המלחמה ב"אלימות נגד נשים" הוא אחד מדגלי המאבק הפמיניסטי, מלחמה שזוכה לתמיכה ולקונצנזוס מקיר לקיר כמעט, כי מי יכול להשאר אדיש אל מול סבלה של אשה חלשה, אסקופה נדרסת לרגלי בן זוגה הגבר האלים?
העובדות, כמו שקורה עם הרבה מדגלי הפמיניזם המגדרי, מספרות סיפור שונה במקצת.
התפישה הבינארית של הפמיניזם, הרואה בגבר תוקף ובאשה קורבן נצחי, מייחסת לאלימות נגד נשים מאפיינים שונים לחלוטין מאשר לכל סוג אלימות אחרת.
אלימות נגד נשים לפי התפיסה הזו, היא תוצר של יחסי הכוחות ההיסטוריים בין גברים ונשים. יחסי כוחות שעוצבו על ידי הפטריארכיה, שבה הגברים הלא הם "המעמד המדכא" שולטים בנשים "המעמד המדוכא" תוך כדי שימוש באלימות בשעת הצורך.
למרות שבעולם נהוג לקרוא לאלימות נגד נשים "אלימות מגדרית" שהוא כביכול מונח נייטרלי, תמיד מדובר באלימות של גברים נגד נשים, אף פעם לא להיפך ואף פעם לא באלימות של גברים נגד גברים או של נשים נגד נשים במקרים של זוגות הומוסקסואליים, כל אלה נחשבות לאלימות בתא המשפחתי.
האלימות המגדרית לפי גירסת הפמיניזם היא אחת בלבד, אלימות גברית נגד נשים, והיא תוצר של הפטריארכיה והדיכוי ההיסטורי של המין הנשי.
כל מקרה של אלימות של אשה כלפי גבר, הוא תגובה לגיטימית והגנה עצמית מפני אלימות הגבר, תגובה שזוכה לעתים לשבחים כאקט של שחרור מכבלי הפטריארכיה.
מסתבר רק שמספר רב של מחקרים סותר לחלוטין את התאוריה הסטנדרטית של הפמיניזם.
המחקרים הפסיכולוגיים שאצטט בהמשך, לא מדברים כלל על אלימות מגדרית (או על אלימות נגד נשים) אלא על אלימות אינטימית בין בני זוג, או בראשי התיבות שלה באנגלית IPV.
הגברים, כמסתבר על פי מחקרים אלה, הם בממוצע אגרסיביים יותר מנשים כלפי זרים מאותו המין, והנשים הן אגרסיביות באותה מידה או יותר מבני זוגם הגברים בתוך מערכת היחסים איתם (בייטס ואחרים ,2014)
מאז שנות ה-70 של המאה העשרים, מחקרים רבים נוספים מגלים לנו שנשים, בדומה לגברים הן גם קורבנות וגם תוקפות במקרים של אלימות בין בני זוג (מאלו, 2019).
במטא מחקר (meta analysis) הגדול ביותר שבוצע עד היום, שכולל 580 מחקרים שונים המשווים 60 פרמטרים של סיכון בין גברים לנשים ליפול קורבן לאלימות בין בני זוג, נמצאו הבדלים משמעותיים רק בשלושה (ספנסר ואחרים, 2016). מחקר ידוע נוסף מוכיח שיש יותר דמיון מאשר הבדלים, באלימות שמפעילים גברים ונשים בתוך מערכת זוגית (אלמקויסט ואחרים, 2014)
הדימוי של הגבר "השולט" היא אלמנט נפוץ בשיח הפמיניסטי, בעיקר כשמנסים לתת פירוש להתנהגויות שמזוהות עם אלימות נגד נשים. אבל הנשים נוטות להיות "שולטות" לא פחות, ולפי מחקרים (בייטס, 2014) הן נוטות להיות אגרסיביות פיזית ומילולית לא פחות מן הגברים על מנת ליישם את ההתנהגות השולטת.
כמו שטוען באירוניה הפסיכיאטר פבלו מאלו, כאשר גבר בודק את הטלפון הסלולרי של זוגתו כדי לראות אם היא שוחחה עם גברים אחרים, הוא מיישם את יחסי הכוחות הא-סימטריים בין הגברים לנשים, מכח הפטריארכיה כדי לשלוט בבת זוגו. אך כאשר אשה בודקת את הטלפון של בן זוגה היא עושה זאת פשוט מתוך קנאה.
