במשך שנים אני מרצה על מונרכיות, אוליגרכיות, דיקטטורות ודמוקרטיות. אני משתמשת בדוגמאות היסטוריות ועדכניות מרחבי העולם כדי להדגים תהליכים.

בשנה האחרונה זה נעשה קשה יותר ויותר. אני מתהלכת בין הטיפות, רואה נורות אדומות שהזהרתי מפניהן מהבהבות. אני רואה כיצד מתרחש השינוי, למשטר שונה לחלוטין מהדמוקרטיה שמספרים לנו שאנו חיים בה.

במשך שנים אני מרצה על מונרכיות, אוליגרכיות, דיקטטורות ודמוקרטיות עם דוגמאות היסטוריות ועדכניות מהעולם להדגמת תהליכים. בשנה האחרונה אני רואה משטר שונה לחלוטין מהדמוקרטיה שמספרים לנו שאנו חיים בה

אנשים לא מודעים לכך, כי רוב הדיקטטורות עולות בסערה על ידי הפיכה צבאית. מנהיג יחיד או קבוצה קטנה מנצלים "מצב חרום" בעזרת כוח צבאי הנמצא בידיהם. נדירה יותר היא עלייתה של הדיקטטורה על ידי חקיקה "דמוקרטית" לכאורה. וזה מה שקורה עכשיו בארץ.

על מנת שתהליך זה יתרחש, יש צורך בתמיכתו של חלק מהעם מצד אחד, וחולשה ובלבול של הרשויות ושומרי הסף מהצד השני. אבל החמור מכל הוא שיתוף הפעולה של גורמים אינטרסנטיים שעשויים להרוויח מהשינוי.

יש מספר שלבים הכרחיים, המופיעים בסדר כזה או אחר, המאפשרים ליחיד לתפוס את השלטון. אפשר לזהות בהם סימנים לעלייתו של הביביזם:

1. יצירת אויב חיצוני

תפקידו של האויב החיצוני ליצור איום קיומי על העם על מנת להפוך אותו לכנוע ומפוחד. במשך שנים נעשה פה שימוש ב"איום הגרעין" האיראני כאיום קיומי על המדינה. בשנה האחרונה הגיעה "מגפת הקורונה" שאפשרה להכריז על איום קיומי לכלל האזרחים.

2. מציאת אויב פנימי

איום והפחדה מפני מיעוט אתני או פוליטי המאיים להשתלט על העם ולגרום לפיצולו. קודם היו הערבים "הנעים בהמונים אל הקלפיות", "תומכי הטרור", ועכשיו השמאלנים "הבוגדים", "מדגרת הקורונה והאנרכיה" ו"מכחישי הקורונה". כל אלו מאיימים על "שלמות העם".

3. אנרכיה

איום באנרכיה מאפשר להפחיד את הציבור מפני אובדן שליטה. במקביל נשלחים מסרים מתסיסים לקבוצות אנשים שיוצאות אל הרחוב (הפיזי או הווירטואלי), התומכים מתקיפים כל מתנגד, נוהגים בגסות וברוטליות במי שחושב אחרת ויוצרים מצב של אנרכיה. המנהיג מסביר לעם כי הוא היחיד שיודע איך להרגיע את הגורמים הסוערים וליצור שקט במערכת הוא מייצר אשליה של שליטה ויציבות. למשל יו"ר הכנסת אדלשטיין שאיים באנרכיה אם לא תהיה ממשלת אחדות והקריאות הקבועות "אנרכיסטים" למפגינים נגד נתניהו.

4.משתפי פעולה ומסייעים

חלקם מתוך אינטרס עושים שיקול מה ירוויחו מתמיכה במהלכים הלא דמוקרטיים (הכנסה כספית, זכויות על משאבי טבע, תפקיד נחשק, הטבות, השפעה, יתרונות פוליטיים) ואחרים מתוך חולשה או תמימות כגון "מתווה הנשיא" ו"ממשלת החרום הלאומית", שאפשרה להעביר כל חוק בחסות "מצב החרום".

5. יצירת מצב חירום

מצב חירום הוא חוליה מרכזית המאפשרת ליצור חקיקה מתאימה שתגביל את חופש הפעולה של האזרחים ותאפשר להגדיל את טווח הפעולה של המנהיג. תחת חסות "משבר הקורונה" עבר צו האזנות הסתר, איכוני שב"כ, הציבור הוכנס לסגר ועוד סגר ועוד סגר, איסור על טיסות, (או עידוד טיסות ליעדים שקידמו אותו), איסור התגודדות והטלת קנסות על מי שמפר אותן ועוד.

יצירת מצב חירום היא חוליה מרכזית המאפשרת ליצור חקיקה להגבלת חופש הפעולה של האזרחים ולהגדיל את טווח הפעולה של המנהיג. בחסות "משבר הקורונה" עבר צו האזנות הסתר, איכוני שב"כ, סגרים, קנסות ועוד

6. חקיקה

היא שנותנת למנהיג את לגיטימציה להפיכת המשטר מדמוקרטיה לדיקטטורה תחת חסותו של "מצב החרום". כמו הצפרדע המתחממת במים, עובר חוק ועוד חוק ועוד חוק ובהדרגה נשמטת הקרקע תחת המערכת הדמוקרטית ורוב הציבור כלל אינו מבין את התהליך.

7. זכויות האדם

צווי החרום מאפשרים לפגוע בזכות האדם: פגיעה בפרטיות, פגיעה בחופש התנועה, מעצרי שווא, מעקבים והחשוב מכולם הוא פגיעה בחופש הביטוי וחופש המחאה. את הפגיעה מבצעים מנגנוני בטחון הפועלים מטעם השלטון. במדינות רבות יש גם מעצרים של עיתונאים וסופרים שהתבטאו נגד השלטון, בישראל מסתפקים בינתיים בפיטוריהם והשתקתם. במקומם מושיבים "דוברים מטעם" כדי ליצור אשליה של חופש ביטוי.

8. ביטול הפרדת הרשויות

על מנת לרכז את כל הסמכויות בידיו של המנהיג. יש להחליש ולייתר את הרשות המחוקקת, המייצגת את העם. למשל החלשת האופוזיציה וההודעה על סגירת הכנסת על ידי היו"ר יולי אדלשטיין. וגם החלשתה או הכפפתה של הרשות השופטת תחת שליטתו של המנהיג כך שכל החלטותיה תואמות את האינטרסים שלו, או שהן חסרות תוקף משפטי. למשל הנאום שלו בכניסה לבית המשפט, או ערעור הסמכות המקצועית של היועמ"ש כראש התביעה הכללית.

9. יצירת נאמנות בתוך מוסדות המדינה

פעולה זו נעשית על ידי החלפת הדרגתית של אנשים מרכזיים העומדים בראש המערכת, שומרי סף וראשי מערכת המשפט. תהליך זה נעשה בהדרגה, לאורך שנים. נתניהו החליף את שומרי הסף, איילת שקד מינתה שופטים הנוחים לו, אמיר אוחנה כשר המשפטים ביטל את פעולת הרשות השופטת על ידי צו שאסר על התכנסותה, ועכשיו כשר לביטחון פנים הוא מפעיל את חלקה הכוחני של הרשות המבצעת – המשטרה, על מנת לאיים, להטריד ולשלול זכויות אדם מהמפגינים.

10. מידע שיקרי

תפקידו לבלבל את האזרחים וליצור חוסר בטחון בכל מידע, גם מידע אמיתי. פעולה זו נעשית תוך שימוש בטכנולוגיות תקשורת המונים חדשניות (לתקופתן). הטכנולוגיות מאפשרות למנהיג ששולט גם בגורמי התקשורת והמידע להפיץ באופן מהיר ורחב מידע הנהפך לעובדה, עוד לפני שהיתה אפשרות לבדוק את מקורותיו ואמינותו.

מאז תחילת המאבק בקורונה נתניהו נוהג באופן קבוע לצאת עם "הצהרות דרמטיות", "הודעות מיוחדות", "לפרסם" ו"להדליף" נתונים שמתבררים כלא מדויקים בלשון המעטה. אליהן מצטרפות גם הודעות של מקורביו שמפיצים מידע כוזב על גורמים שהוא רואה בהם איום.

חקיקה נותנת למנהיג לגיטימציה להפיכת המשטר לדיקטטורה בחסות "מצב החרום". כמו הצפרדע המתחממת במים, עובר חוק ועוד חוק. בהדרגה נשמטת הקרקע תחת המערכת הדמוקרטית והציבור אינו מבין את התהליך

משבוצעו כל השלבים הללו יהפוך המשטר לשלטון יחיד: הפרדת הרשויות תבוטל, תישאר רק רשות אחת, הרשות המבצעת, ובראשה עומד שליט יחיד – הוא יכול להיות ראש ממשלה, נשיא, או שניהם ביחד.

אך בישראל נראה שהביביזם תוכנן כבר מזמן

לאורך שנים נתניהו הרס בצורה שיטתית את מנגנוני ומערכות הבקרה הפורמליות על ידי מינוי אנשים מטעמו, החליף את שומרי הסף, קנה שליטה מלאה על התקשורת וסירס את כל מנגנוני ההגנה שהדמוקרטיה הציבה להגן על עצמה. כעת נשאר לו רק לחפש את התירוץ המתאים כיד להגיע אל היעד הסופי.

אל נשלה את עצמנו שאנחנו חיים בדמוקרטיה, את רוב השלבים כבר עברנו, מערכת הבחירות הזו היא הדקות האחרונות בהם ניתן יהיה להציל את ישראל מפני שלטון יחיד.

חשוב לזכור כי גם במשטרים אחרים שהפכו מדמוקרטיות לדיקטטורות מי אפשר את קיומו של המשטר הדיקטטורי הוא דווקא הרוב הדומם שקיווה לשמור על חייו השקטים ולא לצאת לרחוב.

גילוי נאות: גרסה מוקדמת של מאמר זה נכתבה לפני כשנה, תחת השם "עליית הביביזם" ופורסמה ב'זמן ישראל'. באותה תקופה ראיתי דמיון בין המהלכים למה שקרה או קורה במקומות אחרים בעולם, אך עדיין לא היו לי מספיק דוגמאות ממדינת ישראל. לצערי במהלך השנה הזו התהליכים קרו במהירות כל כך גדולה, שעכשיו כבר לא היתה לי שום בעיה למצוא דוגמאות, והיו עוד רבות שלא העליתי.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.