כתבה דמגוגית שאינה יורדת לשורשם של דברים:
בכל הדמוקרטיות יש למחוקק אפשרות לבטל חוקים הנוגדים את החוקה. זה ברור מאליו. אבל החוקה היא זו שנקבעת ע"י בית המחוקקים שלוחיו של העם.
בית המשפט בישראל בראשות אהרון ברק ניחס לעצמו את מבחן הסבירות, לדוגמא בעת שהורה לרה"מ רבין לפטר את דרעי בשל כתב האישום נגדו בניגוד לחוק הקיים וזאת משום שלדעת השופט ברק זה לא עובר את מבחן הסבירות. זה כבר לא ביטול חוק כי הוא נוגד את החוקה, בית המשפט ניחס לעצמו את היכולת לבטל או להחליט בניגוד גמור לכתוב בחוק רק כי זה לא סביר בעיניו. האם פרשנות מרחיקת לכת כזו יש בדמוקרטיות אחרות?
בישראל אין חוקה אך יש חוקי יסוד, על סמך מה בית המשפט ניחס לעצמו לדון בחוקי היסוד, והאם אין את הזכות לחוקק חוק יסוד אשר גם אם סותר חוק יסוד אחר יציין המחוקק שאותו חוק גובר ולפיכך אין לבית המשפט זכות לפסול אותו בשל הסתירה? זו בעצם פיסקת ההתגברות.

כפרתם בעיקר.
החוק הובא לכנסת כדי לטפל בבעיית הסחטנות הפוליטית שח"כ עוברים צד כדי לקבל הטבות כאילו ואחרות ע"ע פרשת המיצובישי של גולדפארב וגונן.
שיקלי לא פרש תמורת הבטחות כאילו ואחרות, אלא ממטרות אידיאולוגיות טהורות ובהקמת הממשלה. ההפרשה פוגעת קשות בדמוקרטיה ובחירות העם ע"י שלוחיו להביע את עמדתם הפוליטית.
דרך אגב, אם סילמן היתה מופרשת דעתי היתה לקבל את עניין ההפרשה משום שנעשתה באמצע הכהונה של הממשלה ואולי כנגד הבטחות כאילו ואחרות

המאמר מכבס את המציאות,
לא ניתן לומר את הביטוי הסכמי אוסלו ולא להזכיר את הפיגועים שהיו בעקבותייהם. המשפט "הרצח של יצחק רבין החדיר לציבור הישראלי ולמנהיגיו מסר חד וברור: לא כדאי להתעסק עם פתרון הסכסוך" – לא נכון, הפיגועים הם אילו שנטעו בלב הציבור הישראלי מכל גווני הקשת הפוליטית שהעיסוק בנושא הוא כואב.
רצח רבין יצר סימפטיה ענקית לאיש ובמידה לא מבוטלת ל"דרכו" ולאילו שהתיימרו להיות ממשיכי דרכו, למרות שלא פעם סילפו את דבריו.