אחד המאפיינים החשובים של משטר דמוקרטי אמיתי הוא הזכות הנתונה לכל אזרח לבחור את מנהיגיו, מחוקקיו וממשלתו. זאת כדי לקיים את אמירתו המפורסמת של אברהם לינקולן ב"נאום גטיסברג", המגלמת את אינטרס הציבור – "ממשלה של העם, על ידי העם ולמען העם".

לשם מימוש חופשי של זכות הבחירה, הבחירה חייבת להיות מודעת ומושכלת. הציבור צריך לדעת הכל על מנהיגיו, המעמידים את עצמם לבחירתו, כדי שיהיה בידו לשקול היטב את הצבעתו ולקיים בחירה מושכלת.

אסור שבחירתו תעשה בחלל של אי-ידיעה מי באמת מנהיגיו, מה טיבם האמיתי ומה מעשיהם. בחירה בחלל של אי-ידיעה אינה בחירה, שכן היא בלתי רציונלית וללא שיקול דעת.

בחירה מתוך אי-ידיעה היא בחירה רגשית המתאימה למשטרים בלתי דמוקרטיים – נאמנות למנהיגים, ללא קשר לטיבם האמיתי ולמעשיהם. נמצא, שמידע מלא על מועמדים לבחירה הוא תנאי הכרחי למימוש זכות הבחירה במשטר דמוקרטי אמיתי.

במעשיו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, דבקו סרחות רבות. אורח חייו וחיי משפחתו על חשבון הציבור ועל חשבון חברים בעלי ענין, מעבר לכללי ההתנהגות המוסדרים והמקובלים; נכונות לקיים עסקה עם מוציא לאור, כדי להיטיב עמו כלכלית באמצעות פעולות שלטוניות, בתמורה לסיקור חיובי בעיתונו; החלטה מנהלית תמוהה בתחום התקשורת, שהיטיבה כלכלית עם בעל אמצעי תקשורת אחר, בתמורה לסיקור חיובי; החלטות תמוהות בתחום הרכש הביטחוני של ישראל ושל מצרים, בסתירה לעמדת מערכת הביטחון ובניגוד לאינטרס הביטחוני של ישראל, הנגועות בניגוד עניינים בולט בשל מעורבות אינטרסים של בני משפחתו ברכש, וככל הנראה – גם במעורבות אינטרסים אישיים שלו.

במשטר דמוקרטי אמיתי, מצופה מאיש ציבור, המעמיד את עצמו לבחירה, שיחשוף בפני הציבור את מלוא מעשיו ואת מלוא ההיקף של האינטרסים האישיים שלו, כדי להסיר כל ספק בדבר היותו איש ציבור נקי.

נראה שהדבר אינו מתאים למחוזותינו. על כן, אם יש לאדם כלשהו, או לרשות כלשהי, אינפורמציה בדבר מעשיו של איש הציבור, חלה עליהם חובה לחשוף אותה בפני הציבור במלואה וללא כל כסות, לפני הבחירות.

לא יתכן, שדווקא במרתפי התביעה הכללית יוצפנו חשדות בהיקף רחב באשר למועמד לבחירה, הרלוונטיים לבחירתו, עד לאחר הבחירות. האינפורמציה המוחזקת בידי התביעה הכללית אינה רכושה הפרטי, אלא שייכת לציבור.

הסתרתה מהציבור ואי-גילויה לפני הבחירות, בזמן החשוב ביותר לבחירתו החופשית של הציבור, מהווה הכשלה של עקרון הבחירה החופשית, המודעת והמושכלת.

במשטר דמוקרטי אמיתי, התביעה הכללית, ושלוחתה – מערכת אכיפת החוק, היו עושות כל אשר לאל ידן כדי לחקור את סרחותיו של ראש הממשלה מהר ככל האפשר ולקבל בהן החלטות מהירות, לחובה או לזכות.

מאחר שראש הממשלה, הנגוע בסרחות, מעמיד את עצמו לבחירה מחדש – תביעה כללית הערה לתפקידה במשטר דמוקרטי, ואינה נוהגת רק כפקידות לבחינת דיות הראיות, המבקשת לגונן על עצמה, היתה חייבת לסיים את מלאכתה בסרחות אלה לפני הבחירות. זאת כדי שלציבור תהיה ידיעה מלאה על מעשיו הנגועים של ראש הממשלה, וכדי שיוכל לשקול את הצבעתו בדרך מושכלת.

אי-סיום עבודתה של התביעה הכללית לפני הבחירות, מהווה, באופן ברור ובולט, הסתרה של מעשיו של ראש הממשלה מציבור הבוחרים. במשטר דמוקרטי, הסתרה זו מהווה הטייה ברורה של בחירות, האמורות להיות חופשיות, מודעות ומושכלות.

דחיית מועד השימוע לאחר הבחירות, ודחייה נוספת לאחר הבחירות החוזרות, שנבעה ממחדליהם של עורכי הדין של ראש הממשלה, מהוות פגיעה חמורה בזכותו של ציבור הבוחרים לקבל אינפורמציה מלאה על מעשיו של ראש הממשלה המעמיד את עצמו לבחירה מחדש.

בדומה, סירובה של התביעה הכללית לחשוף בפני הציבור את מלוא הראיות שהביאוה לקבל החלטה להעמיד את ראש הממשלה לדין, בכפוף לשימוע, מהווה הסתרה של מעשיו של ראש הממשלה, שהיוו יסוד לקבלת ההחלטה, מציבור הבוחרים. במשטר דמוקרטי, הסתרות אלו מהוות הטייה ברורה של בחירות, האמורות להיות חופשיות, מודעות ומושכלות.

לפני מספר חודשים, התגלתה, באקראי, מעורבות של אינטרסים אישיים-כלכליים של ראש הממשלה בעסקת הרכש הביטחוני. מחויבות אמיתית לאינטרס הציבורי ולציבור הבוחרים, חייבה את התביעה הכללית לחדש מיד את חקירת הסרחות בעסקות הרכש הביטחוני. משום מה, וללא הנמקה סבירה, החליטה התביעה הכללית לדחות את חידוש החקירה עד לאחר קבלת החלטתה בתיקי ראש הממשלה, בעקבות השימוע שנקבע לחודש אוקטובר השנה, וזאת – על אף שאין כל קשר בין תיקי השימוע של בנימין נתניהו לבין פרשת הרכש הביטחוני. משמעות הדבר היא, שחידוש החקירה לא יחל אלא לאחר שינקפו מספר חודשים ממועד הבחירות החוזרות. מדובר בהסתרה ברורה של מידע חיוני שנמנע מציבור הבוחרים. במשטר דמוקרטי, הסתרה זו מהווה הטייה ברורה של בחירות, האמורות להיות חופשיות, מודעות ומושכלות.

אם נוסיף לכך כשלים שהיו בחקירת בני הזוג נתניהו, שחקירתם במקביל נמנעה על ידי התביעה הכללית; אם נוסיף לכך אמירות תמוהות של ראשי התביעה הכללית, בדבר אי-מעורבותו של בנימין נתניהו בסרחות הפליליות של פרשת הרכש הביטחוני, אמירות שנאמרו עם גילוי הפרשה, בטרם חקירתה ובתחילת החקירה, שלא תרמו לניקיון החקירה הפלילית; אם נוסיף לכך טיפול תמוה ברוב תיקיה של שרה נתניהו, שנסגרו ללא הנמקה, ושעד היום אין ניתנת לציבור האפשרות לבחון את הגיון סגירתם; אם נוסיף לכך את הפיאסקו בתיק הפלילי האחד שהוגש נגד שרה נתניהו, שהיווה כשלון ברור של מטרת המשפט הפלילי.

אם נוסיף את כל אלה ונבחן את פועלה של התביעה הכללית במצטבר, נגיע למסקנה סבירה, שהיא כשלה במילוי חובתה לפעול לטובת אינטרס הציבור ולטובת חשיפת מעשיהם של בני הזוג נתניהו בפני הציבור, לפני הבחירות, ובתוך כך ובשל כך פועלת, דווקא, לגונן על בני הזוג נתניהו.

כך, אין מקיימים את המחויבות לאינטרס הציבור, לקיום בחירות חופשיות, מודעות ומושכלות. כך פוגעים בציבור.

מיכאל בן-יאיר הוא יליד שייח' ג'ראח, ירושלים המזרחית, 1942. גמלאי. בעבר, משפטן בשרות הציבור. בעד פתרון צודק לסכסוך הישראלי- פלסטיני.