ישראל צריכה להחליט מהי התכלית

רכב שנפגע מהשלכת אבנים של מתנחלים בצומת חווארה, 29 בדצמבר 2020
רכב שנפגע מהשלכת אבנים של מתנחלים בצומת חווארה, 29 בדצמבר 2020

מדהים שאנשים נבונים באמת חושבים שאלימות מתנחלי הקיצון מסתכמת בריסוס גרפיטי. אין להם מושג באיזו הטלת אימה מדובר. באיזו אלימות פיזית.

מדהים שאנשים נבונים באמת חושבים שאלימות כלפי פלסטינים זוכה במענה.

מדהים שאנשים נבונים באמת חושבים שאלימות מתנחלי הקיצון מסתכמת בריסוס גרפיטי. אין להם מושג באיזו הטלת אימה ואלימות פיזית מדובר. מדהים שהם חושבים שאלימות כלפי פלסטינים זוכה במענה

אין להם מושג מהי המשמעות של מעמד הנתין משולל זכויות האזרח. מהי המשמעות של כפיפות למערכת חוק צבאית רק בשל המוצא האתני שלך, תוך ששכנך (לרבות מי שתקף אותך) כפוף למערכת חוק שונה לחלוטין בשל מוצאו האתני האחר. אין להם מושג מה המשמעות של להיות נתין פלסטיני ללא ריבונות וללא זכויות אזרח שמבקש להתלונן במשטרת ישראל נגד אזרח יהודי-ישראלי שפגע בו באלימות. להתלונן נגד מתנחל.

אין להם מושג מהי המשמעות של הגשת תלונה במשטרה של הכוח הצבאי השולט בחייהם. גם כשמתגברים הנתינים הפלסטינים על הרתיעה העצומה וחוסר האמון העמוק והמוצדק, ומגישים תלונה – הסיכוי שהיא תיחקר ברצינות הוא נמוך. הסיכוי שהתוקפים יעמדו לדין הוא קלוש. והסיכוי שיורשעו וייענשו כראוי – הוא אפסי.

אין להם מושג עד כמה ממוקדות רשויות האכיפה בגדה בשמירת העליונות האתנית היהודית ובהשפלה שיטתית ודיכוי שיטתי של אלו שמסומנים כבעלי הנחיתות האתנית. הערבים.

היבט נורא נוסף הוא שכנועם העצמי העמוק של ישראלים נבונים (ועיוורים) אלו בכזב, שמרבית הפלסטינים בגדה אינם מצויים עוד תחת כיבוש צבאי ומנגנון אפליה חוקי דמוי אפרטהייד: הם אינם מבינים שהדבר זהה למציאות שבה היו חיים בת"א תחת ראש עירייה ישראלי ושקיימת בה משטרה ישראלית ואז היו צריכים להגיע לבאר שבע והיו יוצאים לדרך אך ורק בכפוף למשטר צבאי פלסטיני ובכפוף למשטר היתרים שרירותי פלסטיני ובכפוף למחסומים אינסופיים מצד צבא הכיבוש הפלסטיני שמבתרים את ארצם הכבושה ובלא שום ריבונות וזכויות אזרח ותוך שהם רואים כיצד מתרחבות ההתנחלויות הפלסטיניות בחסות כידוני הצבא הפלסטיני על חשבונם שלהם. לבאר שבע, אגב, הם היו מגיעים אחרי שעות ארוכות. אם בכלל.

אין להם מושג מה המשמעות של להיות נתין פלסטיני ללא ריבונות או זכויות אזרח שמבקש להתלונן במשטרת ישראל נגד אזרח יהודי-ישראלי, מתנחל, שפגע בו באלימות

פיגועי התופת המחרידים שהתחוללו בלב ת"א ובלב ירושלים לאחר הטבח במערת המכפלה בחברון ולאחר ההתנקשות בחיי יחיא עייאש (אני מתמצת במשפט אחד מכלול נורא שדורש העמקה) בין השנים 1994-1997 וכמובן ההתלקחות המחרידה מכל והקטלנית מכל לאחר עליית שרון להר הבית, שהוא חראם א-שריף, בין השנים 2000-2004 (פיגועי תופת בלב ירושלים, בלב ת"א ובלב חיפה. פיגועי תופת הן בתחום מדינת ישראל הריבונית, הן בתחום הגדה המערבית והן בתחום רצועת עזה) – כל אלו ניפצו כל תמיכה ממשית ישראלית בתהליך מדיני משמעותי. הם הפכו את מרבית היהודים בישראל לחשדנים יותר (בצדק) וגם לגזענים יותר (לא בצדק). אלפי ההרוגים הפלסטינים הפכו גם את הצד הפלסטיני לחשדן ונואש. ההערכה היא שנהרגו אז 7000 פלסטינים. ולצדם 1050 ישראלים. תקופה מחרידה ביותר. וקטלנית ביותר.

וכך – לצד המשך ההתעלמות של תקשורת המיינסטרים שלנו מהמציאות האיומה שתיארתי לעיל ולצד הסתה נבזית ובלתי פוסקת מכיוון הז'אנר של הביביזם לאורך כעשור וחצי (כיום הוא ז'אנר ביביסטי-כהניסטי – אין עוד הבדל בין השניים) – נכנענו לתעמולת הכזב האדירה של מי שיודעים את האמת (ונתניהו יודע אותה טוב מכולם): בעוד ערפאת רכב על נמר הטרור (אין אינדיקציה שיזם אותו אך הוא בהחלט רכב עליו), מאז עליית אבו מאזן (שהתנגד מאז ומעולם בנחרצות מוחלטת לטרור) לכס נשיא הרשות הפלסטינית הקטנה והמבותרת בסוף שנת 2004, נבלמו פיגועי התופת בצורה כמעט מוחלטת תוך שהם נעלמו לחלוטין ב-2006. לחלוטין.

גם הגדר (שלא נבנתה על הקו הירוק וביטאה מופת נוסף של גזל אלים, אפליה ממוסדת ואיומה, כוחניות אכזרית ושרירותיות מבישה) תרמה את חלקה בנדון. שוו בנפשכם כיצד היו נראים הדברים לו נבנתה ללא פרצות אך ורק על הקו הירוק, תוך שמדינת ישראל מקפידה לשלב בין הגנה על ביטחון אזרחיה לבין שיתוף פעולה שוויוני שמאפשר תנועת עובדים פלסטינים לתוכה לצורך פרנסה וכל זאת לצד פיתוח כלכלי שוויוני וללא המשך גזל הקרקעות והמשאבים עד לכדי טיהור אתני של ממש בבקעת הירדן ובדרום הר-חברון.

בעוד שערפאת רכב על נמר הטרור, מאז עליית אבו מאזן (שהתנגד נחרצות לטרור) לנשיאות הרש"פ המבותרת בסוף 2004, נבלמו פיגועי התופת כמעט לגמרי ונעלמו לחלוטין ב-2006

גם התעייפות הפלסטינים ממאבק הדמים ומאמצי צה"ל ושב"כ הניבו במקביל את שלהם. אך ללא עבאס, פיגועי התופת לא היו נבלמים בשלהי כהונת אריאל שרון ולא היו נעלמים כליל בתחילת תקופת כהונת אולמרט.

הסכם אוסלו ניסה לרבע מעגל נורא שהונח לפתחה של ממשלת רבין השנייה בידי הממשלות הקודמות (לרבות בידי ממשלת רבין הראשונה, שנכנעה להתנחלות בסבסטיה בחסות שר הביטחון דאז, שמעון פרס) ובמיוחד בידי ממשלות הליכוד: לאפשר אוטונומיה קטנה ומבותרת לפלסטינים במוקדים שונים בגדה וברצועה מחד, תוך הותרת כל ההתנחלויות על כנן מאידך.

ובקיץ 2005 הבהירה ישראל לפלסטינים: תהליך מדיני לא יוליד נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות. אך דם ואש ותמרות עשן יולידו נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות מלא בעזה. כן, נסיגה קרקעית מלאה מרצועת עזה בקיץ 2005 נולדה לאחר מאבקו האלים של חמאס (2000-2005) ולא בתום תהליך מדיני מטעם אש"פ (1993-2005). אין פלא שחמאס ניצח בבחירות של 2006. אין פלא שהשתלט על עזה ב-2007. דרכו האיומה צלחה. לא הדרך המדינית בה בחר אש"פ.

הדבר המיט עלינו אשליה נוספת בה אוחזים ישראלים נבונים רבים: ישראל אינה שולטת עוד בעזה. הפוך מהמציאות. ישראל שולטת באופן כמעט מוחלט בעזה: כל כניסה וכל יציאה של חולי סרטן שצריכים להגיע לבית חולים פלסטיני בירושלים המזרחית. כל הכנסה של אוכל וחשמל. שליטה מובהקת במעברי הגבול הקרקעיים בצד הישראלי, בים ובאוויר.

בקיץ 2005 הבהירה ישראל לפלסטינים: תהליך מדיני לא יוליד נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות. אך דם ואש ותמרות עשן יולידו נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות מלא בעזה

אז מה אתה מציע, עורך דין חקלאי? חפרת. עכשיו תציע. אז אני מציע: קודם כל, להביט במציאות נכוחה. שנית, להבין שאיננו מצויים עוד במצב דברים זהה ל-1994 או ל-2000 או אפילו ל-2004. ההיסטוריה אינה מוקפאת בנקודה שמתחשק לך. המציאות משתנה כל הזמן: מספר ההתנחלויות, היקף הנישול, מספר המתנחלים, עוצמת אלימות הכיבוש, עוצמת הגזענות – כל אלו שונים בצורה מובהקת בשנת 2022 ממה שהתקיים בשנת 2000, בשנת 2004 וכן בשנת 2008 (אז התקיים משא ומתן אמיץ אך חסר סיכוי בין אולמרט שהיה גוויה פוליטית ומשולל גיבוי פרלמנטרי לבין מחמוד עבאס).

שלישית, אני מציע להבין שמדינת ישראל אינה יכולה להיות דמוקרטיה במצב נורא זה, חרף אשליית ישראלים נבונים רבים שאפשר ללכת עם ולהרגיש בלי: המשטר הישראלי מתקיים מאז יוני 1967 בין הים התיכון לנהר הירדן. יש בו 2 מערכות חוק נפרדות לפי מוצא אתני שונה. למעשה, יש בו מספר מערכות חוק נפרדות לפי מוצא אתני שונה. יש להכיר בכך. קודם כל יש להכיר בכך. זו אינה דמוקרטיה. זו לא יכולה להיות דמוקרטיה. זוהי פגיעה מחרידה ושיטתית בזכויות אדם, שלילה מחרידה ושיטתית של זכויות אזרח, קיום דיקטטורה צבאית בעלת 2 מערכות חוק שונות לפי מוצא אתני שונה – וכרסום החלקים הדמוקרטיים שמתקיימים בתחום הקו הירוק.

רביעית, להחליט מהי התכלית: אם התכלית היא מימוש פנטזיה על מדינה יהודית בארץ ישראל השלמה, הרי שמדובר בבחירה במדינת אפרטהייד גזענית ואנטי-דמוקרטית.

קודם כל יש להכיר בכך. זו אינה דמוקרטיה ולא יכולה להיות. זו פגיעה שיטתית בזכויות אדם, שלילת זכויות אזרח, דיקטטורה צבאית בעלת 2 מערכות חוק לפי מוצא אתני שונה

במקרה כזה, כמובן, אך טבעי לשוב ולהכתיר מנהיג סמכותני-לאומני, לפרק את מוסדות הדמוקרטיה הקיימים, לכונן משטר תעמולת כזב, להמשיך להתענות ללא אפשרות לקנות קורת גג, ולהעמיק את מציאות האדונים והמשרתים (ואז לגלות שגם אתם בצד של המשרתים שעובדים בסטרס נורא כדי להעביר חלק עצום משכרכם העלוב לאחר מיסוי לבעלי הנכסים, שמואילים בטובם להשכיר לכם קורת גג, ולחיות בחרדה קיומית עד סוף ימיכם ותחת ידיעה שיכולים לזרוק אתכם מהבית שאינו שלכם בכל שלב).

אם התכלית היא לחיות במדינה דמוקרטית שמקדשת זכויות אדם ואזרח, מעגנת אותם בחוקי יסוד, מקיימת משטר ליברל-דמוקרטי ופועלת למען זכויות היסוד של כל אזרחיה, לרבות הכרה בכך שכבוד האדם וחירותו חייבים לטמון בחובם גם הבטחת זכויות יסוד כלכליות (דיור, חינוך, רפואה ורווחה) – הרי שצריך לפעול במספר מישורים:

  1. להשבת אחינו המתנחלים לתחום מדינתם שהיא מדינתנו (אפשר לעשות כן במהירות ובקלות רבות הרבה יותר מכפי שאנו חוששים).
  2. לפרק את מרבית ההתנחלויות, לאפשר חיים אוטונומיים ללא ביתורים וללא חלוקה לבנטוסטאנים למיליוני הפלסטינים בגדה.
  3. לקיים משא ומתן רציני (שייתכן שלא יצלח פעם ופעמיים ושלוש) על פתרון כל סוגיות הליבה:
  • חלוקת ירושלים או משטר משותף בירושלים.
  • סוגיית פליטי 1948.
  • סוגיית ההתנחלויות הקרובות לקווי 1967.
  • סוגיית חילופי שטחים במידת הצורך.
  • סוגיית המים והמשאבים הקרקעיים.
  • סוגיות כלכליות קיומיות רבות.
  • סוגיית הגבול שימוקם בקווי יוני 1967.
  • סוגיית הביטחון ההדדי לרבות מניעת המטרת רקטות.
  • סוגיית הסרת המצור מעל עזה והסדרת הקשר בינה לבין הגדה.
  • סוגיית שיקום העוני הבלתי נתפס בעזה ובמוקדים שונים בגדה.
  • וכן סוגיית מעבר פלסטינים וישראלים במעברי הגבול.

כל אלו חייבים להיות מוכרעים באופן דו צדדי ושוויוני ולא תוך יצירת המשך לפנטזיה של הכרעה חד צדדית.

אם התכלית היא פנטזיית מדינה יהודית בא"י השלמה, טבעי לשוב ולהכתיר מנהיג סמכותני-לאומני, לפרק את מוסדות הדמוקרטיה הקיימים, לכונן משטר תעמולת כזב, להמשיך להתענות

אפשר כמובן גם להחליט שאנו נותרים בגדה ומספחים אותה ומעניקים לכל הפלסטינים אזרחות דמוקרטית. מדינת אזרחות ישראלית-פלסטינית בין הים התיכון לירדן. אני חושש שזה בלתי אפשרי. קנאות דתית ולאומנית תניב חיים משותפים בלתי נסבלים כדוגמת אלו שחיו בזמנו תושבי סרייבו. אבל אולי אני טועה.

מה שבטוח הוא שהותרת הדברים על מכונם כפי רצונו של נפתלי בנט, פירושה הוא מדינת אפרטהייד. כל ישראלי הגון צריך להיאבק בכל דרך חוקית במשטר אפרטהייד. כל ישראלי הגון. כל פלסטיני הגון. כל בן אנוש הגון.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אכן חיים מלאי כאב, תסכול ואלימות. חבל שבעשרות השנים שהם תחת שלטון צבאי שחזק מהם פי מי יודע כמה לא קם אירגון שלום משמעותי בצד הפלסטיני. אנשים שמארגנים מחאות שלום ענקיות, צעדות, ועושים ש... המשך קריאה

אכן חיים מלאי כאב, תסכול ואלימות. חבל שבעשרות השנים שהם תחת שלטון צבאי שחזק מהם פי מי יודע כמה לא קם אירגון שלום משמעותי בצד הפלסטיני. אנשים שמארגנים מחאות שלום ענקיות, צעדות, ועושים שימוש בטקטיקה של אי אלימות. אף פעם לא היה מהטמה גנדי פלסטיני, גם לא מרטין לות'ר קינג. לישראל יש לא מעט אחריות ליזום צעדי שלום מכיוון שאנו הצד החזק, אבל יש לציין שהפלסטינאים באמת לא פרטנרים טובים.

עוד 1,447 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שני, 16 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"הרשויות מתעלמות מתלונות על פגיעה של כוחות הביטחון בעיתונאים"

חופש העיתונות ישראל מצהירה כי חשוב להישמר מכל פגיעה בעיתונאים ● אבל עיתונאים זרים, פלסטינים וישראלים שהתלוננו על אלימות נגדם מצד כוחות הביטחון טוענים כי החקירות טויחו וכי חיילים ושוטרים לא הועמדו לדין גם במקרים בהם היו הוכחות ברורות לתקיפות ● כיום, רבים מהעיתונאים שמותקפים כבר לא טורחים להגיש תלונה ● מצד שני, תקיפות עיתונאים בידי אזרחים נחקרו וטופלו ביסודיות

עוד 3,071 מילים

מלחמת ההתשה של חמאס

חמאס מנהל מלחמת התשה מתמשכת נגד ישראל באמצעות פיגועי טרור והפרות סדר במזרח ירושלים ובשטחי הגדה. מבצע "שומר החומות" היה מבחינת חמאס רק השלב הראשון במערכה לשחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא. ישראל תהייה חייבת להכריע את המערכה.

מי שעקב דרך מסכי הטלוויזיה אחר הלווית הענק של כתבת ערוץ אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, בוודאי שם לב לכך שבהלוויה הונפו דגלי "פלסטין" בלבד ולא היה שום אפילו דגל אחד של תנועת חמאס.

מי שעקב בטלוויזיה אחר הלווית הענק של כתבת ערוץ אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, בוודאי שם לב לכך שבהלוויה הונפו דגלי "פלסטין" בלבד ולא היה שום אפילו דגל אחד של תנועת חמאס

זאת לאחר שבמהלך חודש רמדאן שלט הצבע הירוק של דגלי חמאס בכל האירועים כמעט ובמיוחד באירועים בהר הבית.

מותה של שירין אבו עאקלה נפל כרעם ביום בהיר על הרש"פ, אך היא התעשתה, מיהרה למנף אותו לצרכיה הפוליטיים ואף הקדימה את תנועת חמאס.

הרש"פ השתמשה במותה של שירין אבו עאקלה, שהייתה נוצרייה במוצאה, כדי להפוך אותה לסמל לאומי חילוני שיאחד את הפלסטינים, ללא הסימנים הדתיים של תנועת חמאס.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מיהר לאמץ אותה אל חיקו כסמל של תנועת פת"ח. הוא ערך לה הלוויה רשמית בטקס צבאי במוקטעה ברמאללה, סמוך לקברו של יאסר ערפאת, ומשם יצא  מסע ההלוויה למזרח ירושלים, כשכל הדרך מונפים הדגלים הפלסטינים בצבעי שחור, לבן, ירוק ואדום.

בתנועת חמאס מודאגים מהמהלך של יו"ר הרש"פ שלהערכתם מקלקל להם את המומנטום של המהלך שהחל לפני שנה במבצע "שומר החומות", שהוא ההתמקדות בשחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא.

גורמים בחמאס מעריכים כי המהלך של הרש"פ למנף את מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה כדי להוקיע מדינית את ישראל כמי שמבצעת "פשעי מלחמה", נדון לכישלון מראש. אין שום סיכוי שישראל תועמד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג והפרשה תרד מסדר היום הבינלאומי.

אולם כלפי חוץ הם מביעים תמיכה במהלך של הפניה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

הרש"פ השתמשה במותה של שירין אבו עאקלה, שהייתה נוצרייה במוצאה, כדי להפוך אותה לסמל לאומי חילוני שיאחד את הפלסטינים, ללא הסימנים הדתיים של חמאס

תנועת חמאס רוצה להחזיר את סדר היום הפלסטיני להתמקדות בירושלים ובמסגד אל-אקצא. זהו הדלק שמדליק את הרחוב ודוחף אותו לקראת אינתיפאדה חדשה. לא מותה של העיתונאית אבו עאקלה שהייתה מזוהה כאחד השופרות של הרש"פ באמצעות ערוץ אל-ג'זירה.

ח'אלד משעל, מנהיג חמאס בחו"ל, העניק ראיון ב-15 במאי לעיתון "אל-קודס" המזרח ירושלמי שבו קבע, כי "ירושלים ומסגד אל-אקצא הם הכותרת של המאבק (נגד ישראל)", וכי פרשת "הריגתה של שירין אבו עאקלה הוכיחה את שבריריות הכיבוש".

סדר היום הפלסטיני יחזור מטבע הדברים לקו המנחה שקבע חמאס בעניין ירושלים ומסגד אל-אקצא עם התקרבות "יום שחרור ירושלים", "יום הנכסה" (פרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967) וחג השבועות.

ירושלים ומסגד אל-אקצא שוב יהיו במוקד ההתרחשויות.

חמאס איננו מתייחס למבצע "שומר החומות" שנמשך 11 ימים כסבב לחימה קצר אלא כפרק ראשון במערכה הכוללת לשחרור  ירושלים ומסגד אל-אקצא.

הוא קורא לה מערכת "חרב ירושלים" (סיף אל-קודס) שתימשך עד למטרה הסופית. מנהיג חמאס יחיא סינוואר אומר כי "החרב נשלפה ולא תוחזר לנדנה עד אשר יושגו כל המטרות".

חמאס רוצה להחזיר את סדר היום הפלסטיני להתמקדות בירושלים ואל-אקצא, הדלק שמדליק את הרחוב ודוחף לאינתיפאדה חדשה. לא מות העיתונאית שהייתה מזוהה כאחד משופרות הרש"פ באל-ג'זירה

כלומר, תנועת חמאס נמצא במערכה פתוחה מול ישראל, מעין מלחמת התשה מיום אזכור אחד למשנהו. המצב הזה מחייב הכרעה ברורה מצד ישראל באיזשהו שלב. ישראל לא יכולה להתנהל במצב שבו כוחות הביטחון שלה מתוחים עד הקצה במשך כמה חודשים. צריך לזכור כי חודש רמדאן וימי האזכור הפלסטינים קיימים בכל שנה ואי אפשר להסכים לכך שמדינת ישראל תהייה נתונה לאיומי טרור כמה חודשים ברציפות בכל שנה.

במלאת שנה למבצע "שומר החומות" תנועת חמאס מציינת את 4 הישגיה העיקריים.

  1. איחוד כל הזירות הפלסטיניות נגד ישראל – במיוחד במגזר הערבי ובערים המעורבות.
  2. מיצוב תנועת חמאס כ"מגן ירושלים ומסגד אל-אקצא" בעיני הפלסטינים והערבים בעולם.
  3. חיזוק מעמדה של חמאס ברחוב הפלסטיני על חשבון הרש"פ.
  4. חשיפת נקודות התורפה של מערכת "כיפת ברזל".

הנהגת חמאס רוצה להוביל כעת את מלחמת ההתשה נגד ישראל באמצעות פיגועי טרור והתפרעויות במזרח ירושלים ובשטחי הגדה, כדי לאפשר את שיקומה האזרחי של רצועת עזה מנזקי המלחמה האחרונה ואת שיקום תשתית המנהרות שנהרסה וחידוש מלאי הרקטות.

הנהגת חמאס רוצה להוביל מלחמת התשה נגד ישראל עם פיגועי טרור והתפרעויות במזרח ירושלים וגדה, כדי לאפשר לשקם את הרצועה מנזקי המלחמה, לשקם את תשתית המנהרות שנהרסה ולחדש את מלאי הרקטות

יחיא סינוואר מנהיג חמאס ברצועה אמר לפני כמה ימים בפורום פנימי ברצועה:

"לא נאפשר לישראל בשום מצב לכרסם בשום הישג מהישגי מערכת 'חרב ירושלים'. נשמור על ההישגים ולא נאפשר לגרור את רצועת עזה למעגל האלימות. אנו שומרים על שלמות עמנו ומנהלים את המאבק עם האויב על פי האינטרסים של עמנו".

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 711 מילים

מאה ערים נבחרו להשתתף בתוכנית האיחוד האירופי שמטרתה להפוך אותן לירוקות, ביניהן נציגה מפתיעה מישראל: אילת ● כדי לעמוד בציפיות, עיר הנופש הדרומית תצטרך לעבור מהפך תחבורתי ועוד שורה של שינויים ● החדשות המשמחות מגיעות דווקא כשמפרץ אילת מאוים על ידי הובלת הנפט של קצא"א ותכנית חדשה של הממשלה להחזיר את כלובי הדגים למים

עוד 860 מילים

המשטרה מבקשת לפתוח בחקירה פלילית נגד טיבי וכסיף

שקד: נטיל וטו על שינויים בחוקי יסוד ● אבידר: גוש השינוי נופל קורבן לאיומיה של פוליטיקאית חסרת אלקטורט ● נתניהו על עדכון כתב האישום: זה מה שנקרא "In your face" ● גנץ: המדינה היהודית בדרך לגבולות גדרה-חדרה ● מתן כהנא לקראת ההילולה במירון: יש מיעוט שפועל להרוס את מה שנבנה ● המשטרה עצרה בשומרון פלסטיני עם גרזן שתכנן לבצע פיגוע ● אלקין: אם נתמיד בהגרלות - כולם יגיעו לדירה

עוד 19 עדכונים

למקרה שפיספסת

כלפון נפל קורבן לפרנויות של בנט

אתמול בלילה פינה יום טוב כלפון את חדרו בכנסת ונסע בעצב לביתו ● כלפון היה אחד הח"כים הנאמנים ביותר בימינה ובסביבתו מרגישים שראש הממשלה עשה לו עוול ● בנט מצדו מנסה לתקן את המצב על ידי מינוי ניר אורבך לשר לענייני התיישבות ● הבעיה: התפקיד הובטח ליו"ר הבית היהודי חגית משה ● היא אינה רוצה בו, אבל היא גם לא מעוניינת שיריבה אורבך יקבל את הכיסא ● פרשנות

עוד 819 מילים ו-1 תגובות

יום הזעם ה-211 השנה

מותה של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה הוא טרגי לא רק מהסיבות הגלובליסטיות, אלא גם מהטעמים הנוסטלגיים הרגשיים. יש דמויות שנוכחותם העל-זמנית על מסך הטלוויזיה נותנת לנו את התחושה שהכל שלם, שיש הווה קפוא שהוא כאן ועכשיו אתנו. כשהאנשים האלה נעלמים, החיים מזכירים לנו שהזמן מפרק הכל.

יש דמויות שנוכחותם העל-זמנית על מסך הטלוויזיה נותנת לנו את התחושה שהכל שלם, שיש הווה קפוא שהוא כאן ועכשיו אתנו. כשהאנשים האלה נעלמים, החיים מזכירים לנו שהזמן מפרק הכל

שירין הייתה פורצת דרך גם בהבאת הקול הנשי לשטח. בעוד שהורגלנו לראות נשים לבושות בחולצת וי בתוך אולפן, היא חבשה קסדה ויצאה לסקר. מותה עורר המון תחושות, המון כאב, בקרב ערבים שגדלו על ערוצי טלוויזיה ערביים. אבל התחושה שנבחרה לבטא הכל היא: זעם.

זה לא המקום שלי לשפוט אנשים בעת כאבם ולהציב דרישות איך לגיטימי בעיני שיבטאו את הכאב הזה. אבל זה נראה כאילו מנעד הרגשות הקולקטיבי שהערבים מסוגלים לבטא מסתכם בטווח הבינארי זעם-לא זעם.

כשמישהו מת, זה לא אבל, אלא זעם. וזה מחזיר אותי למשפט בשיר שנכתב בזמנו בתקופת מבצע ענבי זעם בלבנון. "לאן תברחו מהזעם הנגדי, הבוער בחזה של עם שלם שמתמקצע בזעם", אותו שרה הזמרת מאג'דה אלרומי, מלווה במלודיה אימתנית.

אם יוכרז פעם "יום הרוגע", זה יהיה תרחיש פנומנלי במזרח התיכון. אנחנו הערבים מרגישים כל הזמן זעם על המנהיגים שלנו, על הכיבוש, על מתינו, על נפילת הממלכה האסלאמית, על האלימות, על אובדן הערכים, על ענייני כבוד, על העבר היפה שעבר ועל העתיד השחור שיבוא.

אנחנו נמצא סיבה לזעם. הפעם זה אל-אקצא, שבפעם האלף במאה השנים האחרונות נטען שהוא "בסכנה", קריאת זאב זאב שאף פעם לא ממצה את עצמה.

פעם זה הכיבוש, שמישהו שכח לעדכן אותנו שהוא נגמר בעזה ב-2006 ושבשנות התשעים נחתמו הסכמי אוסלו ושהתהליך המשיך הרבה לאחר מכן. פעם זה מותו של אדם כזה או אחר, שאנחנו הופכים לשהיד של גאו-פוליטיקה.

זה לא המקום שלי לשפוט אנשים בעת כאבם ולהציב דרישות איך לגיטימי בעיני שיבטאו את הכאב הזה. אבל זה נראה כאילו מנעד הרגשות הקולקטיבי שהערבים מסוגלים לבטא מסתכם בטווח הבינארי זעם-לא זעם

אנחנו לא עצובים, לא שמחים, לא נושאים עינינו בתקווה לעתיד טוב יותר. אנחנו זועמים ומקווים שהנקמה תרגיע את הזעם. אבל תסמכו עלינו שנמצא סיבה לזעם חדש.

מהחוויה האישית שלי, כמי שגדל בסביבה ערבית, ראיתי איך מאדירים את האדם הזועם. אצלנו הערבים, אדם שזועם מגיע לרוב למצב של השתוללות ואובדן עשתונות.

ילד רואה את הגברים הזועמים סביבו, מבין שאדם שזועם הוא אדם "שאכפת לו", ושזה לגיטימי להגיע למצב ש"הוא לא רואה מה קורה סביבו" מרוב זעם. הילד הזועם רואה איך הסביבה מסתכלת על הכאב שלו בחמלה ומנסה להרגיע אותו, במקום לתת לו סטירה ולהגיד לו "אצלי אתה לא תתנהג ככה".

מי ייתן לנו את הסטירה הזאת קולקטיבית? מי יעזור לנו להבין שחוסר שביעות רצון מהעולם הוא מצב נורמלי שאמורים לחתור לתקן אותו באמצעים תרבותיים?

עם שלמד להתקרבן בזעם, צריך לשאול את עצמו למה זה ככה. לא שאין סיבות לזעום. ישראל בטיפשותה נותנת לפעמים מספיק חומר מצולם.

אנחנו לא עצובים, לא שמחים, לא נושאים עינינו בתקווה לעתיד טוב יותר. אנחנו זועמים ומקווים שהנקמה תרגיע את הזעם. אבל תסמכו עלינו שנמצא סיבה לזעם חדש

אבל כשהסיבות מתחילות להיראות כמו תירוץ לזעם מתמשך ואינסופי, צריך להסתכל פנימה, קולקטיבית, ולחפש דרכי הסתכלות ופעולה אחרות.

עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם". טוויטר: @AliAdiOK

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 498 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בישראל, כמו במקומות אחרים, הזכות להפלה תמיד נקשרה לשליטה של נשים על גופן ועל גורלן ● מאמצים להגביל את הזכות הזאת מסיבות דתיות, לאומיות ותרבותיות הולכים יד ביד עם ניסיונות לצמצם את מעמדן של נשים בחברה ולמעשה להפוך אותן, למרות כל הישגיהן, לאזרחיות סוג ב' ● דעה

עוד 1,300 מילים

בפסק דין שניתן היום, דחה בג"ץ את העתירות נגד הקמת הרכבל לעיר העתיקה בירושלים, תוך קביעה כי אין בחסמים בעלי אופי דתי כדי לעצור את הפרויקט ● בכך מאותת בית המשפט כי במקרה של התנגשות בין החלטות של רשויות השלטון לבין שמירה על אינטרסים דתיים - ידן של הרשויות על העליונה ● פרשנות

עוד 840 מילים

"בישראל לא מבינים את חשיבות השיח כאמצעי להפגנת כבוד כלפי האחר"

מהמלחמה באוקראינה, דרך הגרעין האיראני ועד לעליית האנטישמיות בגרמניה: ג'רמי יששכרוף, שגריר ישראל היוצא בגרמניה, מסכם ארבע שנים דרמטיות ומסביר למה סירב לדבר עם מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" ומה דעתו על המלחמה הקרה החדשה ● "בעידן שאחרי המלחמה, אנשים התביישו להיות אנטישמים, אבל אם תגרד את פני השטח, תגלה שהיא צפה ועולה"

עוד 1,279 מילים

רע"ם: הושגה הסכמה עם הקואליציה, שתאפשר בנייה ביישובים הלא מוכרים בנגב

לראשונה מאז התעוררה פרשת ילדי תימן ייפתח קבר כדי לערוך בדיקה גנטית ● הותר לפרסום שההרוג במבצע בחאן יונס ב-2018 הוא מחמוד ח'יר א-דין ● על רקע הפרסומים על א-דין קרא ליברמן לשינוי חוק הלאום ● הפרקליטות ביקשה לתקן את כתב האישום נגד נתניהו כך שייכתב שפגישת ההנחיה נערכה "במועד לא ידוע" ● גנץ נגד בנט: לרבים מגיע קרדיט ואתה אומר רק אני ואני

עוד 51 עדכונים

"המאכל הלאומי של ישראל הוא חומוס, לא סטייק"

צריכת הבשר בישראל קפצה בשנים האחרונות ב-50% ומדרגת אותנו בצמרת הקרניבורים בעולם ● למעשה, הישראלי הממוצע צורך בשנה 20 ק"ג בשר ו-64 ק"ג עוף ● הממשלה התחייבה לעודד מעבר למזון מהצומח, אך בפועל מעודדת יבוא בשר בזול ● ארגוני סביבה ובריאות אומרים כי הנתונים הם קריאת השכמה דחופה לפעולה מה גם שהפחתת צריכת בשר היא תנאי למאבק במשבר האקלים

עוד 1,512 מילים

סער נגד גנץ: חידוש הכנסת פועלים - לא צודק ולא נכון

פריג׳: צעד חכם ונכון ● זעם במשטרה על בר-לב על רקע ההוראה לחקור את התנהלות השוטרים בהלווית אבו עאקלה ● סמוטריץ׳: אבו עאקלה - חלק ממכונת המלחמה הערבית ● הנשיא הרצוג ייצג את ישראל בהלוויית נשיא איחוד האמירויות ● יאיר לפיד ספד לאורי סביר: תרומתו למדינת ישראל עצומה ומורגשת עד היום ● רם שפע על חיבור למרצ: שיתכבדו ויחברו למשותפת

עוד 18 עדכונים

ישראל צריכה לדאוג לכך שעיתונאים המתעדים את מה שמתרחש בשטחים לא ייפגעו בעת מילוי תפקידם ● לבנון הולכת לבחירות: אלפים המתגוררים בחו"ל כבר הגיעו לקלפיות ● הרומן בין המדינות הערביות לרוסיה ממשיך לפרוח ● תיירות זרות הוטרדו מינית באזור הפירמידות ● והשבוע לפני 55 שנה, שר סובייטי העביר מידע שגוי לבכירי הצבא המצרי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,351 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בחזרה לשנות השמונים

הוועידה הלאומית לאנרגיה תתקיים השבוע בלי נציגות לירוקים ובלי אף מילה על אנרגיות מתחדשות ● בשביל לדעת שישראל מוצפת במינים פולשים לא צריך את דוח המבקר, מספיק להסתכל מהחלון ● משרדי הממשלה יפסיקו לקנות חד"פים אבל טובעים בכלים שמגיעים עם המשלוחים ● קליפורניה חוותה "רגע קצר נוצץ" של 100% אנרגיה מתחדשת ● ובבית ספר בהולנד יוצאים לטיול שנתי באופניים

עוד 1,393 מילים

שגרירי ארה"ב הזהירו מעליית היטלר לשלטון – הממשל התעלם

ריאיון שגריר ארצות הברית לשעבר דיוויד מק'קין טוען בספרו החדש, "לחזות ברדת החשכה", כי אנטישמיות, אדישות ופוליטיקה פנימית עיכבו את ארה"ב מלהתערב במלחמה בגרמניה הנאצית ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "אזרחי ארה"ב לא חשבו שהממשלה צריכה להתעניין בזה"

עוד 1,326 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַכְחָשָׁה 132

בעולם שבו המציאות עצמה מוכחשת - אין ולא יכולות להתקיים עובדות, אין ולא יכולה להיות "אמת". יש מקום רק לסיפורים, מיתוסים ונרטיבים. להכחשות ולהכחשות שכנגד. לתיאוריות ולתיאוריות קונספירציה

עוד 1,433 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה