ההמולה, הבוקה והמבולקה שקמה בכנסת בעקבות המפלה שנחלה הקואליציה בהצבעה על הארכת תקנות שעת חרום ביהודה ושומרון, משרתת אינטרסים פוליטיים בלבד. אין בהחלטה כדי לשנות באמת את המצב בשטחים.

ההמולה, הבוקה והמבולקה שקמה בכנסת בעקבות המפלה שנחלה הקואליציה בהצבעה על הארכת תקנות שעת חרום ביהודה ושומרון, משרתת אינטרסים פוליטיים בלבד. אין בהחלטה כדי לשנות באמת את המצב בשטחים

אנשי השמאל הציוני יצאו בצהלות שהנה, הנה, ההיפרדות בינינו לפלסטינים יצאה לדרך. אמרו, למרות שידעו שזו משאלת לב יותר מאשר אמירה הנשענת על שינוי בפועל.

הימין מפקיר את חצי מיליון המתיישבים ביהודה ושומרון, אמרו הפוליטיקאים. הם לא יזכו בביטוח לאומי, או בשירותי בריאות או חינוך, המשטרה לא תוכל לאכוף צווי הוצאה לפועל, ועוד כהנה וכהנה חוקים אזרחיים. אמרו, בעודם מודעים לעובדה, כחברים בבית המחוקקים, שאין הדברים משקפים את המציאות.

ואסביר. עם הקמת המדינה הכריזה מועצת המדינה הזמנית על מצב חירום. ההכרזה לא כללה הגדרה למה הכוונה במצב חירום ומה נכלל בהוראה הזו. ההכרזה לא הוגבלה בזמן והיא שרירה ותקפה עד היום הזה.

אדגיש כי התקנות האלה מאפשרות לממשלה לגבור על חקיקה של הכנסת, כפי שנקבע בחוק שהתקבל – לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים.

מאז מגפת הקורונה, במרץ 2020 השתמשה המדינה בסמכות הזו בכל החלטותיה על הגבלת תנועת אזרחים, הטלת קנסות, סגרים וכל ההנחיות שאנחנו זוכרים, שמטרתן היתה להגביל את תנועתנו כדי להגביל הפצת המגפה.

עם הקמת המדינה הכריזה מועצת המדינה הזמנית על מצב חירום. ההכרזה לא כללה הגדרה ברורה או הגבלת זמן והיא שרירה ותקפה עד היום. התקנות האלה מאפשרות לממשלה לגבור על חקיקה של הכנסת

מחקר של הדוקטורנט ניר קוסטי מהאוניברסיטה העברית וד"ר יואב מחוזאי מביה"ס לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה, מצביע על שימוש בתקנות שעת חירום (שהן, נזכיר, כמו חקיקה בכנסת אבל תוך עקיפת הכנסת) בתקופת הקורונה – פי כמה וכמה מהשימוש שנעשה בהן מאז קום המדינה.

70 תקנות קיבלו הממשלות הזמניות שכיהנו כאן בשנתיים ההן. במלחמת יום הכיפורים, לדוגמה, נעשה שימוש 12 פעמים בתקנות שעת חירום. במלחמת המפרץ הופעלו 9 תקנות. בכל מלחמת לבנון השנייה, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, צוק איתן, עופרת יצוקה ועמוד ענן – לא נעשה שימוש בתקנות שעת חירום.

בחוק הקורונה נקבע, כי לממשלה סמכות להתקין תקנות ללא דרישה לאישור מצב חירום מיוחד. האישור היחיד הנדרש הוא של ועדת החוץ או ועדת הכנסת.

מכאן נגזרות גם ההחלטות שיביאו להארכת המצב המיוחד ביהודה ושומרון.

כאן אנחנו עדיין בשטח האזרחי, אבל המצב הביטחוני המיוחד שקיים במדינת ישראל מאפשר גם פעילות שונה. וזו להערכתי גם ההחלטה שתתקבל: פרסום צווים מיוחדים. צו שר הביטחון, צו הרמטכ"ל וצו אלוף.

צו אלוף ניתן מכוח הסמכות הנתונה למפקד הכוחות באזור, כרשות המחוקקת העליונה על אותו אזור, ומעמדו של הצו דומה לזה של חוקי הכנסת. מטרת הצו היא להבטיח את שלומו של הציבור, את הגנת המדינה, את קיומו של הסדר הציבורי, ולדכא התקוממות או מהומה.

צווי אלוף מיושמים בפועל על אזרחי ישראל המתגוררים, על פי ההגדרה, "באזור הנתון תחת תפיסה לוחמתית".

דוגמה לכך אפשר להביא מפינוי גוש קטיף ב-2005, שמנע כניסת אזרחים ישראלים שאינם תושבים קבועים במקום.

אני מניחה שבשעות אלו ממש יושבים במשרד הביטחון כדי לגבש את דרך העבודה שתיושם, אם עד ה-1 ביולי, מועד פקיעת התקנות הנוכחיות, לא יושג רוב בכנסת להארכתן.

אני מניחה שבשעות אלו ממש יושבים במשרד הביטחון כדי לגבש את דרך העבודה שתיושם, אם עד ה-1 ביולי, מועד פקיעת התקנות הנוכחיות, לא יושג רוב בכנסת להארכתן

המאבק הוא פוליטי ורק פוליטי. אם באמת מרכיבי הקואליציה הזו עדיין סבורים שחייבים להמשיך את הניסוי הכל כך מורכב הזה, עליהם פשוט להמשיך להיאבק ולא להרים ידיים. האמירה של השר גדעון סער כי "אם זה לא יעבור אין הצדקה לקיומה של הממשלה הזו" אינה אופציה. להרים ידיים זה לא הפתרון.

פאר לי שחר היתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של 48 שנים בתקשורת - בגלי צהל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות), ככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר, וכיום היא פעילה בעמותות לטובת האוכלוסיה המבוגרת. היא חברת הועד המנהל במדרשת אדם לקידום הדמוקרטיה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan