עוזי בארי ניהל בעבר גן אירועים בקיבוץ ניר אליהו שבשרון. בשנים האחרונות הוא עובד בגן במשרה חלקית – ומנצל את הזמן שהתפנה כדי לתרום לקהילה. הוא אוסף בשקדנות את בקבוקי המשקה הנשארים אחרי כל אירוע – ואף הקים עם הזמן מערך איסוף משומן בעזרת אספנים חובבים כמוהו מיישובי האזור.
את הבקבוקים הוא היה מוסר במרוכז לתאגיד אל"ה ואת כספי הפיקדון – בתקופות הטובות הסכומים הגיעו גם ל־20 אלף שקלים – נהג להעביר לנזקקים ולעמותות חברתיות. אלא שמאז דצמבר 2021 הכול הרבה יותר קשה. חוק הפיקדון הורחב, תאגיד אל"ה נסגר ובארי מתקשה למצוא גורם שיאסוף ממנו את הבקבוקים ויזכה אותו בדמי הפיקדון.
חברות האיסוף הפועלות בתחום כמו "סייקל" ו"אסופתא" לא מחויבות בחוק להגיע לאספנים כמוהו – וללכת לסופר עם כמויות כאלה זה לא רלוונטי. לפעמים הוא מצליח למצוא מתווך שגוזר קופון ומשלם לו 15 אגורות לבקבוק – מחצית מדמי הפיקדון הקבועים בחוק – ולפעמים הוא נתקע עם ערמות ענק של בקבוקים.
בארי לא לבד. מאז שחוק הפיקדון המורחב נכנס לתוקף ישראלים רבים מרגישים שהרבה יותר קשה למחזר. בין אם מדובר בצרכנים מהשורה שהצטברו אצלם מספר בקבוקים, ובין אם מדובר באספנים קהילתיים כמו גני ילדים, תנועות נוער או יחידות צבאיות.
את הבקבוקים הוא היה מוסר במרוכז לתאגיד אל"ה ואת כספי הפיקדון – בתקופות הטובות הסכומים הגיעו גם ל־20 אלף שקלים – נהג להעביר לנזקקים ולעמותות חברתיות. מאז דצמבר 2021 הכול הרבה יותר קשה
ויש גם אספנים כמו ילדיו של תומר מקיבוץ דורות, שנוהגים ללקט את הבקבוקים משטחי הקיבוץ ומהשדות הסובבים אותו לטובת הטבע ולטובת דמי כיס מפנקים. היום, הוא מספר, הם תקועים עם אלפי בקבוקים שאין להם איך למחזר.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן נשמעה השבוע נחושה במיוחד. לראשונה מאז שחוק הפיקדון המורחב נכנס לתוקף התפרסמו נתוני המיחזור, שנתנו גושפנקה רשמית לטענות של הממחזרים המתוסכלים – הרבה יותר קשה למחזר כאן בקבוקים גדולים.
המיחזוריות סולקו מהרחובות, המכונות במרכולים לא נותנות מענה – ובמקום שהחוק יגדיל את היקפי המיחזור הוא פוגע בהם. לפי דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוצג ביום שלישי בוועדת הפנים והסביבה, מיחזור הבקבוקים הגדולים צנח ב־2022 לשפל של 49% לעומת יעד מינימלי של 55% בטרם הרחבת החוק. לא לזה התכוון המשורר.
סילמן, שקיבלה את החוק בירושה (עבר במהלך כהונתה של גילה גמליאל ונכנס לתוקף תחת תמר זנדברג), מתכוונת להעביר אותו מקצה שיפורים. לזכותה ייאמר שהיא מסרבת לבטל אותו, על אף שכמה מחבריה לקואליציה – שכידוע כוללת חובבי פלסטיק מובהקים – היו שמחים לראות את זה קורה.
חברות המשקאות, שמחויבות לעמוד ביעד כולל של מיחזור 68% מהבקבוקים בלי אבחנה בין הגדלים, לא מוטרדות ממה שקורה בבתים: הן שמות את יהבן על הבקבוקים הקטנים – ואלה מסייעים להן לעבור את הרף הנדרש
באופן עקרוני, החוק הוא טוב והרעיון שעליו הוא מבוסס – מתן ערך כלכלי לבקבוקים כדי לתת תמריץ לאסוף ולמחזר אותם – נכון ומוכיח את עצמו ברחבי העולם המפותח. רק שהיישום בישראל גרוע, ואת זה חייבים לתקן.
לפי דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוזמן על־ידי יו"ר ועדת הפנים והסביבה ח"כ יעקב אשר, החוק יצר בידול חד בין הבקבוקים הקטנים לגדולים – בעוד שהיקף המיחזור של הבקבוקים הקטנים זינק ב־2022 ל־85%, המיחזור של הגדולים, כאמור, נמצא בנסיגה רבתי.
הסיבה המשוערת: רוב הבקבוקים הקטנים נצרכים במסעדות, מלונות, בתי קפה ועסקים – ומשם קל ומשתלם יותר לאסוף אותם במרוכז. הבקבוקים הגדולים, לעומת זאת, נרכשים בעיקר על־ידי משקי הבית הפרטיים, ושם, כאמור, חלה נסיגה בנגישות למיחזור.
חברות המשקאות, שמחויבות לעמוד ביעד כולל של מיחזור 68% מהבקבוקים בלי אבחנה בין הגדלים, לא מוטרדות ממה שקורה בבתים: הן שמות את יהבן על הבקבוקים הקטנים – ואלה מסייעים להן לעבור את הרף הנדרש בחוק. "סבסוד צולב", כינתה את זה השרה להגנת הסביבה.
דמי הפיקדון הוחזרו רק עבור 36% מהבקבוקים הגדולים שנרכשו, כלומר הציבור לא קיבל חזרה שני שליש מכספי הפיקדון שלו. סילמן לא אוהבת את זה: "יש אחריות יצרן, כמו שהוא יודע למכור ככה הוא צריך לאסוף"
הדוח גם מאשש את הטענות הנשמעות שוב ושוב על הקושי למחזר בקבוקים באמצעות המכונות האוטומטיות ברשתות השיווק. בעוד שבמשרד להגנת הסביבה בנו על פריסת 2,500–3,000 מכונות ברחבי הארץ, בפועל הוצבו כ־500 בלבד.
התוצאה: דמי הפיקדון הוחזרו רק עבור 36% מהבקבוקים הגדולים שנרכשו, כלומר הציבור לא קיבל חזרה שני שליש מכספי הפיקדון שלו. סילמן לא אוהבת את זה: "יש אחריות יצרן, כמו שהוא יודע למכור ככה הוא צריך לדעת לאסוף ולהחזיר את הפיקדון לצרכן. הבן אדם צריך לקבל בחזרה את הכסף שלו".
פריסת המכונות מספקת שיעור חברתי־סביבתי מאלף: בכל היישובים הערביים בישראל אין אפילו מכונה אוטומטית אחת למיחזור בקבוקים; בציבור היהודי הן מצויות ב־110 יישובים בלבד, אבל בעיקר באלה המתאפיינים בחתך סוציו־אקונומי גבוה.
באשכול 1 (העשירון הנמוך ביותר) יש מכונות רק ב־3% מהיישובים, בעוד שבאשכול 10 ב־100% מהיישובים יש מכונות. המשמעות: דווקא לישראלים המבוססים יש אפשרות נגישה לקבל את כספי הפיקדון, בזמן שרוב הישראלים מהשכבות החלשות מתקשים לקבל את 30 אגורות הפיקדון והן נשארות בכיסן של חברות המשקאות. כשל סביבתי וחוסר צדק חברתי בכרטיס אחד.
באשכול 1 (העשירון הנמוך ביותר) יש מכונות רק ב־3% מהיישובים, בעוד שבאשכול 10 ב־100% מהיישובים יש מכונות. המשמעות: דווקא לישראלים המבוססים יש אפשרות נגישה לקבל בחזרה את כספי הפיקדון
בתקופה הראשונה לאחר שהחוק נכנס לתוקף, במשרד להגנת הסביבה היו משוכנעים שמדובר בחבלי לידה ושהדברים יסתדרו מעצמם עם הזמן. ובכן, זה לא קרה. לכן, סילמן ואנשיה מתכננים לערוך מקצה שיפורים לחוק בכמה חזיתות.
השבוע כבר יצאה הוראת ממונה חדשה שמחייבת את חברות המשקאות להגביר את תדירות איסוף הבקבוקים מהעסקים הקטנים, שרבים מהם מתלוננים על התדירות הנמוכה של האיסוף. לפי ההוראה החדשה, חובה לבצע איסוף מעסק קטן שמצטברים אצלו 1,300 בקבוקים בתוך שלושה ימים לכל היותר מהרגע שהוא מבקש לפנות אותם.
ומה שיותר משמעותי – במשרד להגנת הסביבה ניסחו שורה של תיקונים לחוק. בטווח הארוך מבקשים להגדיל את יעד מיחזור הבקבוקים עד לרמה של 90%, ובטווח הקרוב יותר, והרלוונטי לישראלים רבים, התיקון יחייב את חברות האיסוף להגיע אל האספנים הקהילתיים כמו עוזי ותומר, למוסדות חינוך, לעמותות ועוד.
"אני מודעת לזה שיש קושי מאוד גדול לאספנים בקהילה", אמרה סילמן השבוע. "יש לקונה בחוק, אין חובה מפורשת להגיע אליהם. דיברתי עם חברות האיסוף, ביקשתי מהם לשנות גישה, אבל זה צריך לבוא גם ברגולציה ואנחנו עובדים על זה שבתיקון לחוק יהיה צריך לאסוף גם מהמקומות האלה. האיסוף הקהילתי לא יהיה וולונטרי, והחברות לא יוכלו להגיד 'אני אבוא אליך בעוד מאה שנה'".
במשרד להגנת הסביבה החליטו להקצות 100 מיליון שקל בשיתוף עם השלטון המקומי להצבת 500 מכונות במקומות רלוונטיים לציבור הרחב – מתנ"סים, מרכזי פיס, בתי ספר, נקודות אסטרטגיות ביישובים
התיקון לחוק תקוע כרגע בצנרת של הרשות לרגולציה, אותה רשות שהקים אביר קארה שמייצרת הרבה רגולציה על הרגולציה ומקלה על התאגידים הגדולים – במקרה הזה חברות המשקאות – להקשות על הממשלה למשול.
עד שהתיקון לחוק יאושר (בשאיפה), אפשר לטפל בנקודה הכאובה של המכונות: במשרד להגנת הסביבה החליטו להקצות 100 מיליון שקל בשיתוף עם השלטון המקומי להצבת 500 מכונות במקומות רלוונטיים לציבור הרחב – מתנ"סים, מרכזי פיס, בתי ספר, נקודות אסטרטגיות ביישובים.
זה אולי לא יחזיר את ימי המיחזוריות (היו 22 אלף כאלה ברחבי הארץ), אבל עשוי להקל ולהנגיש את המיחזור. בסופו של דבר, מרוב התמקדות בכשלי המיחזור נדמה שנשכחה מעט העובדה שהדבר הירוק ביותר שאפשר לעשות הוא להימנע מלכתחילה מרכישת בקבוקים.
בפועל, ישראל צועדת בכיוון ההפוך: מדי שנה נמכרים בארץ יותר משני מיליארד בקבוקים, כשליש מתוכם הם המשפחתיים הגדולים. מספר הבקבוקים הנמכרים בישראל עלה מ־1.862 מיליארד ב־2018 ל־2.31 מיליארד ב־2022 – עלייה של 24% בתוך ארבע שנים בלבד. יותר ממכונות מתפקדות וחברות איסוף יעילות, הציבור הישראלי זקוק לגמילה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו