החלטת הקבינט שלא להחליט על מטרות המלחמה היא החלטה אומללה, שמצטרפת למחדלים שהובילו למלחמה, ויתרמו לתוצאותיה הקשות, שאנו מקווים שלא יתממשו.
מי שכבר חושב על היום שאחרי זאת ארצות הברית. הנשיא ג'ו ביידן יותר מאשר רמז שהוא רוצה שהרשות הפלסטינית תחזור לעזה. זה פתרון לא טוב, ולדעתי, אבו מאזן עצמו לא רוצה לחזור לעזה, אבל בהיעדר הגדרה ישראלית של היום שאחרי – שובו של אש"ף לעזה הוא מטרת המלחמה שעמה נצטרך להתמודד בהמשך הדרך.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שתפס בסוף יולי השנה – כעס מתפשט ברחוב העזתי נגד שלטונו של החמאס ברצועה- עלול לא לתפוס עכשיו: ההרס הנרחב וכמות ההרוגים והפצועים האזרחיים יסבו את זעם האוכלוסיה כלפי ישראל. יתירה מזאת, האוכלוסיה של צפון הרצועה תהיה במצב קיומי פתטי, בעקבותיו לא יהיו לה המשאבים הפיזיים והנפשיים להתקומם; כל זאת בהנחה שצה"ל לא יצליח לעקור את האג'נדה של חמאס מהשורש, גם אם יצליח להשמיד את רוב התשתית הצבאית והשלטונית של החמאס ושו"ת.
אולי הפתרון הריאלי היחידי טמון בהכנסת כוח דמוי Unifil, עם הסכמה בינלאומית לפשיטות אלימות של צה"ל לשרש ניצנים של התארגנויות טרור חדשות. שאלת המפתח הכי מאתגרת היא בידי מי יופקד השלטון בפועל ברצועה: אם יהיו אלה גורמים מתונים מקומיים, לא ברור אם הם יצליחו למשול תחת אג'נדה קונסטרוקטיבית ( פתיחת המעברים לישראל ומצרים, השקעות באמצעי יצור ברצועה והקמת נמל עמוק מים) לאורך זמן מבלי שיוקעו כבוגדים ויוחסלו ע"י גרעיני הטרור החמאסי/ג'יהאדי שימשיכו לפעול מאחורי הקלעים.