בימים אלה של חילופי שלטון בארצות הברית אני עוקב בעניין אחרי מערכת היחסים המתפתחת בין הבית הלבן, נשיא ארצות הברית ביידן ומקורביו לבין מדינת ישראל וראש הממשלה נתניהו.
בשנים בהן היה אהוד ברק שר הביטחון, הוא תיפקד במובנים רבים גם כשר החוץ מול הממשל האמריקאי. כראש המטה של ברק הזדמן לי לראות מקרוב את התפתחות היחסים בין ממשל אובמה לנתניהו ואנשיו. אז, לפני עשור, נטמנו הזרעים שמובילים היום למערכת יחסים קשה ועתירת דם רע.
כראש המטה של אהוד ברק בשנותיו כשר הביטחון, הזדמן לי לראות מקרוב את התפתחות היחסים בין ממשל אובמה לנתניהו ואנשיו. אז, לפני עשור, נטמנו הזרעים שמובילים היום למערכת יחסים קשה ועתירת דם רע
עד לסוף שנת 2010 הייתה מערכת היחסים בין הממשל הישראלי לאמריקאי טובה. היחסים בין מערכת הביטחון הישראלית לוושינגטון היו קרובים, פתוחים וחמים, אגיד בזהירות שאפילו היחסים בין אובמה לנתניהו, למרות השוני המהותי, הייתה סבירה.
כחלק מהצטרפות ברק לממשלה ב-2009 נאם נתניהו את "נאום בר אילן", ובסוף 2009 הודיעה ממשלת ישראל על הקפאת הבניה בשטחים. צעדים אלו הביאו את מערכת היחסים כמעט ל"ירח דבש" כולל תאום משמעותי עם האמריקאים.
אולם לקראת תום תקופת ההקפאה ונוכח סירוב נתניהו להאריך אותה, החלה ההתקררות ביחסים. במקביל, זמן קצר לאחר מכן החל בפועל קמפיין הבחירות 2012 לנשיאות ארה"ב בו התמודד הנשיא אובמה מול מיט רומני הרפובליקאי, ומערכת היחסים הרעועה בין אנשי נתניהו לאנשי אובמה, ובהם גם סגן הנשיא דאז ביידן ואנשיו, התדרדרה למימדים כמעט בלתי הפיכים.
במסגרת תפקידי כרמ"ט שר הביטחון הייתי אחראי על היחסים בין שר הביטחון עם הממשל האמריקאי. לצד שר ההגנה והצמרת הביטחונית האמריקאית, שרת החוץ, היועץ לביטחון לאומי, צוות הנשיא, כולל סגן הנשיא, היועץ לביטחון לאומי, ראש הסגל ואחרים, נחשפתי לחבורה נרחבת של צעירים, משכילים, ששירתו בתפקידי מפתח בממשל לצד אובמה, ביידן, פאנטה, תום דונילון וכו'.
אלה היו אנשים שלהתרשמותי שורשיהם נטועים היטב במפלגה הדמוקרטית, רובם אוהבי ישראל ונאמנים מאוד לארה"ב, לנשיא אובמה, סגנו ביידן והממשל. הם ייצגו היטב והובילו את מדיניות הממשל. היה מרשים לראות את התיאום ביניהם. אך יצאת מפגישה עם אחד, הוא כבר עדכן את האדם הבא אותו אתה עומד לפגוש.
בין הבכירים בחבורה הזאת ניתן למנות את ג'רמי בש שהיה ראש המטה של פאנטה, עוד מימיהם בסי.איי.איי וכמובן את אנתוני בלינקן, ראש המטה של סגן הנשיא ביידן.
עם סירוב נתניהו להאריך את הקפאת הבנייה החלה ההתקררות ביחסים, במקביל לתחילת קמפיין 2012 לנשיאות ארה"ב בו התמודד אובמה מול מיט רומני, מערכת היחסים הרעועה בין אנשי נתניהו לאנשי אובמה התדרדרה למימדים כמעט בלתי הפיכים
להערכתי, לאור הערכה המיוחדת שרכשו ראשי הממשל לברק הצלחתי להגיע עם חלקם לחברות, דיסקרטיות וקו בטוח להתייעצות, בקשות והחלפת דעות. צברנו שעות לא מעטות בלשכתו של ביידן ואנשיו בבית הלבן, לא רחוק מלשכת הנשיא. בכל פעם מצאנו שם ידידי אמת של ישראל.
בשלהי 2012, היינו בבית רוה"מ בבלפור, בזמן השיחות עם שאול מופז במטרה להרחיב את ממשלת האחדות ולצרף את קדימה, שלצערי לא החזיקה מעמד ימים רבים. באחת מההפסקות נכנס לחדר רון דרמר, שמונה לאחר מכן לשגריר בארה"ב. דרמר ישב והסביר לנו באותות ובמופתים כיצד רומני עומד לנצח את אובמה. לדבריו הניצחון היה בלתי אפשרי עבור אובמה והוא עבר ותיאר אחד אחד את החסמים העומדים בפניו. זה נשמע מרשים, אבל לצערו של דרמר, הדברים לא התכתבו עם המציאות.
בשלב מסוים שאלתי אותו מה יקרה אם הוא טועה, והאם יש לו תוכנית ב'? האם לא מסוכן לשים את כל "הביצים" של ישראל בסל אחד? דרמר לא ענה והאמת שלא היתה לו תשובה.
ואכן ביבי הלך בצורה בוטה נגד אובמה, פעל לסייע לרומני ופגע בכך ביחסים עם ממשל אובמה כולו. עד היום לא הצלחתי להבין לאן נעלמה התבונה ולמה לא יכולים היו לשמור לעצמם את המחשבות, במיוחד כשמדובר בנושא רגיש, אישי, שיש לגביו טאבו ברור ביחסים דיפלומטים.
בפגישות עם הסביבה הקרובה של אובמה, ביידן ופאנטה, ניתן היה להרגיש עד כמה זה פוגע בהם. כמה הם מרגישים נבגדים שראש ממשלת ישראל מחליט לבחור צד במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב.
דרמר הסביר לנו באותות ובמופתים איך מיט רומני עומד לנצח את אובמה. בשלב מסוים שאלתי אותו מה יקרה אם הוא טועה, והאם יש לו תוכנית ב'. האם לא מסוכן לשים את כל "הביצים" של ישראל בסל אחד?
זכייתו המפתיעה של טראמפ, בתמיכת נתניהו ואנשיו, רק העמיקה את הקרע. נתניהו היה בתקופת טראמפ אורח אהוב בבית הלבן, זאת אחרי שהיה כמעט מוקצה בתקופת הכהונה השניה של אובמה. לפתע הפך נתניהו למחוזר, מאחר שמנהיגים האמינו שהוא מחזיק את המפתח לטראמפ, אולי בצדק.
אבל באמריקה כמו באמריקה, ארבע השנים חלפו. החבורה הדמוקרטית של ביידן ואובמה לא שכחה ולא סלחה. הם עזבו את השירות הציבורי, חיכו בצד ליד ביידן, וכשהגיע הרגע השתלבו איש איש במשרות בכירות מבעבר, דוגמת אנתוני בלינקן שמונה למזכיר המדינה.
הם מגיעים למשרות שלהם עם מטען לא קל נגד נתניהו. צריך להדגיש, אין להם דבר וחצי דבר נגד מדינת ישראל, להיפך. אני משוכנע שביידן וממשלו ישמרו על קו פרו ישראלי ויעשו ככל יכולתם לשמור על המדינה. בכל זמן שישראל תזדקק הם יעמדו לעזרת מדינת ישראל. אבל תקופת הזוהר של ביבי בארה"ב הסתיימה ונראה שאין לו כעת חבר בבית הלבן. הם לא יעשו צעד כלפיו, בוודאי לא לפני הבחירות, אבל גם לא לאחריהן. אם לאחר הבחירות ימשיך לכהן כראש הממשלה, הסתיימו ה"קפיצות" לבית הלבן. לא כל נאום בוושינגטון יהפוך לביקור רישמי ולאירוח של נשיא ארצות הברית.
צריך לומר, אם היה לנתניהו עוד סיכוי לשפר קצת את המצב, היה לו חלון זמנים צר בימים לאחר בחירתו של ביידן. אז כל העולם התקשר לברך את ביידן, אך מישראל השליט לא מתקשר. יש פה פגיעה ברמה האישית בנשיא ביידן. להגיד עכשיו, לאחר השבעתו, שביבי והוא תמיד היו ויהיו חברים? במקרה הטוב זה מעורר גיחוך בשדרות פנסילבניה.
כמה רחוק זה יכול להגיע? ישראל תמשיך להיות בת הברית של אמריקה, אבל נראה שמבחינת נתניהו זה נגמר, כי האמריקאים לא שוכחים.
נתניהו היה בתקופת טראמפ אורח אהוב בבית הלבן, אחרי שהיה כמעט מוקצה בכהונה ה-2 של אובמה. נתניהו הפך מחוזר, כי מנהיגים האמינו שהוא מחזיק את המפתח לטראמפ. אבל באמריקה כמו באמריקה, 4 השנים חלפו
בשורה התחתונה, נראה שנתניהו עומד לשלם מחיר אישי.
ומדינת ישראל? היא תהנה מתיאום בטחוני מלא עם ממשל ביידן, מאוזן קשבת ומחבר אוהד ישראל בבית הלבן.
סאל (מיל.) יוני קורן היה ראש מטה משרד הביטחון. נשוי למרתה. אבא של ליאת, צחי וטל. (צילום: יעקב סער/לע"מ)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכותב הפוסט ממש לא מתייחס לעצמו כאילו הוא נציג ארה"ב בישראל. כותב הפוסט עוסק שנים ביחסי ישראל ארה"ב, מכיר היטב אישית את הנפשות הפועלות, ומסביר למה קורה מה שקורה. במקום לתקוף את כותב הפוסט, נסה להתמודד עם העובדות.