בפרשת פנחס אנחנו קוראים על ניצנים ראשונים של מאבק פמיניסטי בעת הקדומה. מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, חמש בנותיו הגיבורות של צלפחד, העזו לדרוש שנחלת אביהן תועבר להן למרות שנחלות הועברו אז רק לגברים.

משה פונה להחלטת אלוהים וזה משיב: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת־נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת־נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז, ז-ח). התעוזה השתלמה!

אלפי שנים אחרי סיפור זה צבר המאבק הפמיניסטי תאוצה. הדבר קרה בזכות שורה של נשים אמיצות ובזכות חדירת הליברליזם לעולם המערבי, והפך לנחשול גדול ששינה את פני האנושות.

מוזמנים ומוזמנות להאזין בקישור זה לפרק החדש בפודקאסט 'קולות של רוח' בהנחייתי העוסק בפמיניזם, בזרמים בתוכו, במחלוקות הפנימיות, במקומם של גברים בתנועה זו ובעבודה שלפנינו.

כאן אבקש להאיר זווית אחת של העניין –

ניתן לחלק את הדיכוי בעולם לשני סוגים: דיכוי מכוון ודיכוי שיסודו ברשלנות תמימה.

הדיכוי המכוון קובע שיש להפלות ציבור מסוים. הדיכוי התמים מתקיים ללא כל כוונות רעות. הוא נובע מהתניות תרבותיות וסדר חברתי והוא כלל לא מודע. זה, לדוגמה, ההסבר לכך שיש שכר שונה לגברים ונשים בתפקידים מקבילים. זה לרוב גם ההסבר לכל אותם כנסים ורבי-שיח ללא נשים. יוזמי האירוע לא התכוונו להדיר נשים. זה לא עולה על דעתם ומנוגד לתפיסת עולמם! אבל ברשלנותם הם לא שמו לב שאין קול נשי בשיח. וכך במאות דוגמאות אחרות.

המבט הפמיניסטי לא מתרשל. הוא מבחין בעוול שנעשה תחת ידינו ותחת תרבותנו גם אם מבלי משים. הוא כל הזמן ער לזה. הוא מחנך את כולנו למבט ער. אכן, המבט הפמיניסטי מעורר אותנו לא רק בנושא המגדרי. הוא דורש מקום לכולם בעיצוב פני החברה והתרבות. הוא דורש ריבוי מבטים וקולות. הוא לא מקבל את הסדר החברתי כנתון טבעי. המבט הפמיניסטי לא חושש לעמוד מול יסודות התשתית של החברה ולטעון כנגדם. הוא רואה תמיד לנגד עיניו את אלה שבעלי הכוח בחברה רואים פחות. הוא שם לעצמו תמיד כמטרה את צמיחתן של אוכלוסיות מוחלשות יותר.

גם מאבקם החשוב של קהילת יוצאי אתיופיה יסודו במבט שכזה. מדינת ישראל הממוסדת לא מפלה במכוון את בני הקהילה. מחקרים מראים אומנם לצערנו גזענות גלויה ומכוונת מצד עשרות אחוזים בחברה הישראלית, אך זו לא גזענות ממוסדת.

יחד עם זאת, נציגי המדינה בהחלט מתרשלים פעמים רבות מאוד ומפלים דה פקטו את בני ובנות קהילת יוצאי אתיופיה. במאבק הזה, כמו במאבק הפמיניסטי, קמו גיבורים בכאבם לזעוק את זעקתם ולתבוע את השותפות והשוויון.

גם מאבקה של קהילת הלהט"ב, המופלה הן באופן גלוי וממוסד והן באופן סמוי ותמים, יסודו במאבק שכזה. סערת טיפולי ההמרה היא דוגמה אחת מיני רבות לכך. החברה הישראלית צריכה להיות גאה ברעש האדיר שיצרה סביב הנושא עד ששר החינוך חזר בו והודיע שהוא למד את העניין ומעתה הוא מתנגד לטיפולי המרה.

אכן, קו ישר וברור מחבר בין מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה למאבקים חברתיים בימינו.

סמנכ"ל תוכן ומנחה בקולות, מגיש הפודקאסט ''קולות של רוח'', פובלציסט ופעיל חברתי.

מדוע בלבנון נראה שהמכות הצבאיות הביאו את חזבאללה להסכים להפסקת אש ואילו ברצועת עזה, שחטפה מכה הרבה יותר קשה, חמאס כמעט שלא זז מעמדותיו?

יש לכך הרבה סיבות, אך המעניינת שבהן היא הצורך של ארגוני טרור, כמו חזבאללה וחמאס, לשמור על מינימום לגיטימציה ציבורית שמתחתיה לא יוכל עוד הארגון להתקיים, ולא משנה עד כמה דכאני ומפחיד הוא. הלגיטימציה הציבורית של ארגוני טרור תלויה בין היתר בברירות העומדות בפני האוכלוסייה שבקרבה הם פועלים ובאופן בו נתפס הצד השני – כמרושע או רק קשוח.

ד"ר יריב מוהר הינו סוציולוג שעוסק בפעולה קולקטיבית, אלימות פוליטית וטרור, ומשמש כמנהל היוזמה לביטחון וזכויות האדם.

הנשיא יצחק הרצוג אמנם נבחר בתמיכת בנימין נתניהו, אך אין בכך חובה פוליטית או מוסרית לכסות על מעשיו. הנשיא, המייצג את טובה הציבור כולו, חייב לפעול ולגשר בין רבדי האוכלוסייה השונים.

עם תחילת המחאה נגד ההפיכה המשפטית של הקואליציה הקיצונית ביותר שקמה אי פעם בישראל, הנשיא הרצוג נרתם למשימה העליונה מכל, אחדות העם ושמירה על אופייה הדמוקרטי של המדינה וערכי מגילת העצמאות. אך מאז הוא נרדם ומסתפק בהכרזות חסרות נחישות.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.