הרב חיים נבון הוא תלמיד חכם, מרצה, פובליציסט ומחבר ספרים רבים, שגם הספיק לכהן כרב קהילה. בשנים האחרונות הוא הפך לאחד מדובריה הבולטים של השמרנות המדינית בציבור הדתי הלאומי. לכן היה לי חשוב לקרוא את ספרו החדש על משטר מלוכני, דמוקרטיה והמדינה היהודית המודרנית, "מדינה קטנה לעם גדול".

עטיפת ספרו של הרב חיים נבון: מדינה קטנה לעם גדול

אני אבקש להתייחס לכמה מהתֵמות המרכזיות בספר "מדינה קטנה לעם גדול". לשמחתי, למרות הבדלי פרספקטיבה, אנחנו מסכימים על לא מעט מהסוגיות בספר. ב"מדינה קטנה לעם גדול" נבנה מהלך המבסס את רעיון מדינת היהודים הדמוקרטית, שתכניה וזהותה יהודיים, אך התערבותה בחיי אזרחיה מינימלית. מעמדת מוצא שמרנית, נבון שואף לאיזון בין חברה שיש בה ברית חברתית לבין מעורבות קלה ככל שניתן מצד הממשל. אחרי השלב הרעיוני נבון מתייחס למספר סוגיות פוליטיות וחברתיות המעסיקות את החברה הישראלית.

עוד לפני שקראתי בו, כבר היתה ברורה לי חשיבותו של הספר. כותרת המשנה מדברת על מדינה "יותר יהודית, פחות כופה". הדרך להעצמת הזהות יהודית אינה עוברת דרך חוקים דתיים אלא באפשרות של צמיחה מלמטה, מהעם.

עוד לפני שקראתי בו, היתה ברורה לי חשיבותו של הספר. כותרת המשנה מדברת על מדינה "יותר יהודית, פחות כופה". הדרך להעצמת הזהות יהודית אינה עוברת דרך חוקים דתיים אלא באפשרות של צמיחה מלמטה, מהעם

דעתו של הרב נבון חשובה במיוחד בהקשר של החשדנות של חלק מהציבור החילוני כלפי רצונו המדומיין של הציבור הדתי, להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה. במבוא לספר הוא אומר:

"הספר הזה מציע עמדה לגבי מהותה של מדינת ישראל, שאינה מדינת הלכה. הייתי רוצה לחיות במדינת תורה, אבל אני משעה את החלום הזה עד ליום שבו כל עם ישראל יהיה שותף לו".

בהמשך הוא מצטט את רבותיו שתומכים בטענה. חשוב לציין, שלמרות שרבותיו, דוגמת הרב אהרון ליכטנשטיין ז"ל והרב יעקב מדן, הינם נציגים מובהקים של מיינסטרים המגזר, ישנם מרחבים בציונות הדתית שהשקפתם הדתית-פוליטית אחרת. רוב חברי המגזר הדתי הלאומי שותפים לקו המחשבה של נבון ואינם מעוניינים לחיות במדינה שתכפה עליהם חיי הלכה מלאים. אמנם לא נעשה די מחקר לגבי עמדות הציבור הדתי בנושאים שבהם עוסק הספר, אבל מתוך סקרים שנערכו לאורך שנים, אפשר להסיק שרוב הציבור הדתי מזדהה עם העמדות הליברליות-יחסית של הרב נבון, לעומת השיח החרד"לי.

באשר להפרדת הדת מהמדינה, שנדונה בפרק האחרון בספר, גם כאן הרב נבון מציג גישה שמרנית, יחד עם רצון ב"מדינה רזה" וברבנות רזה עוד יותר. בנקודה זו יש התנגשות רבתי עם זרמים חזקים מאד בציונות הדתית וכמובן עם המגזר החרדי, הרואים ברבנות אמצעי חשוב לשימור אחיזתה של האורתודוקסיה בזהות היהודית של המדינה, וכן בשל גישה משיחית, הקושרת את הרבנות לתהליך הגאולה (עמדה שגדלתי עליה ונגמלתי ממנה בצער) וכן בשל הריאל-פוליטיק של צבירת כוח, השפעה ותקנים רבניים וכו'.

