דברים שלא הייתי כותב בפייסבוק

מארק צוקרברג מציג את המטאברס, צילום מסך מסרטון של CNET
מארק צוקרברג מציג את המטאברס, צילום מסך מסרטון של CNET

הבשורה הגיעה בשבוע שעבר גם אל הדודים מאמריקה. פייסבוק זה כבר לא קול יותר ועכשיו זה כבר לא דיבור של צעירים אלא עובדה שיש לה גם השלכות כלכליות. אבל אני איני כלכלן ואין לי כוונה להתייחס לעניין מנקודת המבט הכלכלית, אלא רק לנסות ולהבין מה קרה לחברה הלא מאד ותיקה הזאת.

זוכרים את פייסבוק של השנים הראשונות? זה לא היה כל כך מזמן האמת, נגיד 2007-2008, בסך הכל 15 שנה פחות או יותר. הרבה פחות משוכללת כמובן ובלי לייק לב ולייק צוחק, אבל הרבה יותר חופשית ובלי כל כך הרבה רגולציה. ובעיקר עם הרבה תוכן אמיתי. סוג של חברה קצת היפית חמודה עם אנרגיות חיוביות בסך הכל ורעיון בסיסי של חלוקת חוויות משותפת גם עם חברים שלא נמצאים לידך עכשיו. ומה מכל זה נשאר היום? התחושה (האישית) שלי היא שאנחנו בסוג של גנון עם גננת פוריטנית וריהוט שבור ובלוי שכבר מזמן יצא מהאופנה.

זוכרים את פייסבוק של השנים הראשונות? פחות משוכללת ובלי לייק לב או צוחק, אבל הרבה יותר חופשית ובלי כ"כ הרבה רגולציה. מה מזה נשאר היום? סוג של גנון עם גננת פוריטנית וריהוט בלוי

נשמע אולי קיצוני, אבל העובדה שלא אכתוב את הדברים האלה בפייסבוק היא תעודת עניות לחברה. קראתם פעם את כללי ההתנהגות של פייסבוק? מדובר על למעלה מעשרים איסורים שכל אחד מהם מוביל למאמר של למעלה מאלף מילה, וגם כאן מדובר באיסורים מאד ערטילאיים.

לא צריך להיות רוצח המונים בשביל לזכות בחסימה, סף הסבלנות של האח הגדול הוא מאד נמוך ויש לו עיניים בכל מקום. רוצים דוגמה? שוב, פרטית ולא מחייבת. הפעם הראשונה שנחסמתי הייתה בשנה שעברה כשהגבתי בפוסט פרטי של חבר (עם מעגל חברים די צנוע) על קריקטורה של ביבי. התגובה שלי הייתה, נמצא החזיר היהודי.

אני לא יודע מי דיווח אבל ביום שאחרי קיבלתי נזיפה מפייסבוק וחסימה ל-48 שעות. גם אחרי שהחסימה הוסרה, הערת אזהרה ממשיכה לרחף מעל החשבון, כדי שחלילה לא תשכח שאתה בהשגחה מתמדת.

יותר מדי פעמים בשנים האחרונות, החלטתי להימנע מכתיבה על משהו לאור החשש מהסנקציות שיכולות להגיע. בעיקר מאחר שאם נחסמת פעם אחת, מכאן הסנקציות רק מתגברות ואין ממש עם מי לדון ולדבר.

"אם אתם לא משלמים עבור המוצר, אתם המוצר", מכירים את האמרה? קלישאתי אולי, אבל כל כך נכון. אנחנו לא הלקוחות של פייסבוק, אנחנו המוצרים והפלטפורמה. מה שאנחנו מזהים כמוצר/השירות שהיא מספקת הוא בעצם פס הייצור.

מכאן גם נגזרת כל ההתייחסות של החברה לעולם, היא לא כאן בשביל לעזור לנו להתחבר עם אנשים אחרים באופן וירטואלי, היא כאן כדי לשאוב כמה שיותר מידע שאותו היא יכולה למכור למפרסמים.

