לפני כמה שנים השתתפתי בפגישה ארוכה, שהייתי צריכה להציג רק 10 דקות מתוכה. במשך כל הפגישה ישבתי ועבדתי וחיכיתי לתורי. אחד המהנדסים שישב לידי שאל מה אני עושה. עניתי לו שכדי להספיק להגיע למקלחות של הילדים אני צריכה לעבוד בכל דקה פנויה. הוא מצידו ענה שההעדפה שלו היא להגיע אחרי המקלחות.

במשך הפגישה עבדתי וחיכיתי לתורי. מהנדס שישב לידי שאל מה אני עושה. עניתי שכדי להספיק להגיע למקלחות של הילדים אני צריכה לעבוד בכל דקה פנויה. הוא ענה שההעדפה שלו היא להגיע אחרי המקלחות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עוד משחר ילדותי היה ברור שתהיה לי קריירה. לאחרונה חבר הזכיר לי, שכשהתחתנתי הצהרתי שהילדים שיהיו לי לא יפריעו לי בדרך. אני עובדת שעות ארוכות ותובעניות עוד מימיי כסטודנטית. את משרת הניהול שלי קיבלתי בהיותי בהריון, ואף מצאתי את עצמי עובדת מדי פעם במהלך חופשת הלידה. גם בן זוגי מפתח קריירה משלו ושנינו לא נמצאים הרבה בבית. כמי שגרה בישוב קהילתי, בשנים שהילדים היו קטנים הייתי שומעת משפטים בנוסח: "המטפלת מגדלת לה את הילדים". נוצר פה פרדוקס, מצד אחד יש ציפייה שתצליחי, ומהצד השני מצפים שתהיי אמא במשרה מלאה.

תחילת שנת 2021, ועדיין נשים יזמיות רבות מוצאות את עצמן בלחץ מתמיד של הרצון לאזן בין הקריירה והמשפחה. לאורך זמן המתח הזה שוחק ולא מתגמל. כשעבדתי בחברת הייטק גדולה נוכחתי לדעת, שיש הרבה נשים שמגיעות לדרגות ניהול בכירות, לא עומדות בלחץ ועוזבות.

החדשות הטובות הן שהנשים שהתמידו לאורך השנים ולא פרשו הפכו להיות מנהלות בכירות, או אפילו מנהיגות. הן אימנו את עצמן לפרוץ גבולות באופן מתמיד, להפוך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמן, לפתור בעיות בצורה יצירתית, לעמוד בלחצים מבלי להישבר ולהאמין בעצמן וביכולות שלהן בכל רגע נתון.

זוהי מיומנות נרכשת בצורה הדרגתית ונדרשת שלמות פנימית עם התהליך. למשל, כשהילדה שלך מציירת את המטפלת בציור המשפחתי של יום המשפחה בגן. או כשאנשים תוהים איך יכול להיות שאת גם עושה קריירה, וגם הילדים יוצאים מוצלחים?

אז איך בכל זאת הצלחתי להתמיד? הקפתי את עצמי בנשים חזקות ומדהימות שעשו זאת לפני, והרבה חריצות. אפשר לומר שבמובן מסוים הן סללו עבורי את הדרך והפכו אותה לקלה יותר עבורי. כי האמביוולנטיות לא מגיעה רק מהחברה, אלא נכנסת לתוך הבית. כשהילדים קטנים הם רוצים את אמא לידם, אבל כשהם גדלים, הקריירה של אמא הופכת עבורם למקור גאווה והשראה.

החדשות הטובות הן שהנשים שלא פרשו לאורך השנים הפכו למנהלות בכירות ואף למנהיגות. זו מיומנות נרכשת ונדרשת שלמות פנימית עם התהליך. למשל, כשהילדה שלך מציירת את המטפלת בציור המשפחתי של יום המשפחה בגן

הבת שלי, לדוגמה, רצתה לעשות בגרות 5 יחידות במתמטיקה, פיזיקה ומחול, והמורה אמרה לה שזה יותר מדיי ושהיא לא תצליח. היא אמרה למורה:

"עזבי, אני כבר אדבר על זה עם אמא שלי".

הדרך היחידה לצלוח את זה היא לדעת להבדיל עיקר לתפל. ידעתי שחשוב לי להקריא סיפור כל לילה לפני השינה, לשחק משחקי קופסה ולהקשיב. בשביל להצליח לעשות את זה עם מלוא הסבלנות, עשיתי מיקור חוץ לכל שאר מטלות הבית. גם אם הייתה לכך הוצאה כספית משמעותית. זו הייתה לגמרי השקעה ארוכת טווח; במשפחה שלי, בקריירה ובעצמי.

המסר שלי לאימהות, זה קחו עזרה ותהפכו  את הילדים למעורבים. שידעו מה אתן עושות ומה התרומה שאתן מביאות. בסופו של דבר זה מעצים אותם. עבורי ילדים וחיי משפחה הם לא גורם מעכב אלא מנוע צמיחה!

אפרת שגיא-אופיר, מנהלת ראשית ואחת ממייסדות חברת Air Doctor ,חברת סטארט-אפ בתחום הבריאות הדיגיטלית המקשרת בין מטיילים לרופאים מקומיים ברחבי העולם. Air Doctor הוא הסטארט-אפ השני של אפרת, בעבר הקימה את Sun Effect, חברה בתחום האנרגיה הסולארית. היא החלה את הקריירה שלה בהנדסת תעשייה באינטל, בהמשך הובילה את ניהול שרשרת האספקה ​​בחברת BetterPlace בשנת 2020 נבחרה לאחת מחמש המועמדות הסופיות ומקום ראשון בחירת הקהל בתחרות עולמית Quesnay למייסדות בתחום InsurTech כהוקרה על עבודתה ב .Air Doctor. צילום: נתי כהן

מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, ישראל נמצאת במצב ביטחוני וחברתי חריג. הלחימה המתמשכת, האובדן הקשה והיעדר אופק מדיני יוצרים תחושת קיפאון ואי-ודאות.

במציאות כזו, היה מצופה מהתקשורת הישראלית למלא את תפקידה המרכזי: לשאול שאלות נוקבות שנוגעות בשורשן של בעיות, להציב סימני שאלה ולאתגר את מוקדי הכוח. במקום זאת, קולה של התקשורת הפך מהוסס וזהיר, ולעתים נעלם כמעט לחלוטין.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.

כל אירוע קטקליזמי, הרה אסון – ומלחמה היא בקטגוריה הזו – יכול לפתוח פתח לשינויים, גם מסוגים שלא קשורים ישירות באירוע עצמו. יכולות לצוץ הזדמנויות שאחרת לא הייתה להן היתכנות ממשית.

אפשר אף להציע את הרעיון שאולי זה "תפקידם" של אירועים כאלה, לייצר הזדמנויות. כך שבצד הקשיים הרבים והסבל שמתלווים אליהם, הם מאפשרים "חילוץ פקקים" שתקועים כבר זמן רב.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.

פיצוץ עז הרעיד את ביתנו כולו והעיר אותנו בבהלה קצת לפני השעה 3 לפנות בוקר. לאחר שחיינו בישראל בתקופת המלחמה עם חמאס, ובהמשך גם במלחמה עם איראן, היינו אמורים להיות רגילים לזה. אבל הרעש הפעם היה חזק יותר והרגיש קרוב מאי פעם. האם טיל פגע בקרבת מקום? האם רסיסים נופלים סביבנו? למרות עוצמת הקול, לא נשמעו אזעקות באזור שלנו. מבולבלים, חזרנו לישון בחרדה.

למחרת בבוקר גילינו שתימן ירתה שוב טיל לעברנו, כפי שהיא ממשיכה לעשות. הרעש ששמענו היה יירוט שחצה את מחסום הקול בדרכו אל המטרה. כמה שזה עשוי להישמע מוזר, ההפרעות האלה באמצע הלילה עדיין מרגישות כמו ניצחונות קטנים. ואם ראיתם את ההרס שטיל בליסטי יכול לגרום לו, תבינו למה. טיל בודד יכול להפוך גוש בניינים שלם לעיי חורבות.

חיים לייטר הוא רב, מוהל, מסדר קדושין וחבר בית דין פרטי. הוא הקים את מגן הברית, ארגון המחויב לשמירה על הטקס הקדוש של ברית המילה, וכן על הילדים הנימולים. הוא עלה לארץ ב-2009 ומתגורר באפרת עם אשתו וארבעת ילדיו.