במשך שנים אני מרצה על מונרכיות, אוליגרכיות, דיקטטורות ודמוקרטיות. אני משתמשת בדוגמאות היסטוריות ועדכניות מרחבי העולם כדי להדגים תהליכים.
בשנה האחרונה זה נעשה קשה יותר ויותר. אני מתהלכת בין הטיפות, רואה נורות אדומות שהזהרתי מפניהן מהבהבות. אני רואה כיצד מתרחש השינוי, למשטר שונה לחלוטין מהדמוקרטיה שמספרים לנו שאנו חיים בה.
ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.
צעירים ומוכשרים לרוב ברחו כמו מאש מפוליטיקה. הם היו ציניים ואנוכיים כטרנד ובחרו להתמקצע, לעשות כסף ולבנות קריירה. הפוליטיקה נשארה לבינוניים ומטה, לקיצוניים ולמקושרים, שמצאו חן בעיני ידוען כלשהו, אשר הקים סוג של מיזם שנקרא מפלגה.
כמות הרפש, ההשמצות והאשפה המוטחת הרחיקו טובים מן הזירה. עכשיו אנחנו משלמים את המחירים של הפקרת הזירה: בשירות ציבורי בלתי מתפקד כמעט בשעת מלחמה, שירות שמופעל באמצעות מאכערים וגוזרי קופונים, בחינוך המופרט שקורס ובבתי הספר שפסקו לחנך, באוכלוסיות שאינן עובדות אבל מצהירות שאנחנו מתקיימים בזכותן, בשחיתות שנעשית מהמקפצה והפכנו אדישים כלפיה, ובאלימות הגואה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
על בני גנץ, המשת"פ וחומת המגן של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא ניתן לסמוך. לפני כל תחקיר גנץ טען שהחייל שהרג את יובל דורון קסטלמן עשה זאת בטעות. זהו עוד חלק מתהליך ההזדהות עם נתניהו שעובר על גנץ. לעומת זאת הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט קרא לחקירה מהירה ויסודית של ההריגה.
* * *
בני גנץ, שר בממשלת ישראל וחבר קבינט המלחמה, טעה טעות קשה, המוכיחה ששיקול דעתו לקוי, כאשר תיאר את רצח יובל קסטלמן כ"טעות". בטרם ביצוע כל חקירה, טען גנץ ש"אני בטוח שהחייל שירה ביובל עשה זאת בטעות". מבלי שנדע, נראה שגנץ, רמטכ"ל לשעבר, כבר ביצע תחקיר והסיק מסקנות.
יעקב צלאל הוא עיתונאי
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מצער שהכתוב כאן נראה מדוייק. חבל שהגברת שץ תקפה את הכותבת ולא את דבריה.
לדעתי, הפרועה משהו, ניתן להוסיף כאן שני מהלכים דמיוניים/אפשריים:
1. אם לקראת ה 23 למרץ יצנח הליכוד בסקרים, יוכרז מצב חירום "רפואי" והבחירות יידחו. כבר נדחו בחירות במלחמת יום כיפור.
2. אם כך, או אם תוצאות הבחירות אינן חד משמעיות, ייבחר נתניהו כנשיא ויהנה מהחסינות הכרוכה בתפקיד. לפני כן רצוי לשנות את החוק, לבחירה שמית בכנסת של הנשיא. למנהיג הליכוד ומועמדו לראש הממשלה ייבחר האדם הנאמן ביותר שיימצא ושיש עליו מנוף שמבטיח נאמנות. לוין, רגב, ביתן….? ייתכן שגם רלבי"ם יסכימו לשתף אז פעולה עם הליכוד, והפלונטר הפוליטי יפתר. ואז, בחקיקה, לאט-לאט, יועברו סמכויות לידי הנשיא. נגיע למשטר נשיאותי. ואם הרוב בכנסת יספיק, השמיים (נשיאות לכל החיים? ) הם הגבול.
תומכי נתניהו יחתמו על זה.
גיבוב של כל כך הרבה דברי הבל במאמר אחד ובמסווה פסאודו אינטלקטואלי, תוך ניצול לרעה של התואר האקדמי והמעמד, לא קראתי מזה זמן רב.
לא בכדי אנו מצויים היום במשבר חמור של הלגיטימציה ובראשו עומדת האקדמיה שאיננה מתארת מציאות, אלא יוצרת מציאות על תשתית פוליטית-אידאולוגית.
אם הגברת חוקרת, היכן האסמכתאות המגוונות למעט תקשורת מונוליתית? היכן מגוון המקורות? היכן התהליך המחקרי "האובייקטיבי"?
לגיטימי לחלוטין להחזיר בדעות משלך, גברתי הדוקטור, אך ברגע שאת פותחת מאמר דעה בהצגת התואר האקדמי שלך, את למעשה מציגה את עצמך הסמכות ולא כאדם
פרטי בעל דעה.
זאת גניבת דעת ויצירת תודעה כוזבת בהתגלמותן.
הסכנה הגדולה הטמונה בפרסום של כל שוכן מגדל השן האקדמי היא לעשות מניפולציה ב"מדע" כפי שאנו רואים בדברי ההבל הללו. לוקחים גרעין של אמת, קרי: החלק התיאורטי ומפתחים אותו למניפסט שקרי וחסר כל יושרה אינטלקטואלית.
אני מאוד ממליצה להרחיק מבט לעבר ארצות הברית, משם שואבת המגדרית את האידאולוגיה המרקסיסטית האקדמית, ולהבין שכל!!! מילה שנכתבה על ידה נכונה כמפתח למנעול וככפםה ליד, לגבי הפרוגרסיה האמריקאית השולטת באקדמיה והיא בבחינת אורים ותומים עבור הדוקטורית.
הליברליזם נעלם לחלוטין משורות השמאל הפוסט מודרניסטי ותחתיו עלה וצמח עשב שוטה של צמצום המחשבה, אובדן החירות האינטלקטואלית ובגידת האינטלקטואלים.
האקדמיה שמטרתה המרכזית היא הנחלת ידע והרחבת הדעת, הפכה היום לתנועה פוליטית בעלת מאפיינים מרקסיסטיים הפשיסטים היוצרת אינדוקטרינציה של הדורות הבאים.
לכן, כל מילה שנכתבה על ידי המגדרית, נכונה למה שהיה פעם שמאל נאור והיום הוא תנועה פוליטית טוטליטרית.
וכיאה למדע אסיים בניסוי: נסו להיות "ביביסט" מוצהר וגלוי באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית בירושלים, במכללת ספיר או באוניברסיטת חיפה.
I rest my case
ניתוח יפה מאוד ונכון מאוד, אך משכנע רק את המשוכנעים ממילא. הבעיה היא שבעיני חוגים רחבים של תושבי מדינת ישראל דמוקרטיה היא overrated.
רבים הגיעו ממדינות לא דמוקרטיות, מערכת החינוך נכשלה בחינוך הדורות האחרונים לדמוקרטיה ובחינוך לערכים ליברליים, ומבחינתם של מגזרים רבים במדינה – שליט יחיד שאפשר להעריץ או לא להעריץ, אך לחיות תחת שלטונו כמו בגלות, אינו בעייתי, אפילו נח. מערכת החינוך בישראל מנוהלת כבר עשורים באופן פוליטי ומנחילה ערכים אנטי דמוקרטיים. גם זו אחת השיטות להרדמת העם להחלשת הדמוקרטיה. ניתוח יפה מאוד ונכון מאוד, אך משכנע רק את המשוכנעים ממילא. הבעיה היא שבעיני חוגים רחבים של תושבי מדינת ישראל דמוקרטיה היא overrated.
רבים הגיעו ממדינות לא דמוקרטיות, מערכת החינוך נכשלה בחינוך הדורות האחרונים לדמוקרטיה ובחינוך לערכים ליברליים, ומבחינתם של מגזרים רבים במדינה – שליט יחיד שאפשר להעריץ או לא להעריץ, אך לחיות תחת שלטונו כמו בגלות, אינו בעייתי, אפילו נח. מערכת החינוך בישראל מנוהלת כבר עשורים באופן פוליטי ומנחילה ערכים אנטי דמוקרטיים. גם זו אחת השיטות להרדמת העם להחלשת הדמוקרטיה.
עצוב כמה שזה נכון. אהבתי את המטאפורה של הצפרדע שמתחממת במים – זה ממש כך! השינויים האלה קורים לנגד עיניינו כבר במשך שנים ולכל שינוי בנפרד תמיד יש איזשהו צידוק אבל אנחנו בתרדמת עמוקה ולא שמים לב לתמונה הגדולה. אם צריך לקחת משהו חיובי מהשנה האחרונה אז אני חושב שההאצה של התהליכים האנטי דמוקרטים עזרה לפחות לחלק מהאנשים לפקוח עיניים ולהבין שהם חייבים להילחם על הזכויות שלהם ושל כולנו. יש כמה אמיצים כאלה למזלנו – ואני מחזיק להם אצבעות