ב- 25.07.19 נפל דבר בפוליטיקה הישראלית. קם המחנה הדמוקרטי. מחנה זה מהווה הבטחה גדולה לשינוי ממשי בחייה של מדינת ישראל

* * *

מחנה זה מהווה תקווה לחיים טובים יותר, לטובת כל החברה הישראלית, על כל קהילותיה ועדותיה. האיחוד בין "ישראל דמוקרטית" לבין "מרצ" הוא איחוד רעיוני סביב עשרה עקרונות משותפים, הקובעים את דרכן הפוליטית של שתי התנועות:

1

היפרדות מהפלסטינים, חלוקת הארץ בינינו לבינם וקביעת גבול בין שני העמים, על יסוד העקרון ששלמות העם חשובה משלמות הארץ וקודמת לה.

2

הבטחת ביטחונה של מדינת ישראל.

3

חתירת אמת לפתרון הסכסוך בין ישראל לבין הפלסטינים על בסיס קיומן של שתי מדינות עצמאיות ובנות-קיימא לשני העמים.

4

הבטחת צביונה של מדינת ישראל על פי עקרונות היסוד שנקבעו במגילת העצמאות, לאמור – מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק.

5

הגנה מלאה על המיעוט בישראל ועל מלוא זכויותיו הפרטיות והקבוצתיות, ויצירת שותפות אמת בין הרוב לבין המיעוט במדינה.

6

הקפדה יתרה על שלטון החוק, והגנה על רשויותה הממלכתיות של המדינה ועל מערכת בתי המשפט שלה, ובראשה – בית המשפט העליון.

7

קביעת סדר עדיפויות חדש בכלכלה ובחברה, לפיו משאביה הכלכליים של המדינה יופנו לפתרון הבעיות החברתיות בתוכה, ולא לישובים או לגופים מחוצה לה.

8

יצירת תשתית נאותה ומבוססת לחייהם, לחינוכם ולעתידם של בני הדור הצעיר בחברה הישראלית.

9

עידוד ההשכלה הגבוהה, החדשנות והפיתוח הטכנולוגי המתקדם בחברה הישראלית, במוסדותיה ובכלכלתה.

10

שליטה על משאביה הטבעיים של המדינה, לטובת הדורות הבאים ולא לטובת עתירי הון יחידים.

"העבודה" לא השכילה לפעול כפי שפעלו מרכיבי המחנה הדמוקרטי. היא העדיפה צירוף פוליטי לצורך קמפיין בחירות, לשם "משיכת קהלים חדשים", שספק אם יגיעו

יבורכו מנהיגי מרצ וישראל דמוקרטית על שהשכילו להתעלות מעל לשאיפות פוליטיות אישיות, על שהשכילו לראות את טובת החברה והמדינה ועל שחתרו בכל כוחם לאיחוד זה. מדובר באיחוד רעיוני סביב עקרונות משותפים, ולא באיחוד לשם קמפיין בחירות לצורך "משיכת קהלים חדשים".

מימים ימימה, העקרונות המפורטים היו והינם גם עקרונותיה של "העבודה". אבל, "העבודה" לא השכילה לפעול כפי שפעלו מרכיבי המחנה הדמוקרטי. היא העדיפה צירוף פוליטי לצורך קמפיין בחירות, לשם "משיכת קהלים חדשים", שספק אם יגיעו, וכבלה את ידיה בהתחייבויות פוליטיות שסותרות עקרונות אלה.

בצירופה של "גשר", זנחה "העבודה" את עקרונותיה-היא, בתקווה למשיכת קולות "מהימין הרך", שבמקרה הטוב ערכם מנדט אחד או שניים. אין בכך שום היגיון פוליטי, שכן כנגד משיכת קולות זו, "העבודה" מסתכנת באובדן קולות של ציבור בוחריה הוותיק, האמון על העקרונות הנ"ל שנזנחו, ויתכן שקולותיהם רבים יותר מקולות "הקהלים החדשים".

צירוף "גשר" עלול להתברר כמקח טעות, שלא יסייע לעבור את רף החסימה. גם אם תעבור, ההתחייבויות הפוליטיות יציבו אותה בימין הפוליטי, לצד ממשלת ימין רעה. בעבור נזיד עדשים, מסתכנת "העבודה" בחיסולה העצמי או בחבירה לממשלת נתניהו

צירוף "גשר" עלול להתברר כמקח טעות, ויתכן ש"העבודה", ביחד עם "גשר", לא תעבור את רף החסימה. גם אם תעבור, ההתחייבויות הפוליטיות הכרוכות בהרכב החדש של רשימתה מציב אותה בצד הימני של המפה הפוליטית, לצד ממשלת ימין רעה, שעלולה להתברר כנוראה מקודמתה.

כך, בעבור נזיד עדשים, מסתכנת "העבודה" בחיסולה העצמי או בחבירה לממשלת נתניהו, לאחר הבחירות. כך או כך, "העבודה" עלולה לסיים את יום הבחירות וידיה על ראשה.

גם אם השעה מאוחרת, היא טרם חלפה: מנהיגי "העבודה" ייטיבו עשות אם יצטרפו לאיחוד הפוליטי הטבעי – "המחנה הדמוקרטי", ויעדיפוהו על הרפתקנות פוליטית מסוכנת, שהורתה ולידתה במניעים אישיים, וכרוכה באובדן דרכה הפוליטית ארוכת השנים של "העבודה".

מיכאל בן-יאיר הוא יליד שייח' ג'ראח, ירושלים המזרחית, 1942. גמלאי. בעבר, משפטן בשרות הציבור. בעד חלוקה צודקת של הארץ.

תסריט דמיוני או בעצם לא כל כך. המודיעין הישראלי מגלה שמטוס מטען איראני נוסף המריא לכיוון ביירות כשהוא עמוס בנשק עבור ארגון חזבאללה. הצעד הראשון שננקט הוא הוראה לטייס לשוב לאיראן. אם הטייס לא נענה יש שתי אפשרויות – להפיל את המטוס, שלכל הדעות הוא ברגע זה מטוס צבאי עוין, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות. דילמות כאלה יצטרכו בקרוב לקבל תשובות מהירות, שכן טהרן החלה ברכבת אווירית כדי לצייד מחדש את מה שנותר מאירגון חזבאללה.

האם להפיל מטוס עם נשק לחזבאללה, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות – דילמות כאלה יתעוררו בקרוב כי טהרן פתחה רכבת אווירית לציוד מחדש של מה שנותר מחזבאללה

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.

במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.