פרשת בני הזוג אוקנין נסתיימה בטוב, וזוג "המרגלים" חזר הביתה בשלום לשמחת כולנו. איננו יודעים מה מתחולל מאחורי הקלעים, ואם אכן היה זה ארדואן אישית שציווה על מעצרם של זוג התיירים התמים. אם היה זה הוא שהורה על שחרורם, הרי הדבר מעיד לא רק הפכפכותו של שליט טורקיה, אלא מסגיר גם ממה נובע חוסר העקביות בהחלטות של טורקיה.

איננו יודעים אם היה זה ארדואן אישית שציווה על מעצר זוג התיירים התמים. אם היה זה הוא שהורה על שחרורם, הרי הדבר מעיד לא רק הפכפכותו של השליט, אלא מסגיר גם ממה נובע חוסר העקביות בהחלטות של טורקיה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בלי לומר שאלה הסיבות שגרמו לכך, הרי אפשר כבר לאתר את קווי השבר העיקריים בתוך טורקיה, שעיקרם ההבדלים בין הנרטיב הטורקי של טורקיה לבין הנרטיב האסלאמי. או בניסוח אחר – מורשת "אבי האומה" – כמאל אתא טורק, שניתק את טורקיה המודרנית מעברה כחליפות איסלאמית, ומורשת ארדואן שמנסה להשתית את הנרטיב של טורקיה על האסלאם וההיסטוריה של האימפריה האסלאמית.

זאת איננה התנגשות תיאורטית בין היסטוריונים מלומדים, אלא נוגעת לאינטרסים הבסיסיים ביותר של טורקיה. בכל מה שקשור אלינו, השאלה שטורקיה חייבת לקבל החלטות לגביה היא – האם לנוכח הסכנות הגוברות על טורקיה מצד איראן היא יכולה להיעזר בישראל החזקה, למרות שעל פי תפיסתו של ארדואן היא מייצגת דת יהודית שאיננה יכולה להיות שוות ערך לאסלאם, אלא בת חסותה.

במלחמת אזרבייג'אן ארמניה – טורקיה וישראל היו בצד אחד של מתרס, נגד איראן ורוסיה. לנוכח המבחן המתקרב באידליב, שם איראן, אסד ורוסיה מכינים מתקפה על המובלעת הטורקית, ארדואן חייב לקבל החלטה לגבי ישראל. האם להיות בעל ברית של מדינה חזקה, או לעמוד על כך שהמדינה היהודית חייבת להיות מדינה נחותה ומושפלת.

זה עמד בבסיס ניסיון ההפיכה של הצבא הטורקי נגד ארדואן. קציני הצבא מעריכים מאוד את ישראל כבעלת ברית חזקה, תופסים את טורקיה כמדינה טורקית לאומית, ומסרבים להפוך את צבא טורקיה לצבא מוסלמי שנועד לחדש את האימפריה העות'מאנית ולמחוק את מורשת אתא טורק.

כאשר ארדואן רצה להוביל את צבא טורקיה לתוך סוריה – הצבא התמרד, וסירב. אתא טורק הוציא את טורקיה מסוריה, ומוקירי מורשתו לא רצו להחזיר אותו לשם.

קציני הצבא מעריכים מאוד את ישראל כבעלת ברית חזקה, תופסים את טורקיה כמדינה טורקית לאומית, ומסרבים להפוך את צבאה לצבא מוסלמי שנועד לחדש את האימפריה העות'מאנית ולמחוק את מורשת אתא טורק

בגלל סירוב הצבא הטורקי, כל הפעילות הצבאית של ארדואן נעשית בידי מיליציות טורקמניות המגוייסות בסוריה ואח"כ נשלחות גם ללוב. ארדואן מקים עכשיו צבא מוסלמי מקביל לצבא הלאומי, והשאלה היא עד מתי הצבא הלאומי יבליג.

למרות כל המעצרים בשורות הצבא, הנמשכים גם בימים אלה, בבסיסו צבא טורקיה שומר על מורשת אתא טורק ולא נרתם לנרטיב האסלאמי של ארדואן.
והצבא לא לבד. גם רבים במסדרונות הממשלה, מן המקורבים ביותר לארדואן, לוחשים על אוזנו כי עדיף להעדיף את טורקיה על האסלאם. ואולי יש לכך חלק במגעים מאחורי הקלעים שסיימו בטוב את פרשת "המרגלים".

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

זה הריח של השריפה, של הבניינים החרוכים, שממלא את האוויר. דבק בגוף, בבגדים, ולא משתחרר גם אחרי ימים. החלונות המנופצים, התריסים שנעקרו ממקומם, הדלתות השבורות, הרחובות הנטושים, העזובה, הפסולת.

עיר במלחמה. ריקה מתושבים. על חבלי הכביסה המתבדרים ברוח נותרו בגדים, סדינים, ציפיות – כבר יותר משנה אלה המראות שנחשפים לעינינו במטולה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

מתנגדי העסקה בממשלה ובחלקים בעם מציגים את התנגדותם משל הייתה זו דילמת הקרונית הידועה. תזכורת קטנה לדילמה: קרונית רכבת שועטת לנגד עיניך לעבר קבוצה של חמישה אנשים העובדים על המסילה. לא תוכל לעצור את הקרונית, שבוודאות גמורה תדרוס את החמישה, אך תוכל להסיט אותה למסילה אחרת, אשר בה בוודאות יידרס אדם אחד העובד על המסילה השנייה. הידית בידיך, מה תעשה? השיח על העסקה הנוכחית ועל הבאות אחריה, ילווה אותנו עוד רבות, יסעיר את כולנו, וכנראה יעמיק את הקרע בעם יותר ויותר.

בשני הצדדים ישנו מחנה בעל שכנוע עמוק, אך גם קבוצות הנמלכות בדעתן. עבורן, מתחייב דיון מעמיק בשורש הדילמה. המתנגדים לעסקה, אלה המבקשים להקריב אזרחים, חיילים, נשים ותינוקות בידי חמאס, מסבירים את עמדתם כאילו ניצבת בפנינו דילמת קרונית ברורה ופשוטה, אך חשוב לכוון זרקור על הכשל הלוגי בעמדתם.

שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)