זה שלא אכתוב את הדברים האלה בפייסבוק זו תעודת עניות לחברה. קראתם פעם את כללי ההתנהגות שלה? למעלה מ-20 איסורים ערטילאיים שכל אחד מהם מוביל למאמר של למעלה מאלף מילה

יש חברות שעושות את זה טוב ממנה, גוגל למשל הצליחה לעטוף את פס הייצור שלה בהרבה שכבות מפנקות של נוחות, אבל בפייסבוק הפלטפורמה חורקת כבר הרבה שנים והתפרים כל כך גסים שניתן לראות אותם בקלות. אז מה קרה שם בעצם? הנה כמה נקודות פרי מוחי הקודח,

למרות שפייסבוק היא חברה בינלאומית שנוכחת במאות מדינות, התרבות הארגונית שלה היא מאד צפון אמריקאית. התרבות הארגונית שלה היא פוריטנית, מחנכת וממשטרת. Everything has to be nice, כמאמר האמריקאים.

אבל שנאה מוכרת. לא תמצאו את זה בכללי ההתנהגות שהיא מפרסמת או בדו"ח האחריות התאגידית, אבל אין דרך אחרת להבין את ההבדל בין המשטור הקיצוני בקבוצות, אפילו אלה הסודיות והקטנות ובפוסטים הפרטיים לבין כאוס שחוגג בתגובות לדפים ציבוריים.

"עופו לאפריקה ותחפשו עשבים ימעפנים. פתחו תפה שלהם. רק בת"א הם יכולים לדבר ככה ולעשות מה שהם רוצים" – זו תגובה אופיינית באחד מהדפים שמסיתים לגזענות, שגיאות הכתיב כמובן במקור.

מעבר לדיסוננס הזה בין תרבות השיח הפרטית לציבורית, פייסבוק היא גם פשוט חברה טכנולוגית גרועה.

העיצוב של הממשק נהיה גרוע עם השנים ואיתו חווית המשתמש. בהתחלה לא היו יותר מדי פונקציות וידעת איפה כל דבר מונח. אבל היום כל הגעה לפונקציות מורכבות היא בבחינת תשבץ היגיון. מפעם לפעם החברה גם חוטאת בהוספה של לשוניות חדשות שלא ביקשנו לממשק, שקשה עד בלתי אפשרי להסיר אותן. אצלי למשל יש כרגע לשוניות משחקים ומרקטפלייס שמעולם לא השתמשתי בהן וגם לא אשתמש.

שנאה מוכרת. זה לא בכללי ההתנהגות שהיא מפרסמת או בדו"ח האחריות התאגידית, אבל אין הסבר אחר להבדל בין המשטור הקיצוני בקבוצות הקטנות ובפוסטים הפרטיים לבין הכאוס שחוגג בתגובות לדפים ציבוריים

אבל החטא הכי גדול בעיני הוא הכישלון של פייסבוק בהנגשה של הארכיון הפרטי העצום שיצרנו לעצמנו. פעם עוד היה טיימליין וגם הוא הוסר בשלב כלשהו. עכשיו בשביל למצוא פוסטים ישנים אנחנו נדרשים להיכנס לפילטרים, כפתור קטן שנמצא בשורת הפוסט בפרופיל האישי (אמרתי תשבץ היגיון) ושם אפשר לקפוץ לשנים קודמות. אם אתם בגרסת המובייל, תצטרכו לדפדף ידנית הרבה חודשים עד שתגיעו להתחלה.

הנה הפוסט הראשון שלי. לפחות למדתי משהו חדש במהלך הכתיבה.

הפוסט הראשון של איתי נוביק בפייסבוק
הפוסט הראשון של איתי נוביק בפייסבוק

זה אמנם נחמד, אבל לא עוזר לי אם אני רוצה לחפש משהו שאמרתי או צילמתי לפני המון שנים. אם יש לכם גיבוי של כל התמונות בגוגל, כמו שיש לי, תוכלו פשוט להיכנס לאפליקציה ולכתוב בשורת החיפוש מה אתם מחפשים. למשל תפוח (כי אצלי כל התמונות כמעט הן של אוכל), וגוגל תראה לכם בצורה די מרשימה את כל התמונות שצילמתם ובהן מופיעים תפוחים. טריק נחמד ומגניב והוא עובד גם בחיפושים יותר מאתגרים מאשר פירות.

