באיחור קל של כמה עשורים, נראה שחשיבות הצל מתחילה לחלחל למוקדי קבלת ההחלטות בישראל. לפני כמה ימים המליצה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאפשר לרשויות מקומיות להתקין פרגולות ומתקני הצללה אחרים מבלי לעבור את המסלול המסורבל והמתיש של אישורים והיתרי בנייה.
בישראל אפילו לצל יש ביורוקרטיה, ומעתה היא אולי תצטמצם מעט. עכשיו מפרסמים משרד הבינוי והשיכון ומשרד הבריאות מחקר משותף על ההיבט הכלכלי של הצל: מתברר, תחזיקו חזק, שהוא רווחי לאללה.
העבודה שהכינו במשרדי הממשלה על המשמעויות הכלכליות של הצל היא מסוג המסמכים שמתקבל ברגשות מעורבים. מצד אחד, במדינה מתוקנת חשוב לבחון חלופות בצורה מסודרת ולהצמיד לכל אחת מהן תג מחיר. מצד שני, לעתים נדמה שמרוב רצון להכניס כל סוגיה לטבלאות אקסל ולחפש הוכחה מדעית חותכת כדי להצדיק כל מהלך, שכחנו להשתמש בכלים פשוטים כמו שכל ישר ותפיסת עולם.
ואם התחשיבים היו מגלים שצל אינו כלכלי – האם זה היה אומר שאין בו צורך? גם חינוך ציבורי ובתי חולים אינם כלכליים. אבל בדיוק בשביל זה אנחנו משלמים מסים, לא?
ובכל זאת, צריך לברך על העבודה שנעשתה במשרדי השיכון והבריאות, גם אם היא בסך הכל נותנת תוקף לדברים שכל בר דעת שצועד על מדרכה בישראל יודע מזמן: צל במרחב הציבורי מעודד אנשים לפעילות גופנית, אנשים שעושים פעילות גופנית הרבה יותר בריאים, ואנשים בריאים עולים הרבה פחות למערכת הבריאות.
ועוד: צל מגן עלינו מפני סרטן עור, וסרטן עור עולה המון למשלמי המסים. רק ב-2015 אובחנו 1,674 ישראלים במלנומה של העור, 185 נפטרו.
ראש רשות מקומית אחד הציג את הטיעון הבא, במסגרת עימות עם הורים שמחו על כך שהמגרשים והחצרות בבתי הספר ביישוב חשופים לשמש: "כשהייתי ילד שיחקתי כל הזמן בשמש, ותתפלאו – אני בסדר גמור"
להצללה טבעית – כזו שמושגת באמצעות עצים וצמחים – יש יתרון נוסף: היא סופחת חלקיקים מזהמים ומשפרת את איכות האוויר שאנחנו נושמים, ואוויר נקי=פחות תחלואה=פחות נטל כלכלי על מערכת הבריאות. בעברית קוראים לזה WIN-WIN.
אבל עוד לפני החיים עצמם, צל הוא גם איכות חיים במובנה הבסיסי ביותר. ישראל הולכת ומתחממת. הקיץ משתרע על פני מחצית השנה, מאפריל-מאי עד אוקטובר-נובמבר. החוצות של רוב ערי ישראל הן מדבר בטון רותח ומסנוור. רחוב לוהט הוא רחוב מת: אנשים לא הולכים בו ברגל, ומעדיפים להתנייע מדלת לדלת במכונית ממוזגת.
עיר בלי צל היא עיר שמחסלת במו ידיה את העסקים הקטנים, את האינטראקציה הבין-אישית שמתקיימת ברחוב עירוני שוקק, את מה שהופך אוסף של בתים ואנשים להוויה אורבנית תוססת. עיר בלי צל היא מקום עצוב ושומם.
אז למה כל כך הרבה ראשי ערים בישראל לא מבינים את זה?
פשוט כי הם לא חיים את זה. הם לא חווים את היומיום מנקודת המבט של ההורים הצעירים, שצריכים לדחוף עגלה ברחוב מוכה השמש, או של הקשישים שנמסים תוך כדי המתנה בתחנת האוטובוס. חלקם גם תקועים בעולם המושגים של העבר, שבו עור שחום ושזוף היו סמל סטטוס של הצבר הקשוח.
