קרולינה לנדסמן, במאמרה המצוין מיום שישי שעבר ב"הארץ", "רק לא פרץ-לוי-אבקסיס", מנתחת יפה את האירועים האחרונים בשמאל הישראלי. אלא שבחלקו האחרון נופל המאמר לסנטימנטליזם.

לסנטימנטליות, לדעתי, אין מקום בפוליטיקה ככלל, ובפרט לא בפוליטיקה הישראלית. סנטימנטליות היא תופעה א-פוליטית. הפוליטיקה מתעניינת ועוסקת בכח, כח פוליטי.

לנדסמן נופלת לסנטימנטליזם כשהיא קובעת, "שבמחי מהלך אחד פרץ היה לשעיר לעזאזל של השמאל". אינני חושב שפרץ רואה בעצמו שעיר לעזאזל. פרץ הוא פוליטיקאי של כח ומבין מהו כח פוליטי. אינני סבור כי פרץ מותיר מקום בליבו לעלבונות אישיים שמקורם בזירה הפוליטית.

פרץ חבר לאורלי לוי-אבקסיס כי האמין, שחיבור זה בינו לבין לוי ממקסם את כוחו הפוליטי ואת כוחו של מחנה השמאל. מבחינה זו היה מהלכו של פרץ מהלך פוליטי של כח, ובמובן זה רציונלי.

אולם לשיא הסנטימנטליזם מגיעה לנדסמן כשהיא כותבת "כמה חסרי כבוד צריך להיות כדי לערוך קבלת פנים שכזאת לבת של דוד לוי. כמה עיוורון היסטורי דרוש כדי להחמיץ את ההזדמנות לבנות את ה'גשר' שלוי-אבקסיס התנדבה לבנות בין השמאל למזרחים, בין מרכז ופריפריה?

"באיזו גסות התעלמו מהמרחק הביוגרפי שפסעה מבית ילדותה אל מעוז העלבון של אביה, לכל הרוחות. ובאיזו יהירות ביטלו את נכונותה לצעוד את מצעד הבושה ממחנה הימין למחנה השמאל המוסת, המובס והמסומן כבוגד, ואת נכונותה לצבוע את עצמה באדום ולעמוד עם המוקצים וה'בוגדים'."

זהו קטע סנטימנטלי סוציולוגי נהדר של לנדסמן, שהוא כולו אמת, אך הוא נע בין פרוזה לליריקה, ובקלות יכול היה להיכנס לכל קלסיקה ספרותית או סוציולוגית ישראלית, העוסקת במזרחים בפוליטיקה הישראלית.

אולם מאמרה של לנדסמן אינו יצירה ספרותית או סוציולוגית, אלא מתיימר להציג ניתוח פוליטי, שכן הוא מוצג במסגרת העמודים הפובליציסטיים של עיתון.

הקטע האחרון במאמרה אינו יכול להיחשב ככזה שעומד בקריטריונים קבילים של ניתוח פוליטי, לא כל שכן ניתוח פוליטי רציני. יתר על כן, בהיותו סנטימנטלי, הוא מפחית מעוצמתו ומחשיבותו של המעשה הפוליטי שלוי-אבקסיס היתה שותפה לו.

כך גם יש לראות באופן פוליטי ורציונלי את המהלך הנגדי, אותו נקטו שפיר-ברק-הורביץ. אני מאמין כי שלושתם חברו זה לזה בהאמינם, שבכך הם ממקסמים את כוחם הפוליטי, גם אם מדובר בכוחם שלהם אישית.

במציאות פוליטית בה לא נותרו כמעט מפלגות, אלא שכל מפלגה מורכבת מכמה סיעות קטנות – אם הם עשו זאת באמונה שמהלך כזה מקדם וממקסם את כוחם הפוליטי – הרי שמהלך כזה הוא פוליטי ורציונלי מבחינתם, וכך יש לדעתי לראותו.

סנטימנטליות? לא בפוליטיקה בבקשה! את הסנטימנטליזם והסנטימנטליות אני אישית משאיר לתחומי חיים אחרים, בפוליטיקה אין להם מקום.

אלי משולם הוא יליד תל אביב 1966, למד בבית הספר היסודי תל נורדאו ובגימנסיה העברית הרצליה במגמה ריאלית. שיחק כדורסל בבית"ר תל אביב ושירת בחיל התותחנים. הוא בוגר החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית ובוגר לימודי משפטים במרכז האקדמי רמת גן

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר עזר לסיים את הקרבות בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הפסקת האש יצרה את הבסיס להסכם השלום ההיסטורי בין קהיר וירושלים, שהוביל ליצירת יציבות יחסית באזור תחת מטריית ההגמוניה האמריקאית.

הצלחתו של הדיפלומט האמריקאי המיתולוגי שיקפה אסטרטגיה של צעדים הדרגתיים, בניגוד לשאיפה למפץ מדיני שיפתור את כל הבעיות. המטרה המרכזית של ד"ר קיסינג'ר הייתה להסיר את מצרים ממחנה הקונפליקט הערבי עם ישראל, וכמו במקרה של צרפת לאחר המלחמות הנפוליאוניות – לשלב אותה בסדר אזורי חדש, ובו בזמן לבודד את מדינות ערב הרדיקליות שנתמכו על ידי ברית המועצות.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

אזרחי ישראל,

"ישראל לפני הכל" זו לא רק סיסמה בקמפיין בחירות אלא עיקרון שהנחה אותי לאורך השירות הצבאי ומנחה אותי כל העת גם בחיים הציבוריים.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

אז גם זה קרה: הנשיאות של הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה ו-MIT, מוסדות עילית למהדרין, הופיעו בפני הקונגרס האמריקאי וסירבו להצהיר שקריאות לרצח-עם נגד יהודים הן הפרה של כללי האתיקה.

אחת אמרה שזה עניין של הקשר; אחרת מילמלה משהו על כך שמילים צריכות להפוך למעשים לפני שניתן לפעול. נכון לשעה זו, נשיאת פנסילבניה התפטרה תחת מכבש לחצים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com