העובדה שהנושא הפלסטיני נעלם לחלוטין מהשיח הציבורי והפוליטי בישראל איננה חדשה. למרות מרכזיותו של נושא זה והשלכותיו רחבות ההיקף במגוון רחב של תחומים (בטחוני, מדיני, כלכלי, אזרחי), ישנה במערכת הפוליטית הישראלית התעלמות מוחלטת ממנו. שוב נראה כי מערכת הבחירות הקרובה תתמקד בסוגיות אחרות ובוערות יותר (בראי הצבור הישראלי ומנהיגיו).

היעלמות הנושא הפלסטיני מהשיח הציבורי והפוליטי בישראל איננה חדשה. למרות מרכזיות הנושא והשלכותיו רחבות ההיקף במגוון רחב של תחומים, ישנה במערכת הפוליטית הישראלית התעלמות מוחלטת ממנו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ככלל, נראה כי חידוש התיאום הבטחוני "והדף החדש" שנפתח ביחסי וושינגטון עם רמאללה מאפשר, בראי מקבלי ההחלטות בישראל, להוריד את הנושא הפלסטיני מסדר היום. זאת מתוך מחשבה שהאירועים בחודשים האחרונים הקטינו משמעותית את סכנת ההסלמה בזירה זו.

אולם ההתעלמות הישראלית מובילה לכך שבמערכת הפוליטית בישראל מפספסים את העובדה כי גם ביהודה ושומרון וגם בעזה ישנן התפתחויות משמעותיות. אלה מחייבות את ישראל לגבש מחדש, או לכל הפחות לחשוב מחדש, על עמדותיה ביחס למערכת היחסים שלה אל מול הפלסטינים.

למרות הרצון "לקבור" את הנושא הפלסטיני או לפחות להחביא אותו, כבר בחודש מאי ישראל עלולה להתמודד עם מציאות חדשה ברשות הפלסטינית, שמאלצת את ישראל לקבל החלטות כבר כעת. החלטתו של נשיא הרשות הפלסטינית אבו-מאזן לקיים בחירות לפרלמנט הפלסטיני, ולאחר מכן לנשיאות הפלסטינית, מהווה שינוי עמוק במדיניותו ועלולה לעצב מחדש את המבנה הפוליטי של הרשות.

ישנן שאלות מיידיות עליהן ישראל צריכה לגבש מדיניות נחרצת: השתתפות חמאס כן/לא, בחירות במזרח ירושלים כן/לא, הכרה בתוצאות הבחירות כן/לא. מעבר להן, הסוגיה הרחבה יותר שישראל צריכה להתמודד עימה נוגעת לרצון (המסתמן) של חמאס להכנס למוסדות השלטון של הרשות ושל אש"פ. זאת תוך נכונות להגיש ויתורים רבים לאבו-מאזן ולפת"ח (אי התמודדות בבחירות לנשיאות, ריצה אפשרית ברשימה אחת בבחירות לפרלמנט וכו') כדי לאפשר זאת.

נראה כי הלכה למעשה, חמאס קיבלה החלטה אסטרטגית בדבר רצונה ליישם "מודל חזבאללה", משלה ברשות הפלסטינית. עיקרו של המודל: נכונות של חמאס לקבל את המרות הפוליטית של מוסדות הרשות הפלסטינית, ובתמורה לזכות בגושפנקה (גם אם לא רשמית) לכוחה הצבאי העצמאי שאין לרשות כל כוונה או  יכולת לפרקו (בוודאי לא בשלב הנוכחי).

חמאס קיבלה החלטה אסטרטגית ליישם "מודל חזבאללה", משלה ברשות הפלסטינית. נכונות לקבל את המרות הפוליטית של מוסדות הרשות הפלסטינית, ובתמורה לזכות בגושפנקה לכוחה הצבאי העצמאי

מנהיגי חמאס ובראשם יחיא סנוואר, אשר מאז בחירתו לראש חמאס בעזה התחזק משמעותית וחיזק את הזרוע העזתית בתהליך קבלת ההחלטות של הארגון, סובלים מאי תמיכה של הציבור הפלסטיני, כולל העזתי, במהלכיהם. עליהם לצאת מהמבוי הסתום אל מול ישראל והעולם הערבי ולשקם את עזה, ומנגד לייצר אחיזה משמעותית ביותר בגדה. לשם כך הם חייבים להביע נכונות לקחת נכונות לקחת חלק במשחק הפוליטי הפלסטיני באופן שישרת את מטרותיה של חמאס בטווח הרחוק.

במקביל נראה כי גם אבו-מאזן, למרות תיעובו הבסיסי ביחס לחמאס, הפנים שללא פיוס כלשהו עם חמאס לא יהיה שינוי של ממש במצבה של הרשות. בבסיס הפיוס תהיה נכונות להתחיל בתהליך הכניסה הזוחלת של חמאס לשורות אש"פ בתמורה להסכמת חמאס להשתתף בתהליך הפוליטי ברשות.

למהלך מסוג זה יתרונות רבים לכאורה מבחינת ישראל:

• הכתובת המדינתית תקל על רתימת מדינות תורמות ומוסדות בינלאומיים לשקם את עזה.
• היא תבטיח (לפחות בטווח הקצר) את עליונות פת"ח ותאפשר כתובת אחת.
• אולי היא תהווה סממן לתהליך התמתנות של חמאס וזחילה אפשרית לעבר הכרה אפשרית בישראל.

מנגד, התהליך המסתמן טומן בחובו סיכונים:

• הוא עלול לסמן גם את תחילת סוף שליטתו של פת"ח באש"ף.
• הוא בוודאי לא יוביל לפירוק בפועל של יכולותיה הצבאיות של חמאס.
• הוא עלול להפוך את חמאס לבן שיח טבעי בעולם הערבי ואף בעיני הקהילה הבינלאומית.
• ולמעשה לאפשר לחמאס להרוויח מדינית מבלי להתפשר כהוא זה על משנתו האידיאולוגית.

אל מול התפתחויות אלו נדרשת עמדה ישראלית בנושא. האם ישראל מבקשת למנוע את הווצרותו של תרחיש מסוג זה? למשל, על ידי הערמת קשיים (מסירוב לקבל את השתתפות חמאס בבחירות עד כדי ביטולן בפועל) ביחס לבחירות ברשות הפלסטינית (לפרלמנט ו/או לנשיאות הפלסטינית). או שישראל דוקא רואה בתרחיש זה יתרונות רבים? בעיקר בכל הנוגע להסדרה עתידית בעזה ולהתמתנות אפשרית של חמאס במסגרת קבלתו של כללי המשחק הפוליטים ואולי המדיניים?

בכל תרחיש טמונים סיכויים וסיכונים. אבל ללא תהליך קבלת החלטות מסודר, בעיקר בכל הנוגע למדיניות ישראל ביחס לבחירות לרשות, עלולה ישראל למצוא את עצמה בתרחישים שונים שעלולים להכפות עליה, ואשר נוגדים את האינטרסים הבסיסיים שלה ביחס לרשות.

בכל תרחיש טמונים סיכויים וסיכונים. אבל ללא תהליך קבלת החלטות מסודר, בעיקר בנוגע למדיניות ישראל ביחס לבחירות לרשות, עלולה ישראל למצוא עצמה בתרחישים כפויים שנוגדים את האינטרסים הבסיסיים שלה

טמינת החול באשר לסוגיה הפלסטינית בכללה, וספציפית באשר לבחירות ברשות הפלסטינית, איננה הפתרון אלא מבוא לבעיות נוספות בהקשר. למרות הרצון לדחוק את הנושא הפלסטיני עמוק ככל הניתן, ולאור ההתפתחויות הדרמטיות בזירה הפנים פלסטינית, ישראל חייבת לגבש עמדה מוצקה בנושא ולנקוט בפעולות במטרה ליישמה בפועל.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).