דייויד ברמן מת אתמול, בגיל 52. סיבת המוות עדיין לא נקבעה. סטפן מאלקמוס, שהקים עם ברמן את להקת האינדי המוערכת "סילבר ג'וז" ב-1989, לפני שפרש ממנה וייסד את להקת האינדי המוערכת אף יותר "פייבמנט", צייץ בטוויטר: "המוות שלו הוא פאקינג דארק. דיכאון מטיל בך מום. הוא היה אחד הטובים ביותר. השירים שכתב היו התשוקה הגדולה ביותר שלו, בעיקר לקראת הסוף. אני מקווה שמוות הוא גם שלוות נפש, כי הוא בטח זקוק לזה".

ברמן הוביל את סילבר ג'וז במשך שני עשורים, בהרכבים שונים שהתחלפו סביבו, וכללו גם את אישתו קאסי ברמן, שנפרדה ממנו לאחרונה. הוא פרסם ספר שירה בשם "אוויר אמיתי" וספר קומיקס בשם "פברואר הנייד" שיצא לאור ב-2009, סמוך להודעה המפתיעה של ברמן על פרישתו מעולם המוזיקה, כמחאה על פעילות הלובינג של אביו, ריצ'ארד ברמן. ברמן גם החל לפתח סדרת טלוויזיה ל-HBO, שאמורה היתה לעסוק בחייו של אביו, אבל מעולם לא הושלמה.

הוא נעלם מעין הציבור כמעט עשור, התמודד עם התמכרויות שונות ועם התקפי דיכאון, ולפני כחודש חזר לפתע עם אלבום חדש ונוגע ללב, של פרויקט הנושא את השם "פרפל מאונטיינז", שזכה לשבחים מכל עבר. הוא היה אמור לצאת לסיבוב הופעות בתחילת החודש הבא.

הרשת מלאה בשעות האחרונות בהודעות אבל של מוזיקאים שמבכים את מותו של ברמן.  אהרון דסנר מ"הנשיונל" הגדיר אותו "כישרון עצום והשפעה ענקית עלינו" וקורט וייל כתב "המוזיקה של דייויד תמיד הצליחה לגעת בעצבים הכי אנושיים שלנו, בזכות הכוח של המילים והקול שלו, בדרך שאף אמן אחר בן דורנו לא הצליח לגעת".

אמיר בן-דוד אוהב מוזיקה מאז סוף שנות השישים. כותב, מלחין, מנגן ושר ב״אבטיפוס״ מאז שנות השמונים. כותב בכיר וחבר מערכת בזמן ישראל