בראשית הייתה טבעת הנישואין, סמל בינלאומי לזוגיות, אותו רבים מאתנו עונדים כסוג של הכרזה וולונטרית על היותנו בקשר נישואים. אך בזמן שכל אחת ואחד מאתנו רשאים להכריז בפני מי שאנו מעוניינים על סוג הקשר שאנו נמצאים בו, האם אנחנו באמת רוצים שגם המדינה תעשה זאת עבורנו, בלי לשאול אותנו?
בזמן שכל אחת ואחד מאתנו רשאים להכריז בפני מי שאנו מעוניינים על סוג הקשר שאנו נמצאים בו, האם אנחנו באמת רוצים שגם המדינה תעשה זאת עבורנו, בלי לשאול אותנו?
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
יום המשפחה שחל החודש הוא עוד הזדמנות לחזור ולעסוק בזוגיות הלא תמיד בריאה של המשפחה והמדינה. בין המשפחה שהיא המקום האישי שלנו, זה שבחרנו לעצמנו, זה שאמור להיות מרחב אינטימי פרטי, לבין המדינה הכמהה לאחריות ולרגולציה בכל דבר, גם במשפחה.
בזוגיות הזו, המדינה נהנית מיתרון כוח משמעותי, שפעמים רבות לוקח מהאזרחיות ומהאזרחים את הזכות הטבעית לכאורה לחיות את חייהם כרצונם – קובע בעבורם איך יתחתנו, עם מי יוכלו להתחתן ועם מי לא, לעיתים גם משפיע על יכולתם להפוך להורים.
המדינה מתקשה לשים לעצמה רסן בפני פגיעה במרחב המשפחתי והפרטי שלנו, ויותר מדי פעמים מכניסה ידה לתחום שראוי אם היה נשאר פרטי. לכן, טוב נעשה אם ביום המשפחה לא רק נדבר על חשיבותו של התא המשפחתי עבורנו, אלא נעסוק גם בעצמאותו. בצורך לקחת אותו מחזקת הכלל ולהפוך אותו לחזקתם של הפרטים שמרכיבים אותו.
נחזור לטבעת, סמל הזוגיות שחלק גדול מאתנו עונד על אצבעו. הטבעת היא הצהרה אישית שלנו, משהו שמי מאתנו שעונד אותה, עושה זאת כי יש לה משמעות אישית עבורו. אך לצידה של הטבעת הוולונטרית, כולנו אוחזים גם הצהרה פחות וולונטרית, זו שמצויה בספח תעודת הזהות שלנו, ומתעקשת להכניס את מעמדנו המשפחתי לתעודה המעידה על מעמדנו כאזרחי המדינה.
זוגיות לא תמיד בריאה מתקיימת בין המשפחה, שהיא המקום האישי שלנו, זה שבחרנו לעצמנו, זה שאמור להיות מרחב אינטימי פרטי, לבין המדינה הכמהה לאחריות ולרגולציה בכל דבר, גם במשפחה
מדוע היותנו רווקים, נשואים, גרושים או אלמנים, הוא מידע רלוונטי לתעודת הזהות? הלא מצבנו המשפחתי הוא רק חלק מהזהות שלנו, כולנו גם בנות ובנים, רובנו הורים, יש בינינו דתיים, חילוניים, מעריצי שרית חדד ואוהדי ליברפול. מדוע דווקא מעמדנו הזוגי צריך שיהיה מידע גלוי לכל מי שמקבל לידיו את תעודת הזהות שלנו? לא כולנו רוצים לחלוק עם אחרים גירושים, לזכות למבטי חמלה בשל אלמנות, או למילות חיזור נוכח רווקותנו. עצם הפיכת המידע הזה לגלוי בפני אנשים שזרים לנו פוגע בפרטיות ועלול להביא למבוכה ולמועקה לרבים מאתנו.
אין למעמד המשפחתי שלנו שום רלוונטיות בבואנו להצביע או להוציא רישיון נהיגה. נכון, המדינה צריכה לדעת עם מי אנו חיים באותו משק בית לצורך מתן תנאים, הנחות והטבות, אך על המידע הזה להיות בידי משרד הפנים, לא מוצג קבל עם ועולם על גבי תעודת הזהות שלנו.
אז בואו נחשוב לא רק על בני המשפחה שאנו אוהבים ועל חשיבותם עבורנו, אלא גם על החשיבות שהמשפחה תישאר יחידה אינטימית ואוטונומית. כזו שלא חוסה תחת הרגולציה של המדינה והכי חשוב, כזו שיש לנו את העצמאות להחליט אם ברצוננו לשתף בה את החברה כולה, או אם אנחנו מעדיפים לשמור אותה לעצמנו ולאהובינו.
אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם