אתחיל בסיפור קטן ששמעתי לאחרונה.
בימי הקיץ החמים של חודש יוני האחרון, א', תלמידת כיתה ב', החלה לחזור מבית הספר צמאה מאוד. בקבוק המים שלה, שהיה מלא בבוקר, חזר מדי יום ריק. האם תהתה על כך והילדה סיפרה שבגלל תקנות הקורונה אסור להם למלא מים מהברזייה.
האם כתבה הודעה זועמת למנהלת בית הספר, שהסבירה כי זאת אכן הייתה הנחיה הגורפת – לאסור שימוש בברזיות. רק אחרי שהורים נוספים פנו והזהירו מפני סכנת התייבשות של הילדים, נמצא הפתרון – נאסרה השתייה הישירה מהברזייה אבל הותר למלא בקבוקים.
בימי החום של יוני האחרון, א', תלמידת כיתה ב', החלה לחזור מביה"ס צמאה מאוד. בקבוק המים שלה, שהיה מלא בבוקר, חזר מדי יום ריק. האם תהתה על כך והילדה סיפרה, שבגלל תקנות הקורונה אסור להם למלא מים מהברזייה
זה היה רגע אחד של כעס ותסכול שהצטרף לרגעים רבים אחרים בהם היה נראה שדרישות המתווים גוברות על ההיגיון הבסיסי שקשור לרווחתם של הילדים. קשה היה להאשים את הנהלת בית הספר והמורות. ההנחיה הגיעה מלמעלה, והייתה מגובה בהצדקה בטיחותית. המנהלת והמורים נתבקשו ליישם אותה באופן מלא.
באף אחד מהמתווים לא הוגדר מרחב לשיקול הדעת של אנשי הצוות שהכירו את הילדים ועבדו איתם. אלו היו הנהלים ופתיחתו של בית הספר הייתה תלויה בקיום מלא שלהם.
לנו ההורים (שנשארו מחוץ לשערי בית הספר), למורים, וגם להנהלה לא היה מקום להשפיע על ההחלטות חשובות שעיצבו את המרחב הבית ספרי. כמו ילדים, נשארנו חסרי אונים מול כוחות גדולים יותר שעיצבו עבורנו את המציאות היומיומית.
מה לברזייה ולמתווה הנוכחי? הברזייה היא סימפטום. לא לבעיות שקיימות בכל מתווה, אלא להיעדרו של מנגנון לפתרון בעיות בתוך כל אחד מהמתווים. להיעדר חשיבה על כך, שעל מנת ליישם מתווים בטיחותיים בסיטואציה מורכבת כל כך של שונות בצרכים, בזמינות ההורים, בזמינות המורים, במשאבים, חייב להיות מרחב לשיקול דעת אוטונומי של בתי הספר. שיקול דעת של האנשים שמכירים את הילדים, את המורים ואת ההורים ויכולים להתאים את המתווה אליהם.
רק מי שמכיר את הילדים ועובד איתם יכול לראות את החורים שבכל מתווה ולמצוא להם פתרונות מתאימים, שישמרו על כללי הבטיחות אבל גם על רווחתם של הילדים, המורים וההורים. אם מי שעובד עם הילדים אינו חושב שיש לו השפעה, אינו מקבל אחריות לחפש ולמצוא פתרונות, הוא יהפוך להיות כוח שיטור ופיקוח בבית הספר. מוציא לפועל של המתווה. הוא לא יהיה פנוי לעסוק ברווחתם הילדים. הוא לא ישים לב לילדים הצמאים.
הברזייה היא סימפטום. לא לבעיות שקיימות בכל מתווה, אלא להיעדר מנגנון לפתרון בעיות בכל אחד מהמתווים. להיעדר חשיבה על כך, שכדי ליישם מתווים בטיחותיים בסיטואציה כה מורכבת חייב להיות מרחב לשיקול דעת אוטונומי של בתיה"ס
אפשר לכתוב מתווים שיגדירו את גבולות הבטיחות אך גם יגדירו מרחב פעולה אוטונומי לבתי הספר. אפשר לכתוב מתווים שיזמינו את צוות בית הספר וההורים להתמודד עם המגבלות ולמצוא להם פתרונות שמתאימים לצרכים וליכולות של בית הספר. במקום מתווה גורף שאוסר על פתיחת כיתות ד' ה', היה אפשר לתת למנהלים ולמנהלות לגבש מתווים מקומיים שיאפשרו מפגשים של התלמידים עם המורים בכפוף לתנאי הבטיחות, ויסייעו לשמור על רווחת הילדים.
כל מתווה שמגביר את תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים של צוות בית הספר ושל ההורים פוגע ביכולת של המנהלים, המורים וההורים לפעול יחד כדי ליצור מעטפת קשובה, מרגיעה ומטפחת עבור הילדים. הם זקוקים לכך עתה יותר מתמיד.
הכותבת היא ד"ר נעמה גרשי היא מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית.
דר' נעמה גרשי היא מרצה וחוקרת במגמה לפסיכולוגיה קלינית וחינוכית של הילד בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים בהורות לילדים עם הפרעת קשב, במעורבות הורים בשיעורי בית ובקשר בין הורים, מורים ותהליכי למידה. מתחילת משבר הקורונה היא עוסקת באתגרים להורות שיצרה התקופה, בכוחות שמאפשרים להתמודד איתם ובהשפעה של יצירת שותפות בין הורים למורים על הצלחת הלמידה מרחוק. נעמה מתגוררת בירושלים, אמא לשני ילדים צעירים ששוהים בבית מאז חנוכה. כמו הורים רבים, היא מנסה להחזיק את הראש מעל למים ולא לאבד את השפיות. (צילום: דוברות האוניברסיטה העברית)
בעידן שבו הביטוי "ערכים דמוקרטיים" נשמע כמו משהו כמעט נוסטלגי, ישראל וארצות הברית חוות טלטלה שהיא שילוב בין מערכון גרוע לאפוקליפסה. שתי דמוקרטיות ליברליות משגשגות, שניצבות מול מגמות המערערות את כל מה שתפסנו כיציב ונצחי.
חזרתו של דונלד טראמפ לנשיאות מאיימת על כל ליבת האתוס האמריקאי – ערך החירות, ואילו כאן, ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", בנימין נתניהו מגביר הילוך בתוכנית הרודנות שלו, ומחליט לרענן את מוסדות המדינה משל מדובר בריהוט משרדי. ישראל חשובה, אבל נתניהו ומשפחתו חשובים הרבה יותר.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
שחר של יום קודם
בנימין נתניהו נשבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. לא פעם אחת. נתניהו נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים.
נתניהו נשבע אמונים, אך במסקנות הביניים של ועדת החקירה הממלכתית לעניין הצוללות הואשם בכך כי "סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". כלומר הפר אמונים, לכאורה.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
השבוע היה יום זיכרון סודי ליצחק רבין, למה לעשות מזה עניין? קורה שרוצחים ראש ממשלה. הסתכלתי על אחת התמונות שלו שצילם משה שי, ובה הוא יושב באיזה מכולת בכפר שלם ושותה סודה. הצילום הזה מספר על הדרך שעברנו מהאיש השפוי הזה שעוצר במכולת בכפר שלם, קונה שתיה ומשלם בעצמו.
תחשבו על בנימין נתניהו, הבובה המאופרת הקמצנית, סכסכנית ומרופדת מאבטחים, ששולט במדינה מאז הרצח כמין עונש תנ"כי. רה"מ יצחק שמיר כינה אותו פעם "מלאך חבלה" ולא הקשבנו. גם רבין הזהיר מפניו, אבל חשבנו שהמדינה חזקה מראש ממשלה כזה או אחר. וטעינו. יש לו כוח להשחית והוא משתמש בו באין מפריע, כי אין מפריע, ואם יש – הוא נזרק לים מהסיפון כמו חבית ריקה.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כרגיל נהניתי עד אין קץ לקרוא.
תיקון קטנטן: את "שיר ערש" כתב נתן אלתרמן ולא אברהם חלפי, והלחין להפליא סשה ארגוב.
ואוסיף רק: חבל שאת כל כך צודקת וחבל שכל כך עצוב. הורסים לנו את המדינה לנגד עינינו ואנו חסרי אונים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם