עסקת הענק שנחתמה בין סין לבין איראן מעוררת (כצפוי) אי נחת בישראל ובמקומות נוספים. לטענת אלו אשר מבקשים להמשיך את "מדיניות הלחץ המקסימלי" על איראן, עסקה זו מהווה חבל הצלה של ממש לכלכלתה הגוססת, דווקא בתקופה קריטית כשהקהילה הבינלאומית משקיעה רבות להחזרתה לשולחן המו"מ.

לטענת אותם גורמים, עסקה זו משפרת משמעותית את עמדת המיקוח של איראן ובכך מקשה על הגעה לעסקת גרעין משופרת, ומורידה מהפרק מהלכים מדיניים ואחרים להצרת צעדיה של איראן במזרח התיכון.

יש הרואים בעסקת הענק בין סין לאיראן חבל הצלה לכלכלתה הגוססת, בתקופה קריטית בה הקהילה הבינלאומית משקיעה בהחזרתה לשולחן המו"מ. לטענתם, עסקה זו משפרת משמעותית את עמדת המיקוח של איראן

על רקע טענות אלו, חשוב לציין כי נראה שהחשיבות המיוחסת לעסקה, ובעיקר להשלכותיה על הכלכלה האיראנית ופגיעתה באינטרס הישראלי, מוגזמות. אין ספק שעסקה זו אמורה להקל על מצוקת המשק האיראני, אך בהקשר זה חשוב לציין את הנקודות הבאות:

• כלל לא ברור האם לסין יש עניין שכלל ההיבטים, ובעיקר אלו הצבאיים, של העסקה הזו ייצאו לפועל.
• עסקה זו מעוררת אי נחת בקרב גורמים רבים בהנהגה האיראנית, שחוששת מההיבטים התרבותיים והאחרים הנלווים לעסקה שכזו.
• התמורה הכלכלית האמיתית הנלוות לעסקה זו אינה ברורה, ובכל מקרה צפוי לקחת זמן עד אשר אירן תקבל את עיקר התמורה.
• איראן שואפת לבסס את המשק שלה לא רק על מוצרים וסיוע סיני, אלא לגוון את משענותיה תוך שת"פ עם מדינות המערב ומדינות אחרות. איראן אינה צפון קוריאה ולא יכולה ו/או מתכוונת לבסס את המשק שלה על מדינה אחת בלבד.
• סין מבינה היטב את היקף התלות האיראנית בה, אך היא עצמה אינה תלויה באיראן. סין צפויה לחתור למקסם את תועלתה שלה על חשבון האיראנים.
• נסיון העבר מלמד על החשש העמוק של בנקים סינים לפעול בניגוד לסנקציות האמריקניות, ולכן סביר שכל עוד הסנקציות יהיו במקומם, סין תתקשה (וספק אם רוצה מלכתחילה) להוציא לפועל את כלל מרכיבי העסקה.

עסקה זו מהווה עוד נקודת מפנה במעורבותה של סין במזרח התיכון. אם בעבר מעורבות זו התבססה בעיקר על הבטחת אספקת הנפט לסין, רצף האירועים בתקופה האחרונה מלמד כי דפוס זה הוא נחלת העבר. נראה שסין לא רק שואפת להיות שחקן פעיל יותר במזרח התיכון כצעד הכרחי בנסיון לבסס את "דרך המשי החדשה", אלא היא מבקשת לנצל את הואקום שהולך ונוצר באיזור ולהשתמש בו בכדי לדחוק את מקומה של ארצות הברית כמעצמה המובילה במזרח התיכון. כך, לצד יחסיה עם איראן, פועלת סין להידוק יחסיה הכלכליים והמדיניים עם ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וטורקיה, ואף מנסה להתערב (באופן סמלי) בסכסוך הישראלי – פלסטיני.

העסקה היא עוד נקודת מפנה במעורבות סין במזה"ת. סין לא מסתפקת בהבטחת אספקת הנפט לסין, אלא שואפת להיות שחקן פעיל במזה"ת, לבסס את "דרך המשי החדשה", ולנצל את הוואקום האזורי לדחיקת ארה"ב כמעצמה מובילה במזה"ת

עם זאת, לא נכון לראות פעולות אלו כקשורות לאיזור זה בלבד אלא גם (ובעיקר) כחלק מהמאבק הבין גושי בין בייג'ינג לוושינגטון, בו מנסה כל צד לנצל את חולשת האחר בנסיון לתפוס "עוד מאחזים" בזירה הבינלאומית. בעוד ממשל ביידן פועל בכדי ללחוץ על סין באסיה, החצר האחורית שלה, סין מזהה חולשה אמריקנית במזרח התיכון ופועלת לנצל את הדינמיקה הזו בכדי להתקרב לאיראן ובה בעת להתריס כנגד ארה"ב.

ההסכם האסטרטגי בין איראן לסין הוא אומנם בעל חשיבות עבור סין, אבל חשוב לזכור שסין לא מיהרה לקדם את החתימה עליו במשך שנים, חרף לחץ מאיראן. חתימת ההסכם בעיתוי הנוכחי, יותר משהיא משנה את המציאות האיזורית, מעבירה מסר ברור לארה"ב. המתיחות הגוברת בין ארה"ב לרוסיה וסין תקשה על חזרה להסכם הגרעין. מצד שני, כפי שסין משתמשת בחתימת העסקה הענקית ככלי במאבק עם ארצות הברית, כך תוכל גם להשתמש בו ובמנופים אחרים, אם תרצה, ככלי להפעלת לחץ על המשטר בטהרן לחזור לשולחן המו"מ בסוגיית הגרעין.

נקודת חשובה נוספת להבנת העסקה בין בייג'ינג לטהרן, היא שהאינטרסים הכלכליים של סין באיזור, ובמיוחד הצלחת פרוייקט "דרך המשי החדשה", מחייבים יציבות בטחונית ומדינית. סין הגיבה בסקפטיות להסכמי אברהם, בין היתר כיוון שחשבה שקואליציה אנטי-איראנית בהובלת ארה״ב תוביל בסופו של דבר לחוסר יציבות איזורי. יתרה מזאת, בשנים האחרונות נראה שסין החליטה לפתח באופן משמעותי את יחסי הסחר ושיתופי הפעולה שלה עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ על חשבונה של טהרן. ברור גם כי איראן גרעינית רק תחריף את המתיחות הקיימת בינה ובין מדינות המפרץ שכה חשובות לבטחונה ולשגשוגה של סין.

זאת ועוד, סין, לאור קשריה הטובים עם ריאד יכולה להפוך לגורם מייצב בין המדינות ולהוביל תיווך שיוריד את המתיחות הרבה באיזור המפרץ הפרסי. לכן, לצד החששות בדבר עסקה זו, יש לבחון את הסיבות שהובילו להתגבשותה וההזדמנויות הפוטנציאליות שבה במיוחד לאור הסכמי אברהם והמעורבות הישראלית הגוברת באיזור.

נראה שסין החליטה לפתח באופן משמעותי את יחסי הסחר ושיתופי הפעולה שלה עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ על חשבון טהרן. ברור גם כי איראן גרעינית רק תחריף את המתיחות הקיימת בינה ובין מדינות המפרץ

באשר לישראל, נכון להסתכל על המעורבות הסינית הגוברת באיזור ולגבש (ובהקדם) מדיניות אל מול דפוס מעורבות זה מצד בייג'ינג. ישראל באופן טבעי חוששת עמוקות מהתגובה בוושינגטון לכל התקרבות לסין, אך אם לא תפעל לפתח דו שיח עם הסינים בנושא עלולה למצוא את עצמה "קירחת מכאן ומכאן".

לאור מה שנראה כרצון של הממשל האמריקאי להתמקד באיזורים אחרים בעולם (בדגש על אסיה) מצד אחד, והעובדה שסין כבר נוכחת במזה"ת וצפויה להיות כח עולה באיזור לאורך שנים מצד שני, ישראל צריכה למהר ולהפנים את המציאות האיזורית והעולמית המשתנה, ולהימנע ככל הניתן מלערב עצמה במאבק בין המעצמות. על ישראל לחשוב על דרכים בהם תוכל להרוויח גם מקרבתה לבעלת בריתה החשובה ביותר, וגם מהמעורבות הסינית הגדלה באיזור.

על ישראל לנהל מערכת יחסים שקופה מול וושינגטון, כזו שמצד אחד תפיג את חששותיה של ארה"ב אך מצד שני תאפשר לישראל גם להתקדם במערכת היחסים מול סין ולנהל דיאלוג פורה עימה, אשר יאפשר לישראל להסתייע בסין למימוש אינטרסיה באיזור, מבלי למתוח את החבל מול וושינגטון. 

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. כיום חוקר עמית במכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן.

"הא-הא! תפסנו אתכם!"
לא. לא תפסתם כלום.

״אתה מתהפך כמו סטייק״ צרחה מירי רגב על ברקוביץ,קבל עם ועדה בתוכנית אצל אופירה וברקו. מעניין מי עכשיו מתהפך כמו סטייק?תוך כמה ימים כל הליכוד שונאי הערבים, הפלא ופלא התהפכו וכולם עכשיו בעד הערבים ובעד ממשלה איתם. הסטייקים התהפכו מהר מאוד הייתי אומרת @regev_miri איך שגלגל מסתובב לו.

— zahavabitton (@zahavabitton) April 1, 2021

במחנה השינוי החדש צוהלים עכשיו משמחה: נתניהו מוכן להישען על רע"מ להקמת קואליציה! כל השופרות הביביסטים שפסלו את המשותפת לפני שנה ושנתיים (ומאז ומתמיד פסלו את הח"כים הערבים) – החלו לשבח את מנסור עבאס ורע"ם! תפסנו אותם בשקר! הוכחנו שהם צבועים!

זאת נאיביות. לא תפסתם אותם בכלום. רק מי שלפחות מתיימר להגינות, אפשר לתפוס בשקר. אי אפשר "לתפוס" ניהיליסט בחוסר-עקביות, לא תגרמו לו להתנצל ולחזור בו מעמדתו. הוא יתעלם, אפילו יצחק לכם ישר בפנים ויקרא לכם "פראיירים".

רק מי שלפחות מתיימר להגינות, אפשר לתפוס בשקר. אי אפשר "לתפוס" ניהיליסט בחוסר-עקביות, לא תגרמו לו להתנצל ולחזור בו מעמדתו. הוא יתעלם, אפילו יצחק לכם ישר בפנים ויקרא לכם "פראיירים"

ביל מאהר הוא קומיקאי ופרשן פוליטי אמריקאי, המנחה תוכנית שבועית בשם Real Time With Bill Maher. הוא אמנם לא איש שמאל אידיאולוגי כפי שהיה ב-2008 (הוא מיליונר, והשקפותיו גלשו להן ימינה באלגנטיות עם השנים), אבל הוא מבין באופן עמוק אמיתות בסיסיות על כוח פוליטי ותודעת ניצחון.

לפני כחצי שנה הסביר במונולוג הסיום: הרפובליקאים ובמיוחד תומכי טראמפ משחקים רק לפי כלל אחד – המנצח קובע את הכללים. כשאובמה היה הנשיא והתפנו מקומות בבית המשפט העליון? מנהיג הרוב הרפובליקאי בקונגרס מיטש מקונל מצא תירוצים לעכב את תהליך המינוי, כי הוא היה מאפשר לדמוקרטים להכניס שופטים ליברלים. בכל פעם שהתפנה מקום בזמן כהונת טראמפ? אין בעיה.

תומכי הדמוקרטים זעקו: "איך הם ישנים בלילה! הם אמרו דבר אחד כשזה היה אובמה ועכשיו הם עושים ההפך"? מאהר גיחך: "איך הם ישנים? כמו תינוק. כי אין להם מצפון".

אי אפשר לתפוס אותם בחוסר עקביות, כי לא אכפת להם. הדבר היחיד שקובע מבחינתם זה כוח.

בהקשר האמריקאי זו סוגיה אקוטית במיוחד. זאת בגלל החוקים השוללים את זכות ההצבעה מאזרחים רבים (חקיקה שפוגעת בעיקר בשחורים), עקב שרטוט אזורי ההצבעה, והמעורבות של בית המשפט העליון הפדרלי ובתי המשפט המדינתיים, שמאפשרים לימין לנצח כשאין לו רוב. למיטיבי לכת, גם הסרטון הזה מומלץ:

"כוח מוליד כוח. כוח זה מעגל שמנציח את עצמו. כוח זה כמו ארנבונים – אם כבר יש לכם, הרבה יותר קל להשיג עוד הרבה ארנבונים".

בשיחות עם ימנים מהסוג ההוא (כבר שנים רבות, לפני פרוץ עידן הפופוליזם החדש) – בכל שיחה על מוסר ומצפון במלחמה, למשל, או מכירת נשק למשטרים מפוקפקים ורצחניים, או בענייני המשפט הבינלאומי וכדומה, אני שומע את המשפט: "הכל אינטרסים". כלומר "עזוב, כל העקרונות האלה הם חלומות באספמיה, אין מוסר בפוליטיקה וכל צד פועל רק לטובתו". כוונתם היא למעשה "הכל ניהיליסטי". ביבי נוכל? מעולה, העיקר שהוא הנוכל שלנו. טראמפ רמאי סדרתי? מצויין, הוא בצד "שלנו" ומרמה לטובתנו (כלומר לטובת ישראל).

בהכללה, הגרעין האידיאולוגי של הפופוליזם החדש מאמין בגלוי בנוכלות, לכאורה, ב"אדם לאדם זאב", ב"המטרה מקדשת את כל האמצעים ועוד כמה אמצעים שהמצאנו לפני דקה". פעם הסיעה הגדולה בכנסת קובעת, פעם גודל הגוש, פעם הכי חשוב 61, פעם זה לא דחוף. פעם הערבים נחשבים ופעם הם לא.

בהכללה, הגרעין האידיאולוגי של הפופוליזם החדש מאמין בגלוי בנוכלות, לכאורה. פעם הסיעה הגדולה בכנסת קובעת, פעם גודל הגוש. פעם הכי חשוב 61, פעם לא. פעם הערבים נחשבים ופעם הם לא

לאורך חודשי המחאה בבלפור ובצמתים, האגף הפופוליסטי בפוליטיקה הישראלית הפיץ עוד ועוד שקרים, "נקודות שיח" (Talking points) כמו "מפיצי מחלות", "המפגינים תקפו שוטרים", "המפגינים קראו לרצח ראש הממשלה ואונס אשתו", בלי שום התנצלות כשהטענות הוכחו שוב ושוב כשקר. הם פשוט ממשיכים הלאה, וחוזרים לשקר שלא הצליח אחרי שבוע, או חצי שנה. הכל הולך.

מול הדיון על אונס, למשל, הם שולפים את הדחליל של תלונות שווא. הפעם היחידה שהם מתעניינים באונס ובקורבן – היא כשהתוקף או החשוד בתקיפה הוא בן למיעוט שהם שונאים. או אז הם מנופפים בדחליל של "האונס הלאומני", וממחזרים את השקר "השמאל והפמיניסטיות מתעלמים מאונס על ידי ערבים/סלבריטאים משמאל". לא משנה מה קורה בפועל.

אחד הראשונים להתמחות בנושא היה שמעון ריקלין, שרוב פועלו הוא להטות את הדיון לסוגיה שכביכול מביכה את ה"שמאל" ולצרוח "צבועים! צבועים!". בציוץ הזה, למשל, המתוזמן ללפני פחות משנה, ריקלין הביע זעזוע מעצם קיומה של הרשימה המשותפת בכנסת, יהיו דעותיהם של חבריה אשר יהיו. כל הרשימה המשותפת, מבחינתו, "תומכת במחבלים וברצח חיילי צה"ל", ו"התקשורת מריעה להם".

התקשר אלי החבר מהניו דלהי טיימס.
ושאל בסנסקריט רצוצה.
מה קורה לכם שם בישראל שאתם תולים תמונה עם הכיתוב מוות ליהודים וקוראים לזה אמנות?
התחלתי לענות ואז הוא אמר:
עזוב.
מקום שרשימה שלמה בכנסת שלכם תומכת במחבלים וברצח חיילי צהל והתקשורת שלכם מריעה להם אין לי ציפיות.
וניתק את השיחה

— שמעון ריקלין (@Riklin10) August 10, 2020

והנה כעת, הפלא ופלא, פתאום אפשר ורצוי מבחינת ריקלין, אחד מאותה "תקשורת", לתת בהם סימנים. לא סתם סימנים, ההבדל תהומי! ליתר דיוק, "אם אתה ואתם לא מבינים את ההבדל בין המשותפת ומה שהיא מקדמת" לבין "עבאס ומה שהוא מקדם", יש לכם בעיה בקריאת המציאות. או במילותיו: "כנראה שהלא הבנתם כלום".

אפשר היה אולי להריע למי שגילה פתאום שלא כל הערבים זהים זה לזה, כפי שטען רק לפני שנה, כשנתניהו לא היה תלוי במנדטים של אחד מהם. אבל סביר להניח שהיכולת הנרכשת להבחין בדקויות מהסוג הזה תאבד ללא שוב אם מנסור עבאס יפסיק משום מה להיות רלוונטי לחילוץ נתניהו ממשפטו, או לחילופין, יבחר לתת את המנדטים שלו לגוש השינוי.

אם אתה ואתם לא מבינים את ההבדל בין המשותפת ומה שהיא מקדמת לעבאס ומה שהוא מקדם כנראה שלא הבנתם כלום

— שמעון ריקלין (@Riklin10) March 29, 2021

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

לקראת תחילת הדיונים בוינה בין איראן והמעצמות בסוגית הגרעין, הולכת ומתחוורת תמונת המצב המורכבת בין וושינגטון ובין טהראן. נדמה כי בכירי הממשל האמריקאי החדש, שרצו להוביל להסכם גרעין חדש ומשופר (JCPOA2.0), מבינים כי איראן בהנהגת המנהיג העליון ח'אמנהאי לא מוכנה לוותר. היא דורשת את הסרת הסנקציות שהוטלו עליה על-ידי ממשל טראמפ כתנאי לחזרה איראנית להסכם הגרעין המקורי.

בכירי הממשל האמריקאי החדש, שרצו להוביל להסכם גרעין משופר, מבינים כי איראן לא תוותר. היא דורשת את הסרת הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ כתנאי לחזרתה להסכם הגרעין המקורי

בצוק העתים, הממשל האמריקאי מבקש לבחון הסרה מוגבלת של סנקציות לצד הפסקת ההתקדמות האיראנית בתחום הגרעין, במטרה לשמר את כלי הסנקציות ככלי יעיל, אשר יאפשר לסחוט ויתורים נוספים מאיראן בתחום הגרעין. אך, בשבועות האחרונים האמריקאים מגלים כי בניגוד ל-2013 המצב באיראן השתנה באופן משמעותי.

ראשית, נשיא איראן רוחאני, אשר היה ממחוללי השינוי באיראן ודחף להסכם הגרעין הקודם, נחלש משמעותית מבחינה פוליטית בשל עזיבת ארצות הברית את ההסכם. שנית, גם ח'אמנהאי עצמו הוא כבר לא אותו ח'אמנהאי. מנהיג איראן, שהיה מוכן בעבר לשתות מכוס התרעלה ולקיים מגעים ישירים עם ארצות הברית, שינה את תפיסתו לאור המדיניות האמריקאית והוא לא מוכן לכל שיח ישיר עם הממשל, בוודאי לא לפני הסרת הסנקציות בשלמותן מצד ארצות הברית.

סביר שכל אופציה אחרת שנמצאת על השולחן, גם אם היא מאומצת על-ידי רוחאני ו/או ט'ריף פשוט לא רלוונטית. נדמה שמנהיג איראן לקח את העניינים לידיו וכעת הוא איננו מוכן לתת לא לרוחאני (שעומד בפני סיום תפקידו) ולא לאיש מאנשיו שום אפשרות לדון בהסכם גרעין משופר בטרם יוסרו כל הסנקציות באופן מיידי.

יתרה מכך, הממשל האמריקאי עומד בפני מצוקת זמנים שמכריחה אותו לקבל החלטה במיידי. במאי אמור לפוג תוקף ההסכם בין איראן לבין הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ביחס לסידורי הפיקוח באתרים הגרעיניים של איראן, וביוני אמורות להתקיים הבחירות לנשיאות באיראן. עיכוב אמריקאי בהסרת הסנקציות, לצד ההתקדמות המשמעותית שאיראן ביצעה בתוכניתה הגרעינית עלולים להוביל לכך שגם אם בחודשים הבאים ארצות הברית תקבל את תנאיו של מנהיג איראן – החזרה להסכם הגרעין הקודם כבר לא תהיה אפשרית.

עיכוב אמריקאי בהסרת הסנקציות, לצד ההתקדמות האיראנית המשמעותית בתוכנית הגרעין, עלולים להוביל לכך, שגם אם בחודשים הבאים ארה"ב תקבל את תנאי מנהיג איראן – החזרה להסכם הקודם כבר לא תתאפשר

באשר להסכם גרעין עתידי גם פה נראה שהסיכויים נמוכים. מנהיג איראן הגיע לקצה יכולת הויתור שלו בהסכם הקודם. סביר שיהיה קשה עד בלתי אפשרי ללחוץ על מנהיג איראן להגיש ויתורים נוספים, גם אם יוצעו לו הקלות כלכליות כאלו או אחרות. זאת לאור מידת אי האמון הקיצונית שהוא רוחש לממשל האמריקאי.

לצערם של רבים, ההתקדמות חסרת התקדים של איראן בתוכניתה הגרעינית מאז יציאתה מהסכם הגרעין מלמדת, כי היכולת לעצור את תוכניתה הגרעינית של איראן ללא הסכם שכזה היא קטנה עד לא קיימת. כאמור, תוכניתה הגרעינית של איראן היא גדולה מידי ורחבה מכדי שיהיה אפשרי לעצור אותה באמצעים אחרים.

לכן זהו האינטרס הבינלאומי (גם אם לא הישראלי) שאיראן תחזור להסכם ובהקדם. כל צעד שאיראן עושה בגרעין מאפשר למדעניה לרכוש ידע רב, בוודאי בתחום העשרת האורניום, ולכן יש לעצור התקדמות זו. וזה, כאמור, אפשרי רק עם חזרה איראנית להסכם.

וכך נציגי המעצמות מגיעים לוינה כאשר מולן עומדות שתי אופציות מתסכלות:

1. או הסרה מיידית של הסנקציות.
2. או התמוטטות ההסכם ודהירה איראנית בתחום הגרעין, שלא תאפשר חזרה להסכם המקורי בעתיד. מדובר בדילמה קשה, בעיקר לאלה שקיוו שניתן יהיה לתקן את ההסכם המקורי, אך מציאות שבו איראן איננה כבולה להסכם גרעין ומגבלות שלו כנראה קשה מורכבת הרבה יותר.

חשוב לציין כי בשנים הקרובות יהיו אירועים מעצבים בהקשר האיראני (נשיא חדש, מנהיג חדש) ואלו בעלי פוטנציאל של ממש לשנות את מדיניותה של איראן (עם ההסתייגויות המתחייבות).

ההתקדמות חסרת התקדים של איראן בתוכניתה הגרעינית מאז יציאתה מהסכם הגרעין מלמדת, כי היכולת לעצור את תוכניתה הגרעינית של איראן ללא הסכם שכזה היא קטנה עד לא קיימת

חזרה איראנית להסכם תבטיח הקפאה (כמעט) מוחלטת של תוכנית הגרעין, תאפשר לגורמים המתונים במדינה להתחזק (עם ההקלה הכלכלית)  ותפתח פתח עתידי לשיח  מורכב יותר מול ההנהגה האיראנית העתידית.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. כיום חוקר עמית במכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן.