אחת האגדות האורבניות היא האגדה על ציפוף בניה. יזמים ומקבלי החלטות טוענים שצריך לבנות לגובה כדי לפתור את מצוקת הדיור ואת מצוקת המחירים. זאת אומרת שנבנה הרבה ולגובה וכך כל צעירי ישראל יוכלו לגור בדירה משלהם. כך נבנים מגדלים רבי קומות, אבל מי שגר בהם או ליתר דיוק קונה את הדירות הללו הם בעלי אמצעים, תושבי ישראל ומשקיעים יהודיים מחו"ל.

הבניה לגובה אכן מצופפת בינוי, אך היכולת לקנות ולתחזק מבנים כאלה נתונה רק בידיהם של אלה שלא נבהלים מתשלומים חודשיים שמתחילים מ-1500 שקלים.

הבניה לגובה אכן מצופפת בינוי, אך היכולת לקנות ולתחזק מבנים כאלה נתונה רק בידיהם של אלה שלא נבהלים מתשלומים חודשיים שמתחילים מ-1500 שקלים

כשיזם בונה מגדל הוא חייב לעמוד באינסוף הנחיות כמו למשל מיגון מאש. כמובן שיש צורך במערכת מעליות חכמות שתוכלנה לעומס המשתמשים בבניין. ועל הדרך חדר כושר ובריכה ועלויותיהם, והנה קם לנו בניין לתפארת עם נוף למרחב.

לכל אלה נוסיף גם את החניה התת קרקעית ואת העובדה שלכל דירה יש לפחות מכונית אחת או שתיים. ואי אפשר בלי מחסן רחב ידיים בו נמשיך ונאגור גם את מה שלא נראה בעוד שנים.

לרשויות המקומיות זו עסקה משתלמת, ארנונה נכבדת משתלשלת לקופה. דירות רבות מרוהטות למשעי ונותרות ריקות מרבית השנה. אך לצידן יש אלה שחושבים עוד צעד אחד קדימה ומשתמשים בחברות ניהול כאלה ואחרות לשכירות לטווח קצר, לנופש כזה או אחר.

במילים אחרות, המגדלים מתאכלסים בבעלי אמצעים או מושכרים, ובכל מקרה בעיית הדיור לצעירים וחסרי יכולת מהמעצד הבינוני נותרת בעינה ואולי אף מחריפה על רקע הפערים הצורמים את עקרונות המוסר ואתיקה.

רגע, מה זאת אומרת מוסר ואתיקה בעידן של שוק חופשי. האם לא מוסרי להחזיק דירות להשקעה? התשובה לא פשוטה. מי שיש הון עצמי ויכולת ללוות מהבנק אכן יכול לקנות נכסים וזה מה שקורה. זו לא עברה על החוק ולא בהכרח גם לא מוסרית.

הבעיה המוסרית עולה כשרשויות התכנון מתעלמות מהצרכים של רוב דומם שאין לו אפשרות להתחרות על דירה עם בעל הון. רשויות התכנון בישראל מציעות לצעירים ומחוסרי הדיור לקנות דירות באזורים שבהם הביקוש נמוך. יש בזה הגיון של פיזור אוכלוסין אך אין בזה הגיון מעשי שכן באזורים שבהם אין ביקוש, אין תעסוקה ואין תשתית ראויה למי שמתחילים את חייהם העצמאיים.

המגדלים מתאכלסים בבעלי אמצעים או מושכרים, ובכל מקרה בעיית הדיור לצעירים וחסרי יכולת מהמעצד הבינוני נותרת בעינה ואולי אף מחריפה על רקע הפערים הצורמים

דומה שמי שבעצם מתכנן את הבניה בישראל ובעוד מדינות כדוגמתה בעולם אלו בעלי ההון, היזמים למיניהם. הם מעולם לא עמדו לבחירת הציבור, לא בהכרח מוכרים אבל ללא ספק הם מנהלים את חיינו. היזמים יכולים לבצע כמעט כל דבר כי יש להם הון לממן אנשי מקצוע בכל תחום מכאלה המייצגים אותם בוועדות התכנון ועד לעובדים מסורים שיעשו את הנדרש להצלחת המיזם.

אז מה עושים? מנסים להרגיע ולחפש אפיקי השקעה אחרים, כספיים ומניבים, כדי שירגיעו את אלה שלא יודעים מה לעשות עם הכסף שלהם וחולמים להרוויח עוד ועוד. כנראה שאין חיסון לבעלי התאווה לכסף ולהון. בואו נכוון אותם למקומות שאינם משפיעים על הסביבה שלנו ונאפשר להרי ירושלים להשאר במלא הדרם, וכך גם לחופי ישראל, ובכלל, לכל השטחים הפתוחים שנותרו פנויים לחיי טבע.

זו פניה גם למקבלי ההחלטות שרוצים חותם בקרקע, אלה שרוצים לבנות עוד ועוד תוך התעלמות מצרכי האזרחיות והאזרחים. באותה הנשימה אני פונה אל הצעירים והצעירות שרוצים דיור בר השגה לומר את שלהם, כאן ועכשיו.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

ה"פרוטקטור אוף ישראל", מתברר, הוא בסך הכל פרוטקטור אוף משפחת נתניהו. דרישותיו להמשך אבטחת רעייתו וילדיו, למרות שכבר אינו רה"מ והם לא מאויימים, רק מגדילות את האבסורד והשקר שנתניהו טחן לאזרחי ישראל כל שנות הקריירה הפוליטית שלו.

האיש הוא ההיפך המוחלט ממי שעסק בהגנת ישראל. כל יום שבו נחשפת ההתקדמות של איראן לקראת פצצת גרעין רק ממחיש את גודל מחדליו, חוסר תפקודו, הזיותיו הפופוליסטיות עם הנשיא טראמפ והתוצאה הקטסטרופלית של החלטותיו.

מתברר שה"פרוטקטור אוף ישראל" הוא בסך הכל פרוטקטור אוף משפחת נתניהו. ההיפך המוחלט ממי שעסק בהגנת ישראל. כל יום בו נחשפת התקדמות איראן לפצצת גרעין ממחיש את גודל מחדליו

החלטתו ללחוץ על ארה"ב של טראמפ לצאת מהסכם הגרעין הכניסה את ישראל למירוץ חימוש יקר מול איראן המתגרענת. מיליארדים יושקעו כעת בהכנות למלחמה ולתקיפה באיראן. מיליארדים שיחסרו בחינוך, בריאות ורווחה. תוצאות המלחמה הזו, לכשתתרחש, יעלו עוד מאות מיליארדים, וזה עוד מבלי לחשב את המחיר בחיי אדם, כאשר מגן ישראל בעיני עצמו יחגוג בחופשה באי פרטי של מיליארדר מקורב.

לנתניהו לא הייתה אז אלטרנטיבה להסכם שבוטל, ואין לו כיום תשובה למציאות שתתרחש אם וכאשר תפרוץ מלחמה מול איראן, בעקבות האצת הפיתוח של נשק גרעיני. האצה שמתרחשת באופן ברור בגלל אותו מהלך של יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין.

נתניהו הוא ללא ספק רה"מ המסוכן ביותר שפעל בישראל.

נתניהו פעל נגד ביטחונה.

ממשלותיו הן הממשלות הכושלות ביותר והמסוכנות ביותר שכיהנו בישראל.
הוא נהג והנהיג שלטון יחיד, מופקר, חסר אחריות, כשהשרים ממודרים, ומי שמשפיע עליו בהחלטות הקריטיות לגורל המדינה הם רעייתו ובנו. שני אנשים ששפיותם הנפשית בספק ואין להם שום מעמד רשמי או הכשרה כלשהי.

שרי ממשלותיו היו לא רק ממודרים אלא שותקים, כנועים ומקבלים כל גחמה והחלטה ללא ערעור ופקפוק. ללא דרישה לשאת באחריות ולקבל מידע. מחדליו והפקרותו הם גם באחריותם.

ממשלותיו הן הממשלות הכושלות והמסוכנות ביותר שכיהנו בישראל. הוא הנהיג שלטון יחיד מופקר, חסר אחריות, כשהשרים ממודרים, ומי שמשפיע עליו בהחלטות הקריטיות לגורל המדינה הם רעייתו ובנו

הפריצה של איראן לנשק גרעיני מוכיחה את שהתרחש במגוון תחומים. האיש הבטיח להיאבק בגרעין האיראני אך בפועל עשה את ההיפך. את מדיניותו כינה ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו "אסון".

אפשר מכאן ללכת לשלל מחדליו הביטחוניים ולהתפלץ כל יום מחדש:

פתיחת מנהרת הכותל בלי ליידע את ראש השב"כ הביאה להתפרצות אלימה בה נהרגו  עשרות פלסטינים וכשישה עשר חיילי צה"ל.

הוא גרר ונגרר לשורה של מבצעים בעזה, בהם לא התכוון כלל למוטט את חמאס אלא לשמור עליו כדי לפצל את הפלסטינים ובכך למנוע דיון כלשהו על מדינה פלסטינית (כפי שהוא עצמו העיד). המבצעים הללו גרמו לעשרות הרוגים בצד הישראלי ואלפים בצד הפלסטיני.

החלטתו לאשר מכירת צוללות מתקדמות למצרים, בלי ליידע את כל ראשי מערכת הביטחון, הינה שיא נוסף בהפקרות בה ניהל את ביטחון המדינה. את משמעותה נדע רק בעתיד.

החלטותיו האישיות ודחיפתו ללא מעצורים לרכוש צוללות מיותרות, ספינות מגן גדולות ויקרות מאלה שצריך חיל הים וספינות מיותרות נגד צוללות (החלטה זו בוטלה בהמשך) גרמו לנזק נוסף של מיליארדים, ולמעשה נזק כלכלי מתמשך לשנים רבות בעתיד.

החלטותיו לאשר העברת מאות מיליוני דולרים כל חודש לחמאס בעזה, למרות מאות בלוני התבערה והרקטות שספגו תושבי הדרום במשך שנים ולמרות הצפת הרצועה ברקטות ארוכות טווח שפגעו שוב ושוב במרכז ישראל, הינה כה מטורפת, מופקרת וחסרת אחריות, שכל ביטוי הקושר בין נתניהו למגן ישראל, מעיד על אומרו שהוא פשוט שקרן פתולוגי.

נתניהו שחרר יותר מ-1000 מחבלים עם דם רב על הידיים תמורת חייל אחד, שחרר את שייח יאסין אחרי שאישר מבצע חיסול בירדן – עימה יש לישראל הסכם שלום רגיש וחיוני לביטחונה. המעשה הזה לבדו – סיכון הסכם השלום האסטרטגי – היה צריך לגרום לפיטוריו לאלתר בידי ממשלה נורמלית. אבל על נתניהו שום ממשלה לא פיקחה ושום ועדה בכנסת לא דרשה ממנו הסברים.

אפשר להתפלץ כל יום מחדש משלל מחדליו הביטחוניים: פתיחת מנהרת הכותל בלי ליידע את ראש השב"כ, הגררות לשורת מבצעים בעזה, אישור מכירת צוללות מתקדמות למצרים, בלי יידוע ראשי מערכת הביטחון ועוד

מאבקו והחלטתו לדחוף את מתווה הגז, שהעביר מיליארדים לטייקונים וחברות גז בחו"ל, תוך הבטחות לספק את המיליארדים לרווחת אזרחי ישראל, הבטחות שלא מומשו עד היום – גרמו לנזק כלכלי חברתי עצום לשנים רבות.

מחדליו של האיש הזה זועקים לשמיים.

גולדה ודיין ייזכרו תמיד ביום הכיפורים. מחדל המלחמה ההיא פצע דור שלם.
שרון ובגין ייזכרו בשל מלחמת לבנון הראשונה שדיממה 18 שנה, אולמרט לוקח איתו את לבנון השנייה ואהוד ברק את כישלון שיחות קמפ דיוויד ותוצאותיהן. לרבין יכולים אנשי ימין להדביק את הסכם אוסלו, למרות שמאז נחתם ההסכם שום ראש ממשלה מהימין לא ביטל אותו וכולם המשיכו את מתווה אוסלו.

אבל מחדליו של נתניהו קשים יותר, חמורים, מופקרים הרבה יותר.

נתניהו הוא "מגן ישראל" רק בנאומי השקר וכזב שהוא מפיץ. רק בפיהם של שופריו הנאמנים שימשיכו להלל אותו גם אם הכל יתפרק יתרסק לנגד עיניהם.

תפקודו בעת המאבק בקורונה בולט במירעו היום, כאשר ממשלה אחרת יושבת, דנה, שומעת מומחים ומקבלת החלטות דמוקרטיות – למול הניהול האישי הכושל וחסר האחריות של נתניהו. ניהול שליווה סגרים אכזריים וריסוק מאות אלפי מקומות עבודה ועסקים בנאומי האדרה עצמית ערב ערב. בפועל הוביל נתניהו מחדל כלכלי חברתי בריאותי שהתחולל במדינה באחריות אישית שלו. הוא היחיד שקיבל החלטות על דעת עצמו לבדו.

מחדלי נתניהו קשים יותר, חמורים ומופקרים הרבה יותר ממחדלי כל מנהיגי ישראל. נתניהו הוא "מגן ישראל" רק בנאומי השקר וכזב שהוא מפיץ. רק בפי שופריו שימשיכו להלל אותו גם אם הכל יתרסק לנגד עיניהם

כעת כמובן מתברר מחדל הטיפול בגרעין האיראני. נתניהו ש"עסק בתקשורת כמו בביטחון", כפי שהעיד ניר חפץ בביהמ"ש המחוזי, השחית את ביטחון המדינה כמו שהשחית את התקשורת הישראלית.

משפטו, העוסק בשוחד מרמה והפרת אמונים, היה צריך לעסוק בשורת מחדליו והחלטותיו בענייני ביטחון – הפרת האמונים והמרמה בנושא זה חמורה כפליים והסכנות חמורות שבעתיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

מעשהו המביש של הנשיא יצחק הרצוג השני השבוע הניב דיון שממוקם במתחם הנעים והנוח של ויכוח פנים-ישראלי. מין נרקיסיזם מענג שכזה.

כאילו השאלה היא ימין או שמאל בתוך מדינת ישראל. כאילו מיליוני פלסטינים הם אוויר בהקשר זה.

@chens2111 עימותים בין כוחות #מג״ב לבין #מחבלים, באזור #מערת_המכפלה בחברון. המחבלים מפגינים נגד כוונת הנשיא הרצוג, לערוך את הדלקת הנר הראשון של חנוכה במערת המכפלה pic.twitter.com/b5CCrFzNim

— Chen Segev (@chens2111) November 28, 2021

מדובר כאן במעשה מביש מטעם הרצוג לא מפני שהוא פוגע ברגשות של ישראלים בעלי מערכת ערכים מסויימת.

מדובר כאן במעשה מביש, מפני שהוא מעניק אישרור נשיאותי לדיקטטורה צבאית אלימה ששולטת בחיי מיליוני נתינים משוללי זכויות אזרח וכן לקיום 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה.

מדובר כאן במעשה מביש, מפני שהוא מעניק אישרור נשיאותי לדיקטטורה צבאית אלימה ששולטת בחיי מיליוני נתינים משוללי זכויות אזרח וכן לקיום 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה

הרצוג מאשרר בסבבה ומנרמל בקלילות עוול מוסרי עצום ובלתי נסבל.

זהו הקושי. זוהי החרפה.

וכל עוד הויכוח הוא "אבל הרצוג פוגע ברגשות שלי כי אני שמאלני מתוק" לעומת "אתם דורשים להדיר את תושבי יו"ש שהם אזרחים כמוכם," מבלי להבין שהנושא איננו פנים-ישראלי אלא אנושי, מוסרי ועקרוני – אנו נמשיך להביט במיליוני נתיני הדיקטטורה הצבאית המפלה מטעמנו כאילו הם אוויר.

איך אמר נתניהו בגאווה? "הצלחתי להוריד את הסוגייה הפלסטינית מסדר היום". או כפי שאומרים בנט-לפיד: "הממשלה הזו לא תעסוק בנושא הפלסטיני".

זוהי אינה "סוגייה". זהו איננו "נושא". אלה מיליוני בני אנוש שאנו פוגעים בזכויות האדם שלהם ושוללים מהם זכויות אזרח.

וגם אנו מיליוני בני אנוש שפוגעים בצלם האנוש של עצמנו. ומונעים מעצמנו משטר דמוקרטי וקיום אנושי מכובד.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.