איך מנרמלים ריקבון, שחיתות ואנטי-דמוקרטיות? עיינו ערך התקשורת הישראלית ואיילת שקד. כפי שנחשף בקלטת שפרסם עמית סגל, שקד הוקלטה מעריכה בחשאי באוזני נאמניה שהממשלה תיפול טרם הרוטציה. רבים (ואני בתוכם) הבינו את זה כהודאה בכך שהיא שוקלת להפר הסכם קואליציוני חתום ולהפיל ממשלה בישראל, משיקולים פרסונליים.

שקד מיהרה לשווק קו לפיו מדובר בהערכה גרידא, וכי ייחסה בכלל לגנץ את סיכויי הפרת הרוטציה, אבל הפרסום הזה מצטרף לשורה ארוכה מאוד של ידיעות ופרשנויות הקובעות ששקד מגששת את דרכה לליכוד. היא כמובן לא תעשה זאת בלי שתרפד לעצמה ג'וב בממשלה הבאה, או באיזו קומבינה סרוחה אחרת. סוג כזה של כוונה להפרת הסכם, לכאורה, היה פעם מרעיד את אמות הסיפים.

איך מנרמלים ריקבון? עיינו ערך התקשורת הישראלית ואיילת שקד. כפי שנחשף בקלטת שפרסם עמית סגל, שקד הוקלטה מעריכה בחשאי באוזני נאמניה שהממשלה תיפול טרם הרוטציה

במיתולוגיה הישראלית רשום צמד המילים "התרגיל המסריח", כינוי שהדביק רבין לפרס על נסיונו הכושל להקים ממשלה צרה במקום ממשלה קיימת. הסירחון הזה היה פעם קובר קריירות של נבחרי ציבור, או לפחות דובק בהם לבלי הסר.

אבל זה היה פעם, בעידן שבו הפוליטיקאים והתקשורת עוד ניסו לפחות להעמיד פנים של אמינות ואמון. נתניהו חיסל את כל זה, והתקשורת נהתה אחריו. את צחנת התרגיל המסריח המקורי החליף ניחוח בושם ה"פשיזם", ומה שפעם נחשב מחוץ לכללי המשחק הפך למשחק עצמו.

2/2 pic.twitter.com/GoDE5Ubpeu

— Drum (@dogly1900) October 27, 2021

על אף כל זאת, הפרת הסכם הרוטציה החתום של נתניהו וגנץ היתה גשר אחד רחוק מדי עבור רוב הציבור. ההמונים שיצאו לגשרים ולרחובות וזעקו "עד כאן" הענישו הן את נתניהו והליכוד (במידה מסוימת) והן את גנץ וכחולבן – באופן מובהק ומשפיל בהרבה – על הבגידה הקולוסאלית באמונם, על שבירה טוטלית של אמות מידה ציבוריות, על הריקבון, על השחיתות ועל השקרנות.

אחרי השנתיים האחרונות היה ניתן לצפות שהפוליטיקאים יפנימו את הלקח – הפרת הסכמים, שקרנות פתולוגית, נורמות כוחניות של מאפיה אאוט, פוליטיקה אחרת אין.

לא מפתיע ששקד, יציר כפיו של נתניהו, לא הפנימה. אבל התקשורת אמורה לשים זרקור על הסיפור הזה, ולהבליט את ההבדל בין, למשל, בנט המצהיר שוב ושוב שיכבד את ההסכמים וכי הרוטציה תקרה גם תקרה, לבין שקד המחבלת בכרמים.

לא מפתיע ששקד, יציר כפיו של נתניהו, לא הפנימה. אבל התקשורת אמורה לשים זרקור על הסיפור הזה, ולהבליט את ההבדל בין בנט המצהיר שוב ושוב שיכבד את ההסכמים והרוטציה, לבין שקד המחבלת בכרמים

במקום זה אנחנו מקבלים מיסגור רכילותי וסיקור בגובה עשב. במקום לשפד את שקד ולאלץ אותה להתמודד עם בחירותיה, לכאורה. לשאול אותה מדוע איננה מתפטרת מממשלה שהיא שותפה בה רק נומינלית וזמנית, עד הקומבינה הבאה, או לתהות "מדוע שמישהו יאמין להסכם הבא שתחתמי עליו"? "הפרת הסכמים חתומים זו נורמה שאת שואפת להנחיל לכלל ילדי וילדות ישראל?".

במקום תקשורת המבחינה בין מצוי לרצוי, בין נורמות ציבוריות ראויות לבין פרקטיקות פסולות, התקשורת הישראלית מנרמלת את המגונה והבזוי, מפנימה ומקבלת אותו משל היה "הסדר הטבעי". שאלה אופיינית שנשמעה השבוע בתחנת רדיו ממלכתית – "נו, אז עכשיו ששקד לא מוכנה להתחייב שתהיה רוטציה, אתם נערכים לבחירות?". ככה מנרמלים ריקבון, שחיתות והרס של האמון בין האזרחים למוסדות.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

עסקת שחרור בני הערובה בין חמאס לישראל לא הייתה מתרחשת ללא המנהיגות של ממשל ביידן. גם העסקה הבאה לא תושג ללא המינוף האמריקאי, הן על ממשלת נתניהו והן על קטאר ומצרים.

אף אחת מהמטרות של ישראלים ופלסטינים שוחרי שלום לא תושג ללא דיפלומטיה אמריקאית יזומה. הסבל ההומניטרי של אזרחי עזה לא יסתיים והחזרת תחושת הביטחון של הישראלים לא תושג ללא המחויבות מחודשת של מנהיג העולם החופשי למזרח התיכון.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

הפיגוע בירושלים חידד את העובדה שישראל מתמודדת במהלך המלחמה במערכה מול כמה חזיתות. המערכה מול החזבאללה, שמתנהלת כרגע באורח נקודתי מתוך כוונת ישראל לבלום התפרצות לפני תום המערכה בדרום, ההסלמה בעימותים בין יהודים לפלסטינים ביהודה ושומרון – וחשש מהתלהטות בתוך הישובים הערביים בנוסח שומר חומות.

אין ספק שישראל עושה את מרב המאמצים, בתמיכה פעילה של ארה"ב, כדי למנוע את התפשטות הלחימה בד בבד בכל האפיקים.

פאר לי שחר היתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של 48 שנים בתקשורת - בגלי צהל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות), ככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר, וכיום היא פעילה בעמותות לטובת האוכלוסיה המבוגרת. היא חברת הוועד המנהל במדרשת אדם לקידום הדמוקרטיה וחברה באירגון מפקדים למען בטחון ישראל.

השבוע רצו ברשתות החברתיות ציטוטים מתוך דבריו של העיתונאי אמנון אברמוביץ':

"הדבר הכי חשוב שיצא מהמלחמה הזאת (הוא) שהפוליטיקה תחדל להיות קריירה. אי אפשר להפקיד את גורלנו בידי יריב לוין, ומירי רגב, ושמחה רוטמן, ובצלאל סמוטריץ', ואיתמר בן גביר, ועמיחי שיקלי, ואריאל קלנר ועמית הלוי. אני חושב שאנשים שכבר עשו לביתם מתחומי המשק, הניהול, הכלכלה, האקדמיה, פעילים חברתיים וממערכות שונות חייבים להיכנס לפוליטיקה כשליחות, ולא כקריירה".

עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.