רבע מאה וקצת אחרי אחד האירועים הטראומטיים ביותר בקורות המדינה – רוב הציבור הישראלי, בתמיכת התקשורת והפוליטיקאים, ממשיך להדחיק את הרקע להירצחו של יצחק רבין.

על פי השתקפות אירועי הזיכרון השנה בתקשורת ובנאומים של הפוליטיקאים במרכז ובימין, ניתן לסכם שרבין נרצח על רקע השסע בין ימין לשמאל. בשמאל מזכירים את הסכסוך, אך רק בדרך אגב. משתמע שיש הסכמה שרבין נרצח על רקע הסתה לאלימות וערעור הלגיטימיות של שלטונו (כי נעזר במיעוט הערבי) וכי אבדה היכולת בעם להכיל מורכבות. הוא נפל על משמרתו, דרכו ואמונתו.

בנוסף יש אין סוף בקשות/דרישות לכך שאסור לקרוע את העם, לשרוף את הבית. יש הרגשה גם שהצלחנו להתעשת כביכול. התגברנו על הטראומה, יצרנו שיח, אנחנו מאפשרים יותר מקול אחד ומפצירים שוב ושוב להחזיר את הקונצנזוס לגבי רצח רבין. רצח רבין בקונצנזוס? מטורף.

מאירועי הזיכרון השנה בתקשורת ובנאומי הפוליטיקאים במרכז ובימין, ניתן לסכם שרבין נרצח על רקע השסע בין ימין לשמאל. בשמאל מזכירים את הסכסוך, אך רק בדרך אגב

חשוב להזכיר לכולם שרצח רבין ארע על רקע ניסיון של ממשלת ישראל להביא לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. שהתוכנית שגובשה בממשלה ומחוצה לה ופרטי מימושה, עברו בהצבעה בכנסת ברוב זעום. שהייתה תכנית, אשר מטרתה הייתה להסדיר את הדרך לחיים המשותפים של הפלסטינים והיהודים בארץ ישראל בין הים לירדן, בשלום ושגשוג כלכלי.

מטרת הרוצח, יגאל עמיר, הייתה להפסיק את התקדמות התוכנית, על מנת למנוע כל אפשרות של מסירת חלקי ארץ ישראל לידי האויב הפלסטיני. נזכור שהרוצח הצליח במשימתו מעל ומעבר למשוער, כי לא רק שהתוכנית נתקעה ולא קודמה מאז, אלא שהיתה נסיגה מרחיקת לכת מרוח ההסכם וגם ממימושו בשטח.

יתר על כן, הרצח של יצחק רבין החדיר לציבור הישראלי ולמנהיגיו מסר חד וברור: לא כדאי להתעסק עם פתרון הסכסוך, כי מי שעוסק בו כמנהיג עלול להירצח על ידי חדורי אמונה דתית יוקדת (שלא חסרים כאן). וחוץ מזה, יש כאן סכנה למלחמת אזרחים. אם זה המצב, עדיף אלף מונים להתעסק בכל דבר, רק לא בסכסוך.

ההתעלמות מהטיפול בסכסוך מונעת ממדינת ישראל לפרוץ קדימה וממפלגת העבודה, מפלגתו של רבין, ומכל השמאל-מרכז, להשתקם. ההתעלמות מהטיפול בסכסוך פוגעת במרקם היחסים בין יהודים וערבים בתוך מדינת ישראל ובדמוקרטיה הישראלית, כי הכיבוש ממשיך לכרסם בה 24/7. ההתעלמות מהטיפול בסכסוך פוגעת ביחסים בין היהודים בישראל ליהודי התפוצות בדגש על יהודי ארה"ב. יותר מכך, השארת הסכסוך ללא טיפול וללא אופק מדיני לפלסטינים מסכן את יהודי התפוצות החשופים לפעילות אנטי-ישראלית אלימה בכל מקום בעולם.

מטרת הרוצח הייתה הפסקת הטיפול בסכסוך שתמנע סיכוי למסירת חלקי א"י לפלסטינים. הרוצח הצליח במשימתו מעל ומעבר למשוער. לא רק שהתוכנית נתקעה, אלא שהיתה נסיגה מרחיקת לכת מרוח ההסכם ומימושו בשטח

יציבותה של ממשלת ישראל הנוכחית תלויה, במידה רבה בכך שהסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יטופל. זאת כי קשה לשער התמודדות עם הסכסוך בדרך שתתאים גם לימין וגם לשמאל וגם לפלסטינים. יציבותה של מדינת ישראל תלויה, במידה לא פחותה בכך שהסכסוך כן יטופל. אין מצב שהממשלה תחזיק קדנציה מלאה בלי לטפל בסכסוך או בלי שהסכסוך יטפל בה.

זאת ההזדמנות לעשות מה שהיו חייבים לעשות מזמן, לדון בכל החלופות האפשריות ליישוב הסכסוך. כפי שאמר הכלכלן הנודע פרופ' דן אריאלי – לא ניתן להגיע לפתרון מיטבי אם לא דנים בכל החלופות. יש בהחלט מצב שאחת החלופות האפשריות אף תתאים לממשלה הנוכחית, למרות או דווקא בגלל השונות הרבה שיש בה.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

ייתכן שביום א', ה-19 בינואר 2025, הסתיימה המלחמה בעזה, אם כי אנחנו עדיין לא יודעים זאת בוודאות. מלחמות בדרך כלל מסתיימות ב"הפוגות" וב"הסכמי הפסקות אש".

כחוקר שלום, אני יכול להרשות לעצמי לדמיין מתווה אפשרי לסיום המלחמה, הממלא את ה"חורים" של נספח א' (הסכם להפסקת האש) אשר נחתם בדוחה ב-17 בינואר 2025. נספח המבוסס בחלקו הגדול על התכנית הישראלית של מאי 27, 2024, נאום הנשיא ג'ו ביידן של ה-31 במאי 2024, והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2735 מיוני 10, 2024.

פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").

היי,

אני יושבת לכתוב לך, ולא בגלל שאני חושבת שאני יודעת יותר ממך או שיש לי את כל התשובות. אני כותבת לך כי אני מרגישה שחייבים לדבר על זה. על מה? על מה שמחכה לך אם תבחרי להתחתן ברבנות.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".