העולם המוכה והמדוכא בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, אימץ את הביטוי האלמותי "לעולם לא עוד". כלומר, אחד  הלקחים שנלמדו בעולם בכלל ובעם היהודי בפרט, זה שפשע הומניטרי מהמדרגה הראשונה, רצח עם אכזרי ושיטתי לא יתרחש בשנית.

העולם המוכה בימים שלאחר מלחה"ע ה-2 אימץ את הביטוי האלמותי "לעולם לא עוד". כלומר, אחד  הלקחים שנלמדו בעם היהודי ובעולם הוא שפשע הומניטרי כמו רצח עם אכזרי ושיטתי – לא יתרחש שוב

והנה בימים אלה אנו עדים לאסון שקורה מתחת לאפינו. פשעים אכזריים שמבצע הדיקטטור הקצב הרוסי וולדימיר פוטין נגד מדינה שכנה,  דמוקרטית, שכל פשעה היה בקשתה לחבור לארגון נאט"ו.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שדיקטטורים פועלים מתוך אמונה בצדקת דרכם, והם בטוחים שהם סוג של משיח שבא לגאול את עמם, רק שעל הדרך הם דורסים רוצחים, אונסים בוזזים, ומשמידים ערים שלמות, פשעים נגד אומה סוברנית שהדעת אינה סובלת.

המראות ששטפו את התקשורת ואת הרשתות החברתיות לא הותירו עין יבשה והחלטתי לעשות מעשה. הגעתי מפלורידה שבארה"ב למדיקה שבפולין בטיסה ישירה לוורשה ומשם בקונקשן לקרקוב. זו היתה טיסה שרוב רובה הייתה מלאה במתנדבים אמריקאים יוצאי צבא. יכולתי לזהות אותם בעיקר בגלל הדגל האוקראיני על חולצות המיזע שלבשו.

הנקודה האחרונה במסע הייתה מדיקה, כאמור, עיירת גבול השוכנת מערבית  לגבול האוקראיני, 70 קילומטר מהעיר לבוב. שם הצתוותתי לקבוצת מתנדבים ישראלית מארגון מעל"ה על מנת לתת סיוע ראשוני להמוני הפליטים שצבאו על הגבולות.

מאהל הפליטים במעבר הגבול אוקראינה פולין (צילום: אוסי גודביר)

הגענו בלילה לגבול היישר לשדרת המאהלים שהקימו מתנדבים ממגוון מדינות העולם. שער ברזל הפריד בינינו לבין זרם הפליטים ששטף באותו לילה. קשישים נשים וטף על מזוודותיהם ככל שיכלו לשאת, צעדו בשקט מופתי לעבר מאהל הסיוע ולאחר מכן לפיזור למחנות פליטים ומשם למדינות אירופה שפתחו שעריהן.

הגענו בלילה לגבול לשדרת המאהלים שהקימו מתנדבים ממגוון מדינות העולם. שער ברזל הפריד בינינו לבין זרם הפליטים ששטף באותו לילה. קשישים נשים וטף על מזוודותיהם ככל שיכלו לשאת, צעדו בשקט מופתי

העבודה שלנו כמתנדבים התרכזה בקליטת הפליטים בגבול, סיוע ראשוני של שתייה, אוכל חם, בגדים, מעילים ושמיכות, כל זה במזג אוויר מקפיא של חודש מרץ אפריל, המקשה על העבודה אבל מתגמד כשרואים את הדמעות וההתרגשות בעת המפגש עמם.

אוסי גודביר ופליטה אוקראינית קטנה על גבול פולין (צילום: באדיבות המצולמת)

במחנה האוהלים במעבר הגבול אוקראינה פולין (צילום: אוסי גודביר)

משימה נוספת אותה ביצענו, הייתה לעבור את הגבול לצד האוקראיני כדי לסייע לפתוח צירים מהירים בתורים הארוכים, שהתפתחו לפני הכניסה לאולמות ההגירה האוקראיני והפולני. תורים בהם יעברו אמהות עם תינוקות וקשישים.

עם חוצפה לא קטנה וסוג של אסרטיביות חביבה, מול הצבא האוקראיני והפולני, והווסט הכתום ששימש לזיהוי המתנדבים, פתחנו ציר נוסף, למורת רוחם של לובשי המדים. זאת בעיניי הייתה משימה מהמעלה הראשונה, כי התורים היו עצומים. 8 שעות של תורים ללא מקומות ישיבה בקור ברוטלי שמכה בפנים ללא רחם.

פליטות במעבר הגבול בין אוקראינה לפולין (צילום: אוסי גודביר)

עם הווסט הכתום ששימש לזיהוי מתנדבים ועם אסרטיביות חביבה וחוצפה מול הצבא האוקראיני והפולני, פתחנו ציר נוסף כי התורים היו עצומים. 8 שעות ללא מקומות ישיבה, בקור ברוטלי שמכה בפנים ללא רחם

המון מילים נכתבו על מצב הפליטים על הכאב, העצב, הבית שנעזב בחופזה עם מעט מטלטלים, אך הפעם הייתי רוצה לשתף אתכם בסיפורה האישי של פליטה, בחורה צעירה בשם קטיה, צעירה בת 19 מהעיר פולטבה במרכז אוקראינה, שהייתה עדת ראייה ממקור ראשון ושני (העדות בתרגום חופשי שלי מאנגלית):

"ב-23 בפברואר הייתי בביקור בקייב אצל אחי ירוסלב, אשתו ובנם בן השנה. למחרת הייתי אמורה לנסוע לחופשה לאליקנטה בספרד. בבוקר הטיסה התעוררתי לקולו של ירוסלב שאמר לי: 'קטיה, אינך יכולה לנסוע, שדה התעופה הבינלאומי של קייב משותק'.

הייתי המומה ונשארתי מחוברת לכלי התקשורת והרשתות החברתיות. הבנו שאנחנו נשארים בבית לתקופה הקרובה. אחרי שלושה ימים יצאנו לסופרמרקט והמדפים היו ריקים. לא הייתה תוצרת טרייה של לחם חלב וירקות. היה מפחיד מדי להסתובב ברחובות.

אח נוסף שלי, אנדריי, המתגורר גם הוא בקייב, הגיע עם אשתו ובנו בן השנתיים אלינו לדירה של ירוסלב, ויותר מאוחר גם אבא הצטרף.

דיברנו בינינו מה אנחנו יכולים לעשות בימים הבאים. לא ידענו אילו החלטות לקבל. היינו מבולבלים, מפוחדים ומודאגים עוד מספר ימים, אבל הביחד חיזק אותנו נפשית.

כל הלילה היו הפגזות, כמובן שלא נרדמנו, חוסר הידיעה היכן נפלו פצצות גרם לדאגה ומתח נוראיים. הקשבנו לחדשות אך לא יכולנו לדעת מה אמת ומה פרופגנדה.

הלחץ בבית היה בשיאו בשל הלא נודע.

אחי ירוסלב קיבל החלטה עבורנו  לפיה אני, קטיה, ושתי הגיסות עם הבנים הקטנים, נצא לכיוון הגבול הפולני. הגברים, כאמור, יישארו בקייב. הם אינם יכולים לעזוב על פי חוק.

כל הלילה היו הפגזות, כמובן שלא נרדמנו, חוסר הידיעה היכן נפלו פצצות גרם לדאגה ומתח נוראיים. הקשבנו לחדשות אך לא יכולנו לדעת מה אמת ומה פרופגנדה

למחרת נסענו ברכבת מקייב ללבוב. היה מפחיד מאוד, המון של קשישים, נשים, ילדים ובעלי חיים, כולם מפוחדים ונדחסים בקרונות. התחלנו את המסע מקייב ב-5 אחה"צ והגענו ללבוב ב-5 בבוקר.

לאורך הנסיעה שמענו הפצצות, חלונות הרכבת היו סגורים, החושך היה מוחלט, סוג של האפלה על מנת שלא נהיה מטרה ניידת. הפעמים היחידות של מעט אור היה בזמן שעברנו בתחנות שבדרך. הנסיעה הייתה לעיתים מהירה ולעיתים הואטה בהתאם לסכנות.

הגענו ללבוב, שם חיכינו 6 שעות לאוטובוסים, שאספו אותנו  למדיקה בפולין, נסיעה שארכה כשעתיים לערך".

התור במעבר הגבול (צילום: אוסי גודביר)

ואז קטיה עצרה לרגע ואמרה לי: "אוסי, אני רוצה שכל העולם יידע מה קרה בבוצ'ה. אני מבקשת שתכתבי מילה במילה את מה שסיפר לי החבר שלי, שהוא מתנדב שעבר מעיר לעיר לעזור לאזרחים לעלות על הסעות לגבול".

בבוצ'ה חיים כ-30 אלף תושבים. כרגע נותרו שם כ-3,700. לטענתה, רוב התושבים שם נרצחו. החבר שלה (קטיה לא מעוניינת למסור את שמו משום שהוא נשאר באוקראינה, כמו אחיה והוריה המבוגרים, והיא איננה מעוניינת לסכן את חייו).

"כשהחבר שלי הגיע לבוצ'ה הוא ראה גופות מפוזרות ברחובות", היא מספרת, "הידיים שלהם היו קשורות מאחורי הגב ונראה כי עברו התעללות קשה. הבנתי ממנו כי לרוסים נגמר מלאי המזון והם שחטו כלבים ואכלו את בשרם. המראות היו קשים, נמצאו גופות נערות שנאנסו. אחת מהן נאנסה על ידי אחד עשר גברים והאות Z היתה חרוטה על החזה שלה ובטנה הייתה שסועה".

"החבר שלי ראה בבוצ'ה גופות מעונות פזורות ברחובות בידיים קשורות מאחורי הגב. לרוסים נגמר המזון והם שחטו כלבים ואכלו אותם. נמצאו גופות נערות שנאנסו. אחת עם האות Z חרוטה על חזה ובטנה שסועה

היא סיפרה שמשפחה שלמה נמצאה ללא רוח חיים, כולם עירומים, אחרי שניסו לשרוף אותם ללא הצלחה. על פי העדויות הרוסים סחבו איתם קרמטוריום נישא כדי לשרוף גופות, בנסיון לא להשאיר עקבות.

צילמתי מהטלפון של קטיה תמונה של 5 גברים מתים שרופים עם הבגדים. בתמונה נוספת אפשר היה לראות רגליים קדמיות של כלבים משתלשלות על גדר, אחרי שהרוסים אכלו את בשר גופם.

תמונה שצילם החבר של קטיה בבוצ'ה, אנשים שנרצחו והוצתו באש

לדבריה, גוגל רוסיה ניסה להשאיר את תמונות הלוויין של העיר בוצ'ה כפי שהיא נראתה לפני המלחמה, כאילו העיר לא הופצצה ולא נרצחו שם תושבים,  אך גוגל העולמי עלה על הפייק. עד לפני 4 ימים התמונות בגוגל רוסיה הראו שם מצג שווא של עיר נורמלית לגמרי.

"אני חושבת שזו לא עוד מלחמה", מדגישה קטיה, "אני חושבת שהרוסים רוצים להשמיד את כל אוקראינה ולספח את השטח שלנו אליה. רוב רובם של הרוסים שונאים  את העם האוקראיני  בכל נפשם. אני יודעת שהחיים ברוסיה קשים מאוד, ותופעת הינדוס התודעה עם זרם הפייק ניוז הבלתי פוסק שהמשטר הפוטיני מפיץ, לא משאירים תקווה לאמת ומאפשרים למשטר לשמור על יציבותו".

עד לפני 4 ימים ניסו בגוגל רוסיה להשאיר את תמונות הלוויין של בוצ'ה כפי שנראתה לפני המלחמה, כאילו העיר לא הופצצה ולא נרצחו שם תושבים,  מצג שווא של עיר נורמלית לגמרי, אך גוגל העולמי עלה על הפייק

קטיה טוענת שהרוסים משנים את ההיסטוריה לטובתם כדי להצדיק את המלחמה וכי בלוגרים רוסים מתסיסים את האזרחים. לדבריה, האזרח הרוסי הפשוט לא מבין מדוע העולם יוצא נגדם ובטוח שזלנסקי פתח במלחמה. קטיה מספרת עוד כי הרוסים שנכנסו למריופול ולקרים אמרו לתושבים שהם באו להציל אותם מידיו של זלנסקי.

כששאלתי אותה מה היא מרגישה או חושבת כלפי זלנסקי והיא ענתה לי: "אני מכבדת אותו, זלנסקי עבורנו הוא אדם שעושה עבודה של ממש למען התושבים. ברוסיה פוטין הוא אידאל, שם אוהבים אותו כאילו הוא המושיע, וזה ההבדל". ועדיין, לדעתה, האזרחים ברוסיה מקנאים בדמוקרטיה האוקראינית.

"אבל אני בטוחה שהמלחמה תסתיים בקרוב ואז נחזור הביתה ונבנה את החיים מחדש", חשוב לה להבהיר, "אני אוהבת את המדינה שלי ורוצה לחזור הביתה".

קטיה הכינה לי צמיד מחוטי רקמה צהובים וכחולים שאני עונדת על פרק ידי. הבטחתי לה שלא אסיר אותו עד שתסתיים המלחמה. "כשהגעתי למעבר הגבול הייתי בשוק למראה המוני המתנדבים שחיכו לנו", היא משחזרת, "אני אומרת לכם המון תודה על הסיוע, תודה שטרחתם ובאתם לכאן להושיט לנו יד".

אגב, אחותה סווטה, עם שני ילדיה בני ה-7 וה-9 עומדים מהבוקר בתור בגבול הפולני כדי להתאחד אתה, והתורים אינסופיים.

עד כאן סיפורה של קטיה. לצערי, המלחמה עדיין נמשכת. העולם מתרגל למראות וממשיך בחייו. כל כך עצוב, מקומם ומתסכל.

אוסי גודביר היא אמא ל-3, עוסקת בתחום התיירות בישראל ובמיאמי, אקטיביסטית חברתית ופוליטית בין ישראל לארה"ב. עוסקת פעילויות התנדבותיות וצייצנית בטוויטר.

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/