ירידתו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מהבמה הפוליטית לא תביא להנהגה פלסטינית מתונה יותר שתעשה שלום עם ישראל. גם היורש האפשרי חוסיין א-שיח' אינו יכול לוותר על "הקווים האדומים" של אש"ף. עדיף שישראל לא תנסה לבחוש בקרב הירושה ברש"פ, הדבר רק יגרום לה ליותר נזק.

הנאום  של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בטקס הפתיחה של כינוס המועצה המרכזית של אש"ף ברמאללה בשבוע שעבר היה מתון יחסית.

הוא שב וסימן מחדש את "הקווים האדומים" של הפלסטינים.

הנאום  של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בטקס הפתיחה של כינוס המועצה המרכזית של אש"ף ברמאללה בשבוע שעבר היה מתון יחסית. הוא שב וסימן מחדש את "הקווים האדומים" של הפלסטינים

יו"ר הרש"פ הדגיש את חשיבותו של הסכם אוסלו מבחינת אש"ף שחתם עליו. "הסכם אוסלו היה הסכם זמני שהחזיר אותנו לאדמת המולדת", הוא הסביר. "ירושלים ופלסטין הן מעל הכל", הדגיש, כשהוא מבהיר לישראל ולארה"ב כי ללא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי 67' לא יכון שלום באזור.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בישיבת המועצה המרכזית של אש''ף: ''אוסלו היה הסכם זמני שהחזיר אותנו לאדמת המולדת'' pic.twitter.com/2rtvXvnGS9

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) February 7, 2022

נוכח הביקורת העזה של כמה פלגים פלסטינים על המגעים עם ישראל, יו"ר הרש"פ התייחס לפגישותיו עם שר הביטחון בני גנץ ואמר:

"המגעים שלנו עם הצד הישראלי אינם תחליף לפתרון מדיני המבוסס על לגיטימציה בינלאומית, לא ניתן להמשיך ביישום ההסכמים באופן חד צדדי".

מחמוד עבאס הבהיר חד משמעית כי הפלסטינים לא יסכימו לנוכחות הצבאית של צה"ל בשטחי הגדה ולמדיניות ההתנחלויות. לטענתו, הוא רואה בישראל "מדינת אפרטהייד" המדכאת את הפלסטינים והבהיר:

"לא נקבל את המשך הכיבוש ואת המנהגים הקולוניאליים שלו שמנציחים את האפרטהייד ואת טרור המתנחלים".

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס:
"המגעים שלנו עם הצד הישראלי אינם תחליף לפתרון מדיני המבוסס על לגיטימציה בינלאומית".
"יישום ההסכמים אינו יכול להימשך באופן חד-צדדי."
לדברי עבאס, "לא נקבל את המשך הכיבוש ואת המנהגים הקולוניאליים שלו, המנציחים את האפרטהייד ואת טרור המתנחלים. pic.twitter.com/zLvm71erVl

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) February 7, 2022

יו"ר הרש"פ אמר כי ישקול מחדש את כל האפשרויות הפלסטיניות, "כולל היחסים עם הכוח הכובש", כשהוא מנופף ב"אופציה של מדינה אחת אם פתרון שתי המדינות ימשיך להתערער". על כך הוסיף:

"כבר לא ניתן לשתוק על הסטטוס קוו, ועלינו לקבל החלטות מכריעות כדי לשמור על נוכחותנו במולדתנו, למען ירושלים ופלסטין".

יו"ר הרש"פ אמר כי ישקול מחדש את כל האפשרויות הפלסטיניות, "כולל היחסים עם הכוח הכובש", כשהוא מנופף ב"אופציה של מדינה אחת אם פתרון שתי המדינות ימשיך להתערער"

עבאס קרא לחפש דרכים לשים קץ לכיבוש של "מדינת פלסטין" שבירתה מזרח ירושלים, ולהגביר את ההתנגדות העממית השלווה שהפכה לאופציה העיקרית, ולהרחיב אותה למלחמה נגד  מעשי המתנחלים.

אך במקביל, הדגיש עבאס כי ימשיך לעבוד עם הקהילה הבינלאומית, להושיט יד לשלום צודק ומקיף, וגם:

"לפעול לקיום ועידת שלום בינלאומית ולספק מנגנון הגנה בינלאומי לעמנו ולארצנו, בחסות הרביעייה הבינלאומית, בהתאם להחלטות הלגיטימיות הבינלאומית ויוזמת השלום הערבית. […] אנו מאשרים את עמדתנו נגד אלימות וטרור, יהיו אשר יהיו מקורם".

הדברים שאמר יו"ר הרש"פ אינם חדשים, ונראה שהם גם משקפים את ההחלטות הצפויות בתום הכינוס. מחמוד עבאס לא "ישבור את הכלים" ביחסים עם ארה"ב וישראל. דבריו משקפים גם את המדיניות של מקורביו ובראשם חוסיין א-שיח' שנבחר בשבוע שעבר לחבר הוועד הפועל של אש"ף ולאחראי על ניהול המשא ומתן עם ישראל.

גם רוחי פתוח, מקורב נוסף של  מחמוד עבאס, נבחר גם הוא לתפקיד יו"ר המל"פ במקומו של סלים זענון שהתפטר מתפקידו.

הדברים שאמר יו"ר הרש"פ אינם חדשים, ונראה שהם משקפים את ההחלטות הצפויות בתום הכינוס. מחמוד עבאס לא "ישבור את הכלים" ביחסים עם ארה"ב וישראל. דבריו משקפים גם את מדיניות מקורביו

ההנהגה החדשה לא תהיה עושת דברה של ישראל וארה"ב

מי שסבור שההנהגה החדשה של הרש"פ, שתבוא אחרי ירידתו של מחמוד עבאס מהבמה הפוליטית, תזרז את ההגעה להסכם שלום עם ישראל – טועה טעות מרה.

ההנהגה החדשה הזו לא תהייה יותר "מתונה" מאשר הנהגתו של מחמוד עבאס, להיפך. היא תהייה קיצונית ממנה וזהירה יותר מכיוון שארגוני האופוזיציה הפלסטינית והרחוב הפלסטיני ינשפו בעורפה ויבחנו אותה בשבע עיניים.

בשלב הראשון, ההנהגה הזו תהייה זמנית עד לעריכת בחירות לנשיאות ואין שום וודאות כי היא תיבחר, לכן סביר להניח שהיא לא תעשה שום צעד שעלול להתפרש ברחוב הפלסטיני כוויתור לישראל.

טועה מי שסבור בהנהגה הישראלית או בממשל האמריקני כי בכירי הרש"פ חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג'  יהיו עושי דברה של ישראל או ארה"ב, או שהם יהיו מתונים יותר וגמישים יותר מאשר מחמוד עבאס.

ראשית אין כל וודאות לכך שאחד מהם אכן ייבחר בבחירות דמוקרטיות בשטחים לתפקיד יו"ר הרש"פ ושנית, כמי שמכירם אישית אני יוכל לומר בוודאות שאין שום הבדל בינם לבין מחמוד עבאס בכל הקשור ליחס לישראל.

זאת ועוד, שניהם מזוהים כחלק מהמערכת המושחתת המקיפה את יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ואין להם לגיטמציה ציבורית, הרחוב הפלסטיני קץ בהנהגה הפלסטינית המושחתת והוא רוצה בהנהגה נקייה שתביא אותו לעצמאות מלאה על פי "הקווים האדומים" של אש"ף, כולל מימוש זכות השיבה.

חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג' מייצגים בעיני הרחוב הפלסטיני את ההנהגה שזורמת עם רעיון "השלום הכלכלי" עם ישראל בתמורה לאישורי כניסה ועבודה בישראל ותעודות VIP לבכירי הרש"פ בעוד הכיבוש הישראלי נמשך.

ההנהגה החדשה לא תהייה יותר "מתונה" מהנהגתו של מחמוד עבאס, להיפך. היא תהייה קיצונית ממנה וזהירה יותר, מכיוון שארגוני האופוזיציה והרחוב הפלסטיני ינשפו בעורפה ויבחנו אותה בשבע עיניים

החלום הישראלי אמריקאי להקים "שלטון בובות" פלסטיני אחרי ירידתו של מחמוד עבאס מהבמה הפוליטית לא יצלח. הרחוב הפלסטיני לא יקבל זאת וגם לא בכירים בפת"ח ובתנועת חמאס.

ביקורת חריפה בצמרת פת"ח ובקרב הפלגים הפלסטינים על קידומו של חוסיין א-שיח' לתפקיד חבר הועד הפועל של אש"פ והאחראי על המשא ומתן עם ישראל.
"מדובר במקורבו של מחמוד עבאס שאינו ראוי לתפקיד ובוודאי שלא ראוי להיות יו"ר הרש"פ הבא". pic.twitter.com/Ye8xQu4eFw

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) February 10, 2022

ישראל צריכה להישאר מחוץ למשחק הפוליטי הפנימי בצמרת פת"ח ולא לתפוס שום צד, אלא לתת לפלסטינים לנהל את ענייניהם בעצמם ולבחור את הנהגתם. כל התערבות ישראלית בנושא או מתן עדיפות לדמות פלסטינית כזו או אחרת רק תזיק לישראל והפלסטינים יעשו בדיוק את ההיפך.

המרחק בעמדות המדיניות של ישראל והרש"פ הוא גדול מאוד. המקסימום שעליו הפלסטינים מוכנים לוותר לישראל למען שלום איננו אפילו המינימום מבחינתה של ישראל. הממשלה הנוכחית משותקת מבחינה מדינית בגלל הרכבה הקואליציוני, אבל כל הנהגה פלסטינית חדשה תתקשה למצוא בישראל ממשלה המוכנה ללכת להסכם שלום המבוסס על מדינה פלסטינית בקווי 67', שמזרח ירושלים היא בירתה ומכיל פתרון סוגיית "זכות השיבה".

ישראל צריכה להישאר מחוץ למשחק הפוליטי הפנימי בצמרת פת"ח ולא לתפוס צד, אלא לתת לפלסטינים לנהל את ענייניהם ולבחור את הנהגתם. כל התערבות ישראלית או מתן עדיפות לדמות כלשהי רק תזיק

חוסיין א-שיח' או מאג'ד פרג' שעליהם מדובר כעת כיורשים האפשריים של מחמוד עבאס לא יסכימו לפחות מזה. הוא מחזיקים בדיוק בעמדות המסורתיות של הנהגת פת"ח ושל מחמוד עבאס. לכן כדאי לקחת אוויר ולנשום עמוק. ירידתו של מחמוד עבאס מהבמה הפוליטית תביא באופן טבעי לעלייתה של הנהגה חדשה אבל, אל תעצרו את נשימתכם, זו תהיה, במקרה הטוב, אותה הגברת בשינוי אדרת.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודים של אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה. לכאורה. צריך לומר שוב שכל הערכים הללו הם לכאורה.

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודי אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה

מדוע?

מפני שהנפת דגלי ישראל בירושלים היא לא הבעיה. הבעיה היא בשם מה מונף הדגל.

מצעד הדגלים הפך למעשה למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה.
מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא רק יהודי והם בזים לפולחן המוסלמי.

כותב שורות אלה השתתף בשנים אחרות ביום ירושלים, כאשר ההתיישבות העובדת הייתה עולה לירושלים עם כלים חקלאיים ותוצרת חקלאית. כאנשי מילואים עזרנו והתנדבנו לארגון יום ירושלים והוא עבר בדרך כלל כחג שמח, בהסכמה לאומית רחבה, ללא הפרעות מצד הפלסטינים וללא הפגנות לאומניות גזעניות.

אולם עם השנים, ישראלים חילונים ממגזרים שונים הדירו עצמם מירושלים ביום חגה. הנוער הדתי הלאומי והלאומני השתלט על יום ירושלים, עם מצעד גס מלווה בקריאות שנאה והסתה, וגרם לעימות צפוי מול האוכלוסייה הפלסטינית של ירושלים.

מצעד הדגלים הפך למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים, שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה. מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא יהודי בלבד

הדגל הוא לא הבעיה. דגל ישראל מכובד גם במדינות ערביות כאשר נערכים שם הסכמים או מתארחים נציגי המדינה.

גם מפגשים עם נציגי הפלסטינים מלווים בהצבת דגלי ישראל ברקע המפגש.
דגל ישראל הוא לא הגורם למהומות ולא לטילים שעלולים להיירות מעזה.
הבעיה היא דברי השטנה המופקרים שסביבם חוגגים בני נוער מוסתים ושפת השנאה המזמינה מלחמה.

הנושא כבר הגיע לביהמ"ש העליון בשנת 2015 כאשר השופטים נדרשו לדון בקריאות "מוות לערבים" שנישאו במצעד הדגלים, לצד קריאות הסתה מוכרות אחרות: "איטבח אל ערב" ו"יבנה המקדש וישרף המסגד".

לקראת המצעד בשנת 2015 עתרו עמותת "עיר-עמים" ופורום "תג מאיר" לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את מעבר הצעדה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה:

"מי שאומר 'מוות לערבים' אנו בדעה שהוא צריך לקבל עונש וגם המשטרה צריכה להיות בדעה זו. זה לא חופש הביטוי אלא חופש ההסתה".

אמר והתיר את המצעד.

ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה נגד המצעד, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה. אמר והתיר את המצעד

מבין אלפי החוגגים המוסתים המשטרה הייתה עוצרת בודדים. על כתבי אישום שהסתיימו בהרשעה לא שמענו מעולם.

בג"ץ אישר: מצעד הדגלים ביום ירושלים יעבור דרך הרובע המוסלמי http://t.co/1mKlAqEMau pic.twitter.com/M22hrJdmZb

— Haaretz הארץ (@Haaretz) May 11, 2015

בשנה שעברה רה"מ לשעבר בנימין נתניהו עצמו דרש מאיתמר בן גביר לא להגיע לשער שכם בשל איום הטילים, ומפכ"ל המשטרה ושב"כ התריעו על הצפוי. האירועים התדרדרו לירי רקטות על ירושלים, דחיית המצעד ומהומות בערים המעורבות.

הבעיה היא לא הדגל. הדגל המסמל את מדינת ישראל לא עשה שום דבר לאיש.

אבל מי שמנצל את זהותו היהודית במדינת ישראל כדי לתקוע את מוט הדגל בעיני שכניו, קורא מוות לערבים ומסית לשריפת מסגד החשוב לעולם המוסלמי – הוא האשם ואותו יש לעצור ולמנוע ממנו את הנפת הדגלים במחול החרבות הלאומני שאותו חוגגים דוקא ביום ירושלים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. מהחוק החדש ייהנו מי שעומדים בתנאי הסף ומתאימים מבחינה אישית ללימודים אקדמיים, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות שלוש שנים מחייהם ללמידה עיונית.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. ייהנו רק מי שעומדים בתנאי הסף, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות 3 שנים מחייהם ללמידה עיונית

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין את האמצעים הנדרשים לסייע להם. אלה שכישוריהם והעדפותיהם אינם בתחום העיוני ומחפשים למידה יותר מעשית ותכליתית.

כרגיל, קבוצה זו נשארת מאחור. מדינת ישראל כבר משקיעה משאבים עצומים בסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות. כשישה מיליארד שקלים מתוקצבים מדי שנה רק להוראה במוסדות הללו, ועוד מיליארדים נוספים מוקצים למחקר – וטוב שכך!

תקצוב האקדמיה מניב בסופו של דבר תשואה משמעותית לחברה הישראלית, הן במישור הכלכלי והן בהיבטים אחרים. ככל שניתן להסיר חסמים בפני הגישה למוסדות אלה ולפתוח אותם לאוכלוסיות נוספות, כפי שעושה תוכנית "ממדים ללימודים", מדובר במאמץ מבורך וראוי.

אלא שהפעילות החשובה הזו רק מדגישה את העוול המשווע והנזק הכבד של הזנחת החצי השני של האוכלוסייה, שחופף במידה רבה ל"ישראל השנייה": בקרב מי  שאינם הולכים כיום לאקדמיה, וגם לא ילכו למרות המימון הגבוה שמציעה תוכנית "ממדים ללימודים", יש  הרבה יותר צעירים ממשפחות עם הכנסה והשכלה נמוכה.

במילים אחרות, אלה הצעירים שבהם נדרשת ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר. הפוטנציאל שלהם לא נמוך יותר מזה של בעלי תארים אקדמיים, הם פשוט קיבלו ומקבלים פחות הזדמנויות.

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין אמצעים לסייע להם

ישראל צריכה אותם, עם כישורים וידע מקצועי ברמה גבוהה, כדי לקיים כלכלה מודרנית ומפותחת. המשק משווע לעובדים עם מיומנויות שאינן נרכשות באקדמיה, ולא רק בהייטק – אלא גם בענפי התעשייה, הרכב, השירותים, המלונאות ועוד. בה בעת, מאות אלפי ישראלים תקועים בעבודות בשכר נמוך וללא אופק להתפתחות או התקדמות מקצועית.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית ממה שניתן ללומדים במוסדות אקדמיים.

כתוצאה מכך, היקף הלומדים ואיכות המענה שהם מקבלים נמוכים מאוד גם הם. זאת אף שמחקרים מראים שהתשואה של לימודים מקצועיים ברמה נאותה, יחסית לעלותם, אינה נופלת מהתועלת של לימודים אקדמיים.

ההזנחה באה לידי ביטוי לא רק בתקציבים, אלא גם במעמד ובתשומת הלב הציבורית להם זוכים ההכשרות ולימודי ההנדסאות. במידה רבה, המדינה כבר מספר עשורים מתייחסת למסלולים אלה כ"חצר אחורית" של עולמות ההשכלה והתעסוקה, ואינה מתייחסת אליהם כאל סוגיה לאומית אסטרטגית מהמעלה הראשונה.

בין השאר, הדבר בא לידי ביטוי בדרך שבה הטיפול בנושא מפוצל בין מגוון רחב של משרדים, גופים ותוכניות ממשלתיות, שחלוקת האחריות ביניהם עמומה ומשתנה לעתים תכופות. אין שום מקבילה למועצה להשכלה גבוהה, או לתהליכי התכנון הרחבים וארוכי הטווח שאותם היא מובילה.

בכך, ישראל בולטת כחריגה ומבודדת בין המדינות המפותחות, שכולן מייחסות ללימודים מקצועיים עדיפות גבוהה, ומשקיעות בהם הרבה יותר משאבים.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית מהניתן ללומדים במוסדות אקדמיים

תוכנית "ממדים ללימודים" מהווה קומה נוספת על גבי המערך הנרחב והמסועף של הלימודים האקדמיים בישראל. בתחום הלימודים המקצועיים, עוד לא התחלנו לחפור את היסודות.

רועי מאור הוא מנהל פיתוח מדיניות ומחקר בעמותה "121 – מנוע לשינוי חברתי". קודם לכן שימש למעלה מעשור בתפקידי מנכ"ל, סמנכ"ל חבר ועד ויועץ של ארגונים בתחומי זכויות אדם, תקשורת, אזרחות משותפת וחינוך, וליווה את הקמתם של מספר ארגונים לשינוי חברתי. בעל תואר שני בהיסטוריה.