כעת, אם כניסתו הקרובה של ממשל ביידן לבית הלבן, עולה שאלת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על סדר היום. יש קדחת דיבורים על בחירות פלסטיניות כדי להכשיר את דעת הקהל העולמית למדינה פלסטינית, אבל יש לשאול שאלה מפתיעה: האם הפלסטינים בכלל רוצים מדינה? מה הם בכלל רוצים?

עטיפת הספר "מדוע שלום?" של שמעון כרמי.

לא מזמן יצא ספרו עב הכרס, של שמעון כרמי, 560 עמודים ממוסמכים היטב על תהליך המעבר של אש"ף מארגון טרור לארגון המשתתף בתהליך שלום. הספר מנסה לענות על השאלה: "מדוע שלום?" הוא מעמיד שאלות אמפיריות, הלקוחות ממדעי המדינה ומעמת אותן עם המציאות ועם הבנת ההיסטוריה הפלסטינית. לזכותו יש לומר, שהוא קובע ביושר אינטלקטואלי רב כי אינו יכול לפסוק בוודאות מדוע זה אש"ף עבר ממצב של ארגון טרור למצב של ארגון מדיני המשתתף בתהליך שלום.

אבל השאלה המתעוררת מקריאת הספר היא: האם בכלל אש"ף, ובעקבותיו הרשות הפלסטינית, בכלל מעוניינת בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967?

הספקות בכך נובעים משתי תופעות. הראשונה: כאשר אש"ף נוסד, וביחוד אחרי שפת"ח השתלט עליו, בכלל לא הגדיר לו למטרה להקים מדינה פלסטינית. הם דיברו על שיחרור פלסטין, ולא קבעו מה יקרה אחרי שחרור פלסטין. מדינה פלסטינית לא הוזכרה כאופציה. אש"ף זיהה את עצמו כתנועה פן-ערבית, כמי שחותר להקים אימפריה ערבית, וחלקו של אש"ף הוא לטפל בחזית נגד ישראל במערכה הערבית הכוללת להקים אימפריה.

אש"ף דיבר על שיחרור פלסטין ולא קבע מה יקרה אח"כ. מדינה פלסטינית לא הוזכרה כאופציה. אש"ף זיהה עצמו כתנועה פן-ערבית, החותרת להקמת אימפריה ערבית, כשחלקו בה הוא טיפול בחזית נגד ישראל במערכה הערבית הכוללת

מתי אש"ף התחיל לדבר על מדינה פלסטינית? לא מתוך תהליך הבשלה פנימי, אלא מתוך לחצים מבחוץ. לחץ אחד בא מתוך אירופה. כאשר אש"ף זיהה את פוטנציאל התמיכה של אירופה, הוא התאים את הנרטיב שלו למה שאוזניים אירופיות אוהבות לשמוע, ומדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל היה מה שהאירופים רצו לשמוע.

לחץ שני, לא פחות חשוב, ואולי יותר, היה הלחץ מצד ההנהגה הפלסטינית בתוך השטחים. הם ניהלו את האינתיפדה הראשונה בהצלחה והיו במצב שבו יכולים היו להכתיב לאש"ף את האג'נדה של הפנים, שהיתה הקמת מדינה. לא עניין אותם החזון הפן-ערבי של אש"ף או מימוש זכות השיבה של הפליטים שמתוכם קמה הנהגת אש"ף.

כאשר אש"ף נכנס לשטחים בזכות האינתיפדה, הוא מיד סילק את הנהגת הפנים מעמדות כוח וסילק את האג'נדה של מדינה פלסטינית כיעד למימוש, מעבר לתכסיס לשמור באמצעותו על תמיכת אירופה.

לסיכום, כאשר אנו מנסים להבין את סיכויי תהליך השלום עם כניסתו של ממשל ביידן, הספר "מדוע שלום?", שהוא מפורט וממוסמך, יכול לשמש כלי ראוי להבין את מה שקרה, ומה צפוי לקרות – אם יקרה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

הצעת חוק הממתינה עדיין בכנסת מבטיחה להכניס יותר חרדים להשכלה גבוהה. יוזמיה מציגים אותה כפריצת דרך לשוויון הזדמנויות. אך הנוסח המתגבש לקראת הקריאות האחרונות עושה דבר רחב בהרבה מפתיחת דלת: הוא משנה את טיבו של המרחב שמאחוריה.

הצעת החוק עברה קריאה ראשונה במאי האחרון ומעוצבת כעת בוועדת החינוך לקראת הקריאות השנייה והשלישית. בינואר הגישה יוזמת ההצעה נוסח שהיה מרחיב את ההפרדה המגדרית מעבר לכיתות הלימוד ובכלל זאת לקפיטריות, לספריות ולמעבדות.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

לפני שהוסמכתי ללשכת עורכי הדין בישראל והתחלתי את הקריירה המשפטית שלי בארץ כעורכת דין בהייטק, הצטרפתי למפלגת מרצ.

להצטרפות למפלגה יש קווי דמיון מסוימים לחתימה על חוזה: מועמדים פוטנציאליים מתבקשים לקרוא את חוקת המפלגה כדי להבין את האידאולוגיה שלה, את הזכויות והחובות המוגדרות, ואת הנהלים שנועדו להבטיח דמוקרטיה פנימית.

עפרה קפלן היא אישה חרדית, תושבת הצפון. ילדות בדרום אפריקה של האפרטהייד, רקע אקדמי (כלכלה והיסטוריה, אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה) וניסיון כעורכת דין מסחרית מעניקים לה פרספקטיבה ייחודית. עפרה מועמדת להיות מזכ"לית משותפת במפלגה הפוליטית "כל אזרחיה".

הדיון הציבורי על חוסן בישראל נוטה לעיתים להתמקד כמעט באופן בלעדי בטיפול נפשי. כאשר יישובי הצפון מצויים כבר זמן רב בתקופה של מתיחות ביטחונית, התגובה המיידית היא לרוב הרחבת מערכי טיפול, פתיחת קווי סיוע והגדלת מספר המטפלים בשטח.

טיפול נפשי הוא כמובן חיוני. הוא מאפשר לאנשים להתמודד עם טראומה, עם חרדה ועם אובדן. אך אם אנחנו רוצים להבין באמת מהו חוסן אזרחי עלינו להרחיב את המבט.

יפתח בנבנישתי הוא מנכ"ל עמותת מרכז משאבים (מיסודו של פרופ' מולי להד) בקרית שמונה, הארגון המוביל בארץ בטיפול בתחום הטראומה והחוסן.