רק במקרים של התנהגויות גבריות כלפי נשים, אנחנו מזעיקים את הפטריארכיה כדי לפרש התנהלות שאצל נשים, או אפילו אצל גברים בזוגיות הומוסקסואלית, אנחנו פשוט מכנים קנאה.
כולנו בני ובנות אנוש כאחד סובלים מהפרעות אישיות מסוגים שונים, נטיות דכאוניות ואובדניות, נטיות להתמכרות, התקפים פסיכוטיים ושאר תסמונות נפשיות. התאוריה הפמיניסטית מתעלמת מכל אלה כשהיא מנתחת "אלימות מגדרית" וקובעת כי הגבר פועל מתוך "שנאת נשים" באשמת הפטריארכיה. הבעיה עם התאוריה הזו, היא שאין שום ראיה שתומכת בה. יש לעומת זאת ראיות למכביר שתומכות בתיאוריה שהמוטיבציה לאלימות אצל גברים ונשים בכל גיל ומכל נטיה מינית הן זהות.
לטענת פבלו מאלו, מגוחך לחשוב שברגע שמוח הגבר נדבק בחיידק השוביניזם, הוא נעשה חסין לכל שאר גורמי האלימות, כמו קנאה למשל. גורמים אלה יהיו רלבנטיים לכל שאר סוגי האלימות הקיימים, אבל לא לאלימות נגד נשים. חיידק השוביניזם הופך את המוח הגברי לחסין מפני דכאון, הפרעות אישיות, פסיכוזה, או פוסט-טראומה, המוח השוביניסטי פועל רק על דלק הפטריארכיה.
לדעת בייטס, האלימות בין בני זוג איננה שונה במהותה מסוגים אחרים של אלימות, הוא טוען שהדרך הנכונה להבין ולנסות לטפל בה היא במסגרת טיפול כולל בתופעות אלימות, בין השאר על ידי טיפול באלימות ממנה סובלים גם גברים, שהם עדיין הנפגעים העיקריים של מקרי רצח ופשיעה.
מחקרים מוכיחים שחברה בה מתקיים שיוויון כלכלי וחברתי גדול יותר היא חברה הנוטה לפחות אלימות, כולל אלימות בין בני זוג. כל צעד להפחתת אי השיוויון החברתי הוא בהכרח גם צעד להפחתת האלימות בתוך המשפחה ולהפחתת האלימות "נגד נשים". הגברת השיווין, וחינוך לפתרון קונפליקטים ללא אלימות, הם האמצעים היחידים שהוכיחו עד כה יעילות בהפחתת אלימות.
חברות פחות אלימות, הן חברות שיש בהן פחות אלימות בתוך המשפחה, ובהכרח – פחות אלימות כלפי נשים. המאבק שלנו כחברה, נשים וגברים כאחד, חייב להיות נגד אלימות כחולי שפוגע בכולנו. חתירה לחברה שיוויונית יותר היא הדרך להפחתת אלימות, כל סוגי האלימות.
תיוג מגדר שלם כתוקפן ומגדר אחר כקורבן הוא לא רק שקרי, הוא גם מזיק, מפלג ומקטב. הגדרה מלאכותית של אלימות בין בני זוג כאלימות נגד נשים, ומיצג שווא של מקור האלימות הזו, לא מובילים לפתרון, ואולי אף מרחיקים אותו.
מקורות:
Bates, E. A., Graham‐Kevan, N., & Archer, J. (2014). Testing predictions from the male control theory of men's partner violence. Aggressive behavior, 40(1), 42-55. En http://clok.uclan.ac.uk/13400/1/13400_Bates%20et%20al.,%202014%20Testing%20predictions%20from%20male%20control%20theory.pdf
Elmquist, J., Hamel, J., Shorey, R. C., Labrecque, L., Ninnemann, A., & Stuart, G. L. (2014). Motivations for intimate partner violence in men and women arrested for domestic violence and court referred to batterer intervention programs. Partner abuse, 5(4), 359-374.
Fajnzylber, P., Lederman, D., & Loayza, N. (1998). Determinants of crime rates in Latin America and the world: an empirical assessment. The World Bank. https://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/download?doi=10.1.1.17.6675&;rep=rep1&type=pdf
Lysova, A., Dim, E. E., & Dutton, D. (2019). Prevalence and Consequences of Intimate Partner Violence in Canada as Measured by the National Victimization Survey. Partner Abuse, 10(2), 199-221.
Malo, Pablo, Violencia de Género versus Violencia Doméstica. Una reflexión, Evolución y neurociencias, 3 de agosto de 2019 En
https://evolucionyneurociencias.blogspot.com/2019/08/violencia-de-genero-versus-violencia.html?spref=twUltima visita el 4 de agosto de 2019.
Neuding, Paulina, Sweden's Sexual Assault Crisis Presents a Feminist Paradox, Quillette, 10 de octubre 2017.
Saad, Gad. The Sad Truth 469, My Chat with Swedish Parliamentarian Hanif Bali (THE SAAD TRUTH_469), en https://www.youtube.com/watch?v=umhcTgtXl5Q, 19 de junio de 2017.
Spencer, C., Cafferky, B., & Stith, S. M. (2016). Gender differences in risk markers for perpetration of physical partner violence: Results from a meta-analytic review. Journal of family violence, 31(8), 981-984.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
סקר של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מספטמבר מראה, כי למעלה מ-60% מהציבור בישראל סבור שאם הם או בני משפחתם הקרובה ייחטפו על ידי ארגון טרור, המדינה תעשה מעט להחזירם.
פיטורי שר הביטחון יואב גלנט בזמן המלחמה, החשש שראש הממשלה ידיח גם את הרמטכ"ל וראש המוסד, וכן החשד שהתגלה לאחרונה בדבר השימוש הפסול לכאורה של לשכת ראש הממשלה במידע מסווג על מנת להשפיע על דעת הקהל נגד עסקת חטופים – מחדדים ביתר שאת את התחושה בציבור הישראלי שהמחויבות לחיי החטופים והחזרתם אינה בראש סדר היום של הממשלה הנוכחית.
פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
ישראל אינה מעוניינת באמת בהסכם חטופים. ייתכן שהנסיבות החדשות לאחר חיסול יחיא סנוואר הם תירוץ משכנע לכך שאין עם מי לעשות הסכם כזה. אולי עוד יתגלו פרטים כיצד נעשה שימוש על ידי גורמים מופקרים במסמכים מזויפים של חמאס כדי לטרפד עסקה.
ללא קשר לכך, בעזה אין בעל בית, רק כנופיות שמתנהלות כמו ארגון פשע. צריך לדבר עם כל אחד בנפרד אחרי שנדע מי מחזיק את החטופים. קשה לדעת. עם מי בדיוק עושים הסכם חילופין? גם אם מדובר בהסכם עם ראשי חמאס היושבים בקטאר, ראוי לבחון היטב אם יש ביכולתם לכפות על הכנופיות ומשפחות הפשע המנהלות היום את רצועת עזה לקבל אותו – ויותר מכך, להוציאו לפועל.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
זה קרה בשבריר שנייה, אירוע מעונב, בנוי על פי כללי טקס מוקפדים ורשמיים – הפך לזירת קרב. כ-500 מוזמנים, סגל דיפלומטי בכיר בעבר ובהווה, מפקדים בכירים בצה"ל בעבר ובהווה, אישי ציבור בכירים שהוזמנו לבית גבריאל, על גדות הכנרת, כדי לציין 30 שנים לחתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן – הושלכו באחת אל זירת הלחימה הפוליטית הבוערת, על רקע מלחמת חרבות ברזל.
על הבמה ישבו אלו שהיו שם במו"מ עם ירדן, באותם ימים של גיבוש הסכם השלום ההוא, לצדו של יצחק רבין ז"ל. ביניהם ישב מנחה הפאנל אליקים רובינשטיין (שכמו תמיד מתבל את דבריו בהלצות שוברות קרח) בעברו מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, אלוף במיל' דני יתום, בעבר ראש המוסד ובעת ההיא המזכיר הצבאי של רבין, ראשי צוותים נוספים – ובהם האלוף במיל' עוזי דיין.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
זה לא הגיל, זה התרגיל
שחר של יום קודם
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם