במשך שנים אני מרצה על מונרכיות, אוליגרכיות, דיקטטורות ודמוקרטיות. אני משתמשת בדוגמאות היסטוריות ועדכניות מרחבי העולם כדי להדגים תהליכים.

בשנה האחרונה זה נעשה קשה יותר ויותר. אני מתהלכת בין הטיפות, רואה נורות אדומות שהזהרתי מפניהן מהבהבות. אני רואה כיצד מתרחש השינוי, למשטר שונה לחלוטין מהדמוקרטיה שמספרים לנו שאנו חיים בה.

במשך שנים אני מרצה על מונרכיות, אוליגרכיות, דיקטטורות ודמוקרטיות עם דוגמאות היסטוריות ועדכניות מהעולם להדגמת תהליכים. בשנה האחרונה אני רואה משטר שונה לחלוטין מהדמוקרטיה שמספרים לנו שאנו חיים בה

אנשים לא מודעים לכך, כי רוב הדיקטטורות עולות בסערה על ידי הפיכה צבאית. מנהיג יחיד או קבוצה קטנה מנצלים "מצב חרום" בעזרת כוח צבאי הנמצא בידיהם. נדירה יותר היא עלייתה של הדיקטטורה על ידי חקיקה "דמוקרטית" לכאורה. וזה מה שקורה עכשיו בארץ.

על מנת שתהליך זה יתרחש, יש צורך בתמיכתו של חלק מהעם מצד אחד, וחולשה ובלבול של הרשויות ושומרי הסף מהצד השני. אבל החמור מכל הוא שיתוף הפעולה של גורמים אינטרסנטיים שעשויים להרוויח מהשינוי.

יש מספר שלבים הכרחיים, המופיעים בסדר כזה או אחר, המאפשרים ליחיד לתפוס את השלטון. אפשר לזהות בהם סימנים לעלייתו של הביביזם:

1. יצירת אויב חיצוני

תפקידו של האויב החיצוני ליצור איום קיומי על העם על מנת להפוך אותו לכנוע ומפוחד. במשך שנים נעשה פה שימוש ב"איום הגרעין" האיראני כאיום קיומי על המדינה. בשנה האחרונה הגיעה "מגפת הקורונה" שאפשרה להכריז על איום קיומי לכלל האזרחים.

2. מציאת אויב פנימי

איום והפחדה מפני מיעוט אתני או פוליטי המאיים להשתלט על העם ולגרום לפיצולו. קודם היו הערבים "הנעים בהמונים אל הקלפיות", "תומכי הטרור", ועכשיו השמאלנים "הבוגדים", "מדגרת הקורונה והאנרכיה" ו"מכחישי הקורונה". כל אלו מאיימים על "שלמות העם".

3. אנרכיה

איום באנרכיה מאפשר להפחיד את הציבור מפני אובדן שליטה. במקביל נשלחים מסרים מתסיסים לקבוצות אנשים שיוצאות אל הרחוב (הפיזי או הווירטואלי), התומכים מתקיפים כל מתנגד, נוהגים בגסות וברוטליות במי שחושב אחרת ויוצרים מצב של אנרכיה. המנהיג מסביר לעם כי הוא היחיד שיודע איך להרגיע את הגורמים הסוערים וליצור שקט במערכת הוא מייצר אשליה של שליטה ויציבות. למשל יו"ר הכנסת אדלשטיין שאיים באנרכיה אם לא תהיה ממשלת אחדות והקריאות הקבועות "אנרכיסטים" למפגינים נגד נתניהו.

4.משתפי פעולה ומסייעים

חלקם מתוך אינטרס עושים שיקול מה ירוויחו מתמיכה במהלכים הלא דמוקרטיים (הכנסה כספית, זכויות על משאבי טבע, תפקיד נחשק, הטבות, השפעה, יתרונות פוליטיים) ואחרים מתוך חולשה או תמימות כגון "מתווה הנשיא" ו"ממשלת החרום הלאומית", שאפשרה להעביר כל חוק בחסות "מצב החרום".

5. יצירת מצב חירום

מצב חירום הוא חוליה מרכזית המאפשרת ליצור חקיקה מתאימה שתגביל את חופש הפעולה של האזרחים ותאפשר להגדיל את טווח הפעולה של המנהיג. תחת חסות "משבר הקורונה" עבר צו האזנות הסתר, איכוני שב"כ, הציבור הוכנס לסגר ועוד סגר ועוד סגר, איסור על טיסות, (או עידוד טיסות ליעדים שקידמו אותו), איסור התגודדות והטלת קנסות על מי שמפר אותן ועוד.

יצירת מצב חירום היא חוליה מרכזית המאפשרת ליצור חקיקה להגבלת חופש הפעולה של האזרחים ולהגדיל את טווח הפעולה של המנהיג. בחסות "משבר הקורונה" עבר צו האזנות הסתר, איכוני שב"כ, סגרים, קנסות ועוד

6. חקיקה

היא שנותנת למנהיג את לגיטימציה להפיכת המשטר מדמוקרטיה לדיקטטורה תחת חסותו של "מצב החרום". כמו הצפרדע המתחממת במים, עובר חוק ועוד חוק ועוד חוק ובהדרגה נשמטת הקרקע תחת המערכת הדמוקרטית ורוב הציבור כלל אינו מבין את התהליך.

7. זכויות האדם

צווי החרום מאפשרים לפגוע בזכות האדם: פגיעה בפרטיות, פגיעה בחופש התנועה, מעצרי שווא, מעקבים והחשוב מכולם הוא פגיעה בחופש הביטוי וחופש המחאה. את הפגיעה מבצעים מנגנוני בטחון הפועלים מטעם השלטון. במדינות רבות יש גם מעצרים של עיתונאים וסופרים שהתבטאו נגד השלטון, בישראל מסתפקים בינתיים בפיטוריהם והשתקתם. במקומם מושיבים "דוברים מטעם" כדי ליצור אשליה של חופש ביטוי.

8. ביטול הפרדת הרשויות

על מנת לרכז את כל הסמכויות בידיו של המנהיג. יש להחליש ולייתר את הרשות המחוקקת, המייצגת את העם. למשל החלשת האופוזיציה וההודעה על סגירת הכנסת על ידי היו"ר יולי אדלשטיין. וגם החלשתה או הכפפתה של הרשות השופטת תחת שליטתו של המנהיג כך שכל החלטותיה תואמות את האינטרסים שלו, או שהן חסרות תוקף משפטי. למשל הנאום שלו בכניסה לבית המשפט, או ערעור הסמכות המקצועית של היועמ"ש כראש התביעה הכללית.

9. יצירת נאמנות בתוך מוסדות המדינה

פעולה זו נעשית על ידי החלפת הדרגתית של אנשים מרכזיים העומדים בראש המערכת, שומרי סף וראשי מערכת המשפט. תהליך זה נעשה בהדרגה, לאורך שנים. נתניהו החליף את שומרי הסף, איילת שקד מינתה שופטים הנוחים לו, אמיר אוחנה כשר המשפטים ביטל את פעולת הרשות השופטת על ידי צו שאסר על התכנסותה, ועכשיו כשר לביטחון פנים הוא מפעיל את חלקה הכוחני של הרשות המבצעת – המשטרה, על מנת לאיים, להטריד ולשלול זכויות אדם מהמפגינים.

10. מידע שיקרי

תפקידו לבלבל את האזרחים וליצור חוסר בטחון בכל מידע, גם מידע אמיתי. פעולה זו נעשית תוך שימוש בטכנולוגיות תקשורת המונים חדשניות (לתקופתן). הטכנולוגיות מאפשרות למנהיג ששולט גם בגורמי התקשורת והמידע להפיץ באופן מהיר ורחב מידע הנהפך לעובדה, עוד לפני שהיתה אפשרות לבדוק את מקורותיו ואמינותו.

מאז תחילת המאבק בקורונה נתניהו נוהג באופן קבוע לצאת עם "הצהרות דרמטיות", "הודעות מיוחדות", "לפרסם" ו"להדליף" נתונים שמתבררים כלא מדויקים בלשון המעטה. אליהן מצטרפות גם הודעות של מקורביו שמפיצים מידע כוזב על גורמים שהוא רואה בהם איום.

חקיקה נותנת למנהיג לגיטימציה להפיכת המשטר לדיקטטורה בחסות "מצב החרום". כמו הצפרדע המתחממת במים, עובר חוק ועוד חוק. בהדרגה נשמטת הקרקע תחת המערכת הדמוקרטית והציבור אינו מבין את התהליך

משבוצעו כל השלבים הללו יהפוך המשטר לשלטון יחיד: הפרדת הרשויות תבוטל, תישאר רק רשות אחת, הרשות המבצעת, ובראשה עומד שליט יחיד – הוא יכול להיות ראש ממשלה, נשיא, או שניהם ביחד.

אך בישראל נראה שהביביזם תוכנן כבר מזמן

לאורך שנים נתניהו הרס בצורה שיטתית את מנגנוני ומערכות הבקרה הפורמליות על ידי מינוי אנשים מטעמו, החליף את שומרי הסף, קנה שליטה מלאה על התקשורת וסירס את כל מנגנוני ההגנה שהדמוקרטיה הציבה להגן על עצמה. כעת נשאר לו רק לחפש את התירוץ המתאים כיד להגיע אל היעד הסופי.

אל נשלה את עצמנו שאנחנו חיים בדמוקרטיה, את רוב השלבים כבר עברנו, מערכת הבחירות הזו היא הדקות האחרונות בהם ניתן יהיה להציל את ישראל מפני שלטון יחיד.

חשוב לזכור כי גם במשטרים אחרים שהפכו מדמוקרטיות לדיקטטורות מי אפשר את קיומו של המשטר הדיקטטורי הוא דווקא הרוב הדומם שקיווה לשמור על חייו השקטים ולא לצאת לרחוב.

גילוי נאות: גרסה מוקדמת של מאמר זה נכתבה לפני כשנה, תחת השם "עליית הביביזם" ופורסמה ב'זמן ישראל'. באותה תקופה ראיתי דמיון בין המהלכים למה שקרה או קורה במקומות אחרים בעולם, אך עדיין לא היו לי מספיק דוגמאות ממדינת ישראל. לצערי במהלך השנה הזו התהליכים קרו במהירות כל כך גדולה, שעכשיו כבר לא היתה לי שום בעיה למצוא דוגמאות, והיו עוד רבות שלא העליתי.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) היא חוקרת היסטוריה ומגדר בישראל, מתמחה בזוגיות, מיניות ויחסים בין המינים. מרצה במכללת כנרת ובמסגרות אזרחיות בעלת ניסיון רב בהוראת בני נוער. אני מאמינה כי רוב בני האדם טובים, צריך רק לדעת לכוון אותם לשם וחינוך היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. קיבוצניקית ופמיניסטית נשואה באושר ואם לארבעה.

לא ברור כמה התקדמנו מאז מלכות אחשורוש בפרס. אחשורוש מתייחס לוושתי, אשתו המלכה, כחלק מרכושו. הוא רוצה להראות את יופיה לכל שריו, והיא מפתיעה בפרץ פמיניסטי קשוח ומסרבת לתפקיד שיועד לה. הסרוב של ושתי מבהיל מאד – אישה שהיא גם יפה וגם אמיצה מערערת את יסודות הממלכה. הסרבנות עולה לה בחייה והיא מוצאת להורג.

ושתי מפתיעה בפרץ פמיניסטי קשוח ומסרבת לתפקיד שיועד לה, להראות את יופיה. הסרוב של ושתי מבהיל מאד – אישה שהיא גם יפה וגם אמיצה מערערת את יסודות הממלכה. הסרבנות עולה לה בחייה והיא מוצאת להורג

אסתר, הנערה היתומה והצנועה, נבחרה אולי בשל הרושם העדין שעשתה. היא לא פמיניסטית לוחמנית. ושתי היתה מעידה חד פעמית והנזק יתוקן באמצעות מלכה מז'אנר אחר. לא ממורמרת, לא כועסת, לא דעתנית ולא לוחמנית. יפה ושותקת. חכמי התלמוד תארו את אסתר כפסיבית ושתוקה:

"אסתר קרקע העולם היתה" (מסכת סנהדרין, עד).

וכוונתם שהיא היתה שקטה ופסיבית כמו אדמה חרושה. זהו דימוי קשה מאד. עורכת הדין אושרת שוהם נדרשה לביטוי הזה וכתבה סביבו מדרש חדש. המדרש שלה מופיע בספר דרשוני (חלק 2), ספר המאגד בתוכו מדרשי נשים שנכתבו בעשורים האחרונים.

זהו חלק מהתיקון הפמיניסטי הדתי. המקרא משאיר חללים רבים אותם מילאו חכמים בדרשות. הם זכו ביכולת לספר את הסיפור, לכתוב את ההיסטוריה ואת הנרטיב. הבעיה היא שעם כל הגיוון וריבוי הקולות בתלמוד, חכמים ייצגו רק חמישים אחוז של החברה.

התנועה הפמיניסטית הדתית החזירה את הקול הנשי לכותלי בית המדרש, השיבה לנשים את היכולת לכתוב מדרשים ואת היכולת לכתוב את הסיפור מנקודת המבט הנשית. גילוי נאות: מדרש שכתבתי מופיע גם הוא בספר.

"אמרו להם חכמים 'אסתר קרקע העולם היתה' שאינה עושה מעשה אלא הוא (אחשורוש) עושה בה".

משעמד מרדכי ואמר לה לאסתר 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו' (מגילת אסתר פרק ד, יד)

זעקה נגדו: אני החרשתי כל ימיי ואתה אומר לי אם החרש תחרישי?! אני בכיתי וכאבתי במסתרים, ואתה, שרק טעמת טעם כאב, מייד זעקת בקול, שנאמר 'ויזעק זעקה גדולה ומרה'. אף אני לא אשתוק עוד, אף אני לא אסתיר ולא אסתר.

עוד מרדכי הולך ומוסיף 'ואת ובית אביך תאבדו', אמרה לו אסתר: 'אתה לקחתני כבת, אתה הוא בית אבי! תולה אתה גורלך בגורלי?' מייד עמדה ונטלה כח דיבור שנאמר 'ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי' נטלה כח בקשה ודרישה שנאמר 'שאלתי ובקשתי'.

לסוף שלחה להם לחכמים, חייכם, אתם אמרתם 'אסתר קרקע העולם היא' שאינה עושה מעשה, ולסוף נאמר 'ומאמר אסתר קיים'". (אסתר ט, לב)

זהו חלק מהתיקון הפמיניסטי הדתי. המקרא משאיר חללים אותם מילאו חכמים בדרשות וזכו לכתוב את ההיסטוריה והנרטיב. הבעיה היא שעם כל ריבוי הקולות בתלמוד, חכמים ייצגו רק 50 אחוז של החברה

המדרש של שוהם מצביע על נקודת המפנה בסיפור, על התפנית בעלילת חייה של אסתר. אחרי שמרדכי כפה עליה שתיקה בבית המלך, לפתע הוא כופה עליה לזעוק יחד עמו, לפרוע את כל הכללים בבית המלוכה ולסכן את עצמה למוות.

אסתר, כמו הרבה יתומות ויתומים, רגישה מאד לזיופים, זועמת על המסר הכפול בדברי מרדכי ונוזפת בו קשות על היותה כלי משחק בידיה. זו הנקודה בה אסתר כנראה מבינה שתם עידן הבכי במסתרים. תם עידן השתיקה. תם עידן הצייתנות לגבר שכביכול יודע מה לעשות, כביכול יודע איך העולם מתנהל אבל בעצם מטיל עליה את כל כובד האחריות. היא נחלצת מהעמדה השתוקה ומתחילה לפעול ולספר את הסיפור בעצמה.

היכולת לספר את הסיפור של חייך בעצמך, מרפאת. היכולת לעשות מעשה עצמאי, מרפאת. היכולת להפסיק לעבוד במסירות במפעל החיים שמישהו אחר מנהל זו החלמה. כדי להחלים מיתמות, מבדידות, מפוגענות, ומשליטה צריך קהילה תומכת וצריך מקום.

אדמת מרפא נשית היא מקום המיועד להחלמה עבור נשים שמתמודדות עם משבר נפשי בעקבות אלימות מינית. מדובר במענה ראשון מסוגו בעולם שמאפשר לקבל טיפול מותאם טראומה מינית, טיפול גופני, נפשי ורוחני.

במרכז הטיפול נמצאת האישה והיא זו שיודעת כיצד לרפא את עצמה. הטיפול מיועד לנשים שפעמים רבות עמדו על סף תהום רגשי ופיסי וכמעט אבדו את חייהן.

אמ"ן שוכנת בטבע ירוק ומספקת לנשים השוהות בו מרחב של תקוה והחלמה. שערי אמ"ן נפתחו בתקופת הקורונה, כשנשים רבות התדפקו על הדלתות משום שלא יכלו להישאר לבד. בימים אלה מתקיים קמפיין שיאפשר את המשך קיומה.

אסתר, כמו הרבה יתומות ויתומים, רגישה לזיופים, זועמת על המסר הכפול בדברי מרדכי ונוזפת בו על היותה כלי משחק בידיה. זו הנקודה בה היא כנראה מבינה שתם עידן הבכי במסתרים, השתיקה והצייתנות לגבר שכביכול יודע מה לעשות

כדי לקחת חלק היכנסו ותרמו. כדי לראות ולהתרשם היכנסו לכתבה המצורפת ששודרה בכאן 11:

אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית דתיה פמיניסטית, גדלה בבית חרדי-חרד"לי. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה וביטוי עצמי. מחברת "באהבתינו" – מדריך לאינטימיות זוגית. מלמדת מדיטציה ופרשת השבוע ב"מתן". חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". נשואה, אם וסבתא.

מי שטועה פעם אחת, בסדר – כולנו טועים. מי שטועה פעם שנייה, חבר טוב צריך להעיר לו, אבל מי שטועה פעם אחר פעם, גם אחרי שהטעות הכרונית גורמת נזק כבד לאיש ולסביבתו, הרי זאת בעיה מסדר גודל אחר.

במה הדברים אמורים? באובססיה של מערב אירופה וחוגים רחבים בארצות הברית לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות.

אי אפשר לכפות דמוקרטיה. או שאתה דמוקרטי או שאתה לא. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה.

מערב אירופה וחוגים רחבים בארה"ב אובססיבים לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות. אבל אי אפשר לכפות דמוקרטיה. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה

גם למערב אירופה ולארה"ב לקח דורות עד שהתפתחויות היסטוריות, שהתחילו במגנה קרטה באנגליה במסעי הצלב, עבור דרך המהפכה הצרפתית, אביב העמים באירופה במאה ה-19 והמהפכה האמריקאית – עד שהתגבשו הדמוקרטיות המערביות המוכרות לנו היום.

דמוקרטיה מתקיימת בחברות שרוצות אותה. בחברות שלא רוצות אותה – היא לא תתקיים. אי אפשר לכפות דמוקרטיה מבחוץ – חוץ מהיוצא מן הכלל של יפן אחרי הטראומה הגדולה של מלחמת העולם השנייה.

אם מערב אירופה לוחצת על אבו מאזן לערוך בחירות, היא חייבת לדעת שהיציבות היחסית שהושגה במשולש ישראל, אשף וחמאס עלולה להתערער.

ולא צריך לנחש – אחרי שקונדוליסה רייס האמריקנית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות אשר נתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרשות הפלסטינית שהעלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות שמדובר בהם עכשיו לרשות הפלסטינית לא יסתיימו אחרת.

משבר לוב הגדול גרם לאירופה נזק בלתי הפיך. כאשר פרץ הסער הערבי הדיקטטור הגדול של לוב, מועמר קדאפי, היה משרת נאמן של מדינות מערב אירופה. הוא חיסל את תוכנית הגרעין הסודית שלו, עצר את ההגירה מאפריקה ליבשת הנוצרית, לחם באל-קאעידה, היה מקור יציב של אנרגיה והשקיע סכומי עתק בכלכלה האירופית.

כאשר ביקש לדכא את המרד נגדו וכמעט הצליח, אומנם בשיטות דיכוי האופייניות לדיקטטורים מסוגו, אירופה התערבה מפאת "זכויות האדם" והתלהבות מ"האביב הערבי" שלא היה ולא נברא.

אחרי שקונדוליסה רייס האמריקאית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות, שנתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרש"פ העלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות עכשיו לרש"פ לא יסתיימו אחרת

ומי החליף את קדאפי? אנרכיה, שבה האיסלאם הרדיקלי משתתף בחגיגה הגדולה. את אירופה שטף, ועדיין, זרם פליטים מאפריקה, אספקת האנרגיה השתבשה לחלוטין, ולחלל הריק חדרה תורכיה תוך עימות עם ציי המלחמה של איטליה וצרפת.

האם מישהו במערב למד לקח? לא נראה. הרשות הפלסטינית זכתה לשנות יציבות ארוכות. אבל המערב חושב שהרשות היא בלגיה – והיא לא.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.