הממשלה שעומדת לקום תוך שבוע אמורה להיות, בהתאם להבטחת הבחירות של העומד בראשה, בנימין נתניהו, "ממשלת ימין על מלא".

הקואליציה החדשה בת 64 המנדטים על כל ששת מרכיביה (הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם) ניצחה באופן חוקי בבחירות נובמבר. היא צפויה לקדם במרץ את מדיניותה האתנו-לאומנית המוצהרת. כל ההכנות להשבעתה (חלוקת התיקים, ההסכמים הקואליציוניים המתגבשים וחקיקה מיידית שתסלול את הדרך להשבעתה) מצביעות על כך שהיא גם מתכננת לחולל שינוי משטרי מלא שאיננו לגיטימי בכל קנה מידה דמוקרטי.

ערב יום הולדתה ה-75, מדינת ישראל עומדת בפני המשבר הקיומי הגדול בתולדותיה. החוטים העדינים שאפשרו לה לשרוד ולשגשג בקהילה הבינלאומית בתמיכתם של מרבית יהודי העולם הולכים ונפרמים מזה כמה עשורים. הם עומדים להיפרם לחלוטין.

אם ישראל לא תרענן את ערכי היסוד שלה – צדק, שוויון וחופש לכל אזרחיה יחד עם השאיפה לשלום עם שכניה – המושרשים בהכרזת העצמאות ותעדכנם למציאות של המאה ה-21, היא עלולה לסכן את עצם קיומה.

אם ישראל לא תרענן את ערכי היסוד שלה – צדק, שוויון וחופש לכל אזרחיה יחד עם השאיפה לשלום עם שכניה – המושרשים בהכרזת העצמאות ותעדכנם למציאות של המאה ה-21, היא תסכן את עצם קיומה

מטרתה המוצהרת של הממשלה הנכנסת היא למסד את אופייה היהודי של מדינת ישראל באמצעות שורה של צעדים שיעגנו את זכויות הקולקטיב היהודי כפי שנוסחו בחוק הלאום מ-2018.

יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן-גביר ויו"ר ש"ס אריה דרעי במליאת הכנסת, 13 בדצמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בין היתר, הממשלה החדשה מחויבת להגשמת שליטה ישראלית אפקטיבית על כל השטח שבין הים לירדן; להבלטת המורשת היהודית במרחב הציבורי; ולארגונם מחדש של מוסדות המדינה בכדי לאפשר את הגשמתן המהירה של מטרות אלה.

האסטרטגיה לביצוע סדר היום הזה מורכבת משלושה מרכיבים מרכזיים.

1. ארגון מחדש של מוסדות המדינה וריכוזם בידי ההנהגה שנבחרה לאחרונה – בין השאר ריכוז הכוח בידי הרשות המבצעת על חשבונן של הכנסת והרשות השופטת, צמצום כוחם או פוליטיזציה של שומרי הסף הרשמיים והפקידות המקצועית, והשתלטות על גורמי אכיפה ובראשם המשטרה. הדבר כרוך גם בהחלשת כלבי השמירה של הממשלה (האופוזיציה הרשמית, החברה האזרחית העצמאית, התקשורת).
2. הגדרה מחודשת של זכויות האזרח כך שיתמקדו בחירויות הפרט על חשבון זכויותיהם הקולקטיביות של מיעוטים (בעיקר, אבל לא רק, המיעוט הפלסטיני בתוך ישראל) – להוציא כמובן את אלה של הרוב היהודי.
3. מסגור מחדש של הנורמות והשיח הציבוריים באופן שיקנה עדיפות לשיקולים קהילתיים יהודיים על פני עקרונות דמוקרטיים מנחים כל אימת שיתעורר קונפליקט כלשהו בין השניים.

הצעדים הללו מיושמים באמצעות שורה של מהלכים. חלוקת התיקים מקנה סמכות מורחבת לסיעות החרדיות בכל הקשור לציבור שלהן וברבות מהסוגיות הדתיות במרחב הציבורי, כשם שלשותפות מהימין הקיצוני, בעלות שורשים מתנחליים עמוקים, מוקנית שליטה על מרבית פעולותיה של ישראל בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.

יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' וח"כ אמיר אוחנה מהליכוד במליאת הכנסת, 13 בדצמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הליכוד שומר לחבריו שלו כמה משרדים מרכזיים (ביטחון, חוץ, כלכלה וחינוך) ותפקידי מפתח (יושב ראש הכנסת) תוך צמצום סמכויותיהם, במענה לדרישותיהן האישיות והאידיאולוגיות של שותפותיו, שנראה כי אינן יודעות שובע.

ואכן, הסידורים האלה כוללים גם שינויים בתחומי האחריות והסמכות של משרדי הממשלה:

• אגפים מרכזיים של משרד החינוך יוצאו ממנו ויועברו למשרד ראש הממשלה (לידי אבי מעוז ממפלגת נעם) ולמשרד החדש למשימות לאומיות (בראשות אורית סטרוק מהציונות הדתית); תפקידים אחרים במשרד החינוך יועברו בלעדית למועמדים של ש"ס ויהדות התורה.
• משרד הביטחון ינושל מכמה מתפקידי המפתח שלו – בכלל זה תיאום פעולות הממשלה בשטחים והמנהל האזרחי, השירות הלאומי, משמר הגבול בגדה המערבית ועוד רבים אחרים.
• תחומי האחריות של המשרד לביטחון לאומי (בשמו החדש) בראשותו של איתמר בן-גביר יורחבו במידה רבה.
• תחומי פעילות נוספים יועברו ממשרד אחד למשנהו (למשל למשרד הפנים המתוגבר שיישלט על ידי ש"ס), ובמקרים אחרים יפורקו למשרדים נפרדים כדי לענות על צרכיה של סיעה קואליציונית זו או אחרת.

בנימין נתניהו ויריב לוין במליאת הכנסת, 13 בדצמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

התוצאה היא יצירת מבנה מוסדי מפוצל בעל תחומי סמכות חופפים – רחוק מאוד מכל מודל של יעילות שלטונית, שלא לדבר על משילות.

שינויים מבניים אלה עומדים לקבל חותמת חוקית באמצעות אימוץ שורה של חוקים המשנים את מבנה המשטר וכללי המשחק. עם מינויו של יריב לוין ליו"ר הכנסת, הקואליציה ממהרת להעביר ארבעה תיקונים כאלה עוד בטרם השבעת הממשלה. חקיקה נוספת שתתמוך בשינויים המבניים האלה מתוכננת לחודשים הקרובים.

כל הצעדים הללו מתבצעים בצורה מתואמת בין נתניהו – שמתעקש לשדר מתינות – לבין שותפיו לקואליציה יחד עם כמה ממקורביו וחבריו למפלגה אשר, כמו בעבר, עושים את העבודה המלוכלכת.

כל הצעדים הללו מתבצעים בצורה מתואמת בין נתניהו – שמתעקש לשדר מתינות – לבין שותפיו לקואליציה יחד עם כמה ממקורביו וחבריו למפלגה אשר, כמו בעבר, עושים את העבודה המלוכלכת

מצרף המהלכים הזה נותן ביטוי מוחשי למאפיינים המהותיים של המעבר משלטון דמוקרטי לשלטון אוטוריטרי (כפי שתהליך זה התחולל בשפע דוגמאות היסטוריות בעבר וכפי שהוא מתפתח במקומות אחרים כיום).

גם אם הצעדים המתוכננים ייושמו רק באופן חלקי, הם ישנו את הצביון האזרחי באמצעות מערכת של הדרת מיעוטים ומתנגדים למשטר (שמכונים כעת "שמאלנים", "אנרכיסטים" או "בוגדים"), ויצמצמו עוד יותר את חירויות האזרח.

איתמר בן-גביר וישראל אייכלר במליאת הכנסת, 14 בדצמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הם יגבילו את הפלורליזם הדתי ויעצבו מחדש את היחסים בין דת ומדינה עבור יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד. והם יובילו לפעולה אפילו יותר תקיפה (אם הדבר אפשרי) נגד כל סימן של התנגדות פלסטינית לממשל הישראלי, באופן שיסלול את הדרך להשתלטות מוחלטת על השטחים הכבושים.

מסלול זה, שמותווה באופן מפורט בימים האחרונים, מעלה את שאלת המוטיבציה. ישנם משקיפים המנסים למצוא את התשובה בניסיונו הכפייתי של נתניהו לשרוד לאור משפטו על עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. הם רואים בהסכמתו לדרישותיהם של החברים הקיצונים בקואליציה המתגבשת סימן לחולשה – כניעה פרגמטית שנולדה מהפכפכות  אינהרנטית.

אחרים רואים בנתניהו מורד ותיק שסוף סוף יכול להוציא לפועל את המהפכה היהודית שחלם עליה במשך שנים. הם מצביעים על פרסומיו, ובכלל זאת ספרו האוטוביוגרפי שפורסם לאחרונה, כהוכחה לעקביותו.

כך או כך, בין אם נתניהו הוא שבוי של אישיותו ונסיבות חייו ובין אם אדון לגורלו, הפרשנויות הללו מדגישות כולן את המרכזיות האישית שלו כיום.

ואכן, כל צעד שננקט בהרכבת הקואליציה הנוכחית תואם את מדיניותו ומשרת את כל המניעים שמיוחסים לו כעת ועוד נוספים.

בנימין נתניהו במליאת הכנסת, 15 בדצמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

תהליך הארגון מחדש של הממשלה וחלוקת הסמכויות בין מפלגות ואישים רבים למעשה מגביר את התלות בראש הממשלה ותורם למרכוז כוחו. הוא אף יוצר סולידריות בגוש הקואליציה, לא רק מסיבות אידיאולוגיות, אלא גם בשל ההבנה כי כל סטייה של השותפות מההסכמות הללו תביא לנפילתן הקולקטיבית.

לנתניהו יש גם יתרון נוסף של זריעת בלבול באופוזיציה, הן באמצעות נפנוף תמידי בפיתוי לשיתוף פעולה והן בשל החמרת ההגבלות על כל סממן של מחאה.

מצב זה עוזר להבין את האופי הדו-שכבתי של ההתנגדות הגואה נגד האיום האוטוריטרי המתהווה. המעגל הראשון, והברור ביותר, מורכב ממתנגדי הסיפוח וממיסוד עליונות יהודית על כל האזור, ומהמציאות דמוית אפרטהייד שמתגבשת בעקבותיו. מעגל זה מובל על ידי מבקריו המסורתיים של הכיבוש ועל ידי מספר גדל של תנועות חדשות שקמות סביב הרעיון של עיצוב חברה משותפת.

המעגל השני, הרחב בהרבה, צומח במהירות בתגובה לתוכניות מגבילות המתוכננות בתחומי החינוך, הדת, הדרת נשים ולהטב"קים, הקצאת משאבים ציבוריים, ארגון מחדש של מערכת המשפט, חירויות החברה האזרחית, והעיצוב מחדש של המרחב הציבורי. בכל אחד מהתחומים הללו מתארגנות עצומות, צומחות מחאות, ומתגבשות התארגנויות חדשות.

מחאה זאת מתפשטת לחוגים הרבה מעבר למצביעי האופוזיציה הרשמית היום. בעוד שמעגל מתרחב זה מתנגד לסעיף זה או אחר של המדיניות המתוכננת של הממשלה הנכנסת, הנמנים עם המעגל הראשון מטילים ספק באופן הבניית הכוח אשר לו שותפות כל הממשלות בעשורים האחרונים, כוח שאפשר את התבססותה של מערכת אנטי-דמוקרטית ואנטי-שוויונית היום.

מאיר פרוש ובני גנץ במליאת הכנסת, 13 בדצמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כאן טמונים מרכיביו העיקריים של ההסבר למשבר הקיומי הנוכחי של המדינה.

אחד המרכיבים הללו קשור במגמות הדמוגרפיות המשתנות ובשסעים החברתיים הנובעים מכך בתוך החברה הישראלית המפוצלת. מרכיב אחר הוא פועל יוצא של התגבשות המבנה הפוליטי הבינארי הנוכחי של שני גושים, אשר מעמיד זה כנגד זה מרכז-שמאל בעל נטיות ליברליות וימין לאומני בעל נטיות דתית ואינו מאפשר יצירת קואליציות משתנות סביב נושאים ספציפיים.

אך מאחורי ההסברים הללו עומד משהו עמוק הרבה יותר: הסתירות המובנות בהתפתחות ההיסטורית של מדינה שמבוססת על שייכות אתנית ומשלבת מאפיינים דתיים עם שאיפות לצדק חברתי בארץ שכבר הייתה ועודנה מיושבת על ידי ערבים פלסטינים ילידים.

למרות הפיתוי להמעיט בערך ההסלמה של צורות ההתנגדות השונות לממשלה הנכנסת ולתוכניותיה, לא ניתן יהיה לצמצם בקלות את ביטוייה המגוונים או לרסן את עוצמתה.

למרות הפיתוי להמעיט בערך ההסלמה של צורות ההתנגדות השונות לממשלה הנכנסת ולתוכניותיה, לא ניתן יהיה לצמצם בקלות את ביטוייה המגוונים או לרסן את עוצמתה

למרות קריסתה של הקואליציה היוצאת בשל חמדנותם של חבריה, שום ניסיון לשותפות בנסיבות הקיימות לא יסייע בהפגת המתיחות הגואה, בעיקר משום שייתפס כמעשה השקול לשיתוף פעולה עם סדר היום של הממשלה החדשה. ניתן, אם כן, לצפות להתנגדות אזרחית מוגברת בצורות שונות בעתיד הנראה לעין – עם כל המשתמע מכך.

מצב זה לא יבוא על פתרונו בחזרה מהירה לקלפי ולא בהגברת הכפייה, אלא על ידי התמודדות אמיצה עם הסתירות המהותיות של ישראל ומסגור מחדש של הנחות היסוד שלה באמצעות יצירת חברה משותפת הוגנת ושוויונית באמת. זהו האתגר האמיתי שניצב כיום בפני אזרחי ישראל.