בערוץ 14, הערוץ לקידום האג'נדה של מנהיג הימין "האמיתי" נתניהו, איבדו כל רסן ומשקיעים מאמץ רב בדה-לגיטימציה לציבור השמאלני, עד כדי הצעה לטיפולי המרה.

לאחרונה הגיע לאולפן ערוץ 14 מרואיין בנושא NLP בשם גל צחייק. אחד המראיינים בפאנל שאל אותו: "אני מנסה להבין אילו דברים זה יכול לפתור ה-NLP, נניח שמאלנות, זה יכול לתת פתרון? נגיד אדם בא עם משהו אקוטי, מרב מיכאלי נניח". חבר נוסף בפאנל, שי גולדן, משלים את דבריו בשאלה: "אובססיה למגדר, זה פותר?".

הראיתי את הסרטון לכמה מחבריי שהתקשו להאמין שהקטע המתועד אמיתי. ערוץ 14, למי שלא מכיר (אני מקנא בו על כך), לשעבר ערוץ 20, לאחר ש"ישראל היום" נפטר מהעורך שעזב "ביוזמתו" "לאחר מיצוי", הוא אמצעי התקשורת שנותר נאמן במלואו לאתרוגו ולקידומו של המנהיג/המלך/יו"ר האופוזיציה נתניהו. פראבדה טלוויזיונית.

"אני מנסה להבין אילו דברים זה יכול לפתור ה-NLP, נניח שמאלנות, זה יכול לתת פתרון? נגיד אדם בא עם משהו אקוטי, מרב מיכאלי נניח". חבר נוסף בפאנל, שי גולדן, משלים את דבריו בשאלה: "אובססיה למגדר, זה פותר?"

בערוץ זה פועלים במגוון דרכים כדי לתקוף את השמאל, שלדידם אחראי על כל הרעות החולות שנפלו על נתניהו, ובראשן – העובדה שאינו בשלטון עוד. השמאל אשם בכך שנתניהו הוא קורבן לכאורה להאזנות סתר (שלא הוכחו מעולם), השמאל אחראי ל"תיקים התפורים" (שהתעקשו לא להתפורר בשימוע), ולממשלה שנאלצת להתמודד עם  פערים חברתיים, יוקר מחיה ווריאנטים. אז מה אם אלה צמחו ושיגשגו בעיקר בתקופת נתניהו.

לדעת אנשי הערוץ, דעה שבמשך יותר מעשור יש המנסים להשריש בקרב אזרחים רבים במדינה – שמאלנות נחשבת קללה. נכון, זה לא חדש, אך חברי הפאנל חושפים שתהליך ההקצנה התקדם באופן מדאיג ושמאלנות היא מחלה שדורשת ריפוי. זו הדיאגנוזה של מומחי הערוץ, שהובילה להצעת טיפול ההמרה ההולם, NLP.

באותה הזדמנות מראים לנו חברי הפאנל שהם חרדים גם לשלום הציבור שעלול ליפול קורבן, חס וחלילה, לנסיונות קידום שיוויון מגדרי או של מעמד האשה, בין היתר על ידי שרת התחבורה, מרב מיכאלי. עוד "מחלה" שיש לרפא, פמיניזם.

אם כן, מה למדנו? שמאלנות ופמיניזם הן "מחלות" שיש להיאבק בהן. אך אל דאגה, שי גולדן וחבריו מחפשים עבור החולים פתרון זמין.

נכון, ערוץ 14 מהדהד את שנאת השמאל הזו שכבר טופחה והשתרשה. בימים שבהם מפגינים נגד השלטון כונו מפיצי מגפות או מדגרת אנרכיה וקורונה, לא פלא שצצו תופעות כמו תלמידת התיכון דאז ספיר סבח, שהביאה לפיטוריו של מורה לאזרחות שלה רק כי הוא מחזיק בדעות שמאל.

היום, כשסבח כבר לא תלמידה יותר, ותום הנעורים חלף, אפשר לראות שסבח הבגירה ממשיכה לשנוא שמאלנים בגאון, ואין בה אפילו שבריר של חרטה על כך שהצליחה לגדוע את מטה לחמו של המורה שלה על רקע דעותיו הפוליטיות.

ואם צריך היה חיזוק לסתימת הפיות הזו, כמובן שנמצאה גם בקרב מי שהתגלגלה בסוף לרשימת הליכוד, מאי גולן, שהזדרזה לספק תמיכה לשנאת השמאלנים היוקדת בקריאה "כולנו ספיר סבח". ואם לא די בכך, סבח גם זכתה בפרס "המדינה היהודית":

הרגעים שלי עם אדם ורטה וספיר סבח:
1. פעם חיכיתי בגליל לטרמפ ואז הגיע במכונית בחור עם זיפים והציל אותי. זה היה אדם ורטה.
2. באירוע חלוקת "פרס המדינה היהודית" של הכהניסטים לספיר סבח ב2014 ישבתי ליד אביה החביב.
וזה הסיקור שלי מהאירוע:https://t.co/VXxbTVlIEH pic.twitter.com/4yGaFz7XnD

— Roy Chicky Arad (@chickos99) January 23, 2022

קשה לפספס את הדמיון בין הפיכת המילה "שמאלנות" לקללה לבין הטחת המילה "הומו" בקונטקסט דומה. וגם שם הפתרון היה דומה למה שהציעו בערוץ 14. אם הומו זו קללה או מחלה, למה לא לטפל בה, "לתקן" אותה, ולספק טיפולי המרה לגייז.

לדעת אנשי הערוץ, דעה שבמשך שנים יש המנסים להשריש בקרב אזרחי המדינה – שמאלנות זו קללה. נכון, זה לא חדש, אך חברי הפאנל חושפים שתהליך ההקצנה התקדם ומחלת השמאלנות דורשת ריפוי

וטיפולי ההמרה האלה בעידן שלטונו של נתניהו, גיבורו של ערוץ 14, לא היו סתם תופעה אזוטרית, מסוכנת וראויה לגינוי, שהובילה צעירים בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית למצבי קיצון קשים של דכאונות ונסיונות אובדניים. הם גם לא נתמכו רק על ידי מפלגות חרדיות חשוכות, שותפותיו הטבעיות והנצחיות של נתניהו בקואליציה – אלא נתמכה על ידי מי שכיהן בממשלת נתניהו כשר חינוך בישראל, לא פחות ולא יותר.

החוק למניעת טיפולי המרה עבר היום בקריאה טרומית. האם זה יעצור מקומות כמו ארגון בקדושה, שמשתמש בפסיכולוגים ואנשי דת להעביר מטופלים "תהליך שינוי רגיש ומתחשב"? כתבה שעלתה במקום לאחר אמירתו של שר החינוך לשעבר, רפי פרץ, על טיפולי המרה https://t.co/d8F7FwtoXj

— המקום הכי חם בגיהנום (@ha_makom) July 22, 2020

"שמאלני", "ערבי", "הומו", "שחור", "אוטיסט", "חולה נפש", "נכה", הם קבוצות שלמות של בני אדם שהפכו בציבוריות הישראלית לכינויי גנאי וקללות פוגעניות. מגזרים שלמים שהציבור הישראלי הורגל לראות בהם אויבים או אנשים מיותרים, ממש כמו שנתפסו במשטרים אפלים. בני אדם שניתן להתיר את דמם, להטיח בהם מילים קשות, שעלולות להפוך בהמשך למעשים ולאלימות.

היתר לאלימות על רקע דת, גזע, מין, דעה פוליטית, נטייה מינית, התמודדות נפשית או מוגבלות פיזית. כל אותם כינויים לא עולים בקנה אחד עם זה שאנחנו חיים ב-2022 והעולם מתקדם לכיוון קבלה של השונה.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו. בחשיפת הפרשה שמור מקום של כבוד לצילומים של ענת סרגוסטי ושל אלכס ליבק, שסתרו בבירור את הפרסומים הקודמים אשר לפיהם כל המחבלים נהרגו במבצע ההשתלטות.

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו

והנה השבוע שוב התחוללה סערה סביב צילום של מחבל שנלכד חי. המון זועם לא ידע את נפשו לנוכח תמונה שבה נראה אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד במוצאי יום העצמאות, "נהנה" מסיגריה שניתנה לו על ידי אחד מאנשי כוחות הביטחון שעצרו אותו. לדידם של המגיבים, אותו רוצח מתועב לא ראוי לשום יחס אנושי. מבחינתם, לאחר שמסירים מהתגובות את דוק הריסון התרבותי שאולי עוד נותר שם, היה עליו לפגוש גורל דומה לזה שפגשו מחבלי קו 300.

מחבל שרצח 2 אנשים עם גרזן בראש רק לפני כמה ימים.
נתפס ובמקום לתת לו כדור בראש מציעים לו סיגריה
עד מתי pic.twitter.com/gufSoJ06Ta

— Yoad Turjeman (@yoad_turjema) May 8, 2022

בתגובה לסערה, התפרסם כי הסיגריה ניתנה למחבל העצור כחלק מטקטיקה של שוביו. עצם פרסום ההסבר מצער משום שיש בו מן הכניעה בפני תאוות הנקם של האספסוף.

אך גם היה בכך כדי לסייע לחלקם "לעכל" את הסיגריה, הרי שלא היא ולא הסיבה המעשית לנתינתה הם העניין פה. קשה להאמין שיש אדם שבאמת מפריע לו שרוצח כפות קיבל סיגריה מלוכדיו. בנקל ניתן לדמיין תסריט דומה, שבו סוהר מצית סיגריה לאסיר הנמצא תחת השגחתו. מה שבאמת הוציא את ההמון צמא הדם מכליו זו עצם האפשרות שמישהו העז להתייחס אל המחבל העצור כאל בן אדם.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד

בהקשר זה, מעניין לעשות את החיבור לנסיבות אחרות שבהן קנאים לאומניים מתקשים לשאת כל דבר המעלה באפם ניחוח של חולשה, כדוגמת הקריאה להתחשב בציבור פוסט טראומטי בערב יום העצמאות או הענקת הבמה בטקס המרכזי לבני אדם שהגורל הכה בהם.

חשבתי ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי לרעה. אבל הנה: מסתבר ששילוב אנשים עם מוגבלויות בטקס ממלכתי זה גם לא בסדר ("הדגשת המסכנות כערך"). באמת אין לתאר pic.twitter.com/J0WdRg0SZA

— Barak Ravid (@BarakRavid) May 5, 2022

אם לחזור לפרשת קו 300, נכון אמנם שבשנת 1984 לא היו רשתות חברתיות. אם היו, ניתן להניח כי גם אז לא היינו שומעים קריאות צער רמות מדי על גורל המחבלים. אבל אז לפחות היה בקרב הציבור משקל רב יותר לאנשים שהבינו שגם כאשר הדם רותח – ואולי במיוחד אז – אסור בשום פנים ואופן להיכנע ליצרינו החייתיים ביותר.

מעבר לזעם על פרשת הטיוח בשעתו, מספיק אנשים הבינו כי ברגע שאנחנו מאפשרים לתאוות הנקם להוביל אותנו, אנחנו מוותרים על מוסריותנו והופכים לכל מה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. ולכן בפער הזה שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותה המוסרית של החברה בישראל.

בפרשת קו 300 מספיק אנשים הבינו כי לאפשר לתאוות הנקם להוביל – זה ויתור על מוסריותנו והפיכה למה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. לכן בפער שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותנו המוסרית

עכשיו יטענו מי שיטענו כי מול אויב אכזר אסור לגלות מוסריות. לשם כך, יתעטפו בתירוצים מוסריים עצלים מהסוג של "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים". אך מה שהם אינם מבינים הוא, שהמטרה הסופית של טרור אינה להרוג או לפצוע; זהו רק האמצעי.

המטרה היא לעורר פחד וחוסר ודאות, שבתורם גורמים לחברות דמוקרטיות לפעול בצורות המנוגדות לערכים ולאידיאלים שבבסיסן – עד להתפרקותן. לכן מי שמזדעק לנוכח יחס אנושי כלפי בני אדם שביצעו מעשים נוראיים, משחק לידי הטרור ומעניק לו את ניצחונו על מגש של כסף.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

כמה מחשבות על מותה הטרגי של העיתונאית האיקונית של אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, עת שסיקרה את פעולת צה"ל בג'נין בגדה המערבית.

האומץ של עיתונאים שמסקרים אזורי מלחמה מדהים. למה הם עושים את זה? זה רלוונטי במיוחד היום באוקראינה, בבירור. ובקביעות עצובה זה עולה שוב ושוב. מסכן פרנסיס פוקויאמה! ההיסטוריה ממש לא הסתיימה, והיא לובשת צורה של עוונות נוראיים ואכזריות אנושית, לצד קידמה.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מונעים מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים. אם מישהו ירה בה בטעות אז שוב סביר יותר שזה הפלסטינים. ברור שהרשות הפלסטינית מניחה שישראל תואשם גם אם לא בצדק ומנסה לחלוב את העניין.

שירין הייתה אייקון. התקשורת הערבית הייתה חסרת כמעט כל ערך עתונאי עד שאל ג'זירה הופיעה לפני כרבע מאה (כן, קטאר היא דיקטטורה). שירין הייתה הפנים של אל-ג'זירה בישראל, אייקון עיתונאי ופמיניסטי. מותה הוא טרגדיה אמיתית.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מנעו מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא; מי יודע?) אבל מסגור הסיפור בצורה אנטי-ישראלית הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שהיא שולטת בה עבור קבוצה אתנית אחת בלבד (יהודים) כאשר שכניהם (פלסטינים) חיים בתנאים פחותים ולא דמוקרטיים. אם כך תנהג, אך תתפלא שתוצג כקלגס. יש להסתכל במראה – לא לירות בשליח.

תירוציה של ישראל כמעט סבירים בעניין הכיבוש הצבאי. על ההתנחלויות אף אחד לא רוצה לשמוע. טמטום ברמה הזו מעלה את הביטוי הקלאסי באנגלית: You’re on your own.

אם אי פעם ישראל תתעורר ושוב תבחר בממשלה שמציעה לפלסטינים חלוקה (כמו בשנים 2000-1 ו-2008), אז התמונה תשתנה. שוב ייזכרו בכך שהפלסטינים מנהלים משא ומתן קשוח מדי. נראה שהם לא רוצים חלוקה כי הם מעדיפים מלחמת אזרחים שבה הם מקווים לנצח מבחינה דמוגרפית.

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא) אבל מסגור אנטי-ישראלי הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שבשליטתה לקבוצה אתנית אחת

ובהלוויה, שתיזכר בשל השתוללות מבישה של שוטרים, ישראל שוב ירתה לעצמה ברגל. נניח שיש אמת בתירוצים (שלא הוצגו באופן משכנע)  כאילו פעילים רדיקליים השטלתו על האירוע, חטפו את הארון, השד יודע מה. זה לא מה שעולה מהמראות בוידאו. מה חשבו שוטרים שהיכו באלות את נושאי הארון? איפה המפקדים בשטח? היכן הרגישות? איך מישהו לא מבין שקריאות, דגלים וססמאות לא ייתפסו כמצדיקים סוג זה של אלימות? יותר מכל דבר, מדהים כאן הטמטום.

משקיפים זרים, עיתונאים מכל הסוגים: אל תהיו תמימים. ואשר לשחקנים על המגרש: נסו למזער את הנזק ולהוריד את הלהבות.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan