בתנועת חמאס יתחיל בקרוב תהליך הבחירות הפנימיות שיסתיים בחודש מרץ ובו תיבחר הנהגת התנועה. על התפקיד מתמודדים שלושה בכירים: אסמעיל הניה, ח'אלד משעל וצאלח אלעארורי. מסתמנת כבר הבנה על חלוקה העוגה השלטונית. התוצאות יקבעו אם מרכז קבלת ההחלטות של התנועה ישאר ברצועת עזה או יעבור לחו"ל.

תנועת חמאס תתחיל בעוד כמה ימים את תהליך הבחירות הפנימיות בתנועה לאחר שכבר התקיימו הבחירות הפנימיות להנהגת חמאס של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל. תהליך הבחירות הוא חשאי ולא התפרסמו עד כה התוצאות שלו.

תנועת חמאס תתחיל בעוד כמה ימים את תהליך הבחירות הפנימיות. בקרב האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל כבר התקיימו הבחירות הפנימיות להנהגת חמאס. התהליך חשאי ותוצאותיו לא פורסמו עדיין

הבחירות הפנימיות יתקיימו ברצועת עזה, בגדה המערבית ובחו"ל והן ימשכו כמה שבועות. יבחרו נציגי האזורים ואחר כך מועצת השורא תבחר את חברי הלשכה המדינית של חמאס.

הנהגת התנועה רוצה לסיים אותן בהקדם עד חודש מרץ, כדי שתוכל להתכונן לבחירות לפרלמנט הפלסטיני. יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס הכריז על קיומן בחודש מאי.

לפני כשבועיים פירסם בכיר חמאס ברצועת עזה, ד"ר ראזי חמד, מאמר ביקורת חריף על הבחירות הפנימיות בתנועת חמאס, חמד טען במאמרו כי ההנהגה של חמאס נכשלה וכי הבחירות הפנימיות בתנועה מצמיחות מחדש רק הנהגות מסורתיות, כאלה הקשורות לאסכולת "האחים המוסלמים", ואינן מביאות להתחדשות.

על פי גורמים בחמאס, על תפקיד יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, שהוא ראש הפירמידה של התנועה, מתמודדים שלושה בכירים: אסמעיל הניה, ח'אלד משעל וצאלח אלעארורי.

אסמעיל הניה משמש כראש הלשכה המדינית של חמאס בארבע השנים האחרונות והוא מעוניין בקדנציה נוספת. הוא נתמך על ידי איראן.

לפני כשנה עזב אסמעיל הניה את רצועת עזה והתמקם בדוחא שבקטאר, כדי לנהל משם את קמפיין הבחירות בעולם הערבי והאסלאמי, שאמור להביא לבחירתו מחדש.

מולו מתמודד ח'אלד משעל, שנתמך על ידי קטאר וטורקיה. משעל שימש עד 2017 כיו"ר הלשכה המדינית של חמאס במשך כ-20 שנה, הוא הפסיד בבחירות הפנימיות האחרונות את התפקיד לאסמעיל הניה ועכשיו הוא רוצה לעשות קאמבק.

גם צאלח אלערורי, סגן יו"ר הלשכה המדינית, מתמודד על תפקיד יו"ר הלשכה המדינית. לאלעארורי יש כמה תפקידים: הוא משמש כאיש הקשר לאיראן ולחזבאללה, הוא ראש הזרוע הצבאית של חמאס בגדה והאחראי מטעם חמאס לשיחות הפיוס עם תנועת פת"ח.

ד"ר ראזי חמד, בכיר חמאס בעזה, ביקר בחריפות את הבחירות הפנימיות בחמאס. לטענתו, הנהגתה נכשלה ומצמיחה רק הנהגות מסורתיות, מאסכולת "האחים המוסלמים"

בעוד אסמעיל הניה וצאלח אלעארורי מחוברים בעבותות לאיראן, ח'אלד משעל הסתכסך עם האיראנים ועם נשיא סוריה בשאר אסד, על רקע מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011. כתוצאה מכך, הוא העביר את מפקדת חמאס מדמשק לדוחא בירת קטאר. הנתק של ח'אלד משעל מאיראן וסוריה נמשך עד היום.

על פי גורמים בחמאס, בשבועות האחרונים  החריף המאבק במסגרת הפריימריז בתנועה. צאלח אלעארורי הצטרף לח'אלד משעל והוא תומך בו במועמדותו בבחירות לתפקיד ראש הלשכה המדינית, ואילו יחיא סינוואר, המפקד של רצועת עזה, הודיע על תמיכתו במועמדותו של אסמעיל הניה כראש הלשכה המדינית.

יש חשיבות רבה לשאלה במי תתמוך הזרוע הצבאית של התנועה. על פי גורמים בחמאס, בבחירות הקודמות היא תמכה באסמעיל הניה, דבר שהביא לניצחונו. על פי הגורמים האלה, ח'אלד משעל הסתכסך במהלך מבצע "צוק איתן" עם הנהגת הזרוע הצבאית ברצועה, דבר שהביא למפלתו בבחירות.

יחיא סינוואר נחשב גם למפקד הצבאי של הזרוע הצבאית של חמאס. בנוסף להיותו הבכיר מבחינה פוליטית ברצועה, הוא מנהל את הזרוע הצבאית ביחד עם מרוואן עיסא ומוחמד דף, ויש לו השפעה גדולה על החלטותיה.

נראה כי יחיא סינוואר החליט לתמוך במועמדותו של אסמעיל הניה, למרות המחלוקות החריפות ביניהם, לאחר שהגיע למסקנה כי עדיף לו ולאסמעיל הניה שמרכז קבלת ההחלטות של התנועה ישאר ברצועת עזה ולא יחזור לקטאר.

בסופו של דבר, סינוואר עזתי וגם אסמעיל הניה הינו עזתי ולשניים יש קו מתון יותר מאשר לח'אלד משעל וצאלח אלעארורי והם תומכים בקיום הסכמי הרגיעה עם ישראל לאחר שנכשל פרוייקט "צעדות השיבה".

סינוואר תומך בהניה, למרות מחלוקותיהם החריפות, כי העדיף שמרכז קבלת ההחלטות של חמאס ישאר ברצועת עזה ולא יחזור לקטאר. שניהם עזתים, מתונים יותר מח'אלד משעל וצאלח אלעארורי

הבנות בצמרת

על פי גורמים בחמאס, שלושת המתמודדים לראשות התנועה הגיעו כנראה להבנות על חלוקת העוגה השלטונית בצמרת התנועה. נראה כי יו"ר הלשכה המדינית הנוכחי אסמעיל הניה ימשיך בתפקידו לעוד קדנציה של 4 שנים. הוא זוכה  לתמיכה רבה ברצועת עזה ובמחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון. ח'אלד משעל יהיה האחראי על תנועת חמאס בחו"ל, ואילו צאלח אלערורי ישאר לעוד קדנציה של 4 שנים בתפקיד סגן יו"ר הלשכה המדינית של התנועה והאחראי על הזרוע הצבאית שלה בגדה.

לגבי יחיא סינוואר, המשמש בראש תנועת חמאס ברצועת עזה, גם הוא יזכה לקדנציה נוספת בתפקידו הנוכחי. הוא נהנה מתמיכה גדולה של הזרוע הצבאית של התנועה.

לפי מה שמסתמן, מרכז קבלת ההחלטות של התנועה ישאר ברצועת עזה, אך המאבק על כך עדיין לא הסתיים.

סוכנות הידיעות הפלסטינית "אמד" דיווחה ב-6 בינואר מפי מקורות בתנועת חמאס ברצועת עזה, כי צאלח אלעארורי, סגן יו"ר הלשכה המדינית של חמאס והמפקד של הזרוע הצבאית שלה בגדה, פועל לשנות את המבנה הפיקודי של הזרוע הצבאית ולהעביר את את השליטה במנגנון שלה לחו"ל.

על פי הדיווח, הוא החל להקים מטה שמורכב מפעילים מחו"ל ומרצועת עזה ללא פעילים מהגדה.

בקרב פעילי חמאס בגדה יש זעם רב, הם רואים בכך ניסיון למחטף בטרם הוכרעו תוצאות הבחירות הפנימיות. לדברי כמה פעילים, אלעארורי פעל בעורמה מבלי לעדכן את ראשי חמאס בגדה, כמו למשל השיח' חסן יוסף, דבר שפוגע באינטרסים של התנועה.

נראה כי המגמה של אלעארורי היא להתחיל ולהעביר את מרכז ההחלטות מהגדה לחו"ל. ברצועת עזה קשה לו יותר לעשות זאת מכיוון שיחיא סינוואר הוא דמות כריזמטית ודומיננטית והוא לא יאפשר לו דריסת רגל ברצועת עזה.

נראה כי המגמה של אלעארורי היא להתחיל להעביר את מרכז ההחלטות מהגדה לחו"ל. ברצועת עזה קשה לו יותר לעשות זאת כי סינוואר הוא דמות כריזמטית ודומיננטית ולא יאפשר לו דריסת רגל ברצועת עזה

ח'אלד משעל וצאלח אלעארורי רוצים להחזיר את השליטה בשטחי הגדה והרצועה להנהגת חמאס בחו"ל. לדבר הזה יש גם השלכות על היחס של חמאס כלפי ישראל. ח'אלד משעל נחשב לקיצוני יותר מאסמעיל הניה, ובתקופה שהיה יו"ר הלשכה המדינית של חמאס היו ברצועת עזה שלוש מלחמות של הארגון נגד ישראל: מבצע "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן".

מאבקי הכוחות בצמרת חמאס הינם בעיצומם. יחיא סינוואר מנסה להוביל ניצחון לקו שלו ושל אסמעיל הניה, באמצעות עסקת חילופי שבויים חדשה עם ישראל, שתשחרר מאות מחבלים רוצחים ותיתן קרדיט גדול להנהגה ברצועת עזה. אך המו"מ עם ישראל נתון במבוי סתום.

הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה מקבלת את המימון שלה מאיראן, וסביר להניח שתנהג על פי בקשת טהרן, המעוניינת שאסמעיל הניה ימשיך בתפקידו. גם קטאר וטורקיה בוחשות בקדירה לטובת ח'אלד משעל ומבטיחות הון עתק לזרוע הצבאית כדי שתתמוך בו.

התמונה תתבהר בעוד כחודשיים, וגורמים בחמאס טוענים כי המאבקים בצמרת התנועה רק החלו. כשהם יסתיימו, תתפנה הנהגת התנועה למאבק נגד הרש"פ על השליטה בפרלמנט הפלסטיני. כאמור, הבחירות לפרלמנט יחלו בחודש מאי

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מאת אקיוקי נוסקה מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם, שעלולות להטיל צִלצַל ולפגוע בו:

עטיפת הספר: סיפורי מלחמה לילדים

״לא עשינו להם כל רע״, אמרה לו, ״בכל הים הגדול אין יצור שישווה בתבונתו לבני האדם מלבדנו, הלווייתנים. לו רק היו מגלים מעט חביבות כלפינו!״.

לאחרונה קרַב הלוויתן ברישול לסירת בני אדם. להפתעתו במקום לפגוע בו, שמחו האנשים בסיפון לראותו ונופפו לו בחיבה. אחר כך פגש באיש צף על גבי סירה צהובה מגושמת שהביט בו בתחנונים. האנשים בספינה היו חיילים יפנים שהוסעו לקרב על איווג׳ימה וקינאו בלוויתן השלֵו למראה. בסירת ההצלה הצהובה שכב טייס אמריקאי פצוע, שפִּילל להיגרר בידי הלווייתן לחוף מבטחים.

הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם

ביום כניעת יפן נַדֲמו השמיים כי נעלמו מהם להקות המטוסים שהזכירו לו להקות סרדינים. הוא אהב סרדינים. בגלל תאבונו גדל גופו באופן שהרחיק מעליו נקבות, ולכן נהיה בודד.

והנה, ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. אנשיה לא ידעו כיצד לנהוג בלוויתן המוזר שנצמד אליהם. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלווייתן את פצצות העומק שהוטלו עליה. במותו, הציל הלווייתן את הצוללת.

כך באחרית ימיו נחשף הלוויתן לטוּבם ולחביבותם של בני האדם וגם להגיונם, לאכזריותם ולשרירותם. נזכרתי בסיפורו למראה הלוויתן הגדול שהגיע לחוף ניצנים, פה. האם זכה גם הוא לקורטוב של נחת ביומו האחרון בדומה לאחיו מיפן? האם למד דבר-מה על בני האדם? ואולי ראה כלי-שיט משחרר מגופו פסולת שחורה וממשיך הלאה בדרכו כאילו לא ארע דבר? מה קלט מבטו של הלוויתן בחוף ישראל, כיצד נראו הדברים מעיניו?

אולי כבר קרַב בעבר לחופים ולמד לדעת את צבעם וצורתם. על כל פנים, תחנתו האחרונה התגלתה כחוף שחור. מוכר שלגונים המכריז ״אני הולך, אני בא, לא להפעיל עלי לחץ״ נעדר מהחוף; תחתיו התרוצצו בו אנשים שדיברו בהתרגשות למיקרופונים מול עדשות מַצלמות. היו אלו כתבים שסיקרו את הסופה. הכתבים התעלמו מהלוויתן ועסקו בדקלום שבחים על אודות השלג הלבן. הוא התפלא שאינם משגיחים בו: ככל שידע, לוויתנים כמותו לא נראו מעולם בחוף הזה. בנוסף תמה מדוע מדברים על לבן כשהכל סביב נצבע שחור ותהה האם ראייתם של בני-אדם שונה מזו של לוויתנים. כלומר, האם אנשים אינם רואים את מה שניצב מול עיניהם? 

בחולשתו התקשה לקבוע האם דמויות נוספות שזיהה אכן התהלכו סביבו או בקעו מתעתועי דמיונו. איש נוקשה למראה הפיק עשן סמיך באמצעות תנור ישן; אדם זה הופקד על איפול האירוע. אחרים הפריכו כזבים מילקוטם לכיוון אנשים שפערו את פיהם ובלעו לתיאבון מבלי למיין ולבדוק. ״אפילו את הפלנקטון שלי הייתי מסנן טוב יותר״, חשב הלווייתן. מרחוק גזר אדם במספריו את האוויר. איש זה הופקד על ניתוק הקשר בין סיבה לתוצאה. אנשים תשושים בסירות שצבאו על החוף בדרישה לשוב ארצה נהדפו חזרה למים בהסבר שרק לזפת מותר להיכנס לארץ כי בניגוד אליהם, היא דבקה במקומה ולכן קלה להשגחה.

ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלוויתן את פצצות העומק

אדם עולץ וזחוח הזוקף כרס קטנה החווה סביב בידיו והצהיר ״הכל עשיתי אני, הכל בזכותי. תראו, איזה יופי, איזה יופי!״, מורה בגאווה על דברים טובים ויפים לכאורה, אך במקומם נראו רק גושים שחורים צמיגיים שנאחזו בחול ובסלעים.

איש אחֵר, עצוב למראה, גוו שחוח, ניגב בעדינות אגלי רטיבות מפה ומשם בעזרת מגבת רכה. ״מי אתה ומה תפקידך בארץ המשונה הזאת?״ שאל אותו הלווייתן בכוחותיו האחרונים. ״אני תפקידי לנגב לה את הדמעות״, ענה האיש.

פתאום הבחינו בו הכתבים – ״הנה לוויתן!״, אמרו. הם החלו להציג את קיומו באותן מילים דלות עצמן שוב ושוב ושוב, במהדורות כאלו ואחרות. גם בזפת הבחינו לבסוף, אמנם לאחר מכן. אך את זאת הלוויתן כבר לא ראה ולא שמע.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

צדקה עשה הקב”ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה וכשלונותיה – הסכמי אוסלו. ההסכמים הללו – שהיו רק הסכמי ביניים – פקעו אמנם במאי 1999, אבל הצל שלהם עדיין משמש את ממשלת ישראל כדי לכסות על מחדליה. הפעם הם משמשים אותה כדי להתחמק מחובתה ההומניטרית לספק חיסונים נגד קורונה לפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית וברצועת עזה.

צדקה עשה הקב”ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה – הסכמי אוסלו. ההסכמים, שהיו רק הסכמי ביניים, פקעו אמנם במאי 99', אבל צילם עדיין משמש את ממשלת ישראל לכיסוי מחדליה

הגדה המערבית נמצאת בשליטתה המלאה של ישראל. שטחי הגדה נחלקים לשלושה חלקים: שטחי סי, שרשמית ישראל שולטת בהם בכל תחום, בטחוני ואזרחי; שטחי בי, שבהם רשמית ישראל מחזיקה רק בסמכות בטחונית; ושטחי איי, שלכאורה נמצאים תחת שליטתה הבלעדית של הרשות הפלסטינית.

דא עקא, שהשליטה הפלסטינית בשטחי איי ובי היא בדיחה גרועה. השטחים הללו הם מובלעות בין שטחים שנמצאים בשליטה ישראלית, וכל מה שהפלסטינים עושים בהם נתון, לכל דבר ועניין, הוא לרצונה של ישראל. הסיבה לכך פשוטה: פלסטינים אינם יכולים לעבור, או להעביר סחורות, בלי לעבור במחסומים שנשלטים על ידי ישראל.

ברצועת עזה ישראל שולטת מרחוק. היא שולטת במרחב האווירי והימי של הרצועה, בתדרים שלה, ובמיוחד במעברים שלה. ישראל שולטת ברישום האוכלוסין הפלסטיני, ועל כן פלסטינים אינם יכולים לצאת מהרצועה או להכנס אליה אלא באישורה של ישראל. הם יכולים, כמובן, להפוך למבריחי גבול – אבל בכך הם הופכים לעבריינים.

מאז שעלה בנימין נתניהו לשלטון, ב-1996, ממשלות ישראל משתמשות בהסכמי אוסלו כשכפ”ץ: כלפי ימין, הממשלה אומרת שמה לעשות, היא לא יכולה לפרק את הרשות הפלסטינית ולספח שטחים; כלפי חוץ, היא טוענת שישראל איננה אחראית לשטחי בי ואיי משום שהרשות שולטת בהם. במקביל, היא עושה הכל כדי למרר את חייהם של הפלסטינים שחיים בשטחי סי כדי ליישם טרנספר מרצון – בעוד שמתנחלים בונים כאוות נפשם, ישראל איננה לוקחת אחריות לחייהם של אנשים שהיא התחייבה לרווחתם בהסכמי אוסלו.

כל זה לא חדש. מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני, אבל, כאמור, המטרה של ממשלת נתניהו שם היא טרנספר מרצון.

חובתה של ממשלת ישראל לדאוג לחיסונים לפלסטינים:

1. ראשית בשל הזכות האוניברסלית לבריאות – בדיוק כמו שטענו בנייר "הזכות לחיסון" שפרסמנו במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם יחד עם רופאים לזכויות אדם.
2. בנוסף, רצועת עזה ישראל והגדה המערבית הם שטח אחד לכל דבר. כשישראל מסרבת לחסן את הפלסטינים, היא מסכנת את הישראלים. כולנו מכירים את התמונות של פלסטינים שחוצים לישראל באין מפריע. ראינו גם איך, כשצה”ל רצה בכך, פלסטינים קיבלו אישור בשתיקה להגיע לחופי הים של ישראל.

בנימין נתניהו כלוא בדמות שהוא משחק: הוא לא יכול להיראות בעיני מצביעיו, שאותם לימד לשנוא פלסטינים, כמי ש”מיטיב” איתם; על כן הוא נמנע מלהעביר חיסונים לפלסטינים – שישראל שולטת בכל המעברים שלהם – ומשתמש באוסלו ככיסוי.

מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני

הסכמי אוסלו הם שכפ”צ נוח, כל זמן שאין זכרון ציבורי. אנשים שירחיקו במחשבתם עד ממשלת שרון – מעבר להרי האופל, אני יודעת – יזכרו שהממשלה הכריזה אז שהסכמי אוסלו בטלים. האיש שהכריז על כך שוב ושוב היה שר האוצר, אחד בנימין נתניהו.

לתושבי הארץ המעונה הזו גורל אחד, פלסטינים כיהודים. אנחנו תלויים זה בזה, ואם ניתן לנתניהו לפעול כרצונו, נהיה תלויים זה לצד זה. ישראל חזקה מספיק כדי לאפשר לפלסטינים להתחסן, גם אם זה יפגע בנתניהו בקלפי.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בעלת תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה וסינית מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני במנהל עסקים מהמכללה למנהל בראשל"צ. בעשור האחרון כיהנה בתפקידי מפתח בפוליטיקה הישראלית בקואליציה ובאופוזיציה. בחמש השנים האחרונות שימשה כמנהלת המטה של יו״ר מרצ לשעבר זהבה גלאון וניהלה קמפיינים פוליטיים רבים למועמדים ורשימות בבחירות הארציות והעירוניות. היא פעילה חברתית בשמאל הישראלי וחברת הנהלת מרצ.