מכאן שהרב חיים קרוב יותר לעמדות של "נאמני תורה ועבודה", ביתם הרעיוני של הדתיים הליברלים, מאשר לליב"ה וחות"ם, ארגוני המחנה החרד"לי. או במילים אחרות השמרנות הפוליטית של נבון מתנגשת עם השמרנות הדתית של רבים בציבור הדתי והחרדי.

באשר להפרדת הדת מהמדינה, הרב נבון מציג גישה שמרנית, יחד עם רצון ב"מדינה רזה" וברבנות רזה עוד יותר. בנקודה זו יש התנגשות רבתי עם זרמים חזקים מאד בציונות הדתית וכמובן עם המגזר החרדי

לדעתי, היה חסר בספר דיון על מערכת החינוך בכללה והמערכת הדתית בפרט. ניתן להניח שהמחבר דוגל בהפרטה מסוימת של המערכת, באשר להשפעתם של ההורים, הפחתת התלות במימון הממשלתי והמעטת התערבות המדינה בתכנים. יש בדיון מסוג זה היבטים כלכליים וערכיים. המערכת הדתית זוכה לתקציבים גדולים לעומת המערכת הממלכתית, מה שבהחלט עשוי לסתור את השמרנות המדינית שנבון מציג. בצד הערכי יש נגיעה במהות הברית החברתית המחברת בין חלקי העם השונים. ומה מידת ההתערבות הנכונה של המדינה במיצוב תשתית חברתית משותפת, מבחינה ערכית? מובן שלמערכת חינוך ממלכתית השפעה ניכרת על עיצוב הזהות הקולקטיבית שלנו.

הרב נבון נוגע, אך לא בעומק מספק, בזהות היהודית הקולקטיבית של המדינה. מוצעת ברית חברתית, שהיא גבוהה מהרף הנמוך של ועד הבית. פה חשוב לחזק את עמדת נבון, שהיא רבנות רזה אבל יהדות עשירה. כאשר ההתנגשות לכאורה בין ערכים יהודיים וערכים דמוקרטיים עולה על סדר היום הציבורי, היה ראוי להעמיק יותר בהצעותיו של הרב נבון.

הרב נבון מציע תפקיד חלופי לרב הראשי, והוא ייעוץ-על לממשלת ישראל בסוגיות שיש ליהדות מה להוסיף לגביהן. אני תומך ברעיון, שמנהיגים והוגים הנאמנים למסורת ולמורשת היהודית יוכלו להשפיע על מדיניות הממשלה, אבל אינני סבור שזה תפקיד שאמור להיות בידי אדם אחד, חכם ככל שיהיה. כי הרי שבעים פנים לתורה, לרבות בנושאים ציבוריים ומדיניים.

מפתיעה יותר עמדת נבון בעניין. הרי מי שמונה ע"י אותה ממשלה לא יוכל להיות מנותק ממרכזי הכוח הפוליטיים. הייתי מצפה למודל המדמה את נביאי ישראל המדברים אמת לשלטון, ועומדים לצד המערכת הפוליטית ולא פועלים מתוכה. אני מציע שנרחיב ונעמיק את מימוש הרעיון, דווקא מעמדה של מדינה רזה; כוחות אזרחיים ודתיים חזקים המשפיעים על הזהות היהודית, בכוח השכנוע והמוסר ולא בזה הפוליטי.

הרב נבון נוגע, אך לא בעומק מספק, בזהות היהודית הקולקטיבית של המדינה. מוצעת ברית חברתית, שהיא גבוהה מהרף הנמוך של ועד הבית. פה חשוב לחזק את עמדת נבון, שהיא רבנות רזה אבל יהדות עשירה

הייתי מעוניין בהרחבת תפיסתו של נבון בנושאים חברתיים בוערים, כגון פמיניזם (במגזר הדתי ובכלל), היחס ללהט"בים, שינויי האקלים והשמירה על כדור הארץ ועוד, שייפתרו ברוח היהדות אך ללא כפייה הלכתית.

לקריאה מעמיקה ומאתגרת, אני מציע את ספרו של הרב ארט גרין "יהדות רדיקלית", שבו הוא מנסה לצלול לעומקים הרוחניים של היהדות, בהתמודדותו עם הנושאים שעל סדר היום במאה ה-21. למרות שאינני נמנה עם הזרם היהודי הספציפי של גרין, הקריאה בספרו מאתגרת. אולם, כשאני קובע שהחלון שדרכו אני מתבונן במציאות החברתית הוא חלון שמרני, קשה יותר להיפתח לגישות שונות, ובוודאי רדיקליות יותר.

נשאל, אם כך, מי הוא באמת השמרן? האם השמרן מגיע מתוך עמדה של שמרנות דתית, המגנה על הרבנות מכל שינוי? או שהוא מגיע מתוך עמדה של שמרנות פוליטית, הטוענת שמדינה (כוללת הרבנות) צריכה להתערב כמה שפחות בחיי אזרחיה? בכלל, האבחנה בין שמרן לליברל מתאימה יותר למדעי המדינה מאשר בבירורים דתיים או ערכיים.

בעיניי, השמרנות איננה ערך דתי ובטח שלא ערך יסודי, שדרכו אני בוחן נושאים ערכיים. אישית, פעם אני דוגל בעמדה שמרנית (חשיבות התא המשפחתי במבנה החברתי), ופעם בעמדה הנתפסת כפרוגרסיבית (פתיחת שוק שירותי הדת לזרמים דתיים רבים). מצד אחד, ברור שבדת יש יסוד של שמרנות שנועד לשמר את המסורת ולהעבירה הלאה, אבל יסוד בסיסי אחר הוא יכולתה של היהדות להגיב ולהתפתח, לפעמים אפילו בצעדים רדיקליים. הרי התורה עצמה העניקה לאנושות רעיונות רדיקליים, שנדרשו מאות ולפעמים אלפי שנים עד שנתקבלו (למשל השבת). אני ארחיק לכת ואטען – אדם המאמין שהקב"ה המציא עולם באקט של בריאה צריך להאמין שיש צד מאד רדיקלי באלוקים. ומפני שאנחנו מצווים להידמות לו, כנראה שאנו גם מצווים שלא להיות שמרנים בעליל.

אדם המאמין שהקב"ה המציא עולם באקט של בריאה, צריך להאמין שיש צד מאד רדיקלי באלוקים. ומפני שאנחנו מצווים להידמות לו, כנראה שאנו גם מצווים שלא להיות שמרנים בעליל

ולמרות הביקורת או סוגיות מעוררות-מחלוקת בספר, אני חוזר ומדגיש שזה ספר שחשוב לקרוא; ספר שמציג תפיסה רעיונית שיש להעמיד לצידה ואף מולה השקפות מדיניות ויהודיות שונות, כדי להמשיך בשיח, שלדעתי עדיין איננו מעמיק דיו. עלינו לעסוק לא רק בסוג המבנה או המשטר שבאמצעותו ננהל את החיים הפוליטיים במדינה, אלא גם להעמיק בשאלת טיבה של המשימה המהותית העומדת בפני העם שחזר לארצו וזוכה לריבונות וחיים מלאים, שלהם לא זכה מימי החשמונאים.

דניאל גולדמן הוא שותף מייסד של גולדרוק קפיטל, ויו"ר לשעבר של גשר והתנועה העולמית של בני עקיבא. הוא פעיל ויזם חברתי וגר יחד עם משפחתו בבית שמש.