נאמר את האמת – המכללות האקדמיות הוקמו בשנות התשעים כדי להוות אלטרנטיבה זולה ללימודים אקדמיים.
הימים ימי עליה גדולה ממרחביה של ברה"מ לשעבר. המערכת האקדמית הישראלית התקשתה לקלוט סטודנטים ילידי הארץ, לא כל שכן את הצעירים שהגיעו בהמוניהם לארץ וביקשו ללמוד באוניברסיטאות. על רקע זה קרם רעיון המכללות עור וגידים במשרדי האוצר והחינוך, ויצא לפועל.
ד״ר רוברט אלבין הוא מרצה במחלקה לב.א רב-תחומי, המכללה האקדמית ספיר
עם סיום השבוע הראשון במשפטו הפלילי של דונלד טראמפ, עסקה התקשורת בעיקר בדרמה סביב בחירת המושבעים ובהשלכות המשפט על הבחירות לנשיאות.
אלא שהדיווחים מאולם המשפט בניו יורק מעלים גם השוואות בלתי נמנעות, ואיתן מחשבות נוגות, לגבי משפט אחר, המתקיים כאן אצלנו, בבית המשפט המחוזי בירושלים. זהו כמובן משפטו הפלילי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, המתנהל כבר כארבע שנים – ואשר סופו כלל אינו נראה באופק.
עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.
כמו חג הפסח, ופורים שקדם לו, גם חג המימונה יצוין בשמחה מהולה בעצב, בצל החטופים השבויים עדיין ומלחמת חרבות ברזל, שהציפה מאורעות מימים חשוכים של פרעות ביהודים.
המימונה, עם ברכת "תרבחו ותסעדו" ומטעמים מתוקים, כבר מזמן אינה נחלתם של יוצאי צפון אפריקה בלבד. והחג שהיה מזוהה בעיקר עם יהודי מרוקו ופוליטיקאים "היורדים" אל העם, הפך תוך כמה עשורים לחג כלל ישראלי. גם כאלה שמוצאם רחוק מהרי האטלס ומדבר סהרה מכינים מופלטה וספינג' וחוגגים את החג.
אמיר בשה הוא שותף במשרד עורכי הדין בשה זבידה המתמחה במשפט עבודה קיבוצי ואישי. מנכ"ל מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה, העוסק בהנצחת גולדה מאיר, תוך עיסוק בפועלה ומורשתה, קידום מנהיגות נשים, עידוד מחקר ושיח על מדינת הרווחה ועידוד מחקר ושיח על שאיפתה של ישראל לשלום וביטחון. עו"ד בשה חיבר מאמרים ומחקרים רבים בנושא משפט עבודה והוא בעל תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רק אצלי המימונה היא סמל לשטחיות לפופוליזם של מרכז הליכוד?
עוגן לפוליטיקת הפירוד והשנאה מבית מדרשם של ארתור פינקלשטיין וברדוגו?
חג בלי שורשים בלי מורשת שבמרכזו סלפי של אפסי הליכוד וחסימת עורקים בלב
הלב השבור של חוף זיקים
מחאת הסטודנטים עשויה להחזיר את טראמפ לבית הלבן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אלחנן שילה: מאמר חשוב. לטעמי, ההבדל צריך להיות לא בין אוניברסיטאות ומכללות, אלא בין תחומי ידע שונים. למשל מאמר בפיסיקה או מתמטיקה, הציבור הרחב לא יבין גם אם הוא יהיה בעברית. לעומת זאת, במדעי הרוח, היהדות והחברה – הוא יכול להיות ברבים מן המקרים נגיש לקהל הרחב המשכיל. הבקשה לכתוב באנגלית פוגעת במחקר עצמו. אמחיש זאת בדוגמה. בנושאים מקומיים, כמו למשל היסטוריה פוליטית בישראל, פרסמתי 4 מאמרים (יחד עם פרופ' אמיר גולדשטיין), 2 בגרסה עברית ו – 2 בגרסה אנגלית. המאמרים בעברית היו הרבה יותר מעמיקים בעוד שאלו שבאנגלית לא יכלו להגיע לרמת העומק לאלו שבעברית, כי הקורא הבין-לאומי לא יכול להכיר את המורכבות והדקויות שיכול להבין הקורא הישראלי. יוצא שהפרסומים באנגלית גורמים לירידה ברמה האקדמית של המחקרים עצמם. היה צריך לטעמי גם באוניברסיטאות וגם במכללות ליצור בתחומים הללו מודל של 50% עברית 50% אנגלית, וכך המחקרים היו מגיעים גם לקהל המקומי וגם לקהל הרחב בעולם.