איך מנרמלים ריקבון, שחיתות ואנטי-דמוקרטיות? עיינו ערך התקשורת הישראלית ואיילת שקד. כפי שנחשף בקלטת שפרסם עמית סגל, שקד הוקלטה מעריכה בחשאי באוזני נאמניה שהממשלה תיפול טרם הרוטציה. רבים (ואני בתוכם) הבינו את זה כהודאה בכך שהיא שוקלת להפר הסכם קואליציוני חתום ולהפיל ממשלה בישראל, משיקולים פרסונליים.

שקד מיהרה לשווק קו לפיו מדובר בהערכה גרידא, וכי ייחסה בכלל לגנץ את סיכויי הפרת הרוטציה, אבל הפרסום הזה מצטרף לשורה ארוכה מאוד של ידיעות ופרשנויות הקובעות ששקד מגששת את דרכה לליכוד. היא כמובן לא תעשה זאת בלי שתרפד לעצמה ג'וב בממשלה הבאה, או באיזו קומבינה סרוחה אחרת. סוג כזה של כוונה להפרת הסכם, לכאורה, היה פעם מרעיד את אמות הסיפים.

איך מנרמלים ריקבון? עיינו ערך התקשורת הישראלית ואיילת שקד. כפי שנחשף בקלטת שפרסם עמית סגל, שקד הוקלטה מעריכה בחשאי באוזני נאמניה שהממשלה תיפול טרם הרוטציה

במיתולוגיה הישראלית רשום צמד המילים "התרגיל המסריח", כינוי שהדביק רבין לפרס על נסיונו הכושל להקים ממשלה צרה במקום ממשלה קיימת. הסירחון הזה היה פעם קובר קריירות של נבחרי ציבור, או לפחות דובק בהם לבלי הסר.

אבל זה היה פעם, בעידן שבו הפוליטיקאים והתקשורת עוד ניסו לפחות להעמיד פנים של אמינות ואמון. נתניהו חיסל את כל זה, והתקשורת נהתה אחריו. את צחנת התרגיל המסריח המקורי החליף ניחוח בושם ה"פשיזם", ומה שפעם נחשב מחוץ לכללי המשחק הפך למשחק עצמו.

2/2 pic.twitter.com/GoDE5Ubpeu

— Drum (@dogly1900) October 27, 2021

על אף כל זאת, הפרת הסכם הרוטציה החתום של נתניהו וגנץ היתה גשר אחד רחוק מדי עבור רוב הציבור. ההמונים שיצאו לגשרים ולרחובות וזעקו "עד כאן" הענישו הן את נתניהו והליכוד (במידה מסוימת) והן את גנץ וכחולבן – באופן מובהק ומשפיל בהרבה – על הבגידה הקולוסאלית באמונם, על שבירה טוטלית של אמות מידה ציבוריות, על הריקבון, על השחיתות ועל השקרנות.

אחרי השנתיים האחרונות היה ניתן לצפות שהפוליטיקאים יפנימו את הלקח – הפרת הסכמים, שקרנות פתולוגית, נורמות כוחניות של מאפיה אאוט, פוליטיקה אחרת אין.

לא מפתיע ששקד, יציר כפיו של נתניהו, לא הפנימה. אבל התקשורת אמורה לשים זרקור על הסיפור הזה, ולהבליט את ההבדל בין, למשל, בנט המצהיר שוב ושוב שיכבד את ההסכמים וכי הרוטציה תקרה גם תקרה, לבין שקד המחבלת בכרמים.

לא מפתיע ששקד, יציר כפיו של נתניהו, לא הפנימה. אבל התקשורת אמורה לשים זרקור על הסיפור הזה, ולהבליט את ההבדל בין בנט המצהיר שוב ושוב שיכבד את ההסכמים והרוטציה, לבין שקד המחבלת בכרמים

במקום זה אנחנו מקבלים מיסגור רכילותי וסיקור בגובה עשב. במקום לשפד את שקד ולאלץ אותה להתמודד עם בחירותיה, לכאורה. לשאול אותה מדוע איננה מתפטרת מממשלה שהיא שותפה בה רק נומינלית וזמנית, עד הקומבינה הבאה, או לתהות "מדוע שמישהו יאמין להסכם הבא שתחתמי עליו"? "הפרת הסכמים חתומים זו נורמה שאת שואפת להנחיל לכלל ילדי וילדות ישראל?".

במקום תקשורת המבחינה בין מצוי לרצוי, בין נורמות ציבוריות ראויות לבין פרקטיקות פסולות, התקשורת הישראלית מנרמלת את המגונה והבזוי, מפנימה ומקבלת אותו משל היה "הסדר הטבעי". שאלה אופיינית שנשמעה השבוע בתחנת רדיו ממלכתית – "נו, אז עכשיו ששקד לא מוכנה להתחייב שתהיה רוטציה, אתם נערכים לבחירות?". ככה מנרמלים ריקבון, שחיתות והרס של האמון בין האזרחים למוסדות.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.

את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.

כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.

אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94