אבא אהרון ז"ל העריץ את שמעון פרס. אני לא זוכר אם הצביע מערך. אבא היה איש תם וישר כפי שכתוב על המצבה שלו. גם אם היית יורק עליו הוא היה מוריד את הראש והולך. וירקו עליו.

אמא צועקת "רק ביבי", ועדיין צלולה לזכור את החיים הקשים במעברה ואת תעודת ההצטיינות שקיבלה מהנשיא המנוח והנערץ עליה יצחק נבון. היא עבדה ב"אמונה". הייתה מנקה. כילד אני זוכר שהייתי הולך איתה ומנקה את המשרדים. אמא הייתה משרתת של כולם. של סבא וסבתא, אבא, הילדים, והאנשים האלה שדיברו שפה אחרת.

כשהגיע הזמן להרשם לתיכון נסעתי עם אמא בשני אוטובוסים משכונת עזרא (היה צריך ללכת ברגל מרחק הליכה די ניכר עד לתחנת האוטובוס בשכונת התקווה. עד היום זה כך. אין גישה. מה עושים הקשישים שצריכים קופת חולים?) אל מה שהיה ויצ"ו צרפת בתכנית ל'.

אמא זוכרת עד היום מה אמרה לה היועצת: "ילדים מהמקום בו אתם באים – אין להם סיכוי להצליח". אני הצלחתי. חברים לא היו לי. זה אולי מרחק 40 דקות נסיעה אבל מרחק שנות אור מבחינה סוציו-אקונומית.

יש לי אג'נדה חברתית-מזרחית, אני בטוח שהגזענות כאן בכל מקום. היא מתחבאת, מרימה ראש, לעתים יורקת. אני זוכר כמה הייתי גאה באחותי שיחד עם חבורת אקטיביסטים מזרחים פרצו ללשכה של ציץ', התבצרו בתוכה, וכבלו את עצמם בשרשראות. את הלילה היא בילתה במעצר.

זו היתה קבוצת צעירים משכונת התקווה, בשם אל"ה – "אזרחים למען התקווה". חלקם היו סטודנטים. אחרים מדריכי חבורות רחוב שעבדו עם בני נוער. היו שם הבמאים בני תורתי ובני זאדה, אחותי זהבה גולדשטיין, מוטי לוי ואחרים. בין הפעילויות היתה קייטנה לילדי שכונת התקווה או צביעת בתים של קשישים.

נוצר קשר בין הקבוצה לפעילים מזרחים כמו ויקי שירן ויוסי שילוח, אנשי רוח ואקדמיה, והם היו נפגשים בביתו של עולה מצרפת בשם עופר ברונשטיין ומדברים על נושאים חברתיים ופוליטיים ועל חוסר השיוויון בחברה, בעיקר בשכונות ובפריפריה.

הם נפגשו עם קבוצות נוספות כמו תנועת האוהלים או פועלים מהפנתרים השחורים והיו בקשר עם פעילים חברתיים שכיום מכהנים באקדמיה כמו ד"ר אשר עידן ופרופ' יוסי דהן, אנשי רוח כמו המשורר ארז ביטון, והזמר שלמה בר מהברירה הטבעית.

בשנת 1981 פרצה הקבוצה ללשכתו של ראש העיר תל אביב צ'יץ'. הם קשרו את עצמם בשרשראות ומיסמרו את הדלת, כך שציץ לא יוכל לצאת. שוטרי ימ"ר פרצו למקום, עצרו את כולם באלימות ושיחררו את צ'יץ'. אחותי זהבה הייתה אז בהריון.

"ביקשנו מצ'יץ מבנה לעשות תנועת נוער לילדי שכונת התקווה או מועדון לצעירים מהשכונה", מספרת אחותי. "לא התייחסו. אז יזמנו את הפגישה עם ציץ'. ולאחר הסירוב וחוסר ההתייחסות. נעלנו אותו במשרדו. קשרנו את עצמנו ושרנו שירי חנוכה.

כל משטרת תל אביב בראשות אלי חמו עמדו על הרגליים. הימ"ר פרצו לחדר של ציץ'. הכו אותנו ועצרו אותנו באבו כביר. שלמה בר ויוסי שילוח שיחררו אותנו בערבות אחרי מעצר של 48 שעות. לא פתחו לאף אחד מאיתנו תיק פלילי. כיום מרבית הפעילים שהיו בקבוצה ההיא אקדמאים, חלקם עורכי דין. היינו צעירים ואידאליסטים וכמובן תמימים".

בשנת 2012 קצת לפני שהמאניה באה לביקור. עשיתי קולות של מקים מפלגה של הומואים. פתחתי דף בפייסבוק בשם "גאווה", אפילו עשיתי מימון המונים (רק 2 תרמו). יום אחד התקשר אלי יועץ של רון חולדאי לענייני הומואים (חולדאי הקיף את עצמו בכאלה אחרי שאמר: "שני הומואים מתנשקים מגעילים אותי כמו ג'וקים").

קבענו ב"בראסרי", קרוב לעירייה. ישב מולי אדם שדיבר בלי הפסקה. בעיקר אני זוכר שאמר: "לא ניתן לך להיכנס מאף דלת". נותרתי המום ממנו, מהמילים, מההתנשאות, מהרוע. נאלמתי דום. הומואית רעה! את דבריו קינח כשאמר: "עכשיו כשאני רואה שמדובר בדלעת, נרגעתי". אני כנראה דומה לאבא, ירקו עליי ושילמתי על הארוחה.

אני זוכר את כל הבדיחות על דוד לוי. פחות אהבתי את ההיעלבויות הפומביות והבריחה לבית שאן. בסוף גורש. אין מילה אחרת. אני די מחבב את עמיר פרץ מהרבה בחינות. הוא לעולם לא יהיה ראש ממשלה. בבחירות האחרונות הצבעתי לאורלי לוי כי האג'נדה החברתית חשובה לי. אני לא מסכים עם העמדות הימניות שהיא מביא איתה אל מה שהיה פעם המערך.

פרץ לא יהיה ראש ממשלה. בישראל מאמינים בגנרלים ובאליטה. גם הפועל המסכן מדימונה רוצה שהאליטה תמשיך לשלוט, היא תמיד הרי שלטה. עמיר פרץ לא יהיה ראש ממשלה אבל אולי נשיא. נשיא מזרחי זה עובר. זה עבד עם נבון יעבוד עם פרץ.

שנים שלא הצבעתי למרצ. אבי בוסקילה לא הצליח במרצ. לא רצו אותו. הוא הלך עם ברק. אני לא אוהב את ברק. יש לי בעיה עם אנשים עשירים. אני סוחב איתי את הילדות של אמא מנקה בתים של עשירים. ואני זרקתי את הזבל. האמת, יש הרבה זבל לזרוק.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

מבצע "עם כלביא" היה הצלחה יוצאת מגדר הרגיל בכל הקשור להשגתה של עליונות אווירית בשמי איראן, שתורגמה לפגיעה חמורה בתשתיות הגרעין; להשמדת חלק ניכר ממערך הטילים הבליסטיים שאיימו על עורף ישראל; לחיסול בכירים במשמרות המהפכה האירניים ומדעני הגרעין; ולניצול ההצלחה להשמדת יכולותיו השיוריות של חיל האוויר האיראני. בנוסף נפגעו תשתיות אזרחיות כמו אוניברסיטאות, מאגרי אנרגיה, בנקים ועוד.

ההישגים הועצמו עם הצטרפותה של ארה"ב למערכה בתקיפה מהאוויר ומהים של מתקני הגרעין בפורדו, אספהאן ונתנז. התקיפה גרמה לנזק משמעותי במתקנים אלו, שללא ספק מעכבים את תכנית הגרעין האיראנית, ומשפרים את עמדת המיקוח האמריקאית במו"מ על הסכם גרעין חדש עם איראן.

פרופסור שאול חורב הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד שייטת הצוללות, מפקד שייטת ספינות הטילים וסגן מפקד חיל הים. בשנים 2007–2015 כיהן כראש הוועדה לאנרגיה אטומית. כיום עומד בראשות המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה.

לאחר כמעט שנתיים של לחימה, לאחר שהממשלה הזו סירבה לדון ביום שאחרי,
בשעה שהמערכת המדינית כאן רוצה לצמצם את גבולות הגזרה לפתרון נקודתי בנושא עזה, בניסיון מכוון לבלום כל חתירה להסכם שיכלול את הרשות הפלסטינית – מתכנסת בירושלים השדולה לקידום הסדר ביטחוני אזורי.

לכולם ברור, שלדבר על הסכם שלום או על הסדר מדיני כלשהו, ייתקל בהתנגדות אם לא יוזכר ההיבט הביטחוני. לכן הדגש כאן הוא על הסדר ביטחוני אזורי.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

אינדונזיה, המדינה הרביעית בגודלה בעולם, החליטה להעביר את עיר הבירה הממשלתית – מג'קרטה, המציינת השנה 498 שנים להיווסדה, אל עיר חדשה בשם נוסנטארה (Nusantara – "הארכיפלג האינדונזי") במרחק של כ-1300 ק"מ, הנבנית בלב יערות האי קלימנטן (בורנאו).

מפת מיקום עיר הבירה החדשה נוסנטארה באינדונזיה

יוזמה זו הוכרזה לראשונה בשנת 2019 על ידי הנשיא דאז ג'וקו וידודו (Joko Widodo), המכונה ג'וקווי (Jokowi). ב-18 בינואר 2022 אישר בית הנבחרים של הרפובליקה את חוק עיר הבירה הלאומי (IKN). ההחלטה הינה שלב אסטרטגי במימוש חזון "אינדונזיה 2045" ("Indonesia Emas 2045" – Golden Indonesia) – לקראת חגיגות 100 שנות עצמאות, שמטרתו להפוך את המדינה למפותחת, תחרותית ובת-קיימא. העיר נבנית על בסיס עקרונות הפנצ'סילה – שוויון, צדק, קיימות והכלה תרבותית.

גל רונן הוא יועץ אסטרטגי בעל ניסיון של 24 שנים בתחומי מחקר ביטחוני. בעל תואר שני בממשל מאוניברסיטת רייכמן, התמחות בטרור וביטחון, חוקר את הזירה האינדונזית ופועל לפיתוח חיבורים עסקיים בין חברות מישראל לחברות באינדונזיה.