למשל, ראש רשות מקומית אחד, שבמסגרת עימות עם הורים שמחו על כך שהמגרשים והחצרות בבתי הספר ביישוב חשופים לחלוטין לשמש, הציג את הטיעון הבא: "כשהייתי ילד שיחקתי כל הזמן בשמש, ותתפלאו – אני בסדר גמור".
עצים דורשים תחזוקה והתעסקות. לחלק מהעצים שמטילים צל נדיב – מי אמר פיקוס? – יש שורשים פעילים מדי שמייצרים צרות צרורות למחלקות התשתית והביוב. עיריות נוטות לחפש לעצמן חיים קלים, וחיים קלים זה אומר עצים שאולי נרשמים בסטטיסטיקת העצים העירונית, אבל התרומה שלהם לצל אפסית. הם לא גורמים נזק, אבל גם לא מביאים תועלת. עצים פרווה.
קבוצות של פעילים שמכירים בחשיבות הצל והעצים מנהלות בימים אלה קרבות בלימה בכל רחבי הארץ. תכניות בנייה מקודמות במרץ והאווירה מעודדת יזמים וקבלנים להשתולל עם המישור ולכרות עצים על ימין ועל שמאל. גם מעט הצל שיש נמצא בסכנה. האינטרס הנדל"ני המידי תמיד נראה דחוף וחשוב יותר מהאינטרס הציבורי ארוך הטווח. ליזם יש לובי ועורך דין ולעץ לא.
צל הוא לא רק אינטרס עירוני, אלא גם ממשלתי. כשם שהממשלה תומכת בראשי ערים שמקדמים תחבורה ציבורית, היא צריכה לתת רוח גבית ותקציבית גם למי שמקדם צל, בעיקר כשמדובר בערים חלשות בפריפריה
טוב שיש עכשיו דוח ממשלתי רשמי, שקובע שהשקעה בצל היא השקעה עם תשואה גבוהה במיוחד, אבל הוא גם טומן פרדוקס: ההשקעה בצל יוצאת מתקציב העירייה; מהרווח – למערכת הבריאות למשל – ייהנה תקציב הממשלה. למה שלראש העירייה יהיה אכפת מהתועלות התקציביות של הצל למערכת הבריאות?
המסקנה היא, שצל הוא לא רק אינטרס עירוני, אלא גם ממשלתי. כשם שהממשלה תומכת בראשי ערים שמקדמים תחבורה ציבורית, היא צריכה לתת רוח גבית ותקציבית גם למי שמקדם צל, בעיקר כשמדובר בערים חלשות בפריפריה.
מעודד לדעת שסוגיית הצל מתחילה לפלס את דרכה אל הלשכות הנכונות. רק שהמרחק בין מודעות לבין תוצאות בשטח נמדד לעתים בשנים, ואין לנו את הלוקסוס לחכות את הזמן הזה. השמש מכה כאן ועכשיו, והדרישה הציבורית צריכה להיות פשוטה וברורה, כשם התערוכה הייחודית שפרופ' מרטין וייל הציג כבר לפני ארבע שנים: צל עכשיו!
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה אביב, על הפעילות המבורכת שלך בעניין הזה, ועל התמיכה החשובה שלך בהצלת עצי הפיקוס האדירים בשדרות ירושלים ביפו. כל מי שטיילו באירופה מבינים את החשיבות של עצי עד בערים הגדולות גם כשהאקלים מתון והשמש לא קופחת. נתון כלכלי נוסף: חיזוק התיירות, כי מקומות מוצלים וטבע בתוך העיר מושכים מבקרים. יש לעצים חשיבות אסתטית ומרפא לנפש ולגוף (מחקרים מהתקופה האחרונה מוכיחים שחולים מחלימים מהר יותר כשהנוף הנשקף מהחלון ירוק) וניטור זיהום האוויר גם לו יש השלכות כלכליות (סרטן הריאות, לא רק סרטן העור!).