שרשרת המזון של ישראל הוורטרית

ג'ידא רינאווי זועבי, יוני 2022 (צילום: AP Photo/ Maya Alleruzzo)
AP Photo/ Maya Alleruzzo
ג'ידא רינאווי זועבי, יוני 2022

במקורו, "שובניזם" הוא לא רק התייחסות פטרונית של גברים לנשים. על פי סיפור פופולרי, מקורו של המונח הוא בקצין צרפתי בשם ניקולא שובן (chauvin) שהיה מעריץ גדול של נפוליאון בונפרטה. הוא העריץ את נפוליאון כל כך עד שביקר בחריפות גדולה וקיצונית את הקיסרים לבית בורבון שהדיחו את אלילו.

שובן לא הסתפק בסתם ביקורת, אלא טען בתוקף שנפוליאון ותומכיו חזקים וצודקים ועליונים מכל בחינה על יריביהם הפוליטיים. זו ההגדרה המלאה של שובניזם – האמונה הבלתי סבירה בעליונות הקבוצה אליה אתה שייך, האמונה שחבריה טובים יותר מן הקבוצה היריבה (תמיד יש קבוצה יריבה), זו שחבריה נחותים, חלשים או פשוט לא ראויים.

שובן לא הסתפק בסתם ביקורת, אלא טען בתוקף שנפוליאון ותומכיו צודקים ועליונים מכל בחינה על יריביהם הפוליטיים. זו ההגדרה המלאה של שובניזם – האמונה הבלתי סבירה בעליונות הקבוצה אליה אתה שייך

אני מבקש לקרוא טקסט שכתב ביום שישי (17.6.22) יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי הבכיר של "הארץ", ולחשוב קצת על השובניזם שארוג אל תוך ליבת השקפת העולם של אליטה ישראלית מסוימת.

אפשר להגיד הרבה דברים על הגזענות הרווחת בישראל, כיוון שהיא מציגה את עצמה באופן בולט. השובניזם, השכנוע הפנימי העמוק שחברי קבוצתך טובים וצודקים והגונים יותר מכל "האחרים", קצת יותר סמוי מן העין.

שובניזם איננו פשוט התעקשות על נמיכותו של האחר. שובניזם יוצר היררכיה מתמדת בינך לבין האחר. בהיררכיה הזו אתה הופך להיות קול התבונה, ההיגיון הצרוף והשקוף ונטול האינטרסים. לעומתך, האחר הוא כל מה שאישי, תלוי הקשר, קטנוני ולא מובן.

המחזיק בתפיסה שובניסטית לא דוגל בדיאלוג או בדו-קיום. הוא עצמו יציב ונצחי, פרקטי ורלוונטי. היריב שלו תמיד מופרך וקפריזי במקרה הטוב. במקרה הרע, אותו יריב מפלרטט עם שחיתות שנובעת ממרחק ההולך וגובר ממה שהשובניסט תופס כישר.

שובניזם אינו רק התעקשות על נמיכות האחר, אלא יוצר היררכיה מתמדת בינך לבינו. אתה הופך לקול התבונה, ההיגיון הצרוף, השקוף ונטול האינטרסים, והאחר הוא כל מה שאישי, קטנוני ולא מובן

בשלושה חברי כנסת "סרבנים" התמקד השבוע ורטר, חברי כנסת שמקשים על חייה של הקואליציה ומאיימים לקצר את ימיה – ניר אורבך, מיכאל ביטון וג'ידא רינאווי זועבי.

עיקר הטקסט מוקדש לניר אורבך ולבטיו. עם אורבך נושאים ונותנים, כיוון שאורבך איש הגיוני. ורטר כותב על אורבך ורעייתו, "לבני הזוג אין חיבה יתרה לסמוטריצ'ים ולבן גבירים. הסגנון האלים, המסית, המשסה, אינו סגנונם".

התהליך שעבר אורבך הוא תהליך "אישי, נפשי" שזוכה לקשב מלא מצד רה"מ בנט והשרים האחראיים. גם כאשר ורטר מבקש להיות ביקורתי כלפי אורבך ומדבר על "התקף ברוגז" הוא מקפיד לסייג את המונח הילדותי וכותב "עכשיו תורו".

אורבך בעצמו מפגין קשת של רגשות, מכעס ועד חמלה על בנט ש"חוזר מביקור חשוב באמירויות ונכנס ישר לפגישה איתי!". המשבר של בנט עם אורבך הוא משבר הגיוני בסה"כ, בגלל "משהו שהתקלקל במערכת היחסים שלהם".

המקורבים המפרשנים מסבירים שלפעמים מפסידים בהצבעות גם בגלל עניינים פרטיים, כמו המשכנתה של הזוג אורבך, וזה בסדר. איך שלא יהיה, הממשלה עוד לא נופלת. אורבך הוא איש שאפשר להסתדר אתו.

מיכאל ביטון, לעומת זאת, פחות ראוי או סביר. הוא "ציניקן מוחלט (ולא יזיק גם אגו נפוח)". החרם שלו על הקואליציה הוא "ילדותי ודווקני". ביטון דווקא הודיע שלא יפיל את הממשלה (בניגוד לאורבך) אבל ורטר לא משתכנע: "להצבעות אי-אמון או פיזור הכנסת, הוא יגיע ויצביע נגד, כל הכבוד לו", הוא משחיל בציניות.

ביטון, לעומת אורבך, פחות ראוי או סביר. הוא "ציניקן מוחלט (ולא יזיק גם אגו נפוח)". החרם שלו על הקואליציה "ילדותי ודווקני". ביטון דווקא הודיע שלא יפיל את הממשלה (בניגוד לאורבך) אבל ורטר לא משתכנע

אל מול ביטון מציב ורטר את אנשי שלומנו מן הלובי החקלאי – רם שפע, יאיר גולן, רם בן ברק ואלון שוסטר. הם מנהלים מו"מ מסודר מול השרים הרלוונטיים. הם גם חותמים על הסכמים בשם החקלאים עם הממשלה.

"הם לא איימו, לא החרימו, לא קוננו על היעדר תשומת לב מצד השרים (ביטון התלונן בראיון ששרת התחבורה מרב מיכאלי לא הזמינה אותו לקפה; יש לו איזה קטע עם קפה כפי שמעידים ציוציו התמוהים)".

כאשר עורך ורטר את הניגוד הזה בין ביטון לארבעת חברי הלובי החקלאי כבר אפשר לשים לב להבדל ברור "בינו" ל"בינם". ביטון קפריזי, משחק על כבוד, לא ענייני. האגו אצלו הוא הכל.

החברים הענייניים, כמו אורבך, שייכים לקואליציה של אליטות ישראליות שאין ברורה ממנה – קיבוצים ובטחון והציונות הדתית. הם מוסמכים, מדודים, יציבים ומפוכחים. כמו אורבך בדיוק, הם אנשים מלאים, כאלה שיש להם גם רגש וגם הגיון, כאלו שאפשר לדבר איתם ולהגיע להחלטות "לטובת הכלל". ככה זה כשאשכנזים.

ביטון לא מתעניין בכלל. הוא מתעניין בעצמו ומונע מעצמו. זה לא רק שהדעות שלו לא בהכרח מתאימות לורטר; אין לו, לביטון, את מה שצריך. הוא פשוט לא שייך.

כאשר עורך ורטר את הניגוד הזה בין ביטון לארבעת חברי הלובי החקלאי כבר אפשר לשים לב להבדל ברור "בינו" ל"בינם". ביטון קפריזי, משחק על כבוד, לא ענייני. האגו אצלו הוא הכל

אבל מפגן השובניזם הזה רחוק משיאו של ורטר. את הפסגה הוא שומר לשובניזם כפי שהוא מוכר לרובנו – שובניזם גברי המכוון נגד נשים, שובניזם שהוא בעצם מיזוגניה.

ורטר כבר הסתבך בעבר כאשר כתב בלשון מבזה ומזלזלת על חברת הכנסת סתיו שפיר. באחד ממאמריו הקדיש לה פרק שלם תחת הכותרת "סתם יום של בוץ" ובתוכו תיאורים כמו "שפיר המשיכה להשתולל עד שהיו"ר, ח"כ משה גפני, אדם סבלן ורגוע, שלח אותה החוצה להירגע"; "מתבוססת בעלבון קדוש"; "יולי אדלשטיין יושב עם שפיר ומפציר בה ארוכות, ציפי לבני ושלי יחימוביץ' מתרוצצות כאחוזות דיבוק, מקצה לקצה, בניסיונות תיווך והרגעה. בוז'י הרצוג מתזז בין וקנין לשפיר, מתחנן ומבקש ממנה לחזור לשפיות"; "פתחה בהפגנת מחאה ילדותית על כך ש'השתיקו אותה'" ועוד. אפילו כשהן מתווכות ומרגיעות – הנשים אצלו "מתרוצצות כאחוזות דיבוק".

הפעם היעד שלו היא, כאמור, חברת הכנסת ג'ידא רינאווי זועבי. זה בכלל לא קשור להיותה פלסטינית ישראלית; זה קשור להיותה אישה.

אבל מפגן השובניזם הזה רחוק משיאו של ורטר. את הפסגה הוא שומר לשובניזם כפי שהוא מוכר לרובנו – שובניזם גברי המכוון נגד נשים, שובניזם שהוא בעצם מיזוגניה

יש לה, לרינאווי זועבי, "גאוותנות מוזרה". זה צירוף מעניין. הוא מרמז על כך שחברת הכנסת גם יהירה אבל גם לא באמת קשורה למציאות. היא אפילו איננה מיכאל ביטון שדווקא קשור למציאות, אבל למציאות אנוכית ואינטרסנטית. כנראה שבגלל המוזרות הזו ורטר זקוק למתווך כשהוא מבקש לשטוח בפני הקורא מה עשתה חברת הכנסת. לכן הוא מביא את השר עיסאווי פריג'. רינאווי זועבי הייתה, אחרי הכל, "הפרויקט שלו, והוא נקבר תחתיו, מבויש".

מאחורי כל גבר מבויש עומדת אישה "מוזרה". ורטר עצמו סיפר לנו על  ניר אורבך ועל חברי הלובי החקלאי. הם אנשים שיש מה להגיד עליהם. הוא אפילו סיפר לנו על מיכאל ביטון, למרות שהוא מעצבן וקטנוני ואכול אגו. אבל על רינאווי זועבי הוא לא ממש יכול לספר לנו. היא מוזרה מדי. ובעצם, היא לא "מוזרה". גם "מוזרה" הוא שם תואר שמעיד על עומק מסוים.

פריג' מסביר מה הבעיה האמיתית:

"שנה וחצי ניצן (הורביץ) לא אמר לה שלום. כשיש לך כמה ילדים ואחד אתה מזניח בקביעות, הוא עלול להדרדר לעבריינות, לסמים. תבוא אליו בטענות? אתה הזנחת אותו!".

אין אשה בפוליטיקה (וכנראה שבכלל) שאיננה ילדה זנוחה.

היא גם משקרת כמו ילדה. לדברי ורטר: "היא מדמה את עצמה לפרסונה שחוותה התעללות. פנסטסטי, עדיין מגיע לה עודף". לא רק שהיא משקרת כמו ילדה, היא כפוית טובה כמו ילדה.

ובניגוד לאורבך ואפילו לביטון, שני גברים שנמצאים בכל זאת על רצף של "נורמליות", ורטר מתקשה להבין מדוע מרצ לא נוקטת כלפי חברת הכנסת סנקציות. שווה להביא את הקטע הזה במלואו:

"במרצ מתקשים להבין את הרפיסות הזו מולה. המפלגה מפרפרת בדעת הקהל, כשמקרה רינאווי-זועבי הוא הגורם הישיר לכך. רק בחודש האחרון איבדה שני מנדטים ליש עתיד של יאיר לפיד. זה קרב השרדות, אולי אחרון. יד קשה, סנקציות משמעותיות נגד שודדת המנדט, יעבירו למצביעים המאוכזבים מסר: אנו נלחמים. אנו מענישים. אנחנו לא פרייארים, לעזאזל".

אין אשה בפוליטיקה שאיננה ילדה זנוחה. היא גם משקרת כמו ילדה. לדברי ורטר: "היא מדמה את עצמה לפרסונה שחוותה התעללות. פנסטסטי". לא רק שהיא משקרת כמו ילדה, היא כפוית טובה כמו ילדה

אורבך, נציג האליטות החדשות, זכאי להבנה ולרגש. מיכאל ביטון, נציג אלו שבעיניו של ורטר הם "מקופחים מקצועיים", זכאי לבוז. ובכל זאת, שניהם זכאים לתגובה ולניתוח על סמך דבריהם שלהם, לפעמים אפילו על סמך דברי מקורבים. רינאווי-זועבי אפילו לא מדברת בטקסט של ורטר. יש גבר שמדבר בשמה ומסביר מדוע היא, בעצם, לא כשירה לדבר.

זה בכלל לא קשור ליחסים בין יהודים ופלסטינים, כאמור. זה בגלל שרינאווי זועבי אשה, וורטר הוא חסיד מובהק של אסכולת cherchez la femme. האישה העקשנית, המנותקת מן המציאות, חיה בסרט ואת המחיר משלמים גברים טובים וראויים. לא יכול להיות שלאישה יש אפילו סדר יום אישי. היא גם לא מונעת מאגו. היא פשוט הזויה, אשמה, שודדת. השליכוה לבור!

כך נראה השובניזם העמוק שמכונן את האליטה הישראלית. ורטר, כשמתנתקים לרגע מן התוכן העכשווי, כותב תמיד את אותו סיפור. בראש הפירמידה עומדים הגברים הלבנים בעלי האסמכתאות המובהקות לגבי כשירותם ואופיים – אנשי הביטחון, הקיבוצים, ועכשיו גם הציונות הדתית.

תחתיהם אפשר למצוא את המקופחים, הלא-רציונליים, המתבכיינים והמחרימים, אלה שמונעים מאגו וממשחקי כבוד. אלה הגברים השחומים מהפריפריה, ובכל זאת הם עדיין גברים.

ולמטה למטה, הרחק מתחת לכל הגברים, עומדת האישה. היא מקור התוהו ובוהו, מקור הניתוק. לא משנה מה תעשה, היא לא יכולה לבוא בקהל גברים שחומים ולבנים כאחד. היא כולה פנטזיה ילדותית מחד וחוסר אחריות משווע מאידך. היא חסרת תקנה, לא יכולה להיטיב את דרכיה וגם אין לצפות ממנה שתעשה זאת.

ולמטה למטה, הרחק מתחת לכל הגברים, עומדת האישה. היא מקור התוהו והניתוק. לא משנה מה תעשה, היא לא יכולה לבוא בקהל גברים שחומים ולבנים כאחד. היא כולה פנטזיה ילדותית מחד וחוסר אחריות משווע מאידך

השובניזם הגברי והשובניזם האשכנזי מייצגים הגיון מכונן של קובעי טון כמו יוסי ורטר. הסוגיה הנדונה איננה משנה כלל. מה שמשנה הוא שהטור מבסס תמונת עולם רחבה יותר.

בתמונה זו יש את אלו שקולם לא צריך שום תיווך, וודאי שלא ביקורת. הם נשמעים בעצמם, מדברים ומשוחחים ומגיבים. יש להם חיים מלאים ומורכבים, וגם כשהם מועדים הם תמיד נשארים על הגלגל.

לצדם יש את אלו שבמקרה הטוב ביותר יישארו דו-ממדיים, דמויות שכל המהלכים שלהן ידועים מראש. אלו יהיו בעלי תכונה קבועה או שתיים (אגו, ציניות) ונטולי כל פרספקטיבה ציבורית.

בתחתית שרשרת המזון יימצאו אלו שאפילו שני ממדים אין להם. אין להם שום ממד, למען האמת. הם לא באמת קיימים פרט לנזק שהם מחוללים בגלל שהם מתעקשים לשחק עם האנשים האמיתיים.

מנגנוני האפליה וההדרה הללו הם לבה של ישראל הוורטרית. לצדם, כמובן, פועם המנגנון שמנציח את "הנורמליות" של אלו שעומדים בראש הפירמידה, הגברים הלבנים הראויים.

לא תמיד זה חייב להיות מכוון נגד מזרחים ונשים; לעתים זה יכול להיות מופנה גם נגד פלסטינים, חרדים או עניים מכל קצוות הקשת. כל עוד תמונת העולם מבוססת על יצירתה וביסוסה של היררכיה כזו, לא תהיה לישראל תקומה.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,623 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 3 ביולי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

״המרחב הפוליטי הפך אלים ומרושע - עלינו לעצור את זה״

הליכוד: שום אמירה של לפיד לא תסתיר את העובדה שנחשפה: שהוא שלח את המנכ״לית שלו עם צ׳ק פתוח למועצת השורא ● לפיד ורעייתו ילונו הלילה במתחם בלפור ● צה״ל יירט כתב״מים מעל מאגר כריש ● גנץ: חיזבאללה מחבל ביכולת לבנון להגיע להסכם עם ישראל ● הפלסטינים יעבירו לארה״ב את הכדור ממנו נפגעה אבו עאקלה ● עודה: היהודים תמיד חיפשו ערבי מחמד כמו עבאס

עוד 17 עדכונים

האלכימיה של נתניהו, שכמעט הפכה מדינה זהב לקש

אני יודעת שפוליטיקה היא ארץ קשוחה ואקדוחנים בה הרבה, אבל צריך לב איילת שקד כדי שלא לראות את פניו הסחופים של נפתלי בנט המובס בתום קרב איתנים להישאר על הסיפון אחרי שנהדף למים שוב ושוב ע"י קברניט הטיטניק, כפי שבנימין נתניהו כינה עצמו, ובצדק, בפעם אחרת בה גרר את המדינה לתהום.
והתרגלנו.

