1
הרפיסות מקצועית של שומרי הסף
קיימת אפשרות שטרם נאמרה המילה האחרונה בפרשת גריסת המסמכים בלשכת ראש הממשלה ביוני 2021, בתפר שבין סיום כהונתו של בנימין נתניהו לתחילת זו של נפתלי בנט. לפני כעשרה ימים הגישה פרקליטות המדינה לבג"ץ את החלטת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שלא לפתוח בחקירה פלילית בפרשת גריסת המסמכים. זאת, לאחר שבמשך יותר משנה התנהל הליך של "מעין בדיקה" על ידי גנזת המדינה, רותי אברמוביץ.
החלטתה של היועצת המשפטית היא שערורייתית: במקרה הטוב היא מעידה על רפיסות מקצועית. במקרה הפחות טוב היא מהווה ניסיון לטייח מעשים פליליים שאירעו בקודש הקודשים של רשויות השלטון – לשכת ראש הממשלה.
החלטתה של היועצת המשפטית היא שערורייתית: במקרה הטוב היא מעידה על רפיסות מקצועית. במקרה הפחות טוב היא מהווה ניסיון לטייח מעשים פליליים שאירעו בלשכת ראש הממשלה
מכל מקום, הידיעות על החלטת היועצת פורסמו לפני כשבוע, וככל הנראה גרמו להתפתחות שאותה משרד המשפטים לא צפה.
מהסיבה הזו, פנתה הפרקליטות השבוע פעם נוספת לבית המשפט, וביקשה את רשותו להגיש, בתוך ימים אחדים, הודעת עדכון נוספת. מקובל שאחד הצדדים להליך בבג"ץ מבקש להגיב לעמדה שהגיש הצד האחר. אבל תגובה לעצמך – זה פחות שכיח. אמש (חמישי) נעתרה שופטת בג"ץ ענת ברון לבקשת המדינה, ואישרה לה להגיש הודעה מעדכנת בתוך שבועיים.
אחת האפשרויות היא שהפרסום בדבר החלטת היועצת שלא לפתוח בחקירה הוביל לחשיפת מידע חדש בעניין זה, ושמידע חדש זה עשוי לשנות את התמונה, ואולי אפילו את החלטת היועצת.
זה יהיה צעד ראוי מצד בהרב-מיארה. מהחלטתה מהשבוע שעבר לגנוז את תיק גריסת המסמכים מתעורר הרושם שהיא מבקשת לסוכך על חוסר המעש מצד קודמה בתפקיד, אביחי מנדלבליט, ואולי אף מונעת מאי-רצון לעורר את זעמם של נתניהו ותומכיו, שממילא מציגים עמדה שלפיה רשויות החוק רודפות את מנהיגם האהוב.
החשד שמשהו לא תקין אירע סביב גריסת מסמכים בלשכת ראש הממשלה, בסמוך לעזיבתו של נתניהו את הלשכה, התעורר ממש בזמן אמת, ביוני 2021, עוד בטרם נכנס בנט ללשכה. על פי הפרסומים, פקידים בלשכת ראש הממשלה טענו שנתניהו הורה להשמיד מסמכים שהיו שמורים בכספת. זאת, בניגוד לחוק הארכיונים הקובע כי חומרים אלה, כמו כל מסמך שהופק ברשות ציבורית, מהווים חומר ארכיוני שהשמדתו היא עבירה פלילית.
פקידים בלשכת ראש הממשלה טענו שנתניהו הורה להשמיד מסמכים שהיו שמורים בכספת. זאת, בניגוד לחוק הארכיונים הקובע כי חומרים אלה מהווים חומר ארכיוני שהשמדתו היא עבירה פלילית
בהתייעצות שערך אז מנדלבליט, הוחלט להטיל את בדיקת העניין על גנזת המדינה. זה היה הכשל הראשון בפרשה: גנזת המדינה אינה גוף חוקר. אין לה שום סמכויות חקירה, אין לה יכולת לתחקר עדים או חשודים, או לזמן מסמכים. ממילא זו לא הייתה חקירה פלילית, אבל משהבדיקה הופקדה בידי הגנזת, גם לא היה מדובר על "בדיקה מקדימה" כמשמעותה בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה, שאותה מבצע גוף חוקר כמו משטרת ישראל.
מסיבה כלשהי, התמשכה הבדיקה שערכה הגנזת על פני שנה תמימה. את מסקנותיה היא הגישה רק בתחילת חודש יולי האחרון. מה הספיקה הגנזת לעשות בכל הזמן הזה? היא ביקרה בלשכת ראש הממשלה יחד עם שלושה מעובדיה; שוחחה עם עובדי הלשכה כדי להבין את שיטת העבודה ביחס לשמירת מסמכים והפקדתם בגנזך המדינה; וביצעה בדיקה סטטיסטית השוואתית של כמויות המסמכים מלשכת ראש הממשלה שהופקדו בתקופת נתניהו לעומת ראשי ממשלה קודמים.
בסופו של דבר גיבשה הגנזת מסקנה. לדבריה, היא התרשמה שלא נעברה כל עבירה פלילית אך ציינה כי "אין לי דרך להוכיח את התרשמותי או להפריכה". לא מפתיע שלגנזת אין דרך להוכיח או להפריך את התרשמותה – שהרי, אין בידיה כלי חקירה אפקטיביים כלשהם.
אך במקום שפרקליטות המדינה תנתב את הנושא לבדיקה או חקירה בידי גוף חוקר, למשל משטרת ישראל, כתב המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד מומי למברגר, כי "בנסיבות אלה, אין ראיה על אודות טיב וסוג המסמכים שלכאורה נגרסו וכמותם, ואין דרך או תוחלת לבחון את הדברים". המלצת הפרקליטות ליועצת הייתה לסגור את התיק, מאחר שאין במקרה זה "חשד סביר לביצוע עבירה".
זה לא נגמר כאן. במקום להעביר את הנושא לחקירה, או לכל הפחות לבדיקה מקדימה, על ידי המשטרה, התבקש ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יגאל בן-שלום, לחוות את דעתו בנושא. הוא ציין את המובן מאליו:
"לא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה פתיחה בחקירה ביחס לטענות לגריסת מסמכים במשרד ראש הממשלה", אמר, והוסיף עוד תבלין משלו: "לעמדתו", כך ציין, "אין פעולות נוספות שנכון לבצע בנסיבות העניין, מעבר לבירור שערכה הגנזת".
לא שאין פעולות שהמשטרה מסוגלת לבצע – הרי ברור שהיא יכולה לחקור את המעורבים במסגרת חקירה כהלכתה – אלא שאין פעולות ש"נכון" יהיה לעשות. התנהלות משטרתית תמוהה, המשדרת כאילו במשטרה יושבת חבורת פילוסופים שתפקידם לחוות דעה, במקום לקיים חקירות.
בין אם היועצת הנוכחית שבעת רצון או מוטרדת מדרך ההתנהלות הרופסת הזו, המתעקשת שלא לחקור ולא לגלות באמצעות כלי חקירה אפקטיביים האם קיים "חשד סביר לביצוע עבירה", החליטה בהרב-מיארה לאמץ את עמדת הפרקליטות וראש אח"מ.
בהרב-מיארה לא פרסמה את נימוקיה המלאים בעניין זה, אלא רק את "עיקרי החלטתה" – וזאת על אף שהיא הודיעה בתחילת כהונתה שהיא דוגלת בשקיפות מרבית בפרשות מעין אלה. היא גם לא הסבירה מדוע בדיקת הנושא במישור הפלילי הופקדה מלכתחילה בידיה של גנזת המדינה ולא בידי גוף המסוגל לחקור; ומה עומד מאחורי הצהרתו האניגמטית של ראש אח"מ בדבר מה "נכון" ומה "לא נכון" מבחינת שימוש בכלי החקירה הנתונים בידיו.
בהרב-מיארה לא פרסמה את נימוקיה המלאים בעניין זה, אלא רק את "עיקרי החלטתה" – וזאת על אף שהיא הודיעה בתחילת כהונתה שהיא דוגלת בשקיפות מרבית בפרשות מעין אלה
הפרשה כולה מריחה מטיוח, עצימת עיניים מכוונת. ברבות הימים היא עשויה להפוך מפרשה שבמוקד שלה ניצב חשד למעשה פלילי, לפרשה הממוקדת בניסיון לטייח את בירור החשדות ביחס למעשים המקוריים. ככל שיש מידע חדש המובא בימים אלה לידיעתם של גורמים רלוונטיים – אולי הוא יציל את מקבלי ההחלטות במערכת אכיפת החוק מפני רפיסותם שלהם.
2
מעשה בלתי קולגיאלי של מלצר
בתחילת השבוע קיימה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת דיון מיוחד בהצעת חוק תרומת זרע מחייל שנפל. חוק חשוב – מתברר שחשוב מספיק כדי שוועדת העבודה והרווחה תקדם אותו בימי דמדומים אלה של הכנסת היוצאת. "זהו חוק מכונן ופורץ דרך", הצהירה יו"ר הוועדה, ח"כ אפרת רייטן (העבודה). בוועדה מקווים להביא את החוק להצבעה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה עוד בתקופת הכנסת הנוכחית.
עד כאן הכול כמעט נורמלי. אלא שלדיון התייצב גם המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס חנן מלצר.
נוכחותו בדיון הייתה חריגה: שופטי בית המשפט העליון, גם בדימוס, אינם נוהגים להגיע לעתים קרובות לדיוני חקיקה בכנסת. בפעמים הנדירות שזה קורה, הדיון עוסק בנושאים הנוגעים למערכת המשפט עצמה – מינוי שופטים, שיטת הסניוריטי, נושאים מסוג זה. במקרה הזה מדובר בסוגיה חשובה, אך אינה קשורה בשום דרך למערכת המשפט עצמה.
אז למה בכל זאת הגיע מלצר לדיון? מוועדת העבודה והרווחה נמסר לזמן ישראל כי הוועדה עצמה הזמינה את מלצר, נוכח העובדה שכתב פסק דין משמעותי בנושא זה. מדובר בפסק דין שנדון בהרכב מורחב והוכרע בדצמבר 2016, ברוב של ארבעה שופטים נגד דעתו החולקת של מלצר. זה כבר מוזר ממש: הן מצד הוועדה, שטרחה לזמן שופט בדימוס כדי שיסביר וינמק את עיקרי עמדתו, כפי שהובאה בפסק דינו, ועוד יותר מכך מצדו של מלצר עצמו, שהסכים להגיע לדיון.
מהלכו של מלצר פסול משני היבטים. האחד, זהו מעשה בלתי קולגיאלי כלפי חבריו שופטי העליון. אסתר חיות, יורם דנציגר, יצחק עמית ומני מזוז כתבו גם הם פסק דין, והם אפילו היו בדעת רוב, אך הם לא הגיעו לדקלם את עמדתם בכנסת. והשני, מאחר שמדובר בשבירת העיקרון הנושן, שלפיו בית המשפט מדבר בפסקי דין.
זהו מעשה בלתי קולגיאלי של מלצר כלפי חבריו שופטי העליון. אסתר חיות, יורם דנציגר, יצחק עמית ומני מזוז כתבו גם הם פסק דין, והם אפילו היו בדעת רוב, אך הם לא הגיעו לדקלם את עמדתם בכנסת
השופטים אינם עוסקים בפרשנות של פסקי דין, לא של עצמם ולא של חבריהם. פסק דין שמפרסם בית המשפט העליון, צריך לסמן את סוף העיסוק של השופטים שישבו בדין באותו נושא. בפעם הבאה שיתקשרו מהכנסת להזמין את השופט מלצר לחוות את עמדתו בנושא שעליו כתב פסק דין, מוטב שיסרב להצעה.
3
דור הטיקטוק מגיע לבג"ץ
הדר מוכתר הוכתרה בשבועות האחרונים כקוריוז של מערכת הבחירות הנוכחית. את המפלגה שהיא משווקת – "צעירים בוערים" – לא ניתן למצוא בפנקס המפלגות, אבל תעלולים תקשורתיים יש לה מלוא השק. לפני ימים אחדים הגיעה לכנסת להשתתף בדיון של ועדת החינוך. בדרך לשם צייצה: "הולך להיות בלגאן". היא אכן קיימה – נוכח התפרעותה בדיון, מוכתר הוצאה מאולם הוועדה.
בדרך לכנסת ישראל.
חכו, הולך להיות באלגן. pic.twitter.com/JSjBLkqHv9— הדר מוכתר – Hadar Muchtar (@HadarMuchtar) August 16, 2022
למחרת היום כבר צייצה בעניין עתירה שהגישה לבג"ץ, נגד "כנסת ישראל ותאגיד מדינת ישראל", בדרישה מרחיקת לכת: לשנות את הכתוב בסעיף 6 לחוק יסוד הכנסת, כך שתימחק ממנו הקביעה שרק מי שהגיע לגיל 21 ביום הגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית, יהיה זכאי להיבחר לכנסת. העותרים, ובראשם מוכתר, לא הסתפקו בדרישה שבית המשפט ימחק מילים מהסעיף האמור בחוק היסוד, אלא שהמילים הללו יוחלפו במילים "והוא בעל זכות בחירה".
בקיצור – הסעד שהתבקש הוא אולטרה-אקטיביסטי, שבו בית המשפט מתבקש למעשה לנסח, במקום הכנסת, סעיף תשתיתי בחוק יסוד משטרי הגודר את גבולות זכות היסוד להיבחר לכנסת.
מוכתר עצמה, נטען בעתירה, אינה רשאית להתמודד בבחירות הקרובות, מאחר שביום האחרון שבו ניתן להגיש רשימות מועמדים לוועדת הבחירות המרכזית – 15 בספטמבר – יחסרו לה 31 ימים עד שתגיע לגיל 21. "העותרת נחסמת [מלהתמודד] בגלל שחברי הכנסת לא יודעים לנהל שיח אחד עם השני", נכתב בעתירה.
העתירה מפליגה למחוזות שונים ומשונים, וכוללת משום מה קישור לחשבון הטיקטוק של מוכתר, ואולם אין בה אף מילה על הסוגיה הנפיצה שהיא ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד – עניין שבית המשפט העליון עסק בו בכמה מקרים בשנים האחרונות, בין היתר בנושא חוק הלאום וסוגיית התקציב הדו-שנתי.
העתירה מפליגה למחוזות שונים ומשונים, וכוללת משום מה קישור לחשבון הטיקטוק של מוכתר, ואולם אין בה אף מילה על הסוגיה הנפיצה שהיא ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד
העתירה הוגשה לבג"ץ לפני שבועיים, ולא זכתה להתייחסות כלשהי מצד בית המשפט. שלשום (רביעי) החליטה מוכתר לעשות פרובוקציה נוספת: היא צילמה את עצמה ב"סלפי" יחד עם אסלה, וצירפה את הכיתוב הפרובוקטיבי: "בג"ץ, האם זרקתם את העתירה שלי לאסלה?"
בגץ, האם זרקתם את העתירה שלי לאסלה?
אם לא, מדוע עדין לא קיבלתי תשובה לגבי הדיון הדחוף שדרשתי?
שילמתי לכם קרוב ל 2,000₪. המינימום זה שתחזירו לי תשובה בפחות מחודש. pic.twitter.com/29oE133ZfH
— הדר מוכתר – Hadar Muchtar (@HadarMuchtar) August 17, 2022
לא חלפו אלא שעות אחדות, ובית המשפט שלף את העתירה מאין ששלף, ופרסם את פסק הדין, שבו נדחתה העתירה על הסף.
"מדובר בסעד חריג וקיצוני ביותר", כתבה השופטת יעל וילנר, "ואין בעתירה ולו ראשית הנמקה משפטית שיש בכוחה להצדיק ולבסס מתן סעד מסוג זה". היא ציינה כי מאחר שהעותרים מסכימים שיש מקום להגביל את זכות להיבחר מגיל מסוים, ומסכימים שזה יהיה גיל 18 ולא 21, ואולם בפער שבין שתי עמדות אלה לא גלומה פגיעה השוללת את אופיה של מדינת ישראל כיהודית או כדמוקרטית.
וילנר לא התאפקה, וכתבה בשולי פסק הדין הקצר: "יש להצר על כך שהעתירה מנוסחת בלשון שאיננה ראויה, תוך השתלחות בחברי הכנסת בכללותם, שעמם מעוניינת העותרת להימנות".
וילנר לא התאפקה, וכתבה בשולי פסק הדין: "יש להצר על כך שהעתירה מנוסחת בלשון שאיננה ראויה, תוך השתלחות בחברי הכנסת בכללותם, שעמם מעוניינת העותרת להימנות"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו