נאמר את האמת – המכללות האקדמיות הוקמו בשנות התשעים כדי להוות אלטרנטיבה זולה ללימודים אקדמיים.
הימים ימי עליה גדולה ממרחביה של ברה"מ לשעבר. המערכת האקדמית הישראלית התקשתה לקלוט סטודנטים ילידי הארץ, לא כל שכן את הצעירים שהגיעו בהמוניהם לארץ וביקשו ללמוד באוניברסיטאות. על רקע זה קרם רעיון המכללות עור וגידים במשרדי האוצר והחינוך, ויצא לפועל.
במובחן מהאוניברסיטאות, שבהן מעודדים מחקרים עיוניים טהורים, המכללות הוסללו על ידי המל"ג ללמד בעיקר מקצועות יישומיים. התחומים העיקריים במכללות הם הניהול למיניהם, ומעט הנדסה, בתוספת מספר מצומצם של אשכולות ממדעי הרוח והחברה. אולם עם הזמן הוקמו בהן גם מסגרות לימוד משלימות בתחומי מדעי הרוח והחברה.
למרות ההבדלים הגדולים בתקצוב בין האוניברסיטאות למכללות, כמו גם בעומסי הוראה שונים לגמרי, בתחום אחד שומרת המל"ג בקנאות על אחידות ביניהן. הקריטריונים לקידום מקצועי של המרצים והחוקרים שווים – כדי לעלות בדרגות יש לפרסם מחקרים. זהו תנאי הכרחי.
בתחום אחד שומרת המל"ג בקנאות על אחידות ביניהן. הקריטריונים לקידום מקצועי של המרצים והחוקרים שווים – כדי לעלות בדרגות יש לפרסם מחקרים. זהו תנאי הכרחי
על חוקרים ומרצים באוניברסיטאות ובמכללות כאחד לפרסם מאמרים בכתבי עת בינלאומיים. ככל שמרבים, וככל שכתב העת שבו מפרסמים יוקרתי יותר – הרי זה משובח. זאת דרישה מוכרת. כך נוהגים מוסדות אקדמיים בעולם הרחב, לא רק בארץ.
כאן עולה השאלה איך בדיוק ובאילו אמצעים מתחברים מחקרים אלה לקהילה דוברת העברית שמממנת אותם? ובכן, הם לא מתחברים. תאמרו שזה בסדר. הרי לא מצפים מכל אחד להבין מאמרים ומחקרים בתחומים כמו מתמטיקה, פיזיקה או כימיה. העיקר שהמומחים בעולם הרחב יבינו. כך נקדם את המדע עבור כולם טוב יותר.
נכון. אבל מה לגבי תפקידם של אנשי הרוח? גם הם הרי מחויבים לפרסום מחשבותיהם בכתבי עת בשפה האנגלית, לרוב. אבל האם ההצדקה לקיומן של מסגרות אקדמיות בתחומי הרוח והחברה אינה פירוש, עיבוד ופיתוח הרעיונות והתנאים העולים מתוך התרבות המקומית, זאת הנעשית בעברית?
אם אנשי הרוח לא ינסו להבין לעומק את האדם החי בישראל, זה הדובר וחולם בעברית ומפתח אותה, ובכך מעצב את תודעתו, אלא רק את זאת המובנת באנגלית, אנו באקדמיה מחמיצים בגדול פעמיים.
אם אנשי הרוח לא ינסו להבין לעומק את האדם החי בישראל, זה הדובר וחולם בעברית ומפתח אותה, ובכך מעצב את תודעתו, אלא רק את זאת המובנת באנגלית, אנו באקדמיה מחמיצים בגדול פעמיים
פעם אחת מדלדלים את עושרה של התרבות המקומית, את האפשרות לעיין בה לעומק מתוכה, את ההזדמנות לפתח בימות טקסטואליות ודיאלוגיות הכרוכות בהקמתם של כתבי עת בעברית, שיהיו נגישים בעיקר לציבור שחי כאן, לישראלים.
פעם שנייה, אנו לוקים מוסרית, שכן את המחקרים שאנו מפרסמים מממנים באמצעות כספי משלם המיסים הישראלי, לא אלה של האנגלי או הצרפתי.
אנו באקדמיה צריכים לעבוד במה שאנו יודעים ובכך לספק תמורה נאותה לישראלי. והאוניברסיטאות? אדרבא, הן יכולות להמשיך ולעשות את מה שתמיד עשו כאן. הן ממילא הולכות ומתרחקות מכל מה שנוגע לתרבות המקומית.
ד״ר רוברט אלבין הוא מרצה במחלקה לב.א רב-תחומי, המכללה האקדמית ספיר
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואלחנן שילה: מאמר חשוב. לטעמי, ההבדל צריך להיות לא בין אוניברסיטאות ומכללות, אלא בין תחומי ידע שונים. למשל מאמר בפיסיקה או מתמטיקה, הציבור הרחב לא יבין גם אם הוא יהיה בעברית. לעומת זאת, במדעי הרוח, היהדות והחברה – הוא יכול להיות ברבים מן המקרים נגיש לקהל הרחב המשכיל. הבקשה לכתוב באנגלית פוגעת במחקר עצמו. אמחיש זאת בדוגמה. בנושאים מקומיים, כמו למשל היסטוריה פוליטית בישראל, פרסמתי 4 מאמרים (יחד עם פרופ' אמיר גולדשטיין), 2 בגרסה עברית ו – 2 בגרסה אנגלית. המאמרים בעברית היו הרבה יותר מעמיקים בעוד שאלו שבאנגלית לא יכלו להגיע לרמת העומק לאלו שבעברית, כי הקורא הבין-לאומי לא יכול להכיר את המורכבות והדקויות שיכול להבין הקורא הישראלי. יוצא שהפרסומים באנגלית גורמים לירידה ברמה האקדמית של המחקרים עצמם. היה צריך לטעמי גם באוניברסיטאות וגם במכללות ליצור בתחומים הללו מודל של 50% עברית 50% אנגלית, וכך המחקרים היו מגיעים גם לקהל המקומי וגם לקהל הרחב בעולם.