העלייה הדרמטית בתוחלת החיים בעולם כולו ובישראל בפרט הביאה למצב בו הגדרות עולם האנשים המבוגרים חייב לעבור שינוי וורבלי מחד ותכנוני-ארגוני מאידך.
אם היום מוגדרים זקנינו (בישראל למשל) כבני הגיל השלישי, וזאת החל מגיל 62 לאישה הישראלית ו-67 לגבר הישראלי, אזי נוצר מצב פרדוקסלי, בו נשים וגברים בני 100 (כיום בישראל למעלה מ-10,000 בני אדם, שמהווים כמעט אחוז מסך האוכלוסייה המבוגרת, המונה כמיליון ושלוש מאות אלף אנשים) מיוחסים לאותה שכבת גיל כנשים וגברים בני 62 ו-67 בהתאמה.
העלייה הדרמטית בתוחלת החיים בעולם כולו ובישראל בפרט הביאה למצב בו הגדרות עולם האנשים המבוגרים חייב לעבור שינוי וורבלי מחד ותכנוני-ארגוני מאידך
ברור שיש צורך חיוני ומיידי להגדיר קבוצה גדולה זו בשם אחר ולפצלה. למשל, ניתן לחלק אותה לשתי קבוצות. האחת, בני 60 עד 80, שדומים למדי אלו לאלו בתכונותיהם ויכולותיהם הקוגניטיביות, התרבותיות, השכליות, הביולוגיות, הנפשיות והתפישתיות, וקבוצת בני ה-80 ומעלה, שגם בהם הזכות רבה אך הפערים הביולוגים, פיסיולוגיים, נפשיים ואחרים לבין הקבוצה הראשונה, בולטים. אין המשמעות שצריך להפלות בין קבוצות אלו אך ראוי שנקרא לבני הקבוצה הראשונה בני הגיל השלישי והשנייה בני הגיל הרביעי. בכל מקרה הגיע הזמן שניצור תכניות ארוכות טווח עבור אנשים אלו (בשתי הקבוצות), במקום להמשיך לפעול בפרויקטים חד-ממדיים ומוגבלי זמן ותקציב, כמו למשל פרויקט המאבק בבדידות של זקנים, שהוא פרויקט מבורך אך הוא אינו חלק מחקיקה מקיפה, בסיסית ומהותית יותר.
ראוי , חיוני ונדרש שייחקק חוק אשר ייתן מענה לצרכיהם, רצונותיהם, חסכיהם של בני הגיל השלישי, ועל אחת כמה וכמה בני הגיל הרביעי. הגיע הזמן להשלים את החסר בשירותים שהם נזקקים להם.
רק חוק ארוך טווח יוכל לתת לנו מענה ויוכל לכסות את השירותים השונים שמערכת השירותים לזיקנה אמורה לתת להורינו, ה"אבות המייסדים", לזקנינו ולבני הגיל השלישי והרביעי.
הצלחת השמירה על תוחלת חיים ארוכה אבל איכותית, מיטבית, ראויה, מכבדת ומספקת היא היעד שחברה נורמלית חייבת לשים לפניה. קיים צורך חיוני וקיומי לפרוש את כל צרכי האדם המבוגר בגיל השלישי ובגיל הרביעי ולהעמיד מול הצורך את התשובה של מערכת השירותים לזיקנה, וכל זאת במסגרת חוק בר-קיימא, שראוי, חשוב וחובה לחוקק.
רק חוק ארוך טווח יוכל לתת לנו מענה ויוכל לכסות את השירותים השונים שמערכת השירותים לזיקנה אמורה לתת להורינו, ה"אבות המייסדים", לזקנינו ולבני הגיל השלישי והרביעי
די לפרויקטים המחזקים את הפוליטיקאים שבינינו לרגע קט, ומתעלמים מכך שכדאי לערוך תכניות ארוכות טווח כדי ש"פירמידת החיים" שהגה סאראמאגו, חתן פרס נובל לשלום, בספרו "מוות לסירוגין", תתקיים הלכה למעשה. כדי שהאנשים הראויים הללו, זקנינו, יזכו לכל מה שמגיע להם, בזמן, במקום, באיכות המיטבית ובצורה המתאימה, הזולה והמקצועית ביותר. ונסיים במילים הכול כך נכונות: "עד מאה ועשרים".
ד״ר אבי ביצור, ראש לימודי הזיקנה במכללה האקדמית בית ברל, מנכ"ל המשרד לענייני גמלאים בממשלה לשעבר. בנוסף: חבר הנהלת האידיששפיל, חבר הנהלת מילבת, יו"ר הוועדה הלאומית למאבק באלימות, התעללות והתעמרות בזקנים, ראש המגמה לביטחון והגנת העורף במכללה האקדמית בית ברל. אבא ל3 סבא ל3
הכותרות הראשיות עכשיו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
סדרת הטלוויזיה התיעודית "המו"לים", ששודרה בערוץ כאן 11 נחתמה השבוע בהבעת ספק בנוגע לעתידה של עיתונות הדפוס, ובקינת עיתונאים ותיקים על איכויות מקצועיות שהיו – ואבדו.
"אני לא מסתכל היום על 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', עיתונים שאינם מנסים לפנות אל קוראים כמוני", אמר יוסי קליין, האיש שהקים וערך את "כל העיר", מקומון הדגל הירושלמי של מקומוני רשת שוקן. קליין הקים וערך בהמשך את העיתון היומי "חדשות". כיום הוא מפרסם טורי דעה ב"הארץ". "בעיתונות של פעם היו אידיאלים, הייתה רוח גבית לכותבים", קוננה עמליה ארגמן-ברנע, אקסית "ידיעות אחרונות".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שהרג את העתונות הוא הטוקבק. הטוקבק מסמל את אובדן ההיררכיה המקצועית. יש עתונאי/ת שכתב/ה את הכתבה הזו ויש לו/לה מעמד אחר מאשר הטוקבקיסט – הוא/היא אנשי מקצוע, הם אמונים על בדיקת עובדות, הצלבה עם מקורות וגם ניסוח זהיר. הטוקבקיסט הוא לא איש מקצוע בתחום העתונות. הוא אדם שאומר את דעתו אבל במהלך אמירת דעתו הוא אומר לעתונאי/ת – "למה מי אתם?"
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
לא מזמן, לאחר שבוע של מתיחות באמסטרדם, מועצת העיר קיבלה הצעת החלטה הקוראת לממשלת הולנד לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי ולהביע עמדה ברורה נגד האלימות בעזה.
ההצעה התייחסה ל"ג'נוסייד הממשי והמאיים" בעזה, בהתבסס על החלטת ביניים של בית המשפט הבינלאומי (ICJ). אישור ההצעה, באמצע התלקחות האירועים, אותת לקהילות השונות בעיר שלקול שלהן יש חשיבות ושהן מוגנות תחת החוק הבינלאומי. כיהודייה ישראלית יש לכך חשיבות גדולה לביטחוני האישי כאן, עכשיו ובעתיד.
מיכל גרינבאום. מתגוררת באמסטרדם משנת 2016. אדריכלית שעובדת בשיתופי פעולה עם דגש על מבני ציבור ובנייה בת-קיימא. בשנים האחרונות פעילה בקידום יוזמות חברתיות לדיור בר-השגה. חולמת יום אחד לחזור לגור במרחב שמושלים בו צדק, חופש וביטחון לכולם בין הנהר לים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
למה ההפגנות תמיד מופנות לישראל?
למה אף אחד לא מאשים את חמאס או את הערבים שבחרו אותו ב"מעגל האלימות" הזה?
כי יותר קל להאשים אותנו?
מספיק כבר עם ההאשמה העצמית הזאת, יש פה צד שהתחיל את כל זה ומסרב להפסיק לא משנה כמה גרועים החיים בעזה (שם אם לאזרחים היה רצון אמיתי וכולל לסיים את שלטון חמאס, זה כבר היה קורה מזמן) , תתחילו להפעיל לחץ בכיוון אחר כבר!!
תגובות אחרונות
כתום זה השחור הישן
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ואתה חושב שלאנשים החלולים האלה המתקראים אמריקנים כל זה אכפת? בדיוק כמו הביביסטים, רק הבטחות ריקות (make america great again), והכהניסטים (משילות) מעניין. הנה, תראו איזה יופי הצלחנו, ולא הצלחנו בגלל ה deep state . יש כאן פרדוקס? רק סמולנים רואים פה פרדוקס ולא מבינים שזו האמת. אין על ביבי. וטראמפ. ובן גביר. הם הצילו ויצילו אותנו.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צודק ד"ר ביצור במאמר ואכן הנושא הזה הוא נושא שכמעט אף אחד לא יוכל להתחמק ממנו.
אבל ככל שהנושא הוא בנפש כולנו, כדאי להבין מה יכול למנוע את חקיקתו.
1. בואו נודה, זקנה אינה סקסית. בעולם של "פייק ביוטי", זקנים מצטלמים רע ואין דבר גרוע לפוליטיקאי מלהזדהות עם דבר ש"נראה רע" .
2. זקנה עולה כסף. פוליטיקאים לא ימהרו לוותר על כסף שיכול לקדם את עצמם, על מנת לקדם אנשים שכבר לא יכולים באמת לעזור להם.
3. פוליטיקאים עוסקים קודם כל בלדאוג לעתיד שלהם. החשש של "מה יהיה?", הוא נחלת השכבות הנמוכות. אין לפוליטיקאים את החשש הזה ולכן אין סיבה שהם יפעלו.
אני יכול להמשיך ולמנות עוד ועוד סיבות, אבל חוט השני שעובר ביניהן, הוא חוסר חינוך לאנושיות. בעולם שבו אנג'לה מרקל נוסעת באוטובוס ומשלמת על קניותיה, יש לנו פוליטיקאים קטנים שחיים על חשבון הציבור מא' ועד ת', שנוסעים בשיירות מטורפות, לכאורה כאמצעי בטחון, אבל למעשה, כדי לעשות שופוני.
צריך לשנות את הגישה החינוכית, להוסיף הוראה של ערכים אוניברסליים ולא אמוניים, לגרום לכך שפוליטיקאי נהנתן על חשבון הציבור, יחשב כאדם ניקלה.
אין לי מושג איך עושים זאת, אבל קצת יותר אנשים כד"ר ביצור בכנסת ופחות נהנתנים אחרים, היה עוזר בהעברת החוק.
בהצלחה לך, ד"ר ביצור.