החלטת הקבינט שלא להחליט על מטרות המלחמה היא החלטה אומללה, שמצטרפת למחדלים שהובילו למלחמה, ויתרמו לתוצאותיה הקשות, שאנו מקווים שלא יתממשו.

מי שכבר חושב על היום שאחרי זאת ארצות הברית. הנשיא ג'ו ביידן יותר מאשר רמז שהוא רוצה שהרשות הפלסטינית תחזור לעזה. זה פתרון לא טוב, ולדעתי, אבו מאזן עצמו לא רוצה לחזור לעזה, אבל בהיעדר הגדרה ישראלית של היום שאחרי – שובו של אש"ף לעזה הוא מטרת המלחמה שעמה נצטרך להתמודד בהמשך הדרך.

ביידן יותר מרמז שהוא רוצה שהרשות הפלסטינית תחזור לעזה. זה פתרון לא טוב, ולדעתי אבו מאזן עצמו לא רוצה לחזור לעזה, אך בהיעדר הגדרה ישראלית ליום שאחרי – נצטרך להתמודד עם מטרה זו בהמשך

מדוע הרשות היא לא הפתרון? כי אנו רואים מה קורה בגדה, כאשר יש לה גב ישראלי ותמיכה בינלאומית. הרשות הפלסטינית (הרש"פ) מתפוררת לא בגלל ישראל, אלא בגלל חדלונה.

הסיבה להתפוררות הרש"פ היא כי מלכתחילה היא לא התכוונה לכונן ממלכתיות, אלא לשמר את הרוח הצבאית כדי להילחם בישראל בבוא היום. בינתיים מתישים את ישראל בפורומים הבינלאומיים, ושמים עליה סטיגמות, ובבתי הספר מלמדים את התלמידים שהם בתורם, ייקחו לידם את מלאכת השחרור המלא.

המשותף לאש"ף ולחמאס הוא ששניהם ארגונים של פליטים, וגזרת המאבק שלהם זה לא גבולות 1967, אלא זכות השיבה לתוך ישראל. יש להם מחלוקת בקשר לדרך – חמאס דוגל במאבק צבאי ואילו אש"ף במאבק עממי ודיפלומטי.

כאשר יפנו לאבו מאזן לקחת את מקומו של חמאס, הוא יחדש את כל הדרישות הישנות שהכשילו את כל סבבי השיחות עם ישראל – פינוי ההתנחלויות, כולל מזרח ירושלים, ומעבר בטוח לעזה, שיחצה את ישראל לשניים.

אם זה יקרה, הרי המנצח הגדול של המלחמה יהיה אבו מאזן. הוא כבר מוכר בעולם כריבון האמיתי של עזה, וכעת ישראל תכניס אותו – לפחות "כפרטנר" לגיטימי.  הוא לא ישלם דבר. ישראל היא שתשלם כדי לשכנע אותו לעשות את הדבר המובן מאליו מן היומרה שלו להיות מנהיג העם הפלסטיני.

כאשר יפנו לאבו מאזן לקחת את מקומו של חמאס, הוא יחדש את כל הדרישות הישנות שהכשילו את כל סבבי השיחות עם ישראל – פינוי ההתנחלויות, כולל מזרח ירושלים, ומעבר בטוח לעזה, שיחצה את ישראל לשניים

פירוש התוצאה הזאת יהיה שתמונת הניצחון תהיה של אבו מאזן, ואני לא חושב שזה מה שאנו רוצים. כדי שזה לא יקרה, אנו חייבים לנסח מטרות מלחמה שלנו שיעניקו לנו ולא לאבו מאזן את תמונת הניצחון.

יבוא מי שיבוא ויאמר — או קיי, לא אבו מאזן, יש את מוחמד דחלאן, שהוא עזתי, ובאמת פתאום קמים דחלאן ואנשיו ומציפים את כלי התקשורת. דחלאן בעצם לא אומר שום דבר משמעותי, ולא שמעתי אותו מגנה את חמאס. מה שחמור מאוד אלה הדברים שאמר סמיר משהראווי, מראשי קבוצת דחלאן.

הוא אמר כי אירועי 7 באוקטובר היו נס במלוא מובן המילה.

הוא עוד הוסיף וליהג כי הוא בקשר עם המצרים כדי שיעמידו את כוחם הצבאי מול צה"ל, ולא יתנו לישראל להיות השחקן היחיד בעזה.

למותר להזכיר כי כאשר ישראל השאירה לדחלאן את האחריות לניהול החממות המצליחות של גוש קטיף, אנשיו השתתפו בשוד החממות. הם העדיפו יריעות פלסטיק על הכנסה גבוהה של ייצוא חקלאי ייחודי לשווקים בינלאומיים שרק חיכו להם.

משהראווי, מראשי קבוצת דחלאן, אמר כי אירועי 7 באוקטובר היו נס במלוא מובן המילה. הוא הוסיף וליהג כי הוא בקשר עם המצרים כדי שיעמידו את כוחם הצבאי מול צה"ל, ולא יתנו לישראל להיות השחקן היחיד בעזה

אח"כ, כאשר חמאס זרק אותם מן הגגות, פליטיהם ברחו בסיוע ישראלי  לרמאללה, ומשם גורשו גם כן, והשתקעו בקהיר ובמפרץ. הם לא רק חדלי אישים, אלא גם בעלי מנטליות של מיליציות, חסרי הבנה ממלכתית, שאי אפשר לשקם איתם את עזה.

שיקום עזה הוא המפתח ליום שאחרי. וכאן אמורות להיכנס מדינות ערב. מצרים היא המעוניינת העיקרית, שכבר פיתחה תוכניות עם יחיא סנוואר לפיתוח כלכלי של עזה. אבל אחרי שהרמטכ"ל הרצי הלוי נקב בשמו כיעד לחיסול במסגרת מטרות מלחמה, מצרים צריכה שותפים אחרים, וייקח זמן למצוא אותם.

מצרים לא תוותר על אבו מאזן עם כל התסבוכת הקשורה בשיתופו.

למצרים יש עניין רב בכך שישראל תחסל את כוחו הצבאי של חמאס. היא נמצאת במאבק מתיש עם האחים המוסלמים, וחמאס הוא בעל ברית של האופוזיציה האיחוואנית למשטר.

למצרים יש עניין רב בכך שישראל תחסל את כוחו הצבאי של חמאס. היא נמצאת במאבק מתיש עם האחים המוסלמים, וחמאס הוא בעל ברית של האופוזיציה האיחוואנית למשטר

הבעיה של מצרים היא בממשלת ישראל הנוכחית. מייד אחרי המלחמה היא השתתפה בפורום בהנהגת שר החוץ אנטוני בלינקן, שנועד להדק את שיתוף הפעולה עם ישראל, הרש"פ וירדן, שכללו מחוות ישראליות בגדה. לא רק שישראל לא מילאה את חלקה, אלא שנערי הגבעות הגבירו את האלימות נגד הכפריים בגדה ראה ערך: חווארה.

מצרים משוכנעת שמה שמפעיל את ישראל באמת זאת תורת ההכרעה של בצלאל סמוטריץ'. ירדן שותפה לחשש הזה, והם ידרשו מן הנשיא ביידן להוציא מידי ישראל את האיום הזה. מצרים העמידה את צבאה בכוננות כדי לקדם פריצה של הגבול לתוך סיני, וירדן חוששת שנערי הגבעות יבעירו את הגדה למטרה דומה.

הבעיה היא שנתניהו יתחייב לביידן שלא ירשה לתסריטים כאלה להתרחש, אבל לא "ינחה" את איתמר בן גביר ואת סמוטריץ' להרגיע את נערי הגבעות. כל עוד השותפים הפוטנציאליים של ישראל לא מוכנים לשתף פעולה עמה ביום שאחרי, הבעיה יותר גדולה ממה שנראה כרגע. היא תיקלע לברירה שבין קבלת התנאים של אבו מאזן, או להיתקע בעזה – שתי אופציות גרועות.

אבל יכול להיות שרווח והצלה יבוא לישראל ממקום אחר – מן העזתים עצמם. מה שערוצי התקשורת של הרש"פ וחמאס לא מראים לנו, זה את הזעם הגואה ברחוב העזתי נגד חמאס. למשל בדברים האלה.

אבל יכול להיות שרווח והצלה יבוא לישראל ממקום אחר – מן העזתים עצמם. מה שערוצי התקשורת של הרש"פ וחמאס לא מראים לנו, זה את הזעם הגואה ברחוב העזתי נגד חמאס

אולי מה שיש לעשות עכשיו זה לברר מיהם הכוחות האלה, ואולי הם יהיו הכתובת ביום שאחרי חמאס.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.