שעלולים להוביל – לדעת אותם פרשנים, באופן כמעט וודאי – למראות דומים ברחובות ירושלים. גם פסיכולוגים ושאר מומחים לנפש התגייסו לנתח את תכונות האישיות הדומות בין המנהיגים. אלו ניתוחים שגויים.

למרות מאפייני המנהיגות הפופוליסטית המשותפים לשניהם – הכריזמה, הדמגוגיה והשימוש בחלוקת העולם ל"אנחנו" מול "הם" ובעיקר בהסתה – השוני בין טראמפ לביבי רב על הדמיון. טראמפ הוא בור, מגלומן, אנטי-פוליטיקאי הן בתדמיתו הציבורית והן בפועל, ואין לו כל עניין בעשייה פוליטית ממשית. נתניהו הוא ההיפך המוחלט בכל התכונות הללו, למעט – אולי – שגעון הגדלות (וגם זה נובע אצלו ממקורות אחרים). יתרה מכך, נתניהו מתוחכם עשרות מונים מטראמפ, שממשיך גם ממושב נשיאותו לנהוג ככוכב ריאליטי, ולחלופין כבריון שכונתי, כפי שהוכיחו שיחות הטלפון המוקלטות שלו (עם מזכיר מדינת ג'ורג'יה, למשל. אך גם זו עם נתניהו, לאחר חתימת ההסכם עם סודן, שבה ניסה טראמפ בגסות מביכה לגרום לנתניהו להטיל דופי בביידן. נתניהו לא נפל בפח). כך נהג הנשיא גם בנאומו מול קהל תומכיו בעצרת בשבוע שעבר.

תומכי הנשיא טראמפ אף הם שונים עד מאוד מקהל הביביסטים, וגם כאן ההשוואה הנפוצה ביניהם חוטאת למציאות. בגרעין הקשה של המכונים טראמפיסטים ישנה תנועה עממית בעלת שורשים עמוקים ויכולות ארגון מוכחות. תנועה זו, המאכלסת את הימין הקיצוני האמריקאי, הקדימה את טראמפ, ובמידה רבה היא זו שבראה אותו. אף שבתקשורת מצטייר תדיר כאילו טראמפ הוא הגורם שסחף את ההמון, נכון יותר לומר שהוא רכב על הגל הפופוליסטי אל הבית הלבן.

אותם גורמי ימין קיצוני וסהרורי הם בעלי מסורת של ארגון ושימוש באלימות פוליטית. מהשנים האחרונות אפשר להזכיר את המצעד בשארלוטסוויל ואת תוכניות החטיפה של מושלת מדינת מישיגן. מבחינה זו, הגורם המקביל בישראל הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים.

גורמי הימין הסהרורי בארה"ב בעלי מסורת ארגון ושימוש באלימות פוליטית. כמו במצעד בשארלוטסוויל ותוכניות חטיפת מושלת מישיגן. הגורם המקביל כאן הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים

אלה האחרונים מושפעים ואולי אף סרים למרותו ופקודתו של המנהיג הפופוליסטי, אבל הגרעין הקשה שלהם מונה ככל הנראה מאות ספורות של אנשים אם לא פחות, לא עשרות אלפים. ואפילו אם אלה בגרעין הקשה לא יבחלו בנקיטת אלימות בתגובה לשיסוי – למשל, נגד ערבים או (עיתונאים) שמאלנים – זו כנראה לא תופנה כלפי סמלי שלטון או כוחות הביטחון.

מעורבותם של כוחות הביטחון בהתקוממות היא הנקודה האחרונה להבחנה בין ישראל לארצות הברית. המחדל האבטחתי בגבעת הקפיטול עדיין נחקר, וימים יגידו אם הייתה זו רשלנות נפשעת בלבד שגרמה לכך שקהל המתקוממים פרץ בקלות יחסית למתחמים המאובטחים של בית הנבחרים, או שהיה שיתוף-פעולה של ממש מבפנים. כך או כך, אין ספק שברקע להצלחת ההתקוממות עומדת ההטייה הימנית המוכחת של המשטרה האמריקאית. גם כאן, הקשר בין כוחות השיטור לבין תנועת העליונות הלבנה הוא קשר היסטורי, ובשנים האחרונות גורמי ימין קיצוני אמריקאי עושים מאמצים מכוונים להשתלב בכוחות הביטחון.

בישראל, גם אם ישנה הטייה ימנית ואפילו ביביסטית בקרב שוטרים – ואולי גם בקרב מפקדיהם, בעקבות הפוליטיזציה שהכנס נתניהו למשרד לביטחון פנים – עדיין אין מדובר במגמה רווחת ומסוכנת כמו בארצות הברית. נוסף על כך, ישנו שוני בין ישראל לארה"ב גם בשרשרות ההיררכיה בקרב כוחות הביטחון השונים.  בארצות-הברית, כוחות המשמר הלאומי של וושינגטון הבירה כפופים ישירות לנשיא – וגם משום כך, פחותים הסיכויים לחזות בירושלים בתמונות כגון אלה שנראו בוושינגטון.

לפיכך, כל הפרשנויות השונות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה הרווחת והבעייתית בישראל לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. עם זאת, ישנו לקח אחד חשוב שהאירועים בארצות הברית מלמדים, והוא הדבר המרכזי עליו יש לחזור באוזני הפוליטיקאים שלנו, ובפרט פוליטיקאי מסויים: כאשר משלהבים את ההמונים בהסתה ובליבוי יצרים, קשה לשלוט בגובה הלהבות.

הפרשנויות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. אבל יש לקח חשוב: כשמשלהבים את ההמונים קשה לשלוט בגובה הלהבות

גם אם תמונות דומות של פריצה למוסד שלטון ישראלי אינן תרחיש סביר, אי-אפשר לדעת מה תהיה התוצאה של התפרעות של המון משולהב או של בודדים בעלי כוונות הרס. זהו לקח שמלווה את ישראל ואת נתניהו ספציפית כבר 25 שנים. עם זאת, דומה שהוא עדיין לא נלמד.

יניב רון-אל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה. משפטן בהשכלתו ועורך-דין להוותו. עוסק בסוציולוגיה פוליטית וכלכלית ובסוציולוגיה של המשפט. מחקרו מתמקד בסוציולוגיה של חברת הצריכה. חובב היסטוריה וארכיטקטורה. לומד ומתגורר בשיקגו. ממשיך לעקוב אחר הפוליטיקה הישראלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 788 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

הרחבת ההתנחלות בית אל מאיימת לקבור מורשת יהודית מבית שני

בעוד מגדלי דירות הולכים ונבנים בהתנחלות בית אל בגדה המערבית, שרידי הכפר היהודי שנכבש בידי הרומאים נאבקים ביסודות - ובגידול האוכלוסייה ● אמנדה בורשל-דן ביקרה באתר החפירות, שם עובדים בשנתיים האחרונות הארכיאולוגים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים באיסוף ושימור הממצאים - מתוך תקווה להציגם בגן ארכיאולוגי שאולי ייפתח במקום

עוד 1,436 מילים

האם גנץ יוכל לכהן כרה"מ גם אם כבר לא יהיה חבר כנסת?

65 ימים לבחירות, וכבר עולה האפשרות כי לא תוקם ממשלה חדשה ונאלץ לצאת לבחירות חמישיות ● במצב כזה, הלו"ז הפוליטי עשוי למצוא את ממשלת המעבר הנוכחית עדיין מכהנת ב-17 בנובמבר, מועד קיום הרוטציה לראשות הממשלה ● לפי החוק, גנץ אמור להיכנס אוטומטית לתפקיד רה"מ ● אבל מה יקרה אז אם הוא כבר לא יהיה חבר כנסת? ● על האפשרות הזו לא חשבו בחקיקה החפוזה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,077 מילים ו-1 תגובות

מלחמת המפרץ אחד שהיה שם

ב-17 בינואר 1991, בלילה שבו פרצה מלחמת המפרץ, סא"ל (מיל.) יוני קורן - מי שהיה אז ראש לשכתו של סגן הרמטכ"ל אהוד ברק - נשאר לישון במשרדו בקריה ● את מה שארע אז, הוא לא ישכח לעולם ● 30 שנה אחרי, הוא חושף לראשונה מתי באמת נורה הטיל הראשון על ישראל, למה חשבו שזו התקפה כימית, ומדוע שר הביטחון לא הצליח להיכנס לבור ● יומני הרל"ש - בלעדי לזמן ישראל

עוד 1,440 מילים ו-4 תגובות

תגובות אחרונות

טיבי: מעניין שעל האינטימיות עם הכהניסטים נתניהו לא מספר כשהוא מנסה לקושש קולות

יועץ ראש הממשלה לעג לספר של בנט; ימינה בתגובה: 4,000 הרוגים ומיליון מובטלים, ויועץ נתניהו מריץ צחוקים ● מתנחלים מיצהר פצעו פלסטינית בת 11 בינוני; יאיר גולן: עלול להדליק את כל איו״ש ● גלנט אסר להכניס את מנכ״ל בצלם לבתי ספר ● אביר קארה: מנהל מגעים עם סער ובנט ● תקווה חדשה: לא מנהלים איתו מגעים ● מחר יחלו בשב״ס לחסן אסירים בסיכון לקורונה

עוד 51 עדכונים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

טבעות העשן של עמית סגל

לעמית סגל יש שיטה: בשלב הראשון עולה בראשו רעיון לתרחיש - נגיד, איחוד בין גנץ וחולדאי ● בשלב השני הוא מבקש תגובה - ואז משדר שהתרחיש כנראה נכון, כי הוא לא הוכחש ● ולבסוף הוא מפרשן שזה אולי סימן לקרע בין חולדאי לניסנקורן ● וכך, למחרת, כולם עסוקים בשאלה האם יש קרע בין חולדאי לניסנקורן ● ומה אם גנץ וחולדאי באמת יתאחדו בסוף? רק אל תשכחו מי פרסם זאת ראשון!

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
במקרה הזה זה לא סתם הפרחת שמועות לא מבוססות כדרך לקבל רייטינג אלא רצון לפגוע בסיכויים של חולדאי. עמית סגל יודע שהדבר שירחיק את מאוכזבי כחול לבן מחולדאי זה שמועות שהוא מדבר עם גנץ. גם אם... המשך קריאה

במקרה הזה זה לא סתם הפרחת שמועות לא מבוססות כדרך לקבל רייטינג אלא רצון לפגוע בסיכויים של חולדאי. עמית סגל יודע שהדבר שירחיק את מאוכזבי כחול לבן מחולדאי זה שמועות שהוא מדבר עם גנץ. גם אם לא יהיה איחוד עם גנץ, השמועות לבדן עושות נזק. כבר הרבה זמן שאין טעם לשפוט את עמית סגל על פי קריטריונים עיתונאים אלא על פי קריטריונים של שופר.

ניתוח מצוין. תקף גם לעיתונאים אחרים, שאצלם אי הכחשה מוכיחה את שרצו להוכיח ("הוכחה שלילית") וגם הכחשה (זוכרים את לכשכש בכלב? אם אתה רוצה שאנשים יאמינו לידיעה המופרכת שלך, תוציא מהמסוקר ה... המשך קריאה

ניתוח מצוין. תקף גם לעיתונאים אחרים, שאצלם אי הכחשה מוכיחה את שרצו להוכיח ("הוכחה שלילית") וגם הכחשה (זוכרים את לכשכש בכלב? אם אתה רוצה שאנשים יאמינו לידיעה המופרכת שלך, תוציא מהמסוקר הכחשה)

עוד 999 מילים ו-2 תגובות

סער: "אני לא פוסל את הליכוד, נתניהו לא יוכל לכהן כשר"

"מטריד אותי שבוגי, חולדאי, שלח וזליכה לא עוברים את אחוז החסימה" ● הממשלה תאשר מחר מינוי מפכ"ל אך לא פרקליט מדינה ● הורוביץ: "ריד מיי ליפס - מרצ רצה לבד" ● בעבודה קוראים לברק לחזור ● 5 ראשי רשויות מהמגזר הערבי ישתתפו מחר בפגישה עם נתניהו, אחרים קראו להחרים את המפגש

עוד 17 עדכונים
המתנדבת רייצ'ל פרידלנד מעמיסה אוכל כשר לנזקקים במרכז היהודי במיאמי, 29 ביולי 2020

קרוב לחצי מיליארד דולר נתרמו לארגונים יהודיים מאז פרוץ משבר הקורונה ● אבל מה יותר חשוב: לתמוך במוסדות תרבות הסגורים כבר שנה או לסייע במזון ובדיור? ● "נדבנים מחפשים לעיתים קרובות משהו נוצץ, את הדבר החדש. זמנים כאלה מזכירים לנו עד כמה חשוב לתמוך במוסדות הקבועים שחיוניים לקידום רווחתה של הקהילה"

עוד 865 מילים

ללא מורא, ללא פנים האמהות החרדיות כובשות את הרשת

חמש אימהות יהודיות-חרדיות מניו ג'רזי החליטו להפסיק לעסוק בפוליטיקה וברכילות, ולהרים אתר שמתמקד באורח החיים שלהן ● למרות שהן לא עושות אפילו סלפי אחד, ולמרות שהן לא תמיד מיישרות קו עם הגישה המסורתית, עשרות אלפי העוקבים שלהן מוכיחים: הטשולנט הוויראלי הזה עובד

עוד 747 מילים

המדריך המלא לסמלי השנאה בפריצה לקפיטול

סמלי השנאה הציפו את הקפיטול במהומות בשבוע שעבר ● מפגינים החזיקו בשלטים שמנסים לשכנע כי הכול בגלל קונספירציה של רשת פדופילים עולמית ● או תמיכה במלחמת אזרחים כוללת ● או מחאה נגד ברית מילה, שהיא סמל השטן ● וכן, גם "העבודה משחררת" הלך שם חזק

עוד 883 מילים ו-1 תגובות

הנשיא לשעבר אחמדינז'אד קרא לפתוח בדיאלוג עם הסעודים ● משרד הבריאות הפלסטיני אישר את החיסון הרוסי לקורונה, אך לא ברור מתי הוא יגיע לרמאללה ● מנהיג של כת מין בטורקיה נידון ל-1,075 שנות מאסר ● תוניסיה מציינת עשר שנים להפלתו מהשלטון של הנשיא בן עלי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 924 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה