בראשית הייתה טבעת הנישואין, סמל בינלאומי לזוגיות, אותו רבים מאתנו עונדים כסוג של הכרזה וולונטרית על היותנו בקשר נישואים. אך בזמן שכל אחת ואחד מאתנו רשאים להכריז בפני מי שאנו מעוניינים על סוג הקשר שאנו נמצאים בו, האם אנחנו באמת רוצים שגם המדינה תעשה זאת עבורנו, בלי לשאול אותנו?

בזמן שכל אחת ואחד מאתנו רשאים להכריז בפני מי שאנו מעוניינים על סוג הקשר שאנו נמצאים בו, האם אנחנו באמת רוצים שגם המדינה תעשה זאת עבורנו, בלי לשאול אותנו?

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יום המשפחה שחל החודש הוא עוד הזדמנות לחזור ולעסוק בזוגיות הלא תמיד בריאה של המשפחה והמדינה. בין המשפחה שהיא המקום האישי שלנו, זה שבחרנו לעצמנו, זה שאמור להיות מרחב אינטימי פרטי, לבין המדינה הכמהה לאחריות ולרגולציה בכל דבר, גם במשפחה.

בזוגיות הזו, המדינה נהנית מיתרון כוח משמעותי, שפעמים רבות לוקח מהאזרחיות ומהאזרחים את הזכות הטבעית לכאורה לחיות את חייהם כרצונם – קובע בעבורם איך יתחתנו, עם מי יוכלו להתחתן ועם מי לא, לעיתים גם משפיע על יכולתם להפוך להורים.

המדינה מתקשה לשים לעצמה רסן בפני פגיעה במרחב המשפחתי והפרטי שלנו, ויותר מדי פעמים מכניסה ידה לתחום שראוי אם היה נשאר פרטי. לכן, טוב נעשה אם ביום המשפחה לא רק נדבר על חשיבותו של התא המשפחתי עבורנו, אלא נעסוק גם בעצמאותו. בצורך לקחת אותו מחזקת הכלל ולהפוך אותו לחזקתם של הפרטים שמרכיבים אותו.

נחזור לטבעת, סמל הזוגיות שחלק גדול מאתנו עונד על אצבעו. הטבעת היא הצהרה אישית שלנו, משהו שמי מאתנו שעונד אותה, עושה זאת כי יש לה משמעות אישית עבורו. אך לצידה של הטבעת הוולונטרית, כולנו אוחזים גם הצהרה פחות וולונטרית, זו שמצויה בספח תעודת הזהות שלנו, ומתעקשת להכניס את מעמדנו המשפחתי לתעודה המעידה על מעמדנו כאזרחי המדינה.

זוגיות לא תמיד בריאה מתקיימת בין המשפחה, שהיא המקום האישי שלנו, זה שבחרנו לעצמנו, זה שאמור להיות מרחב אינטימי פרטי, לבין המדינה הכמהה לאחריות ולרגולציה בכל דבר, גם במשפחה

מדוע היותנו רווקים, נשואים, גרושים או אלמנים, הוא מידע רלוונטי לתעודת הזהות? הלא מצבנו המשפחתי הוא רק חלק מהזהות שלנו, כולנו גם בנות ובנים, רובנו הורים, יש בינינו דתיים, חילוניים, מעריצי שרית חדד ואוהדי ליברפול. מדוע דווקא מעמדנו הזוגי צריך שיהיה מידע גלוי לכל מי שמקבל לידיו את תעודת הזהות שלנו? לא כולנו רוצים לחלוק עם אחרים גירושים, לזכות למבטי חמלה בשל אלמנות, או למילות חיזור נוכח רווקותנו. עצם הפיכת המידע הזה לגלוי בפני אנשים שזרים לנו פוגע בפרטיות ועלול להביא למבוכה ולמועקה לרבים מאתנו.

אין למעמד המשפחתי שלנו שום רלוונטיות בבואנו להצביע או להוציא רישיון נהיגה. נכון, המדינה צריכה לדעת עם מי אנו חיים באותו משק בית לצורך מתן תנאים, הנחות והטבות, אך על המידע הזה להיות בידי משרד הפנים, לא מוצג קבל עם ועולם על גבי תעודת הזהות שלנו.

אז בואו נחשוב לא רק על בני המשפחה שאנו אוהבים ועל חשיבותם עבורנו, אלא גם על החשיבות שהמשפחה תישאר יחידה אינטימית ואוטונומית. כזו שלא חוסה תחת הרגולציה של המדינה והכי חשוב, כזו שיש לנו את העצמאות להחליט אם ברצוננו לשתף בה את החברה כולה, או אם אנחנו מעדיפים לשמור אותה לעצמנו ולאהובינו.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

פיצוץ עז הרעיד את ביתנו כולו והעיר אותנו בבהלה קצת לפני השעה 3 לפנות בוקר. לאחר שחיינו בישראל בתקופת המלחמה עם חמאס, ובהמשך גם במלחמה עם איראן, היינו אמורים להיות רגילים לזה. אבל הרעש הפעם היה חזק יותר והרגיש קרוב מאי פעם. האם טיל פגע בקרבת מקום? האם רסיסים נופלים סביבנו? למרות עוצמת הקול, לא נשמעו אזעקות באזור שלנו. מבולבלים, חזרנו לישון בחרדה.

למחרת בבוקר גילינו שתימן ירתה שוב טיל לעברנו, כפי שהיא ממשיכה לעשות. הרעש ששמענו היה יירוט שחצה את מחסום הקול בדרכו אל המטרה. כמה שזה עשוי להישמע מוזר, ההפרעות האלה באמצע הלילה עדיין מרגישות כמו ניצחונות קטנים. ואם ראיתם את ההרס שטיל בליסטי יכול לגרום לו, תבינו למה. טיל בודד יכול להפוך גוש בניינים שלם לעיי חורבות.

חיים לייטר הוא רב, מוהל, מסדר קדושין וחבר בית דין פרטי. הוא הקים את מגן הברית, ארגון המחויב לשמירה על הטקס הקדוש של ברית המילה, וכן על הילדים הנימולים. הוא עלה לארץ ב-2009 ומתגורר באפרת עם אשתו וארבעת ילדיו.

לא מדובר עוד רק בצדק חברתי או בזכויות מיעוטים – שילוב האוכלוסייה הערבית בתעסוקה הוא אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה. מדינה שבה יסודות הדמוקרטיה נמצאים במבחן, מדינה המתמודדת עם אתגרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים מורכבים – לא יכולה להרשות לעצמה להותיר מחוץ למעגל הכלכלי חמישית מהאוכלוסייה.

בתהליכים שעוברת המדינה, האוכלוסייה הערבית די שקופה ונדחקת אל השוליים. לזה יש ביטוי כלכלי משמעותי – אובדן של מיליארדי שקלים לכלכלה של המדינה.

חוסאם אבו בכר הוא מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.