כתבה דמגוגית שאינה יורדת לשורשם של דברים:
בכל הדמוקרטיות יש למחוקק אפשרות לבטל חוקים הנוגדים את החוקה. זה ברור מאליו. אבל החוקה היא זו שנקבעת ע"י בית המחוקקים שלוחיו של העם.
בית המשפט בישראל בראשות אהרון ברק ניחס לעצמו את מבחן הסבירות, לדוגמא בעת שהורה לרה"מ רבין לפטר את דרעי בשל כתב האישום נגדו בניגוד לחוק הקיים וזאת משום שלדעת השופט ברק זה לא עובר את מבחן הסבירות. זה כבר לא ביטול חוק כי הוא נוגד את החוקה, בית המשפט ניחס לעצמו את היכולת לבטל או להחליט בניגוד גמור לכתוב בחוק רק כי זה לא סביר בעיניו. האם פרשנות מרחיקת לכת כזו יש בדמוקרטיות אחרות?
בישראל אין חוקה אך יש חוקי יסוד, על סמך מה בית המשפט ניחס לעצמו לדון בחוקי היסוד, והאם אין את הזכות לחוקק חוק יסוד אשר גם אם סותר חוק יסוד אחר יציין המחוקק שאותו חוק גובר ולפיכך אין לבית המשפט זכות לפסול אותו בשל הסתירה? זו בעצם פיסקת ההתגברות.
כפרתם בעיקר.
החוק הובא לכנסת כדי לטפל בבעיית הסחטנות הפוליטית שח"כ עוברים צד כדי לקבל הטבות כאילו ואחרות ע"ע פרשת המיצובישי של גולדפארב וגונן.
שיקלי לא פרש תמורת הבטחות כאילו ואחרות, אלא ממטרות אידיאולוגיות טהורות ובהקמת הממשלה. ההפרשה פוגעת קשות בדמוקרטיה ובחירות העם ע"י שלוחיו להביע את עמדתם הפוליטית.
דרך אגב, אם סילמן היתה מופרשת דעתי היתה לקבל את עניין ההפרשה משום שנעשתה באמצע הכהונה של הממשלה ואולי כנגד הבטחות כאילו ואחרות
המאמר מכבס את המציאות,
לא ניתן לומר את הביטוי הסכמי אוסלו ולא להזכיר את הפיגועים שהיו בעקבותייהם. המשפט "הרצח של יצחק רבין החדיר לציבור הישראלי ולמנהיגיו מסר חד וברור: לא כדאי להתעסק עם פתרון הסכסוך" – לא נכון, הפיגועים הם אילו שנטעו בלב הציבור הישראלי מכל גווני הקשת הפוליטית שהעיסוק בנושא הוא כואב.
רצח רבין יצר סימפטיה ענקית לאיש ובמידה לא מבוטלת ל"דרכו" ולאילו שהתיימרו להיות ממשיכי דרכו, למרות שלא פעם סילפו את דבריו.
לעתים התחלות טובות נגמרות רע והתחלות קשות נגמרות טוב. נראה שמה שקורה לאחרונה מבחינת ישראל, הוא מהסוג השני. תחילת התקופה שאנו עדיין מצויים בה, ה-7 באוקטובר, הייתה קשה מאד. גם ההמשך לא פשוט או קל. אך יש עתה סימנים להתפתחויות חשובות מבחינת מדינת ישראל, דהיינו קפיצת מדרגה בהשתלבותה במרחב סביבה.
מאז קמה מדינת ישראל, אחת ממטרותיה המרכזיות הייתה להיות משולבת באזור ולא להיות לנצח נטע זר בו. אבות הציונות היו ערים לפרובלמטיקה הזו וכאשר הגו את חזונם. ציפייתם הייתה שאף שההתחלה תהיה לוחמנית, הרי שעם הזמן אפשר יהיה להגיע ליחסים תקינים בין הגוף הלאומי היהודי שיקום פה לבין הארצות הערביות מסביב. וזה אכן מה שבהדרגה קורה.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם