בפרשת פנחס אנחנו קוראים על ניצנים ראשונים של מאבק פמיניסטי בעת הקדומה. מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, חמש בנותיו הגיבורות של צלפחד, העזו לדרוש שנחלת אביהן תועבר להן למרות שנחלות הועברו אז רק לגברים.
משה פונה להחלטת אלוהים וזה משיב: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת־נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת־נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז, ז-ח). התעוזה השתלמה!
אלפי שנים אחרי סיפור זה צבר המאבק הפמיניסטי תאוצה. הדבר קרה בזכות שורה של נשים אמיצות ובזכות חדירת הליברליזם לעולם המערבי, והפך לנחשול גדול ששינה את פני האנושות.
מוזמנים ומוזמנות להאזין בקישור זה לפרק החדש בפודקאסט 'קולות של רוח' בהנחייתי העוסק בפמיניזם, בזרמים בתוכו, במחלוקות הפנימיות, במקומם של גברים בתנועה זו ובעבודה שלפנינו.
כאן אבקש להאיר זווית אחת של העניין –
ניתן לחלק את הדיכוי בעולם לשני סוגים: דיכוי מכוון ודיכוי שיסודו ברשלנות תמימה.
הדיכוי המכוון קובע שיש להפלות ציבור מסוים. הדיכוי התמים מתקיים ללא כל כוונות רעות. הוא נובע מהתניות תרבותיות וסדר חברתי והוא כלל לא מודע. זה, לדוגמה, ההסבר לכך שיש שכר שונה לגברים ונשים בתפקידים מקבילים. זה לרוב גם ההסבר לכל אותם כנסים ורבי-שיח ללא נשים. יוזמי האירוע לא התכוונו להדיר נשים. זה לא עולה על דעתם ומנוגד לתפיסת עולמם! אבל ברשלנותם הם לא שמו לב שאין קול נשי בשיח. וכך במאות דוגמאות אחרות.
המבט הפמיניסטי לא מתרשל. הוא מבחין בעוול שנעשה תחת ידינו ותחת תרבותנו גם אם מבלי משים. הוא כל הזמן ער לזה. הוא מחנך את כולנו למבט ער. אכן, המבט הפמיניסטי מעורר אותנו לא רק בנושא המגדרי. הוא דורש מקום לכולם בעיצוב פני החברה והתרבות. הוא דורש ריבוי מבטים וקולות. הוא לא מקבל את הסדר החברתי כנתון טבעי. המבט הפמיניסטי לא חושש לעמוד מול יסודות התשתית של החברה ולטעון כנגדם. הוא רואה תמיד לנגד עיניו את אלה שבעלי הכוח בחברה רואים פחות. הוא שם לעצמו תמיד כמטרה את צמיחתן של אוכלוסיות מוחלשות יותר.
גם מאבקם החשוב של קהילת יוצאי אתיופיה יסודו במבט שכזה. מדינת ישראל הממוסדת לא מפלה במכוון את בני הקהילה. מחקרים מראים אומנם לצערנו גזענות גלויה ומכוונת מצד עשרות אחוזים בחברה הישראלית, אך זו לא גזענות ממוסדת.
יחד עם זאת, נציגי המדינה בהחלט מתרשלים פעמים רבות מאוד ומפלים דה פקטו את בני ובנות קהילת יוצאי אתיופיה. במאבק הזה, כמו במאבק הפמיניסטי, קמו גיבורים בכאבם לזעוק את זעקתם ולתבוע את השותפות והשוויון.
גם מאבקה של קהילת הלהט"ב, המופלה הן באופן גלוי וממוסד והן באופן סמוי ותמים, יסודו במאבק שכזה. סערת טיפולי ההמרה היא דוגמה אחת מיני רבות לכך. החברה הישראלית צריכה להיות גאה ברעש האדיר שיצרה סביב הנושא עד ששר החינוך חזר בו והודיע שהוא למד את העניין ומעתה הוא מתנגד לטיפולי המרה.
אכן, קו ישר וברור מחבר בין מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה למאבקים חברתיים בימינו.
סמנכ"ל תוכן ומנחה בקולות, מגיש הפודקאסט ''קולות של רוח'', פובלציסט ופעיל חברתי.
האם שגריר ישראל מייצג את מדינת ישראל? האם שגריר ישראל מייצג את העם היהודי? או שמה שגריר ישראל מייצג את עצמו או את הפוליטיקאי שיושב במקרה באותה עת על כורסת שר החוץ?
האם שגריר ישראל במדינה כלשהי בעולם, יכול להזמין או יכול להיות חבר של מישהו, הידוע כמי שאינו אוהב יהודים? אילו היו מספרים לכם שבמדינה כלשהי, במהלך אירועי יום העצמאות למדינת ישראל, יוזמן השגריר כאורח כבוד לצד אישיות בעייתית, אחד כזה שיש לו רקורד מוכח של אנטישמיות, כמו תדיאוש רידזיק, האם הייתם לוקחים חלק באירוע?
מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.
עד רגע זה, ככל הידוע, שום שר בממשלה לא התקשר לעמית סוסנה וביקש סליחה, הודה לה על עמידתה בזוועות השבי והביע את הוקרת ממשלת ישראל לאזרחית שהמחדל נחרט בגופה. בוודאי לא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
צריך להדגיש. ישראל למודת מלחמות ושבי של לוחמים, אבל מעט מאוד נשים נפלו בשבי במהלך מלחמות ישראל. האירוע הידוע מתש"ח הוא נפילת גוש עציון. כ-160 איש נטבחו בידי הלגיון הערבי, ועשרות אזרחים ובהם נשים רבות נפלו בשבי הלגיון. עשרות נשים חששו מאונס כאשר ההמון ניסה לחטוף אותן מידי הלגיון, אך לפי עדויות הלגיון קיבל הוראה מהמלך הירדני לנהוג לפי אמנת ז'נבה ולא לגעת בנשים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם