"כאן 11" סיים לאחרונה להקרין סדרה תיעודית על חמישה מנהיגים ערביים – סדאם חוסיין העיראקי, גמאל עבד אל-נאצר ואנואר אל-סאדאת המצריים, יאסר ערפאת הפלסטיני, חאפז אל-אסד הסורי וחומייני הפרסי. מטרתה של סדרת הדוקו-אקשן הזו, על פי יוצריה, לחשוף את סודותיהם של מנהיגי ערב דרך עיני שירותי המודיעין הישראליים.
הנחת העבודה של היוצרים היא ש"במדינות המזה"ת המנהיג הוא בדרך כלל המחליט הבלעדי", ולכן "הכרת דמותו, מעשיו ומחשבותיו הכרחית לסיכול כוונותיו ההתקפיות". מפתיע ככל שזה נשמע, הקרנת סדרה תיעודית על מנהיגי האזור בפרט, ועל המזרח התיכון בכלל, הינה דבר נדיר למדי. הסכסוך הישראלי-ערבי זוכה לתשומת לב רבה יותר, אולם החברה הישראלית אינה מתעניינת במיוחד בשכניה, הן במצב מלחמה והן במצב של שלום. על כן, יש לברך באופן עקרוני על כל ניסיון תקשורתי להרחיב את הידע של החברה הישראלית לגבי ההיסטוריה של השכנים.
פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית וחבר וועד מנהל במיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ערך יחד עם פרופ' און וינקלר את הספר "הגל השלישי: מהפכה ומחאה במזרח התיכון".
בפוסט קודם טענתי שהתנגדות נחושה היא לא מלחמת אזרחים וקראתי למאבק נחוש ולא אלים. כאן חיברתי תרחיש אפשרי למאבק:
בוקר אחד יצאו לוחמי 73' לקרב האחרון של חייהם וגייסו אליו את כל המדינה. הם יצאו ברגל מביתם לירושלים. מחיפה, נתניה, הרצליה, תל אביב, מבשרת, ראשון לציון, באר שבע, אשדוד, דימונה, מהקיבוצים ומהמושבים.
חנן כהן הוא מפגין סדרתי - רוטשילד, כיכר גורן, בלפור וקפלן (בינתיים). פעיל אינטרנט ותיק - אתר שתי"ל, לא רלוונטי ותולדות הדיגיטל בישראל. חבר הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש.
במהלך הביקור בכפר עזה בהדרכתו של חברנו למערך ייצוג העצורים, עורך הדין זהר שפק, ששרד את תופת השבעה באוקטובר (בשלב מסוים כתב אליי ביום הארור: תגיד לכולם שיפסיקו לכתוב אליי. אני חייב שהטלפון יישאר זמין), היו רגעים שבהם לא יכולתי לומר מילה מבלי שזו תהפוך לקלישאה מטומטמת.
הביקור בשכונת הצעירים החרבה שהפכה לזירת טבח, הכניסה לבתים שבהם נטבחו בני זוג צעירים ומשפחות שלמות. המעבר מול ביתו של יותם חיים שנחטף, השתחרר משוביו ואז נורה בידי חייליינו. המבט לעזה, הקרובה כל כך עד שניתן לראות בתים חרבים בשכונת שג'עייה. הפיצוצים הקרובים והמרעידים שלא נפסקו, השבילים הנטושים, הבתים השוממים, עיי החורבות השרופים ורוחות הרפאים שמתרוצצות בתוך המוח.
עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
הלב השבור של חוף זיקים
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביקורת חדה אך כחדותה כן צרותה – את הטענה הראשונה שאין מוקד לסדרה אפשר בפשטות גם לשבח על שני הצירים עליהם סובבת העלילה, הביוגרפי-אובייקטיבי ובנוסף המבט הישראלי המאוייםהסובייקטיבי ניתנים עומק לסיפור ולא מבלבלים.
כמו כן לפרשיית המדענים הגרמנים זה בדיוק מה שזה מדעני טילים נאצים שמצאו מקלט מפני משפט על פשעים נגד האנושות שביצעו בזמן המלחמה וממשיכים לפעול נגד היהודים ומוסדותיהם
ומועסקים על ידי האויבת מספר אחת של ישראל באותם ימים..
מלבד זאת הביקורת על דמוניזציה פשוט מגוחכת מלבד האנטישמיות, קריאות מוות לישראל המוניות ושריפת סמלי המדינה שנפוצה מאד במדינות ערב ופרס, יש להבין שלשנאה ולאמוציות תפקיד משמעותי מאד במלחמה גם בדרגים הגבוהים ביותר שלכאורה שומרים על פאסון מסויים. השנאה מניעה אותנו לפעול, ממריצה אותנו, ומרקיעה את הדמיון.. זהו חלק חשוב בהבנת הסיטואציה, בניגוד לסכסוך הישראלי פלסטיני שבו שנאת הקרובים מולידה פחד וחוסר תקשורת,, שנאה לאויב מובהק תורמת למאבק הצבאי בו.
ועוד אנקדוטה על אדון יאסר עראפת שם רשעים ירקב, שבמקביל להצגה שעשה על כל מנהיגי המערב המקביל מימן והשיג דרכונים אירופאים מזויפים לארגוני טרור דוגמת ספטמבר השחור ורצח הספורטאים במינכן. עודד והניע טרור מתחת לרדאר ובמקביל הסתייג מהקיצוניות בבמות פומביות כדי לקבל לגיטימציה לאומית שקרן מהגדולים שדרכו פה.
חוץ מזה כאמור ביקורת מעניינת אך קצת קטנונית וצרת עין..
תודה יומטוב