נסו, לעומת זאת, לעשות את אותו הדבר בפייסבוק, התוצאה הרבה פחות טובה. אני הגעתי למשל לתמונות של בורקס, פיצה, כוס מיץ פירות (אולי היה שם תפוח) ושלט הגבלת מהירות. בדקתי וגם בפוסט עצמו לא נעשה שום שימוש בתפוחים.

זו כמובן רק דוגמה אחת מני רבות. אבל ברור לכם שלא תנסו לחפש בפייסבוק מי היה החבר הראשון או המאה שלכם בפייסבוק או מתי כתבתם שהיה לכם יום לא טוב, פשוט כי ברור לכם שזה לא עובד. אבל למה בעצם? את גוגל ואת אלקסה הרי אפשר לשאול כאלה שאלות וגם תקבלו תשובות ענייניות, רק כאן לא.

זו תמונת התפוחים שיצאה לי בגוגל:

תפוחים על פי גוגל
תפוחים על פי גוגל

וזו תמונת התפוחים שיצאה לי בפייסבוק:

תמונת התפוחים מפייסבוק
תמונת התפוחים מפייסבוק

אני מניח שבשלב הזה כבר שוכנעתם, אבל הנה עוד כמה דוגמאות. פייסבוק לייב, הפלטפורמה לשידורים חיים, השתמשתם בה? באיזה שלב היא התחילה לזייף מבחינתכם? אחרי עשרה משתתפים או אחרי מאה? ומה עם ריבוי מסכים? לא ממש עובד. כלומר אפשר, אבל את השני כבר תראו מאחורי פיד התגובות ולא ניתן כמובן להחליף ביניהם או לצרף יותר מדי מסכים.

כל זה היה נראה לנו נורא הגיוני עד 2020, אבל אז Zoom הגיעה והראתה לנו שהטכנולוגיה היא לא הבעיה, אלא הפלטפורמה. פתאום גילינו שאפשר לנהל וידאו עם מאות משתמשים בצורה חלקה ולראות יותר ממסך אחד בו זמנית ואפילו להעביר את השליטה מאחד לשני בלי בעיות. שנתיים אחרי ועם ערימת המזומנים של פייסבוק, הלייב ממשיך לקרטע.

כל זה נראה לנו הגיוני עד שהגיעה Zoom והראתה שהטכנולוגיה היא לא הבעיה. גילינו שאפשר לנהל וידאו עם מאות משתמשים בצורה חלקה. שנתיים אחרי ועם ערימת המזומנים של פייסבוק, הלייב ממשיך לקרטע

ויש כמובן את נפילות השירות. האחרונה הייתה ממש לא מזמן, באוקטובר. פייסבוק פשוט קרסה ונעלמה, אבל לא למספר דקות, לשש או שבע שעות. ולא רק פייסבוק כמובן, אלא כל האימפריה. גם וואטסאפ ואינסטגרם נעלמו איתה והשאירו אותנו די מנותקים. נסו לחשוב מתי זה קרה לגוגל? או לנטפליקס? כמובן שתקלות קורות, אבל שעות רבות ולאורך כל החזית, אני מתקשה לזכור כאלה דברים. מילא אם היה מדובר במשהו חד פעמי, אבל זה קרה גם בספטמבר שנה לפני ושנה לפני במרץ ובעצם הרבה פעמים לאורך הדרך עוד מ-2007.

נסו להתלונן לשירות הלקוחות של פיייסבוק ונראה מה יקרה, הרי אין כזה. יש, בערך, ללקוחות שהם כמובן לא אתם. לפייסבוק יש שירות לקוחות לדפים עסקיים, כלומר למי שמשלם כסף עבור פרסום ממומן, אבל גם השירות הזה לוקה בחסר ומאד קשה להגיע אליו. בתור לקוחות לא משלמים (מוצרים, כמו שאני רואה את זה) אין לכם ממש עם מי לדבר. חטפתם השעייה? אתם יכולים לכתוב הודעה לשירות האוטומטי ולחלום על מענה אנושי. אבל בעצם, איזו חברה מציעה מוקד תמיכה בשביל המוצרים שלה?

בתור לקוחות לא משלמים (מוצרים, כמו שאני רואה את זה) אין לכם עם מי לדבר. חטפתם השעייה? אתם יכולים לכתוב הודעה לשירות האוטומטי ולחלום על מענה אנושי. אבל בעצם, איזו חברה מציעה מוקד תמיכה למוצריה?

יש כאלה שחושבים שזה בר תיקון, אבל אני לא אחד מהם. אני חושב שזה טבוע עמוק בתרבות הארגונית של התאגיד הלא יעיל הזה, שאין לו שום יכולת להתחדש ולהשתנות, בטח לא תחת ההנהלה הנוכחית. הייתי אומר לצערי, אבל אני באמת לא מצטער. הגיע הזמן לפלטפורמה חדשה ורצוי מאד שתהיה יותר מאחת. טוויטר וטיקטוק לצערי עדיין לא שם.

איתי נוביק גר כבר מלעלה מעשור בברלין ולפני זה באיטליה (מילאנו). מדריך סיורים קולינריים, בעל קייטרינג בעיר וחוץ מזה מצלם ובעיקר כותב על אוכל. מאמין באנשים ומשתדל לעשות טוב, מסיבות אנוכיות לגמרי, זה עושה טוב לנפש.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,303 מילים
כל הזמן // יום שישי, 27 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: תחקיר המשטרה קובע שניתן היה להימנע מהפעלה של כוח רב בהלוויית אבו עאקלה

הרשות הפלסטינית: העיתונאית שירין אבו עאקלה נורתה ישירות על ידי כוח צה"ל ● כוכבי: "אף חייל בצה"ל לא ירה במכוון בעיתונאית" ● ארצות הברית הביעה דאגה מכך שמצעד הדגלים, במתכונתו הנוכחית, יביא להסלמה באזור ● דיווח: ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון אמר לגורמים במשרדי ההגנה והחוץ של ארצות הברית שהפרישה מהסכם הגרעין הייתה שגויה

עוד 42 עדכונים

הבעיה היא לא הדגל, אלא מי שתוקע את המוט שלו בעיני שכניו

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודים של אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה. לכאורה. צריך לומר שוב שכל הערכים הללו הם לכאורה.

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודי אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה

מדוע?

מפני שהנפת דגלי ישראל בירושלים היא לא הבעיה. הבעיה היא בשם מה מונף הדגל.

מצעד הדגלים הפך למעשה למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה.
מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא רק יהודי והם בזים לפולחן המוסלמי.

כותב שורות אלה השתתף בשנים אחרות ביום ירושלים, כאשר ההתיישבות העובדת הייתה עולה לירושלים עם כלים חקלאיים ותוצרת חקלאית. כאנשי מילואים עזרנו והתנדבנו לארגון יום ירושלים והוא עבר בדרך כלל כחג שמח, בהסכמה לאומית רחבה, ללא הפרעות מצד הפלסטינים וללא הפגנות לאומניות גזעניות.

ההתיישבות מצדיעה לירושלים באיחודה.

תהלוכה של כלים חקלאיים עתיקים בטקס לאיחוד ירושלים 30.5.2011

Posted by ‎שלמה דביר‎ on Monday, May 30, 2011

אולם עם השנים, ישראלים חילונים ממגזרים שונים הדירו עצמם מירושלים ביום חגה. הנוער הדתי הלאומי והלאומני השתלט על יום ירושלים, עם מצעד גס מלווה בקריאות שנאה והסתה, וגרם לעימות צפוי מול האוכלוסייה הפלסטינית של ירושלים.

מצעד הדגלים הפך למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים, שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה. מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא יהודי בלבד

הדגל הוא לא הבעיה. דגל ישראל מכובד גם במדינות ערביות כאשר נערכים שם הסכמים או מתארחים נציגי המדינה.

גם מפגשים עם נציגי הפלסטינים מלווים בהצבת דגלי ישראל ברקע המפגש.
דגל ישראל הוא לא הגורם למהומות ולא לטילים שעלולים להיירות מעזה.
הבעיה היא דברי השטנה המופקרים שסביבם חוגגים בני נוער מוסתים ושפת השנאה המזמינה מלחמה.

הנושא כבר הגיע לביהמ"ש העליון בשנת 2015 כאשר השופטים נדרשו לדון בקריאות "מוות לערבים" שנישאו במצעד הדגלים, לצד קריאות הסתה מוכרות אחרות: "איטבח אל ערב" ו"יבנה המקדש וישרף המסגד".

לקראת המצעד בשנת 2015 עתרו עמותת "עיר-עמים" ופורום "תג מאיר" לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את מעבר הצעדה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה:

"מי שאומר 'מוות לערבים' אנו בדעה שהוא צריך לקבל עונש וגם המשטרה צריכה להיות בדעה זו. זה לא חופש הביטוי אלא חופש ההסתה".

אמר והתיר את המצעד.

ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה נגד המצעד, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה. אמר והתיר את המצעד

מבין אלפי החוגגים המוסתים המשטרה הייתה עוצרת בודדים. על כתבי אישום שהסתיימו בהרשעה לא שמענו מעולם.

בשנה שעברה רה"מ לשעבר בנימין נתניהו עצמו דרש מאיתמר בן גביר לא להגיע לשער שכם בשל איום הטילים, ומפכ"ל המשטרה ושב"כ התריעו על הצפוי. האירועים התדרדרו לירי רקטות על ירושלים, דחיית המצעד ומהומות בערים המעורבות.

הבעיה היא לא הדגל. הדגל המסמל את מדינת ישראל לא עשה שום דבר לאיש.

אבל מי שמנצל את זהותו היהודית במדינת ישראל כדי לתקוע את מוט הדגל בעיני שכניו, קורא מוות לערבים ומסית לשריפת מסגד החשוב לעולם המוסלמי – הוא האשם ואותו יש לעצור ולמנוע ממנו את הנפת הדגלים במחול החרבות הלאומני שאותו חוגגים דוקא ביום ירושלים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 511 מילים ו-1 תגובות

מסתבר שהם כן יכולים עוד

ההטבות שקיבלה רינאוי־זועבי עם חזרתה לקואליציה עשויות לפגוע גם בה וגם במרצ אבל חמור מכך – הן אולי הכשירו את מצעד הדגלים במתווה הנוכחי ● הניסיונות החוזרים לייצב את הממשלה העירו מחדש דיונים בנושא השיטה הפוליטית ● אבל הבעיה לא נמצאת בשיטה אלא בדינמיקה שבה היא פועלת וההתעלמות מהבעיות האמיתיות ● דעה

עוד 1,384 מילים ו-1 תגובות

גל ההתייקרויות: החזקים לא נפגעו, החלשים כן

המחירים מזנקים ויוקר המחיה יעלה אף יותר בשל העלאת הריבית ● גם השכר עלה - אבל בענפים מסוימים, בעיקר בהייטק, השכר עלה הרבה, ובענפים אחרים הוא אפילו ירד בחדות, אחרי חודשים ארוכים של חל"ת וחיים מדמי אבטלה ● גם העצמאים נפגעו קשה ● כשמשווים הוצאות מול הכנסות, רואים שמצבם של החזקים השתפר, מצב החלשים הידרדר - והפערים גדלו

עוד 2,522 מילים

למקרה שפיספסת

"מגדלי מגורים הם מנכרים, מעקרים, מייקרים ומסכנים"

הנתונים מאשרים את מה שרואות העיניים: בשנתיים האחרונות חל זינוק במספר התחלות הבנייה של מגדלי מגורים, ואנשי התכנון טוענים כי בשנים הבאות נצטרך לבנות בניינים אפילו גבוהים יותר ● פרופ' רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית, נחרדת ממה שמחכה לנו ומזהירה: "הרבה יותר יקר לבנות מגדלים ולתחזק אותם, הם אסון סביבתי, והחיים בהם הם חיים של ניכור חברתי"

עוד 1,295 מילים ו-1 תגובות

ממדים ללימודים - משקיעים בחזקים

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. מהחוק החדש ייהנו מי שעומדים בתנאי הסף ומתאימים מבחינה אישית ללימודים אקדמיים, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות שלוש שנים מחייהם ללמידה עיונית.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. ייהנו רק מי שעומדים בתנאי הסף, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות 3 שנים מחייהם ללמידה עיונית

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין את האמצעים הנדרשים לסייע להם. אלה שכישוריהם והעדפותיהם אינם בתחום העיוני ומחפשים למידה יותר מעשית ותכליתית.

כרגיל, קבוצה זו נשארת מאחור. מדינת ישראל כבר משקיעה משאבים עצומים בסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות. כשישה מיליארד שקלים מתוקצבים מדי שנה רק להוראה במוסדות הללו, ועוד מיליארדים נוספים מוקצים למחקר – וטוב שכך!

תקצוב האקדמיה מניב בסופו של דבר תשואה משמעותית לחברה הישראלית, הן במישור הכלכלי והן בהיבטים אחרים. ככל שניתן להסיר חסמים בפני הגישה למוסדות אלה ולפתוח אותם לאוכלוסיות נוספות, כפי שעושה תוכנית "ממדים ללימודים", מדובר במאמץ מבורך וראוי.

אלא שהפעילות החשובה הזו רק מדגישה את העוול המשווע והנזק הכבד של הזנחת החצי השני של האוכלוסייה, שחופף במידה רבה ל"ישראל השנייה": בקרב מי  שאינם הולכים כיום לאקדמיה, וגם לא ילכו למרות המימון הגבוה שמציעה תוכנית "ממדים ללימודים", יש  הרבה יותר צעירים ממשפחות עם הכנסה והשכלה נמוכה.

במילים אחרות, אלה הצעירים שבהם נדרשת ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר. הפוטנציאל שלהם לא נמוך יותר מזה של בעלי תארים אקדמיים, הם פשוט קיבלו ומקבלים פחות הזדמנויות.

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין אמצעים לסייע להם

ישראל צריכה אותם, עם כישורים וידע מקצועי ברמה גבוהה, כדי לקיים כלכלה מודרנית ומפותחת. המשק משווע לעובדים עם מיומנויות שאינן נרכשות באקדמיה, ולא רק בהייטק – אלא גם בענפי התעשייה, הרכב, השירותים, המלונאות ועוד. בה בעת, מאות אלפי ישראלים תקועים בעבודות בשכר נמוך וללא אופק להתפתחות או התקדמות מקצועית.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית ממה שניתן ללומדים במוסדות אקדמיים.

כתוצאה מכך, היקף הלומדים ואיכות המענה שהם מקבלים נמוכים מאוד גם הם. זאת אף שמחקרים מראים שהתשואה של לימודים מקצועיים ברמה נאותה, יחסית לעלותם, אינה נופלת מהתועלת של לימודים אקדמיים.

ההזנחה באה לידי ביטוי לא רק בתקציבים, אלא גם במעמד ובתשומת הלב הציבורית להם זוכים ההכשרות ולימודי ההנדסאות. במידה רבה, המדינה כבר מספר עשורים מתייחסת למסלולים אלה כ"חצר אחורית" של עולמות ההשכלה והתעסוקה, ואינה מתייחסת אליהם כאל סוגיה לאומית אסטרטגית מהמעלה הראשונה.

בין השאר, הדבר בא לידי ביטוי בדרך שבה הטיפול בנושא מפוצל בין מגוון רחב של משרדים, גופים ותוכניות ממשלתיות, שחלוקת האחריות ביניהם עמומה ומשתנה לעתים תכופות. אין שום מקבילה למועצה להשכלה גבוהה, או לתהליכי התכנון הרחבים וארוכי הטווח שאותם היא מובילה.

בכך, ישראל בולטת כחריגה ומבודדת בין המדינות המפותחות, שכולן מייחסות ללימודים מקצועיים עדיפות גבוהה, ומשקיעות בהם הרבה יותר משאבים.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית מהניתן ללומדים במוסדות אקדמיים

תוכנית "ממדים ללימודים" מהווה קומה נוספת על גבי המערך הנרחב והמסועף של הלימודים האקדמיים בישראל. בתחום הלימודים המקצועיים, עוד לא התחלנו לחפור את היסודות.

רועי מאור הוא מנהל פיתוח מדיניות ומחקר בעמותה "121 – מנוע לשינוי חברתי". קודם לכן שימש למעלה מעשור בתפקידי מנכ"ל, סמנכ"ל חבר ועד ויועץ של ארגונים בתחומי זכויות אדם, תקשורת, אזרחות משותפת וחינוך, וליווה את הקמתם של מספר ארגונים לשינוי חברתי. בעל תואר שני בהיסטוריה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 515 מילים
עודכן לפני 3 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החברה החדשה של ישראל

המלחמה באוקראינה, חוסר הביטחון האנרגטי, איום הטרור והעלייה באנטישמיות - כל אלה הביאו לשינוי ביחס של האיחוד האירופי לישראל ● בלי הרבה כותרות, הנשיאה הצעירה של הפרלמנט ביקרה בתחילת השבוע בארץ - ובירושלים התמוגגו מדבריה ● היא לא הזכירה את ההתנחלויות, לא התעכבה על הארועים הביטחוניים ולא גינתה את ישראל ● האם באמת הכל עד כדי כך ורוד? ● פרשנות

עוד 835 מילים

אם נדמה לכם שבאביב הזה ישראל מדלגת מאובך לאובך - אתם לא מדמיינים: מספר סופות החול והאבק בארץ גדל בחדות השנה לעומת אשתקד ● מצד שני, במהלך השנים המגמה היא דווקא של ירידה, ואין הוכחה שיש קשר לשינוי האקלים ● לסופות החול האיומות בעיראק, לעומת זאת, יש ועוד איך

עוד 1,018 מילים

מיינד דה גאפ הסגולה של לונדון

אחרי עשורים של תכנונים ובאיחור של שלוש שנים, החל לפעול אתמול קו אליזבת, המחבר בין מזרח ומערב לונדון ● אלפים עמדו בתור כדי לעלות על הנסיעה הראשונה והאווירה החגיגית הורגשה בכל התחנות ● יש סיבה לחגיגה: הקו החדש משפר את איכות החיים של תושבי הפרברים, מעלה את ערך הנדל"ן ומקצר את הנסיעה למרכז העיר ● שאול אדר יצא לסיבוב בעתיד של לונדון

עוד 1,418 מילים ו-1 תגובות

מנכ"ל דניה סיבוס בשימוע: "יש אתרים לא טובים, העובדים מוענשים"

פרסום ראשון בנובמבר נערך שימוע משמעתי לחברת הבנייה דניה סיבוס ● פרוטוקול השימוע, הנחשף כאן לראשונה, מעיד על הליך נינוח ושטחי ● מנכ"ל החברה מתפלא שהוא מוזמן ל"מעמד המשפיל" ומבקש החלטה מהירה ● הוועדה משבחת את החברה על מאמציה להשתפר וממליצה לא לנקוט צעדי משמעת ● ודניה סיבוס מציגה רווחי שיא ● מאז השימוע נהרגו עוד שני עובדים באתרי הבנייה של החברה

עוד 1,957 מילים

אחרי חיסול בכיר משמרות המהפכה וההדלפה אתמול כי ביידן החליט להשאיר את הכוח הצבאי ברשימת ארגוני הטרור, איראן לא ממהרת להגיב ורומזת הלילה שהעניין לא סגור ● בטהרן ממתינים להודעה הרשמית של הבית הלבן וכפי הנראה ממשיכים במגעים מול האמריקאים והמעצמות האחרות מתחת לרדאר ● ובינתיים, איראן ממשיכה לדהור מבחינת כמויות האורניום המועשר ● פרשנות

עוד 579 מילים

לפיד: תומך במסלול מצעד הדגלים, מותר לצעוד עם דגל ישראל ביום ירושלים

הרצוג נגד תחקיר CNN על מות עיתונאית אל־ג'זירה: "אי אפשר להגיע לאמת בלי שיתוף פעולה" ● בעקבות הנפת דגלי פלסטין: ליברמן מעוניין להפחית את תקציב אונ' בן גוריון ● דרמה בכנסת: הליכוד הפיל את "חוק השקיות" של גמליאל, ההצעות של רוזין ולהב הרצנו אושרו ● המחוזי ביטל את החלטת השלום להתיר תפילת יהודים בהר הבית ● גנץ יטוס לביקור רשמי בהודו בשבוע הבא

עוד 62 עדכונים

הציפור הכחולה מאסקונספציה

האיש העשיר בעולם, מנכ"ל טסלה וספייס אקס, לא מפסיק לסחרר את השווקים ● הכריזמה, הכישרון והשערוריות הקשורות בשמו – בין היתר האשמות בגין הטרדה מינית וניצול עובדים – לא מנעו ממנו לחתום על הסכם פזיז לרכישת טוויטר על בסיס מניות טסלה, מה שהביא לצניחה במניות החברה ● כל המשקיעים מחכים למהלך הבא של מאסק, שעשוי לפוצץ את הבועה של עצמו

עוד 2,653 מילים ו-1 תגובות
אחד חי, השני מת. איור: אבי כ"ץ

אשמה, חששות וייסורי מצפון: נשים הרות לתאומים שאיבדו את אחד העוברים בשלבים מתקדמים חושפות את סיפוריהן המטלטלים ומתחננות: "תנו לנו רגע להתאבל. זה שנותר תינוק חי לא אומר שהכול בסדר" ● אחים לתאומים שלא הכירו מספרים על חוויות נטישה ועל ימי הולדת בצל הטראומה: "הלידה לא הייתה מאורע משמח" ● הסערה שאחרי השקט

עוד 2,989 מילים ו-1 תגובות

החלטת שופט השלום ציון סהראי בעניינם של שלושה צעירים שעוכבו על ידי המשטרה אחרי שקראו תפילת "שמע ישראל" בהר הבית - איננה תקדים והיא לא עוסקת כלל בענייני דת ומדינה ● אם כבר, זוהי החלטה אמיצה במובן זה שהיא יוצאת נגד היד המשטרתית הקלה בהטלת תנאים מגבילים על בני אדם, תוך שימוש בעבירות מעורפלות והטלת כתם של חקירה פלילית על אזרחים תמימים ● פרשנות

עוד 808 מילים

מדינה שיש לה אופוזיציה

התנהלות הליכוד בשורות האופוזיציה היא חסרת תקדים בתולדות הכנסת ● הסיעה מחרימה את ועדות הכנסת, לא מאפשרת הקמת ועדת האתיקה ופוסלת כל חוק שעולה להצבעה מטעם הממשלה - כולל חוקים שהמפלגה תמכה בהם במשך שנים רבות ● אתמול בלילה הוכיח שר הביטחון שפוליטיקה היא אומנות הפשרות ● השאלה היא מתי יפנימו זאת גם בליכוד ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עובדה פשוטה ולא מסובכת: הליכוד של ביבי זה שחיתות, מאפיונריות/עבריינות, אגואיזם בהתגלמותו, השתעבדות לפולחן אישיות חולני, הרס עצמי פסיכותי של המנהיג. אם הממשלה תדע להשתמש בעובדה הזאת לטוב... המשך קריאה

עובדה פשוטה ולא מסובכת: הליכוד של ביבי זה שחיתות, מאפיונריות/עבריינות, אגואיזם בהתגלמותו, השתעבדות לפולחן אישיות חולני, הרס עצמי פסיכותי של המנהיג. אם הממשלה תדע להשתמש בעובדה הזאת לטובת השתפרות ולחתירה לערכים – שווה.

פרחה קולנית שעושה מה שיאיר נתניהו אומר לה. שכחה שהיא מה שהיא בזכות מי שהעלה את העדה שלה לארץ. נכון לא הכל היה מושלם בקליטת העדה המרוקאית אבל אם היה הייתה חיה עכשיו במרוקו לא בטוח שלא הי... המשך קריאה

פרחה קולנית שעושה מה שיאיר נתניהו אומר לה. שכחה שהיא מה שהיא בזכות מי שהעלה את העדה שלה לארץ. נכון לא הכל היה מושלם בקליטת העדה המרוקאית אבל אם היה הייתה חיה עכשיו במרוקו לא בטוח שלא הייתה נהרגת מאיזה פוגרום מוסלמי לא צפוי וחליה בעוני ובדלות, מתחתנת בגיל 15 וקולה לא היה נשמע לעולם. מה רע לה פה שהיא רוצתה להרוס את המדינה.

עוד 659 מילים ו-3 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה