בספרה "להצטרף להתנגדות" ובהקדמה שנכתבה לו נאמר שפרופ' קרול גיליגן, מההוגות הפמיניסטיות החשובות ביותר של ימינו, מעידה על עצמה שהיא "אישה שמקשיבה", לא רק למה שמושמע אלא בעיקר למה שמושתק.

בקרוב מתחיל סמסטר ב' באקדמיה. זה יהיה הסמסטר השלישי שלי בזום, ולמרות שאני אמורה לחשוב רק על איך אני צולחת את תקופת המבחנים הנוכחית – אני לא מפסיקה לתהות למה אני לא יכולה ללמוד פרונטלית במכללה ולחוות את החוויה הסטודנטיאלית לה ציפיתי. למה אזרחי ואזרחיות המדינה קורסים וקורסות תחת המשבר הכלכלי שהביא עמו גם משבר נפשי, ומדוע הגענו לשיא חודשי במספר הנפטרים והנפטרות מקורונה.

זה יהיה הסמסטר ה-3 שלי בזום, ולמרות שאני אמורה לחשוב רק על צליחת תקופת המבחנים הנוכחית – אני לא מפסיקה לתהות למה אני לא יכולה ללמוד פרונטלית במכללה ולחוות את החוויה הסטודנטיאלית לה ציפיתי

אני לא מוצאת תשובה לשאלה, איך ייתכן שאנחנו עדיין עמוק בתוך משבר הקורונה אחרי 3 סגרים. התשובות קיימות אבל נדע אותן בעוד 30 שנים כשיתפרסמו הפרוטוקולים מקבינט הקורונה. קבינט שמורכב כעת מרוב גברי מוחץ ועד לא מזמן היה מורכב מגברים בלבד.

לפני כשבועיים התפרסם מדד תפישת השחיתות העולמי של ארגון "שקיפות בינלאומית" שכלל בתוכו דגש להתמודדות עם הקורונה – המדד קורא לכולנו להקשיב למה שמושתק, וליתר דיוק – מושתק ל30 השנים הקרובות. זמני זה כבר לא מידתי.

ישראל נמצאת במקום ה-35 עם ציון של 60 מתוך 100. בריאיון ל"סדר עולמי" דיברה ראשת הארגון בישראל, השופטת בדימוס נילי ארד, על ההשפעה של היעדר השקיפות. על כך שהציבור מרגיש שמשהו לא טוב קורה מאחוריי דלתיים סגורות. היא ציינה את ניו זילנד, שבראשה עומדת ראשת הממשלה ג'סינדה ארדרן, כדוגמה לממשלה שפועלת בשקיפות, משתפת את הציבור, קונה את אמונו וגורמת לו לרצות לפעול על פי הנהלים.

אני אוסיף במאמר מוסגר, שבחודש אוקטובר אשתקד התקיימו בחירות בניו זילנד, בהן זכתה ראשת הממשלה המכהנת. זה לא מנע את השקיפות, ככה זה כשאין מה להסתיר.

ג'סינדה ארדרן עושה הכל כדי שהציבור יסמוך על הממשלה, יבין שאף לא שיקול פוליטי אחד עומד לנגד עיניה, ומצליחה לעשות זאת בלי שימוש בטקטיקות של הפחדה ועם שקיפות מלאה. מסתבר שזה אפשרי.

אני לא מוצאת תשובה לשאלה, איך ייתכן שאנחנו עדיין עמוק בתוך משבר הקורונה אחרי 3 סגרים. התשובות קיימות אבל נדע אותן בעוד 30 שנים כשיתפרסמו הפרוטוקולים מקבינט הקורונה

כשהתחלתי לכתוב את הרשומה שאתם ואתן קוראות וקוראים כרגע רציתי לוודא מי הן השרים והשרות שיושבים ויושבות בקבינט הקורונה.

החלטתי לפנות למשרד ראש הממשלה ולברר היכן אוכל למצוא את רשימת שרי ושרות הקבינט המעודכנת, מרכזת פניות הציבור של משרד ראש הממשלה הפנתה אותי לויקיפדיה. אתר שלא ראוי להסתמך עליו בכתיבת מאמרים אקדמיים הוא כעת מקור מידע מוסמך ורשמי מטעם משרד ראש הממשלה.

תשובתה של מרכזת פניות הציבור במשרד ראש הממשלה

חוסר השקיפות של קבינט הקורונה הוא לא הדבר היחיד שצריך להפריע לנו בקבינט הקורונה, הפטרנליזם הוא חלק בלתי נפרד מקבינט שכמעט ואין בו נשים ועד לא מזמן היה נחלתם של גברים בלבד. פטרנליזם שמזכיר ימים חשוכים בהם ביקשו להקל על חיי הנשים על ידי שלילת זכות ההצבעה שלהן, הם יודעים מה טוב בעבורנו.

הגיע הזמן להפסיק לשאול למה הרמזור אדום באמצע הלילה ולעשות מעשה, בבחירות הקרובות אנו צריכות וצריכים לדרוש מהרשימות המועמדות לכנסת להתחייב לייצוג שוויוני יותר במוקדי קבלת ההחלטות, פריטטיות מסוג אחר, כזה שבאמת עובד.

מרכזת פניות הציבור של משרד ראש הממשלה הפנתה אותי לויקיפדיה. אתר שלא ראוי להסתמך עליו בכתיבת מאמרים אקדמיים הוא כעת מקור מידע מוסמך ורשמי מטעם משרד ראש הממשלה.

אסיים באמירה אייקונית של שופטת בית המשפט העליון האמריקאי רות' ביידר גינסבורג זכרונה לברכה:

"כשאני לפעמים נשאלת מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון, ואני עונה כשתהיינה תשע נשים שופטות. האנשים בשוק מהתשובה. אבל מאז ומתמיד היו בבית המשפט העליון תשעה גברים שופטים ואף פעם לא עלתה אפילו שאלה אחת למה זה ככה".

אני לא מבקשת שכל קבינט הקורונה יורכב מנשים, אני מבקשת שיהיה בו ייצוג מכובד שלהן. במערכת הבחירות קוראות לזה ריץ' רץ'. שיתנו לנו את האפשרות להשמיע את הקול השונה שלנו, כפי שכינתה אותו פרופ' גיליגן. קול שהוציא את המדינות שבראשן עמדו נשים מהמשבר הנוכחי, אולי שווה לתת לקול שראה את הדרך לפתרון הדילמה של היינץ בצורה שונה, לחשוב גם על פתרון שונה למשבר הקורונה.

טל פרנק היא סטודנטית למשפטים בשנה א' במכללה למנהל שכותבת על פמיניזם, אפליה מגדרית באקדמיה, הסללה מגדרית, על למה חשוב לדבר בלשון נקבה ועל פוליטיקה, כי הכל פוליטי. בנוסף היא מתעניינת ביחסים בינלאומיים, משפט צבאי, הייטק וזכויות בעלי החיים.

אנחנו כל כך רוצים שתהיה מאחורינו. הקורונה. היא מפחידה, היא לא מוכרת (גם שנה לתוך המגפה), היא עלולה להיות מסוכנת. כבר שנה שלמה שהיא טורפת לכולנו את החיים. אנחנו חולמים על מערכת חינוך מתפקדת, על חזרה לעבודה ולשגרה ה(כבר לא)מוכרת, מפנטזים על בירה בבר או פופקורן שמנוני בקולנוע, מייחלים לאפס חולים חדשים, ומקווים מאוד לא לשמוע יותר את המילה עקומה. אי פעם.

והנה, יש חיסון. והאמפולה הקטנה הזו מעוררת הרבה הדים והרבה שאלות. האם חשוב וכדאי להתחסן? אני לא רופאה אבל מרבית הרופאים אומרים שכן.

אנחנו כ"כ רוצים שתהיה מאחורינו. הקורונה. היא מפחידה, לא מוכרת (גם שנה לתוך המגפה) ועלולה להיות מסוכנת. כבר שנה שהיא טורפת לכולנו את החיים. והנה יש חיסון, והאמפולה הזו מעוררת כ"כ הרבה שאלות

האם הממשלה צריכה לשכנע את הציבור להתחסן? בטח. זה כמעט מובן מאליו – תפקידה של הממשלה, תפקידו של משרד הבריאות, תפקידם של המומחים – לשמור על בריאות הציבור, לשכנע את הציבור, ובתוך כך גם להעניק תמריצים משמעותיים למתחסנים.

יותר מזה, הממשלה חייבת לוודא שכל אחד ואחת הנמצאים במדינה – אזרחים, תושבים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, לרבות אלה הנתונים לשליטתה הבלעדית של ישראל – למשל הפלסטינים בשטחים –  יוכלו להתחסן, ושזכותם לבריאות תישמר. הממשלה חייבת לספק חיסונים, להעביר חיסונים, לתמרץ ולשכנע. היא גם חייבת לוודא שהחיסונים נגישים לכולם, בכל יישוב, בכל מקום, בכל מגזר.

אבל באותה נשימה ממש, הממשלה חייבת להקפיד הקפדה יתרה והדוקה, שזכויות אדם או זכויות עובדים לא יירמסו בדרך. היא חייבת לשמור עליהן מכל משמר, ולזכור כל הזמן שהזכות לבריאות כוללת בתוכה את ההגנה על האוטונומיה והרצון הרפואי החופשי.

בשיח היום לפעמים נדמה שאי אפשר להציג דעה מורכבת. נדמה, שלממשלה נתונה רק אחת מן החובות הללו – או שעליה לשכנע את כולם להתחסן, לקבוע תמריצים מתאימים ולהגן באופן אקטיבי על בריאות הציבור;

או שעליה לשמור על הזכות לפרטיות, על זכויות עובדים וזכויות אזרח שהתפתחו כאן במשך השנים, ועל הזכות לבריאות שכוללת גם שמירה על הרצונות הרפואיים האישיים.

אבל למעשה, על הממשלה מוטלות שתי החובות הללו. הממשלה מחויבת גם לספק חיסונים ולשכנע, וגם להגן על זכויות האדם והעובדים. כולנו חוששים, כולנו רוצים לשים את התקופה הזו מאחורינו, וכולנו רוצים להגיע למצב של "קהילה מחוסנת", ויפה שעה אחת קודם. אבל אסור לרמוס זכויות אדם או זכויות עובדים בדרך. הקורונה מפחידה. באמת. אבל גם בעתות של פחד אסור לאבד אנושיות, לפגוע בזכויות או לפגוע בשלטון החוק.

יותר מזה, הממשלה חייבת לוודא שכל אחד ואחת הנמצאים במדינה – אזרחים, תושבים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, לרבות אלה הנתונים לשליטתה הבלעדית של ישראל – למשל הפלסטינים בשטחים –  יוכלו להתחסן, ושזכותם לבריאות תישמר

שכנוע ומתן תמריצים? בוודאי. פרסום מידע רפואי רלוונטי בדבר החיסון ועידוד התחסנות? כן. כפיית חיסונים או פגיעה בזכויות בסיסיות של עובדים או אנשים שבחרו (בינתיים או בכלל) לא להתחסן – כאן עובר הגבול.

התחסנות חייבת להיות מתוך בחירה אמיתית, מתוך הסכמה מדעת. אסור שנהיה במצב בו הממשלה מחדירה מחטים לאנשים בשנתם, מאלצת אותם להתחסן או מקבלת מידע רפואי פרטי על אזרחיה שלא כדין. יש להבטיח שכולם יוכלו להתחסן, ולשכנע את הציבור כך שכולם ירצו להתחסן, אבל בשום אופן לא לכפות על אנשים להתחסן.

נדמה שמרוב פחד, כולם מנסים לקחת את החוק לידיים. אנחנו מתעוררים חדשות לבקרים לידיעות לפיהן ראש עיר, מנהל במקום עבודה, שר הבריאות או ראש הממשלה – מצהירים בתקשורת על הגבלת חירויות והטלת סנקציות שונות על מי שבחר לא להתחסן בינתיים, או מציעים הצעות הפוגעות פגיעה קשה בפרטיות כמו ההצעה להעביר רשימות של מתחסנים ולא מתחסנים – מידע רפואי שהוא לכל הדעות רגיש, פרטי וחסוי – לראשי הרשויות. אסור שמצב כזה יקרה, ואסור לתת לזה יד.

כפי שראש עירייה לא יכול להחליט על דעת עצמו מי יוכל ללמוד ולהגיע למערכת החינוך, כך הוא גם לא יכול להחליט על דעת עצמו מי יגיע למקום עבודתו ומי לא והוא בטח לא יכול על דעת עצמו להמציא ולהטיל סנקציות על מי שבוחר לא להתחסן.

התו הירוק מסתמן כצו השעה, והוא ככל הנראה פתרון הכרחי ואף ראוי. אבל היישום שלו חייב להיעשות תוך קביעת מדיניות ברורה, שתיקבע בחקיקה ראשית, לאחר בחינה מעמיקה ושקולה.

מדיניות כזו יכולה לכלול גם תמריצים וגם הגבלות, גם פתרונות שכבר הועלו – כמו חיוב להיבדק כל 72 שעות, וגם פתרונות יצירתיים שטרם נבחנו לעומק כמו מתן האפשרות להמשך עבודה מהבית, ככל שניתן. אבל מכל מקום, על המדיניות שתיקבע להתקבל על בסיסה של עמדה משפטית רצינית ומקצועית, תוך איזון בין מכלול הזכויות, האינטרסים והשיקולים, איזון שיבטיח את שמירתן של זכויות היסוד ושיעבור את ביקורת היועמ"ש.

מדיניות בנושא כה רגיש, שמערב אינטרסים וזכויות כה רבים ושישפיע ישירות על בריאות הציבור ועל הבריאות של כולנו, בוודאי לא יכולה להיקבע כמו שנתניהו או אדלשטיין מציעים ומבקשים – בחקיקת בזק מזורזת בקבינט או בהוראות שעה.

שכנוע ומתן תמריצים? בוודאי. פרסום מידע רפואי רלוונטי בדבר החיסון ועידוד התחסנות? כן. כפיית חיסונים או פגיעה בזכויות בסיסיות של עובדים או אנשים שבחרו (בינתיים או בכלל) לא להתחסן – כאן עובר הגבול

אנחנו נתונים בסגר או בחשש מפני סגר כבר שנה. לא יקרה כלום אם נחכה כמה ימים נוספים, עד לגיבושה ולקבלתה של עמדה משפטית מסודרת. ולמעשה, נדמה שגם כל הקופצים בתקשורת ובראש חוצות כבר יודעים זאת. לא במקרה המדינה מתעכבת בקביעת מדיניות. מדובר בסוגיה מורכבת, ראשונית וחדשנית – לא רק בארץ אלא בעולם כולו, ויש להידרש אליה בכובד ראש.

החשיבות כאן היא כפולה – גם רפואית וגם דמוקרטית, וכל החלטה תשפיע על עתידנו כאן עוד שנים ארוכות קדימה.

עו"ד מור הרניק בלום, מנהלת תחום קידום מדיניות במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בת 29, בוגרת תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, וכיום גרה ליד כיכר דיזינגוף בתל אביב. מתמחה בדיני עבודה ומשפט פלילי. פעילה חברתית ופוליטית ביום, צוללת בים בלילה, בין לבין חוקרת דולפינים וחברת ועד מנהל בעמותה למענם (צילום: דן חיימוביץ')

בכיר פת"ח מרוואן ברגותי המרצה עונש של חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי הפך לדמות אשר תכריע את גורל הבחירות הפלסטיניות. יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס חושש שהתמודדות של ברגותי בבחירות תביא לכך שהוא יפסיד את כסאו ותנועת פת"ח תחלש. יתכן שהוא ימצא את הדרך להתחמק מעריכת הבחירות.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ותנועת פת"ח נמצאים במצוקה גדולה. מחמוד עבאס הכריז על בחירות בשטחים לפרלמנט, לנשיאות ולמל"פ כדי לקבל את הסיוע הכספי מארה"ב ומהאיחוד האירופי וכדי לשאת חן בעיני הנשיא ביידן. הוא רוצה להראות לביידן כי הוא תומך בתהליכים דמוקרטיים בחברה הפלסטינית, אבל התוכנית שלו נתקלת בקשיים מרובים. אבן הנגף העיקרית בהוצאת תוכניתו אל הפועל הינה בכיר פת"ח מרוואן ברגותי, אדריכל הטרור של האינתיפדה השנייה, שאסור בכלא הישראלי לאחר שנדון ל-5 מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים.

פת"ח ומחמוד עבאס במצוקה גדולה. הוא הכריז על בחירות בשטחים לפרלמנט, לנשיאות ולמל"פ כדי לקבל את הסיוע הכספי מארה"ב ומהאיחוד האירופי, ולהיראות כתומך בתהליכים דמוקרטיים בחברה הפלסטינית, אבל תכניתו נתקלת בקשיים

מרוואן ברגותי מתעקש על התמודדות בבחירות לנשיאות ב-31 ביולי מול מחמוד עבאס עצמו, סקרי דעת הקהל בשטחים מוכיחים כי הציבור הפלסטיני מאס בהנהגה הנוכחית של הרש"פ הנתפסת כחלשה ומושחתת. מרוואן ברגותי מוביל בסקרים האלה בהפרש ניכר על יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ועל אסמעיל הניה,מנהיג תנועת חמאס, כמי שהוא הראוי ביותר להיות יו"ר הרש"פ הבא.

ההערכה בשטחים היא כי מרוואן ברגותי יביס בנקל את מחמוד עבאס בבחירות. גם יו"ר הרש"פ יודע זאת.

ברגותי ניסה להציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר הרש"פ בבחירות לנשיאות ב-2005, אולם הוא נכנע בסופו של דבר ללחצים אדירים והבטחות שווא של מחמוד עבאס ואיומים מצד הנהגת פת"ח הותיקה, ובסופו של דבר נמנע מלהציג את מועמדותו. היום הוא מצטער על כך והפיק את הלקחים הדרושים.

מאז הוא חש שהוא נרקב בכלא הישראלי. יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס טירפד את שחרורו במסגרת "עסקת שליט" ב-2011 כדי שלא יעמוד בדרכו הפוליטית ואף הכשיל את שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל שברגותי עמד בראשה.

גורמים בכירים בפת"ח טוענים כי מחמוד עבאס פעל בשנה האחרונה אצל ישראל ואצל ממשל טראמפ כדי למנוע את שחרור מרוואן ברגותי מהכלא במסגרת עסקת חילופי השבויים החדשה עם ישראל.

ברגותי הגיע למסקנה שהדרך היחידה שלו להשתחרר מן הכלא הישראלי היא להיבחר ליו"ר הרש"פ, לפתוח בשביתת רעב ולגייס את הקהיליה הבינלאומית להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לשחררו. המודל שלו הינו נלסון מנדלה, לכן זכה לכינוי בשטחים "נלסון מנדלה הפלסטיני".

ברגותי הבין שהדרך היחידה שלו להשתחרר מהכלא הישראלי היא להיבחר ליו"ר הרש"פ, לפתוח בשביתת רעב ולגייס את הקהיליה הבינלאומית להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לשחררו. לכן זכה בשטחים לכינוי "נלסון מנדלה הפלסטיני"

הפיצול בתנועת פת"ח

ישראל שומרת בינתיים על שתיקה ביחס לבחירות בשטחים, אבל מקורביו של מרוואן ברגותי האסור בכלא הישראלי טוענים, כי היא מסייעת ליו"ר הרש"פ מחמוד עבאס לנצח בבחירות. טענה דומה אפשר לשמוע מאנשיו של מוחמד דחלאן. לטענתם, מחמוד עבאס הינו "הקבלן של ישראל לנושא הביטחון בגדה", וכי הוא ממלא אחר הוראות ראש השב"כ הישראלי נדב ארגמן בכל הקשור לפעילות הביטחון בגדה נגד הטרור ולכן ישראל רוצה שהוא ימשיך בתפקידו.

לשם כך ישראל התגייסה לעזור לו להוריד את מרוואן ברגותי מרעיון הריצה העצמאית בבחירות לפרלמנט ולנשיאות.

ברגותי הפך לסיוט של מחמוד עבאס, הוא צבר כוח רב בגדה ונאמניו החלו להצטייד גם בנשק חם. הפופולריות שלו ברחוב הפלסטיני גברה מאז הוכרזו הבחירות. מחמוד עבאס איננו מוכן להסתכן. ריצה נפרדת של ברגותי בבחירות, שלא במסגרת רשימה מאוחדת של תנועת פת"ח, תחליש את התנועה ותחזק את חמאס והוא עלול להפסיד את כיסאו  כיו"ר הרש"פ.

לכן, באישורה של ישראל, הוא שיגר בשבוע שעבר את בכיר פת"ח חוסיין א-שיח' לכלא הישראלי עם הצעה למרוואן ברגותי.

על פי גורמים בפת"ח, חוסיין א-שיח' הציע לברגותי בשמו של מחמוד עבאס לוותר על ההשתתפות בבחירות לנשיאות ולרוץ בראש רשימה מאוחדת אחת עם תנועת פת"ח בבחירות לפרלמנט.

בתמורה, מחמוד עבאס ימנה אותו לתפקיד יו"ר הפרלמנט, משפחתו תקבל סיוע כספי והוא יוכל למנות 10 מאנשיו לתפקידים של חברים בפרלמנט.

ברגותי דחה את ההצעה בכעס. הוא לא מאמין לשום הבטחה של מחמוד עבאס אשר רימה אותו פעמים רבות בעבר.

הפיצול בתנועת פת"ח מדאיג מאוד את מצרים וירדן. הן דרשו ממחמוד עבאס להתפייס עם יריביו הפוליטיים מוחמד דחלאן ומרוואן ברגותי אך הוא סירב. הוא משתעשע ברעיון כי תנועת פת"ח תרוץ ברשימה אחת עם תנועת חמאס בבחירות לפרלמנט, כדי להתגבר על יריביו, אך הוא חושש מתגובת ישראל וממשל ביידן מכיוון שחמאס היא תנועת טרור. ממשל ביידן כבר ביקש ממנו לפני כמה ימים הבהרות מדוע הוא רוצה לשתף את תנועת חמאס בבחירות.

כרגע מתגבשות כמה רשימות של בכירי פת"ח, המתנגדים להתמודדות מחמוד עבאס בבחירות לפרלמנט ב-22 במאי. מדובר ברשימות עצמאיות שלא מוכנות להתאחד עם הרשימה של מחמוד עבאס. הרשימות של מוחמד דחלאן, של נאצר אלקידווה, של נביל עמרו ויתכן גם שראשי הממשלות לשעבר ראמי חמדאללה וסלאם פיאד יקימו רשימה משלהם או יצטרפו לאחת הרשימות החדשות שאיננה קשורה למחמוד עבאס. תנועת פת"ח מפוצלת ועלולה שוב להפסיד את הבחירות לפרלמנט לתנועת חמאס כפי שקרה בבחירות בשנת 2006.

כרגע מתגבשות כמה רשימות של בכירי פת"ח, המתנגדים להתמודדות מחמוד עבאס בבחירות לפרלמנט. פת"ח מפוצלת ועלולה שוב להפסיד את הבחירות לפרלמנט לתנועת חמאס כפי שקרה בבחירות בשנת 2006

נכון לשעה זו, מרוואן ברגותי נחוש להתמודד עצמאית בבחירות לפרלמנט ולנשיאות, מחמוד עבאס בלחץ רב, ולהערכת גורמים בכירים בפת"ח אם המצב לא ישתנה באופן דרסטי הוא ימצא את הדרך הטובה ביותר מבחינתו להתחמק מקיום הבחירות ויגלגל את האשמה על ישראל או על חמאס.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)