שלום אמיתי הוא כזה שצומח בין העמים ולא רק בין הממשלות. לרגל יום השנה ה-43 לכינון הסכם השלום בין מצרים לישראל, יש להשקיע כל מאמץ כדי לשמור עליו ולהבטיח את שגשוגו במישורים הדיפלומטי, הצבאי והכלכלי.

במקביל, יש גם לתהות לפשר הריחוק השורר בין שני העמים, המצרי והישראלי, ולנסות לשאוב השראה מההסכמים שנחתמו באחרונה בין כמה ממדינות ערב לישראל לטובת חימום הקשרים הצוננים.

שלום אמיתי צומח בין העמים ולא רק בין הממשלות. לרגל יום השנה ה-43 להסכם השלום בין מצרים לישראל, יש לשמור עליו ולהבטיח את שגשוגו במישורים הדיפלומטי, הצבאי והכלכלי

החינוך מהווה אבן נגף משמעותית בפני שבירת החסם הנפשי של העם המצרי כלפי זה הישראלי, מאחר שהוא יוצר תודעה תרבותית ורעיונית העומדת בסתירה ליחסי השלום עם ישראל.

עטיפת ספר לימוד מצרי שמוקיע יהודים כבוגדים

כך למשל, במשך עשרות שנים מתויגים היהודים באחד מספרי הלימוד לבית הספר היסודי במצרים כ"בוגדים".

עם זאת, ניתן למצוא שביב של תקווה בכך שבספר היסטוריה לכיתה ט' מוסברים היתרונות שהניב הסכם השלום בין מצרים וישראל לשתי המדינות, ולכלל מדינות ערב, מה שמחזק את תרבות השלום בין העמים.

במאמר קודם הצבעתי על כך שהמדינות הערביות שחתמו על הסכמי אברהם הפנימו את חשיבות הדור הצעיר והוסיפו לתוכניות הלימוד תכנים שתכליתם לחזק את תרבות השלום בין העמים ולהנחיל תפיסות ההולמות את המזרח התיכון החדש. כך למשל, מרוקו הוסיפה פרק המלמד על המורשת היהודית המרוקאית ועל ההיסטוריה היהודית.

החינוך מהווה אבן נגף משמעותית בפני שבירת החסם הנפשי של העם המצרי כלפי הישראלי, מאחר שהוא יוצר תודעה תרבותית ורעיונית העומדת בסתירה ליחסי השלום עם ישראל

איחוד האמירויות הוסיפה גם היא לחומרי הלימוד, בשיתוף פעולה עם מומחי חינוך מישראל, רעיונות המטיפים לסובלנות, לדו-קיום ולכבוד ושוללים אלימות וקיצוניות רעיונית ודתית הפוגעות בפלורליזם התרבותי.

מן הראוי שמצרים תלך בעקבות הצעד המרוקאי החשוב ותוסיף לתוכניות הלימוד שלה פרק העוסק בהיסטוריה של יהודי מצרים. צעד מעין זה יהווה מפנה איכותי בחיזוק הקשר האנושי בין העם המצרי והעם הישראלי.

היהודים יוצאי מצרים מהווים פלח חשוב מהחברה הישראלית. בעבר הם מילאו תפקידים משפיעים גם בחברה המצרית והותירו מאחוריהם מורשת תרבותית והיסטורית מפוארת, שהינה חלק מזהותה של מצרים.

רעיונות אלה מסייעים לביסוס תרבות של שלום בין איחוד האמירויות ומדינות אחרות ומעודדים פתיחות כלפי יתר החברות. גם סעודיה, שטרם חתמה על הסכם שלום עם ישראל, נקטה צעד צופה פני עתיד, הסירה מתוכניות הלימוד חומרים אנטישמיים ורעיונות המלבים שנאה, והמירה אותם בהטפה לסובלנות כלפי האחר.

הנסיבות האזוריות הנוכחיות בשלות לתיקון המורשת הקיצונית של שנות השמונים של המאה שעברה, זו שהביאה לרצח איש השלום, הנשיא המצרי המנוח אנואר אל-סאדאת, ולפגיעה בתהליך בניית השלום המצרי-ישראלי בעודו באיבו.

איחוד האמירויות הוסיפה גם היא לחומרי הלימוד, בשיתוף פעולה עם מומחי חינוך מישראל, רעיונות המטיפים לסובלנות, לדו-קיום ולכבוד ושוללים אלימות וקיצוניות רעיונית ודתית הפוגעות בפלורליזם התרבותי

על מצרים ללכת לאורן של הרפורמות החשובות שערכו מדינות הסכמי אברהם בתחום החינוך ולהנחיל הלך מחשבה חדש ביחס לשלום עם ישראל. צעד שכזה, יש לקוות, יבטיח שבעתיד יום השנה לחתימת הסכם השלום לא ייחגג במעמד צד אחד, אלא ששני העמים יחגגוהו יחדיו.

הרשומה נכתבה בשיתוף עם התוכנית לחקר הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון במכון למחקרי ביטחון לאומי ותורגם מערבית על ידי ד"ר אופיר וינטר.

שירין אל-טייב היא פובליציסטית מצרייה הכותבת באתר הליברלי "שפאף אל-שרק אל-אוסט" וסטודנטית בתואר השני ללימודים קלאסיים באוניברסיטת עין שמס בקהיר.

הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.

גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.

אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.