פוליטיקה היא ארץ קשוחה ואקדוחנים בה הרבה, אבל צריך לב איילת שקד כדי לא לראות את פניו הסחופים של בנט המובס בתום קרב איתנים להישאר על הסיפון אחרי שנהדף למים שוב ושוב ע"י קברניט הטיטניק

"בנפילת הממשלה אשמות האופוזיציה והקואליציה", שיקרו במצח נחושה כ-ל מתקרנפי העיתוזנות על עוד מערכת בחירות סדרתית מיותרת בעלות של מיליארדים. בידיעה ברורה שאת המחזה המוטרף "אם לא אני אז אף אחד" ביים נתניהו במאמץ אחרון לדחות את כהונת יאיר לפיד, במטרה לחזור ולהתעלל בגופת המדינה למען שמו. המערכת כולה השתעבדה למעלליו ובתווך עמד בנט וניסה את כוחו.

‫הנאשם שלנו, מאחז העיניים הגדול, מנווט את הטיטניק. זוכרים מה היה הסוף, נכון?‬

Posted by ‎Ehud Barak – אהוד ברק‎ on Saturday, March 21, 2020

את מה שנתניהו שכח, בנט נאלץ ללמוד בשנה האחרונה על גבו הדקור. ובלי עזרה מידידים כמו שותפתו איילת שקד, נתניהו הבת, שעמדה מנגד וחיכתה שייפול כשניסה בכל מאודו לנהל מדינה ביד קשורה מאחורי הגב. וזאת תוך כדי קרבות רחוב עם איש נקם ושילם שהוציא על ראשו הפוליטי חוזה אכזרי בסיוע עיתוזנות רופסת שרוקדת לחלילו, ועם חברים יראי שמיים שתוקעים בו סכין דקה אחרי שבחר בהם כשותפים לדרך.

"הייתי צריך 30 או 40 אחוז פוליטיקה ופחות המדינה" אמר בנט בראיונות סופ"ש עגומים בתקשורת תאבת משברים, כאילו לא נבראה ראשות הממשלה אלא להישרדותו האישית של מנהיג.

"הייתי צריך 30 או 40 אחוז פוליטיקה ופחות המדינה" אמר בנט בראיונות סופ"ש עגומים בתקשורת תאבת משברים, כאילו לא נבראה ראשות הממשלה אלא להישרדותו האישית של מנהיג

לא מפתיע שבנט נאלץ להזכיר בדחילו ורחימו לעיתונאיות המנוסות דנה ויס ותמר איש שלום מה חוללה ממשלת השינוי בשנתה הקצרה בראשותו, כשהן התעקשו על רכילות פוליטית קטנה.

למשל, השתקת רעשי הרקע שליוו את מלוכת נתניהו, השקט בעוטף עזה, שנה בלי בלוני תבערה על שדות חיטה שטרם נקצרו, הקציר שעבר בשלום ובלי ריצות למקלטים.

הוא נאלץ להזכיר את את הישגיה של ממשלה שבאה לעבוד ולא בשביל כבוד או כדי להימלט מאימת המשפט, בלי אישה משפיעה וילד מגודל שמתפרנס מאלטעזאכן שהוא מוצא בבית ומוכר ביד 2 כמו "חולצה משומשת כחדשה" שאבא קיבל מתנה בשם המדינה והוא לא צריך.

שתי העיתונאיות ויס ואיש שלום ממש התעקשו להבין מה השתבש עם עידית סילמן ואורי אורבך, כאילו לא ידעו שצמד חדלי האישים עברו סחיטה וייבוש אצל (הפועלים השחורים של) נתניהו, כי אם הוא לא ישלוט אף אחד לא ישלוט "ושהמדינה תישרף", כמו שניבאה אשתו הרבה לפני שבשר המדינה נחרך יפה.

בנט הזכיר את "כוחות האופל", הגדרה מדויקת של בנט למה שהתחולל סביבו. ולא סתם עוררה תרעומת מתוזמנת היטב בקרב מי שמבחינתם התבטאויות מסיתות לאין ערוך של נתניהו וחבר מרעיו היו רק מכה קלה בכנף.

בכלל, ההגדרות להסתה הפכו נזילות מאוד. תלוי אם הגיעו מימין או מ(אין)שמאל או ממה שנתניהו הגדיר שמאל, וטבע במו רדיפת שלטון מילה נרדפת לבגידה.

בנט, חובש כיפה ראשון שהגיע לכהונת ראש ממשלה ומי שהיה ראש מועצת יש"ע ולא נאשם בכלום, שזו הפתעה מרעישה אחרי נתניהו, נאלץ להודות שיש לו אחות זונה שמאלנית.

בנט, חובש כיפה ראשון שהגיע לכהונת ראש ממשלה ומי שהיה ראש מועצת יש"ע ולא נאשם בכלום, שזו הפתעה מרעישה אחרי נתניהו, נאלץ להודות שיש לו אחות זונה שמאלנית

ראש הממשלה וביתו האומלל, שקנה במו עבודתו ובלי עזרה מידידים מיליארדרים – נסרקו במסרקות ברזל. אילה חסון וגלית דיסטל אטבריאן לא ידעו את נפשן מרוב בזבוז כספי ציבור ובדקו כל אסלה וקיר ולא פסחו על מנת נודלס ברוטב תאילנדי מ"וולט". הזוג נתניהו שרץ במסעדות שרצים ועשה ככל העולם על רוחם של האישה והבן, אבל בנט ומשפחתו הלא מורגשת.

קחו את ה"סערה" המגוחכת על דברי גדי סוקניק. גדי סוקניק! מגיש עבר בחדשות 12 שיצא מהנפטלין ואמר: "נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מנבחרי יש עתיד".

שידורי הטלוויזיה כמעט עברו למתכונת חירום. בכל זאת עלבו כאן במירי רגב והבת שלה מאי גולן, ביריב לוין, קטי שטרית וההוא עם השביל האידיוטי באמצע, אופיר קוניס, שהוא ממש לא טמבל, רק נראה ככה, ובגללו סוקניק טועה ומטעה.
הקואליציה ירדה לבונקר והאופוזיציה התכוננה לחזור לשלטון. כלומר נתניהו, אין אופוזיציה בלתו. כל השאר סטטיסטים.

מה שקרה לטורף הפוליטי הערמומי בתולדותנו, בחלוף השנים מאז נבחר ב-96 הוא, שתאוות השלטון רק גברה בו עד שהעבירה את המדינה על דעתה. נתניהו רוקן את הליכוד מתוכן ואת הפוליטיקה משאריות כבודה האבוד.

הוא מדבר מגרונם של כל חברי הכנסת מהצד הימני שיושרתו אבדה ואיננה, בעיקר הציונות הדתית שהסתאבה תחתיו באופן מעורר השתאות ובחילה בה בעת, אבל זה כבר קרנבל אחר.

בנט וביתו האומלל, שקנה במו עבודתו ובלי עזרה מידידים מיליארדרים – נסרקו במסרקות ברזל. אילה חסון וגלית דיסטל אטבריאן לא ידעו את נפשן מרוב בזבוז כספי ציבור ובדקו כל אסלה וקיר ונודלס ברוטב תאילנדי מ"וולט"

האלוף במיל' גיא צור סיפר השבוע איך התראיין לתפקיד צבאי אצל ראש הממשלה ובעלה, אם אתם יורדים לסוף דעתי. צור הוא רק עוד חוליה בשורת עדים אלמונים על מעורבות המשפחה בענייני המדינה. אבל מי סופר? הסופרים נובחים וכלבי השמירה עם השיירה.

תיזכרו רגע בהסכם הכניעה שחתם נתניהו עם הטורקים אחרי פדיחת המרמרה: 21 מיליון דולר פיצויים! הסכם הכניעה הזה אושר בממשלה בהרכנת ראש. אפילו משה כחלון אביר השכבות החלשות קיבל חלושע'ס ותמך, גם אריה דרעי השקוף, ש-21 מיליון הדולר באו על חשבון עניי עירו שהוא ממילא לא סופר. הקואליציה כולה נאלמה דום.

עכשיו תארו לעצמכם את אותו הסכם עם נתניהו באופוזיציה ותראו ישועות רכות. המדינה הייתה הולכת לבחירות בעוון בגידת השמאל במולדת גם אם השמאל זו איילת שהיא שמאל כמו שנתניהו ימין, אם נזכרים בהסכם חברון ובחיבוקים החמים עם ערפאת, חביב אלבו של ביבי כשעוד היה בייבי ביבי.

בתחילת השבוע התחולל ריב אוהבים בין נתניהו ודוד אמסלם, שהשתמשו במפלגות הערביות כדי לממש את אהבתם לדמוקחרטא. ח"כ אמסלם היגג בעניין שיתוף רע"ם בקואליציה עתידית ונתניהו נחרד. תגובתו הסוערת הייתה עוברת אלמלא סגנון הכתיבה העילג שמעלה חשד, לא בלתי מבוסס, שלא הוא ניסח אותה אלא החלופי הסמוי שלו.

יאיר נתניהו היה כנראה עצבני על אבא עד שטופז לוק שכח לערוך את התגובה "של נתניהו" על שיבושי השפה האופייניים לבן, כולל הטלת הרפש האובססיבית ("רע"ם היא מפלגה אנטישמית אנטי ציונית ותומכת טרור שמייצגת את האחים המוסלמים ששואפים להשמיד את ישראל"). מין זרם תודעה של ילד בטנטרום, ששכח שאבא ראש הממשלה ולא הוא. עד כדי כך טבעי לו לנהל.

אבא גם הכשיר בעצמו קואליציה עם ערבים, וטוב שכך. רק הוא יכול להפוך אויב מדומיין לאוהב ובחזרה בלי להיקרא בוגד, או לבנות לעצמו מטוס כנף-ציון ב-750 מיליון שקל בלי שדיסטל אטבריאן תצווח ככרוכיה "בזבוז!".

זו האלכימיה שרק נתניהו יכול לחולל. ברצותו יהפוך קש לזהב ובחמתו יהפוך זהב לקש.

אבא גם הכשיר בעצמו קואליציה עם ערבים, וטוב שכך. רק הוא יכול להפוך אויב מדומיין לאוהב ובחזרה בלי להיקרא בוגד. זו האלכימיה שרק נתניהו יכול לחולל. ברצותו יהפוך קש לזהב ובחמתו יהפוך זהב לקש

יום אחד יחקרו את דברי הימים החשוכים האלה שבהם אדם אחד מושחת טווה מדינה זהב לקש ובנט ולפיד הצילונו מידיו לפחות לשנה אחת, אם לא למעלה מזה. אם יהיה לנו מזל.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אין דברים כאלה, סגנון כתיבה ומקוריות מעוררי קינאה. ולעניין עצמו, ישראל בסה"כ מתבגרת, וביבי זה השיקוף של האופי שלה - רודפת בצע, מקדשת קריירה ע"פ ערכים, מאוהבת בעצמה וביכולותיה. לפיד גם י... המשך קריאה

אין דברים כאלה, סגנון כתיבה ומקוריות מעוררי קינאה. ולעניין עצמו, ישראל בסה"כ מתבגרת, וביבי זה השיקוף של האופי שלה – רודפת בצע, מקדשת קריירה ע"פ ערכים, מאוהבת בעצמה וביכולותיה. לפיד גם ייסתאב בעתיד, ככל הנראה, זאת דרכו של עולם; אבל אולי הוא כמו בגין: יידע לבטח עצמו עם טריק (כמו שבגין חי בדירה צנועה כדי שליבו לא ייגבה על פשוטי העם)

עוד 1,084 מילים ו-1 תגובות

אחרי ביקור יורש העצר בקהיר, למצרים התחוור כי סעודיה אינה מתכוונת להמשיך להיות הפרה החולבת של מצרים ● האסון בירדן גורם לזעם ברשתות החברתיות ● בין סוריה לאוקראינה: קייב מנתקת יחסים עם דמשק ● ותשע שנים אחרי שמיליוני מצרים יצאו לכיכר תחריר כדי להפגין נגד הנשיא מורסי, הסופר אלאא אל-אסוואני מוציא ספר מבריק, "רפובליקת כאילו" ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,335 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

האם הטרלול השמרני שחוגג בארה"ב בדרכו לישראל?

להחלטת העליון האמריקאי, לפיה הממשל הפדרלי לא רשאי להטיל מגבלות על פליטות הפחמן של תחנות כוח, עלול להיות המשך בישראל אחרי הבחירות ● עליות המחירים החדות של החשמל והדלק הן הזדמנות לאומית ואישית לחשב מסלול מחדש ● בהרצליה, פינוי-בינוי כולל גם פינוי מוסדר של בעלי חיים משטח בנייה ● והזמנה לערב הרצאות על סביבה בכל הארץ

עוד 1,420 מילים

למקרה שפיספסת

סרייבו, יומן מלחמה - השיבה הביתה     

תקציר הפרקים הקודמים: מאי 1993, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – עוד טלאי משמיכת הטלאים של בוסניה-הרצגובינה, ובירתה סרייבו תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של הרשת האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו הנצורה ושמים את פעמינו במכונית משוריינת אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד במהלך המשימה העיתונאית בעיר. את היום הראשון, שעות בודדות לאחר שהגענו בטיסה מספליט השכנה במטוס מטען של האו״ם, אנחנו מסיימים בארוחת ערב במסעדת המלון, שידעה כבר ימים יותר טובים. הלילה הראשון היה קצר. לא נרדמתי עד אחרי חצות.

מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)
מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

בוקר טוב סרייבו

עם אור ראשון התעוררתי. מיטת קינג-סייז של מלון פאר בלי חשמל, בלי חלונות, בלי וילונות, והנוף מהחלון הפרוץ הוא בניין משרד הפנים,  אחד הבניינים הגבוהים במרכז העיר, שקומותיו העליונות ספגו פגיעות ישירות של ארטילריה סרבית ועלו באש. קירות מפויחים.

הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)
הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה.

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה

אוסף אל התרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, המצלמה וכמובן הטרנזיסטור, האוזנייה, הקסדה והשכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל חמש קומות, כדי לא לשכוח כלום בחדר.

אני הראשון בחבורה ליד השולחן שלנו. ריח חזק של קרום החלב המורתח, למי שאוהב. אני פחות מתחבר ומבקש, אם אפשר, קפה בלקני. נזהר שלא לבקש טורקי או יווני, לפחות לא לפני שאבין מה היחס של המקומיים לכל אחד מאלה.

דובי ומרטין מצטרפים. שיחה של בוקר בחדר האוכל של בית מלון. זר לא יבין זאת. לילה ראשון שלנו בעיר נצורה והשאלה הראשונה שלנו היא – האם גם לכם לא היו מים חמים בחדר?

ביצים קשות וחריץ גבינה מלוחה, לחמנייה טרייה, ריבת תות, Eat as much as you can. יוסי מתעכב. הוא בטח כבר אסף את האספרסו ויצא החוצה לעשן סיגריה של בוקר באוויר הצח ליד קיר המגן ביציאה האחורית של המלון.

דֵּנִי הפיקסר נכנס לחדר האוכל, מפתחות ביד אחת וקופסת מרלבורו אדום ביד השנייה.  מתיישב ליד השולחן, מצית סיגריה, מחליף כמה מילים בשפת המקום עם המלצר שממהר לחזור עם אספרסו קטן וחזק. הפסקת האש תיכנס לתוקף בעוד שלוש שעות. מרטין מבקש לצלם את ה-Stand-Up לכתבה של הערב ליד אחד התורים למים, דלק או מזון. ועד אז נצא לסיבוב היכרות עם העיר.

אוסף לתרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, מצלמה, טרנזיסטור, אוזנייה, קסדה ושכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל 5 קומות, לא לשכוח כלום בחדר

הנקודה הראשונה הבוקר תהיה בית החולים לילדים

שוב חורכים את האספלט בשדרת הצלפים בנסיעה מהירה במיוחד. צפוף באוטו עם האפוד, והקסדה מכבידה אבל אני לא מעז להסיר אותה. יוסי יושב מקדימה ומצלם. דֵּנִי מבקש ממנו להוריד מצלמה. זה מסוכן, הוא מסביר, מישהו יכול לטעות ולחשוב שמדובר במטול רקטות ולירות עלינו.

מרטין מאחור – גם הוא עם מצלמה, אבל מצלמה קטנה. מרטין מצלם מתוך הרכב החוצה את דני במראה, דני מספר על החיים בעיר. הום סינמה. בוודאי יהיה מרתק לראות את זה בעוד שלושים שנה. חשבתי אז ולא ידעתי עד כמה.

בבית החולים המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. שלושה אמבולנסים חונים ליד השלט המצביע על חדר המיון. בבית החולים אין מבקרים. בבית החולים הזה גם אין חולים. זה בית החולים לילדים, ילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב לארבע שנות המצור על העיר.

יסינה מלווה אותנו, רופאה צעירה, בוסנית, שעבדה עד פרוץ המלחמה בבלגרד הבירה ושבה אל העיר לשרת בביה"ח היחיד לילדים כאן.

היא לוקחת אותנו במדרגות אל הקומה השנייה, אל המחלקה הכירורגית. חדרים גדולים, תקרות גבוהות. יסינה מספרת תוך כדי שאנחנו עוברים במסדרונות הריקים השקטים שרק הד נעליה נשמע בהם, על המחסור בתרופות, על המחסור בחומרי חבישה, ועל המצב בשכונות הרחוקות יותר, שם הפצועים והחולים לא יכולים להגיע אל בית החולים הנמצא במרכז.

בביה"ח המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. 3 אמבולנסים חונים ליד שלט חדר המיון. בביה"ח אין מבקרים. אין בו גם חולים. זה ביה"ח לילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב ל-4 שנות המצור על העיר

היא מספרת לנו על הטראומה של הילדים, על הפוסט טראומה הצפויה להם כשיגדלו, אם ישרדו את הפציעות. אנחנו נכנסים לחדר אחד, מיטות תינוק ריקות בפינה הרחוקה מהחלון. בצד השני של החדר – מיטה אחת, ילד בן שנתיים, אולי שנתיים וחצי, אמיר, הוא כבר כאן שלושה חודשים. הגיע עם שפה שסועה.

אמו הביאה אותו והשאירה אותו לחסדי האחיות. הייתה חייבת לחזור אל הכפר שמחוץ לעיר הנצורה. השאירה שם לבדם שלושה ילדים, הגדולה בת 11. בעלה הצטרף לכוחות המגנים על המולדת, יסינה מספרת. וכעת – אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בבית החולים בינתיים. אמיר שותק ותולה עיניים גדולות בתקרה. יסינה אומרת בלחש, שהילד לא ישמע, שאם המשפחה לא תיצור קשר עם בית החולים בזמן הקרוב – אמיר הקטן יועבר לבית היתומים העירוני.

עד היום אני רואה בדמיוני את הילד, אמיר, יושב מצונף ומכונס בעצמו, אוחז בבובת סמרטוטים שאולי היא המזכרת היחידה מהבית, מהמשפחה שהייתה לו עד לפני שלושה חודשים. הוא יושב בפינת המיטה הקטנה המסורגת, תינוק עם צלקת על השפה העליונה, סימן לניתוח שעבר.

איפה אמיר היום? האם אמא שלו מצאה אותו? או שאולי בכלל נשאר, גדל ובגר בבית היתומים? שלושים שנה, והמבט שלו, כמו המבט של הילדים שהשארנו מאחור רעבים, צמאים וחולים במחנות הפליטים בסומליה, או אלה בצפונה של אתיופיה, לא עוזב, כמו גם המבט של הילדה שעמדה ליד המלון בבוקר קפוא אחד של חג המולד בטימישוארה, כולם צלקות לחיים.

אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בביה"ח בינתיים. יסינה אומרת שאם המשפחה לא תיצור קשר עם ביה"ח בקרוב – הוא יועבר לבית היתומים העירוני

גם שלושים שנה אחרי והריחות כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של בית החולים, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריחו של הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו בווילה שלנו. ריח הביוב הזורם ברחובות של ביידואה, או השמש השורפת כל דבר חי בעיר הנמל אסאב, בדרומה של סומליה מול חצר-מוות, לחופו של הים האדום.

כל ביקור כזה בכל משימה עיתונאית דומה, חורצת עוד טבעת בגזע העץ של כולנו, העוסקים במלאכה.

אחרי שבועיים בעיר הנצורה אנחנו בדרך לשדה התעופה. דני נוהג את האאודי המשוריינת ואנחנו חולפים במהירות בפעם אחרונה בשדרת הצלפים, ה-Sniper Alley, הרחוב המסוכן בעולם באותם הימים.

חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)
חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)

רגע לפני שאנחנו חוצים את המחסום האחרון בכניסה לשדה התעופה, מרטין שואל את דני: "מתי אתה תצא מכאן?" ודני, כמו דני, בחצי חיוך של "אני לא באמת יודע" אומר שהוא מקווה להיות על מטוס עם המשפחה ביולי הקרוב. וכשמרטין שואל שוב היכן ניפגש בפעם הבאה, הוא עונה ״אולי בפאלם ספרינגס קליפורניה״. תמצית החלום הבוסני.

גם 30 שנה אחרי, הריחות, כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של ביה"ח, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריח הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו

אם דני עזב את סרייבו ביולי  1993 עם המשפחה כמו שקיווה או לא – כבר לא נדע. אני אל  ״שדרת הצלפים״ כבר לא חזרתי. זה הווידאו שצילמנו תוך כדי הנסיעה האחרונה אל שדה התעופה.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,115 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ריאיון מלחמת הגנגסטרים נגד הנאצים בארצות הברית

על רקע עצרות הענק של הארגונים הנאצים בארה"ב בשנות ה־30, השופט היהודי נתן פרלמן החליט לקחת את החוק לידיים ופנה למאפיונרים יהודים כדי להקים צבא של בריונים שיילחמו באנטישמים ● הסופר מייקל בנסון משחזר את האירוע הנשכח בספר חדש ומספר לזמן ישראל: הם לא האמינו שיהודים יעזו להתנגד

עוד 1,330 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
קוֹלָב 138

קולבים מאוירים, צילומי קולבים, קעקועי קולבים, שרשראות עם קולבי זהב קטנים, ואינספור צילומים של נשים מניפות קולבים בהפגנות ספונטניות בערים שונות באמריקה ● איך הפך דווקא קולב הבגדים לסמל של המאבק למען זכויות הנשים?

עוד 1,112 מילים

ליברמן: רואה את עצמי מועמד לראשות הממשלה

נתניהו בירך את לפיד והודיע לו כי הוא יתעדכן בענייני ביטחון כראש האופוזיציה באמצעות המזכיר הצבאי ● איילת שקד נפרדת מנפתלי בנט: בזכותך יודעים שאפשר לנהל מדינה בביטחון, באחריות ובדרכי נועם ● מתן כהנא: זכיתי להיות שותף בכיר לדרך ● וליד טאהא מרע״ם עבר צינתור - מצבו טוב ● בלינקן ליו"ר הרשות הפלסטינית: לחקור ביסודיות את מות אבו עאקלה

עוד 27 עדכונים

123 ימים בזירת איגרוף, בלי חוקים ובלי כפפות

קמפיין הבחירות של נתניהו יתמקד בחיבור בין לפיד לרשימה המשותפת ורע"ם ● הקמפיין של לפיד יתמקד בחיבור בין נתניהו לסמוטריץ' ובן-גביר ● העימות הזה יהיה אחד המרתקים שהיו כאן, בין שני שועלי בחירות משופשפים שמכירים היטב את התקשורת והרשתות ● ובינתיים, לנתניהו יש פריימריז על הראש, לפיד חייב לסגור עם איזנקוט - ובימינה, איילת שקד נראית כמו צמח בר ● פרשנות

עוד 1,085 מילים ו-1 תגובות

במלחמה בשחיתות, התדמית של לפיד קרסה אל מול המציאות

ייתכן שהכניעה של יאיר לפיד לדרישות האופוזיציה השבוע, לקראת פיזור הכנסת, נבעה מחוסר ברירה - אולם ההתנהלות הזו אפיינה את ראש הממשלה הנכנס לאורך כל השנה החולפת, כשנמנע באופן עקבי מלקדם יוזמות בתחום המאבק בשחיתות שלטונית ● דעה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 862 מילים ו-1 תגובות

אנשי מודיעין בישראל תוהים השבוע מה גרם לסנוואר האנליטי להעלות פתאום שוב את עסקת השבויים ● האם סנוואר לא עומד בלחץ הרחוב הפלסטיני או שמא הוא מזהה בקיעים במערכת הפוליטית הישראלית ומפרש את זה כשעת כושר? ● במערכת הביטחון קיימת התנגדות נחרצת ללכת לעסקה בשני שלבים, וגורמים מעורים מעריכים: המו"מ חזר לנקודת האפס ● פרשנות

עוד 635 מילים

"שכר דיפרנציאלי למורים? לפי איזה קריטריונים בדיוק? זה הזוי"

במשרד האוצר דורשים שכר דיפרנציאלי למורים והקלה בהליך פיטורי מורים בתמורה לתוספת השכר ● מורים ומומחים לחינוך חלוקים בנוגע לפיטורים - ומתנגדים בלהט לכוונה להנהיג שכר דיפרנציאלי ● חלקם מפקפקים ברצינות האוצר וחושבים שמדובר פשוט ב"עז" במו"מ על השכר ● שרת החינוך לשעבר יולי תמיר: "זאת לא תוכנית, אלא ניסיון לכופף את המורים במו"מ" ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,416 מילים

אחרי שהודיע כי לא יתמודד בבחירות הבאות, בנט מותיר לשותפתו הוותיקה ירושה מפוקפקת ● ימינה אמנם מגיעה עם מימון מפלגות של כ-11 מיליון שקל, אך גם עם רשימה לא ברורה של מתמודדים, בייס חמקמק ואג'נדה מעורפלת ● ובינתיים, מהנעשה במרכז-בשמאל: את פגישת החיזור שלה עם הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, יו"ר העבודה מיכאלי בחרה לקיים בבית בן גוריון בתל אביב ● פרשנות

עוד 1,032 מילים

יאיר לפיד נכנס לתפקידו כראש הממשלה ה-14 של ישראל

דיווח: נתניהו יכריע אם לפעול נגד ימינה בראשות שקד אחרי שיקבל סקר שיבחן את הנושא ● שמרית מאיר, ששימשה כיועצת המדינית של בנט: הוא התכוון להישען על הרשימה המשותפת; בנט הכחיש את הדברים ● אדלשטיין הודיע שלא ירוץ לראשות הליכוד ● טראמפ: נתניהו אכזב אותי, אך אשקול לתמוך בו ● הרצוג: "בחירות חמישיות בתקופה כל כך קצרה מאוד לא בריאות למדינה"

עוד 53 עדכונים

עושים מה שבז"ן שלהם

המתיחות במפרץ חיפה עולה מדרגה ● מנכ"לית איגוד ערים טוענת כי בתי הזיקוק מנעו לאחרונה כניסה של פקחים שהגיעו לבצע ביקורות בשטח המפעל ● בבז"ן דוחים את הטענות ומציינים כי "כל אירוע חריג מדווח על פי הדין" ● אלא שגם לדיון בכנסת שעסק בבז"ן, נציגי החברה לא טרחו להגיע ● ח"כ מוסי רז: "הזלזול של בז"ן בנבחרי הציבור הוא המשך ישיר של הזלזול שלהם בתושבי מפרץ חיפה"

עוד 1,004 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה