משבר הקורונה מבליט את מקומן וחשיבותן של הרשויות המקומיות בישראל כמוקד לקבלת החלטות גמיש ומחובר לתושבים. בעידן בו נדרשת התאמה של ההחלטות המדיניות הרחבות לנעשה בשטח, קל וחומר בתקופה של משבר פוליטי מתמשך שמביא להתנהלות ללא תקציב מדינה, השלטון המקומי הופך למבוגר האחראי בשטח.

בעידן בו נדרשת התאמה של ההחלטות המדיניות לנעשה בשטח, קל וחומר בתקופת משבר פוליטי מתמשך וללא תקציב מדינה, השלטון המקומי הופך למבוגר האחראי בשטח

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כל זה נכון גם לענייני דת ומדינה, שבשנים האחרונות באים לידי ביטוי יותר ויותר בזירה המוניציפלית. זה התחיל מחוק המרכולים שאיים לשנות את הסטטוס קוו העירוני ולהביא לביטול יכולתן של העיריות להסדיר את נושא פתיחת וסגירת עסקים בתחומן בשבת והמשיך בבחירות לרשויות המקומיות לפני כשנתיים, שלאחריהן עלו גורמים פוליטיים שהציבו את האג'נדה הזו בראש סדר היום שלהם.

אחד השיאים היה ההכרזה על מערך היסעים עצמאי של רשויות מקומיות באזור המרכז, שמהווה פתרון תחבורתי לנסיעה בשבת למי שזקוק לכך. אך זה לא נגמר שם. רק לאחרונה שמענו על הכרזות מצד עיריית תל אביב-יפו ועיריית רמת גן על מתן שירות שיאפשר הכרה בזוגות שאינם נשואים על פי חוקי המדינה לטובת הטבות והנחות עירוניות. אמנם זה לא קרוב לנישואין אזרחיים, אך ברור כי הרשויות המקומיות מתחילות לקחת חלק פעיל בנושא הזה לפחות מבחינת מתן הזכויות והקלת הנטל הביורוקרטי.

השנה 2020 ובישראל עדיין אסור לחברי הקהילה הגאה לממש את הזכות הבסיסית להתחתן.
לכבוד שבוע הגאווה החלטנו לאתגר את הממשלה ולאפשר רישום זוגיות על בסיס תצהיר. בקרוב יוכל כל זוג, גאה או לא, לממש את כל הזכויות וההטבות העירוניות כמו רישום ילדים למערכת החינוך, הנחות במרכזים הקהילתיים ועוד.

— רון חולדאי (@Ron_Huldai) June 21, 2020

רק לאחרונה, בדיון בכנסת, אמר ראש העיר לוד יאיר רביבו כי תושבי העיר רואים בראש העיר כתובת לכל בעיה ועניין. רק שכשזה מגיע לשירותי הדת, הוא אמנם נשאר כתובת לתלונות, אך ללא יכולת לפעול בנושא. המועצה הדתית לא כפופה לראש העיר או למועצת העיר, וממלא המקום של רב העיר מתמנה על ידי מועצת הרבנות הראשית ללא התייעצות עמם.

מתחילים בשדולת עם, דת ומדינה בראשות @Elazar_stern @aliza_lavie @YehudahGlick במעמד @EliBenDahan בנושא המועצות הדתיות pic.twitter.com/OSHyQz1HnA

— Tani Frank (@Tani_Frank) January 30, 2017

השלב הבא צריך להיות דרישת סמכויות לצד לקיחת אחריות על שירותי הדת המקומיים. כיום שירותי הדת מופעלים בעיקר דרך המועצות הדתיות או תחת רבנים מקומיים שנבחרים בהליך שתלוי במשרד לשירותי דת. אין זה מחויב המציאות; אפשר להפעיל את שירותי הדת תחת מעטה עירוני וללא תלות במשרד לשירותי דת. הערים החרדיות חלוצות בכך; הן מפעילות מחלקות לשירותי דת ומעסיקות רבנים כעובדי עירייה, במקביל לקיומה של מועצה דתית מדולדלת. כך הן נהנות הן מהתקבולים בתחום הכשרות והנישואין והן מהיכולת לפקח על הפעילות, מה שמוביל להתייעלות ושיפור השירות לתושב.

רק לאחרונה, בדיון בכנסת, אמר ראש העיר לוד יאיר רביבו כי תושבי העיר רואים בראש העיר כתובת לכל בעיה ועניין. רק שכשזה מגיע לשירותי הדת, הוא אמנם נשאר כתובת לתלונות, אך ללא יכולת לפעול בנושא

אין ספק שמקומם של הסדרים בתחום הרגיש של יחסי דת ומדינה צריך להיות קודם כל בכנסת ועדיף בחקיקה ראשית בהסכמה רחבה ככל הניתן. הן משום שיש הרבה רשויות מקומיות שתקציבן מועט וצרכיהן מרובים ועל כן הן לא תוכלנה להצטרף להסדרים מקומיים שתלויים בעצמאות הרשות המקומית, והן משום שיש נושאים עקרוניים שיש צורך להסכים עליהם ברמה הארצית. למשל, סוגיות המעמד האישי ונושאים הרלוונטיים למספר רשויות כמו קבורה או תחבורה בינעירונית בשבת.

עם זאת, הרשויות המקומיות הוכיחו עצמן כגוף ביצועי משמעותי ובעת משבר פוליטי ארצי הן צריכות להיות שחקן משמעותי גם בתחום שירותי הדת. זו העת להעניק כוח לרשויות המקומיות, גם בתחום שירותי הדת.

תני פרנק, בן 35, נשוי ואב לשניים, מתגורר במודיעין. הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה. הוא פעיל, כותב ומרצה על יחסי דת ומדינה. צילום: נועם פיינר